אלצהיימר: המפתח - פעילות גופנית?

נשלח 25 ביולי 2014, 11:57 על ידי Sustainability Org   [ עודכן 25 ביולי 2014, 11:58 ]
חוקרים אמריקנים מגלים כי בעשור האחרון נכשלו 243 ניסויים בתרופות חדשות לאלצהיימר. רק אחת אושרה לשימוש, וגם היא אינה מרפאת לחלוטין את המחלה. במקביל, מגלה מחקר אחר כי פעילות גופנית מונעת שינויים מבניים במוח אצל אנשים הנמצאים בסיכון ללקות באלצהיימר
ד"ר איתי גל

בשורות רעות לחולי אלצהיימר: במהלך העשור האחרון כשלו מעל 99% מהתרופות הניסיוניות לאלצהיימר, כך מדווחים מדענים אמריקנים בגיליון יולי של כתב העת למחקר ולטיפול באלצהיימר. לדברי החוקרים, רק תרופה אחת מתוך 244 תרופות ניסיוניות שנבדקו אושרה לשימוש מאז שנת 2004, ויש צורך להרחיב את הניסויים למחלה חשוכת המרפא. 

99.6% מהניסויים נכשלו

הטיפול המקובל באלצהיימר הוא בתרופות המעכבות את פירוק המעביר העצבי אצטיל כולין במוח. התרופות מעלות את הריכוז והקשב של החולה, שהופך ליותר מחובר לסביבה, אבל משפיעות פחות על הזיכרון. הן עוצרות את תהליך ההידרדרות אך אינן מונעות את המחלה.

הסימנים המוקדמים

בחנו את עצמכם: האם לקיתם באלצהיימר? / ד"ר איתי גל

באמצעות שאלון פשוט תוכלו לקבל הערכה ראשונית וכללית לגבי הסיכון שאתם או בני משפחתכם לקה באלצהיימר, אחת המחלות האיומות של האנושות הגורמת לאובדן זיכרון ולמוות בתוך שנים ספורות
לכתבה המלאה

 

ד"ר ג'פרי קאמינגס ועמיתיו מבית החולים לבריאות המוח בקליבלנד סקרו ניסויים בתרופות לאלצהיימר שנערכו בשנים 2002 עד 2012. החוקרים מצאו כי 99.6% מהניסויים בתרופות חדשות שנועדו למנוע את מחלת האלצהיימר, לרפא אותה או לשפר את תסמיניה - נכשלו.

 

מאז שנת 2004 אישר מינהל המזון והתרופות רק תרופה אחת למחלה, וגם היא אינה מרפאת או משנה דרמטית את מהלכה.

 

ד"ר קאמינגס כינה את חקר האלצהיימר "קטסטרופלי", ואמר כי יש להרחיב משמעותית את הניסויים שיבחנו אילו שינויים מתרחשים במוחם של החולים וכיצד ניתן להציע כלים לפיתוח תרופות חדשות שיעצרו את התפתחות המחלה או יאטו אותה.

 

מהרס תאי המוח ועד למוות

דמנציה (שיטיון בעברית) היא שם כולל לקבוצת מחלות שמתאפיינות בירידה בתפקוד של קליפת המוח ובהידרדרות מנטלית, כשהשכיחה בהן היא האלצהיימר.

 

כ-70 אלף אנשים בישראל לוקים באלצהיימר, וההערכה היא שתוך 15 שנים יגדל מספרם ל-120 אלף. ככל שעולה תוחלת החיים גדלה שכיחות המחלה, הפוגעת באופן שווה בגברים ובנשים.

 

אלצהיימר היא מחלה ניוונית מתקדמת של המוח, שהורסת בהדרגה את תאי המוח וגורמת להידרדרות ביכולת השכלית, לאובדן זיכרון ולפגיעה ביכולת החשיבה, הריכוז, הלמידה והתקשורת. לעתים סובלים החולים גם מערנות יתר, מהזיות ומנדודי שינה. רוב החולים מתים תוך 15-10 שנים מפרוץ המחלה.

 

השלב הראשון של המחלה כולל שכחה של שמות מוכרים, שמות חפצים ושמות בני משפחה וחברים קרובים. בהמשך מופיעים איבוד עניין בפעילויות חברתיות ובתחביבים ופגיעה ביכולת השיפוט.

 

בשלב השני מתקשה החולה לזהות חברים וקרובי משפחה, הוא לא מצליח לזכור כיצד לסיים מטלות יומיות פשוטות כמו מקלחת וצחצוח שיניים, הוא מגלה בלבול ודאגה גוברים וסובל מהזיות ומנדודי שינה. בשלב השלישי והמתקדם של המחלה החולה כבר לא מזהה את בני משפחתו הקרובים, מתקשה באכילה, לא מבין משמעות של מילים ולא מסוגל להתלבש, להתרחץ או לשלוט בסוגריו.

 

אבחון המחלה נעשה על ידי נוירולוג הבוחן את התגובות לפעילויות היומיום, חזרה על אותה שאלה שוב ושוב במהלך שיחה, איבוד עניין בתחביבים ובעיסוקים שהביאו להנאה בעבר ופגיעה בזיכרון. 

(צילום: shutterstock)
(צילום: shutterstock)
 

המפתח: פעילות גופנית?

במקביל לפרסום ממצאיהם של החוקרים האמריקנים, מחקר חדש - שנערך אף הוא בקליבלנד - מוכיח שפעילות גופנית סדירה מסייעת לשמור על פעילות מוחית תקינה בקרב אנשים הנמצאים בסיכון ללקות באלצהיימר. תוצאות המחקר התפרסמו בכתב העת Frontiers in Aging Neuroscience, ולפיהן אפילו מעט פעילות גופנית מתונה מסייעת להאט את קצב הידרדרות המוח.

 

החוקרים בדקו כ-100 גברים ונשים בגילאים 89-65, לרובם היסטוריה משפחתית של אלצהיימר, וערכו להם מבדקים גנטיים ואחרים בתחילת המחקר כדי לאתר סימנים לאובדן זיכרון אשר אינם תואמים את המצופה בגילם.

  

במחקר שנערך בשנת 2011 נמצא שאנשים מבוגרים הנמצאים בסיכון למחלה בשל גנטיקה משפחתית - והתעמלו באופן קבוע - נהנו מפעילות מוחית גדולה יותר משמעותית בזמן מבחנים קוגניטיביים מאשר אנשים הנמצאים בסיכון אך אינם מתעמלים. עם זאת, המחקר הזה מתייחס רק לתפקוד המוח אצל אנשים פעילים גופנית ולא למבנה שלו או להגדלה של אזורים מסוימים בו.

 

חוקרים רבים מאמינים כי המחלה משנה את מבנה המוח ואת תפקודו שנים רבות לפני שמופיעים תסמיני האלצהיימר הראשונים, וסריקות מוכיחות הגדלה משמעותית של אזורים מסוימים במוח, כמו ההיפוקמפוס.


 

בניסוי הנוכחי נשאלו המתנדבים באשר לשגרת הפעילות שלהם, והתברר כי מחציתם לא ביצעו כלל פעילות גופנית. אחרים הלכו, רצו או ביצעו סוגים אחרים של פעילות כמה פעמים בשבוע.

 

החוקרים ערכו סריקות מוח לכל המשתתפים במחקר, וחזרו עליהן שנה וחצי מאוחר יותר.

 

בזמן שחלף בין הסריקות התברר כי אצל האנשים שלא מבצעים פעילות גופנית התכווץ ההיפוקמפוס במוח ב-3% בממוצע, בעוד שאצל אנשים המבצעים פעילות גופנית סדירה לא חל כמעט כל שינוי או התכווצות בהיפוקמפוס שלהם - כמו אצל המשתתפים במחקר שאינם נמצאים בסיכון כלל ללקות במחלה.

 

מכאן, הסיקו החוקרים, שלפעילות גופנית יש השפעה מגינה מפני מחלת האלצהיימר.

 

נדרשים מחקרים נוספים כדי להעמיק את הבנת הקשר שבין אלצהיימר ופעילות גופנית, אך בינתיים אומרים החוקרים כי "יש סיבה טובה להמליץ לאנשים להתעמל, כדי להגן על הזיכרון שלהם ולהרחיק את האפשרות שילקו במחלה".


לכתבה באתר ynet

Comments