אופניים ודעות קדומות

נשלח 20 בדצמ׳ 2011, 1:40 על ידי Sustainability Org   [ עודכן 20 בדצמ׳ 2011, 2:17 ]
 

דעות קדומות ותיוג סטריאוטיפי מוטלים על קבוצות אוכלוסיה מוגדרות ואינם פוסחים על קבוצות המאופיינות בשימוש באמצעי תחבורה זהים. תיוג סטריאוטיפי מוטל בין השאר על בעלי כלי רכב מוגדרים, על משתמשים בתחבורה ציבורית, או על רוכבי אופניים. גידול הפופולאריות של רכיבת אופניים מגבש ומחזק דעות קדומות המיוחסות לציבור בעל מאפיינים מגוונים וממחיש הטיה של שיקול דעת ענייני הפוגעת במטרות ציבוריות משותפות. 

דעה קדומה היא שיפוט המבוסס על הכללה ללא מידע נכון ומדויק המאפשר לבחון עובדות באופן מהימן ולהסיק מסקנות נכונות. קיימת נטייה אנושית לפתח דעות קדומות נגד קבוצות אוכלוסייה בעלות מאפיינים זהים או דומים, למשל על בסיס גזע, מוצא אתני, מעמד חברתי, גיל, דת, או מין. התיוג הסטריאוטיפי נגזר מדעות קדומות, והוא מייחס לקבוצה מסוימת מאפיינים ותכונות טיפוסיות על פי תפיסות והנחות מוקדמות וכלליות. התיוג הסטריאוטיפי והדעות הקדומות מאפשרים לפשט מציאות מורכבת על ידי הכללת פרטים רבים תחת מסגרת אחידה והנחות משותפת. החיסרון העיקרי בדעות קדומות נובע מכך שהן מבוססות על אמונות וסברות, אך לא על עובדות או על מידע מדעי, ולכן הן מנותקות משיפוט הגיוני, פוגעות בכבודם ועצמיותם של פרטים ומלבות עוינות ושנאה.
פסיכולוגים וסוציולוגים חקרו את הדעות הקדומות ואת האמונות שסחפו המונים בייחוס תכונות סטריאוטיפיות לקבוצות נבדלות, ופיתחו תיאוריות שונות ביחס להתפתחות הדעות הקדומות. "תיאוריית ההצדקה" טוענת כי ייחוס דעה קדומה שלילית לקבוצה חיצונית מחפה על הרצון של קבוצה חברתית להצדיק את מעשיה על ידי ייחוס תכונות שליליות לקבוצה חיצונית נבדלת. חיזוק השיוך החברתי והדימוי העצמי מושג על ידי חידוד האבחנה מקבוצות שונות ושלילת השונה. "תיאוריית הקונפליקט" טוענת כי דעות קדומות מתפתחות על רקע תחרות בין קבוצות שונות על משאבים מוגבלים, המובילה לדעות שליליות והפליה של קבוצות מתחרות.
שיפוט המבוסס על דעות קדומות נודע לשמצה על רקע הכללות גסות, כמו גזענות, ציד מכשפות נגד נשים, או שנאת זרים. אך דעות קדומות מתפתחות גם על רקע עימותים מקומיים ומוגבלים, כמו דעות קדומות נגד אוהדי קבוצת ספורט מתחרה, עסק מתחרה, יחידה צבאית או כיתת לימוד מקבילה. דעות קדומות ותיוג סטריאוטיפי קיימים גם ביחס לקבוצות שימוש באמצעי תחבורה מוגדרים, למרות שמדובר לכאורה בסיווג המבוסס על שימוש באמצעים, כלים ומכשירים, שאמורים להיות מנותקים מתכונות אופי, ולמרות שקיימת תחלופה בשימוש באמצעים השונים. ניתן למצוא הכללות ודעות קדומות דוגמת "כל בעלי רכבי השטח סובלים מאגו מנופח או מדימוי עצמי ירוד", או "כל משתמשי האוטובוסים בלתי מוצלחים וחסרי מזל". עליית הפופולאריות של רכיבת האופניים הניבה דעות קדומות ותיוג סטריאוטיפי שלילי נגד רוכבי האופניים. דעות קדומות אלו מתגבשות על ידי שתי קבוצות עיקריות הרואות בתחבורת האופניים איום. קבוצה אחת כוללת משתמשי כלי רכב, החוששים כי נתיבי אופניים יגרעו מנתיבי הנסיעה ומרצועות החניה המשרתים אותם כיום, או כי רוכבי אופניים יאטו את התנועה, או יוסיפו לכבישים גורמי סיכון שעלולים להיפגע על ידי נהגים. קבוצה שנייה כוללת הולכי רגל, החוששים כי נתיבי אופניים יגרעו ממרחב המדרכות, יבהילו או יסכנו הולכי רגל.
בתחילת דצמבר 2011 פורסם באתר "Salon.com" מאמר שכותרתו "האם רוכבי האופניים העירוניים סנוביים אליטיסטים?" כותרת המאמר מציגה שאלה שיש בה הכללה, ובגוף המאמר מובאות דעות מפי יומנאי רשת, בעלי תגובות ומרואיינים המותחים ביקורת על רוכבי האופניים העירוניים. ביטויים ביקורתיים שהועלו נגד רוכבי האופניים כללו "מטרד לנהגים", "מתייחסים אל עצמם כאל אריסטוקרטיה", "דורשים לעצמם זכויות יתר", "כת אימפריאליסטית", "איום בטיחותי", "שונאי מכוניות ירוקים", "תומכי מכונית אחת פחות", "מבקשי חופש מפחמן", "אקולוגים תימהוניים", "לוחמי כושר גופני", או "בעלי שביעות רצון עצמית". במאמר אורח שפורסם באתר הישראלי "עוד בלוג תל אביבי" נכללים גם כן ביטויים שליליים, ציניים וביקורתיים נגד רוכבי האופניים מזווית ראיה של הולך רגל תל אביבי: "כל מי שרוכב על אופניים עושה לכולנו טובה...הרבה, הרבה, הרבה יותר טוב מסתם ללכת ברגל...", "כשאין מכוניות בסביבה אפשר ממש לשמוע את שירת המלאכים כמו אוושה רכה שמלווה את רוכבי האופניים בנסיעתם.", "...גם רוכבי האופניים יודעים את ההיררכיה – קודם אופניים ורק אחר כך הולכי רגל נחותים."
האם אמצעי התחבורה המכאני, הצנוע והזול ביותר הוא אכן סמל אצולה, הרמת אף ואליטיסטיות? האם רוכבי האופניים מנהלים מלחמת דת המבקשת להוריד נהגים מכלי רכבם? חלק מרוכבי האופניים מתגורר בשכונות עירוניות מבוססות, חלק מחצין תחביב יקר באופניים יוקרתיות, במשקפי שמש אופנתיות או בביגוד מבהיק, וחלק חסיד להוט של איכות הסביבה. אך מדובר בנתחים מוגבלים שאינם ניכרים דווקא בקרב רוכבי אופנים שהם יוממים עירוניים. יוממי האופניים העירוניים הם ציבור מגוון שקשה להכליל אותו. רוכבי העיר כוללים, בין השאר, צעירים חסרי רישיון נהיגה או חסרי אמצעי תחבורה מנועי זמין, מהגרי עבודה המפיקים תועלת רבה מאמצעי תחבורה אישי, זמין וזול, רוכבים המבקשים לשלב אמצעי לשמירת בריאות וכושר גופני בשגרת יומם כתחליף או השלמה למכוני כושר, בעלי מודעות לנושאי סביבה, ורבים שפשוט מבקשים לחסוך בהוצאות מחייה מעיקות. המקור לדעות קדומות המייחסות בהכללה סנוביות לרוכבי אופניים הוא דימוי, אמונות חסרות ביסוס, או תפיסות מחשבתיות מוטות יותר מאשר מציאות.
המעבר לתחבורת אופניים בערי העולם כרוך כנראה בשינויים דמוגרפיים, כלכליים ותרבותיים בעלי עוצמה, שהאופניים הם רק אחד הביטויים המוחשיים לקיומם. שינויים היסטוריים ניכרים מנקודת מבט מרוחקת וקשה לאמוד אותם תוך כדי התרחשותם, אך יתכן שהמחאות החברתיות חובקות העולם, שהתרגשו לאחרונה גם במדינת ישראל, הן ביטוי עז לעוצמות רגש וכאב המעיד שלא מדובר בשינויים שגרתיים, אלא אולי במהפכה של ממש. קיימות מגמות של הגירת תושבים צעירים ומשכילים לאזורים עירוניים מרכזיים, בניסיונות לשפר הזדמנויות תעסוקה וחברה. מעבר לדיור עירוני יקר בשילוב עם יוקר מחיה וגל מיתון כלכלי, גורם לרבים לשנות סדרי עדיפויות בסגנון חייהם, ובמסגרת שינויים אלו לוותר על מוצר צריכה שנחשב בעבר לקשיח – רכב פרטי, ולהחליפו, בין השאר, בתחבורת אופניים זולה. אמצעי תחבורה מנועיים אישיים, שנחשבו בעבר אמצעים יעילים לשיפור קשרים ומעמד חברתי, מוחלפים באמצעי תקשורת משוכללים, זמינים וזולים יחסית, וצעירים רבים מעדיפים לרכוש זוג אופניים, טלפון סלולארי משוכלל ומחשב נייד לפני רכב אישי.
המגמות שפורטו עשויות להסביר את העלייה בנתח היחסי של רוכבי האופניים בערים רבות בעולם המערבי, ומכאן גם את החותם המוגבר של נתיבי האופניים במרחב העירוני. ערים רבות בעולם הפכו, ומצויות בתהליכים, להפיכתן לידידותיות לרוכבי אופניים. תהליכי משוב חיובי בין תשתיות האופניים לרוכבים שבפועל ובכוח הגבירו את נסועת האופניים בערים, ולכך השפעה כללית על חיי תושבי הערים. ככל שנתיבי האופניים מתרבים והופכים מוחשיים, וככל שרכיבת האופניים ניכרת במרחבים העירוניים, גוברת התנגדות שמרנית לשינוי "הסדר הישן". קבוצות חברתיות חשות שהן נדרשות בעל כורחן לשנות את סגנון חייהם כתוצאה מעליית כוחו של מיעוט רוכבי האופניים. ניסיונות לעצור את השינויים וההרגלים הקיימים נערכים גם באמצעות הפצת מידע המבוסס על דעות קדומות ותיוג סטריאוטיפי שמטרתו להכתים באופן כולל את רוכבי האופניים העירונים בדימויים שליליים.
הביקורת על דעות קדומות המיוחסות לרוכבי האופניים בהכללה אינה גורעת מביקורת על תופעות שליליות המתרבות עם ריבוי רוכבי אופניים חדשים באזורים עירוניים. הגדלת חלקם של האופניים בסביבה צפופה יחסית של תנועת כלי רכב והולכי רגל מחייבת שינויים בהרגלי התנועה במרחב הציבורי, במיומנויות תרבותיות, או בהפנמת נורמות חדשות. רוכבי אופניים צריכים להפנים רכיבה זהירה ומיומנת וציות לחוקי התנועה, להימנע ככל האפשר מחיכוך עם הולכי רגל או כלי רכב הכבדים מהם, ואילו הנהגים והולכי הרגל צריכים להסתגל לשחקני תנועה חדשים המתגברים בסביבתם.
חוקרי דעות קדומות מצאו כי דעות קדומות ועוינות בין קבוצות אוכלוסיה מתחרות פחתו כאשר מחנות מתחרים נדרשו לשתף פעולה להגשמת מטרה משותפת. העוינות כלפי רוכבי האופניים תפחת כאשר כל משתמשי הדרך ינסו להגשים מטרות משותפות, כמו תנועה מגוונת הזורמת ביעילות ובבטחה ברחובות הערים, משוחררת מפקקים וגודש, נטולת כעסים, נקייה מזיהום ושקטה מרעשים. תרבות של התחשבות וזהירות מצד כל משתמי הדרך כלפי זולתם, בכל אמצעי התנועה הקיימים, תסייע לביטול דעות קדומות, להבנה ולקידום המטרות המשותפות. מנקודת מבט כזו לרוכבי האופניים תרומה ממשית לכלל ציבור משתמשי הדרכים.
מקורות וחומר לעיון
 
Are urban bicyclists just elite snobs? Will Doig, 4.12.11, Salon.com
 
"איך שגלגל מסתובב" , יהונתן משעל, 27.10.11, מאמר אורח ב-"עוד בלוג תל-אביבי"
 

כתבות קשורות:
Comments