11:15 הסלולארי מצלצל ומתזכר שצריך לצאת לחיפה
11:17 צלצול נוסף. נודניק.
11.20 קסדה על הראש, כפפות, תיק על כתף ימין, אופניים על שמאל. נועל את הדלת ויורד במדרגות.
11.22 אני על הכביש. עוקף בקלילות נהגים נרגנים. עוצר ברמזור האדום. מחייך לנהגת שחוסמת את הצומת. היא נראית עצבנית. ברדיו שלה מדווח גלגל"צ: "פקקים בכביש תל אביב-חיפה לכיוון דרום וצפון. באיילון מקק"ל ועד לה-גרדיה לכיוון דרום ובכיוון ההפוך. עומס בגהה. פקקים גם ב...". אני שוב מחייך. היא פחות. הרמזור מתחלף לירוק. אני כבר לא שם. הנהגים מאחורי. גם הצפירות.
11:28 תחנת רכבת האוניברסיטה בתל אביב. שש דקות מהבית, כרגיל. אומר צהריים טובים למאבטחת, היא מצלצלת לי בפעמון ומצפצפת במגנומטר. כרגיל.
11:30 אני על הרכבת. האופניים צמודים אל הקיר. מאובטחים בידית ורצועה. אני יושב בצמוד אליהם.
12:19 תחנת רכבת חוף כרמל מהר מדי. לא ישנתי מספיק. יש חסרונות לשילוב המוצלח של אופניים ורכבת.
12:20 צהריים טובים למאבטח, ואני מחוץ לתחנה. שוב על הכביש ושוב צפירות. שוב נהגת שחוסמת את הצומת. בגלגל"צ עדיין דיווחים על פקקים. יש דברים שלא משתנים.
ההסדר החדש ברכבת ישראל, מהראשון באוגוסט השנה, המאפשר לרוכבים להעלות את אופניהם על הרכבת, מקובל במדינות רבות בעולם, ובהן צרפת, הולנד, איטליה, קליפורניה, אוסטריה, בריטניה, גרמניה ושווייץ. גם שם, חברות הרכבת פועלות בשיתוף עמותות האופניים, ומעודדות את הציבור להגיע אל התחנה באופניים, להחנות אותם שם או לעלות איתם לרכבת.
תחנת חוף הכרמל. צילום: ארכיון: תומר נויברג/ג'יני
הפופולריות של השילוב בין אופניים לרכבת ברורה: הרכבת עוקפת את הפקקים ומספקת את הפתרון המהיר ביותר לנסיעה בין-עירונית. האופניים גם הם חסיני פקקים, ומהרוכבים נחסך החיפוש הסיזיפי אחר מקום חניה. היתרון מתחדד בשעות העומס: מגרשי החנייה הסמוכים לתחנות הרכבת מלאים, והפקקים בדרך אליהן ארוכים.
למרות ההסדר החדש, ישראל עדיין אינה יכולה להתקרא מדינה ידידותית לאופניים. במדינות שבהן הבינו את היתרונות הגלומים בכלי התחבורה הזה, התשתיות מפותחות הרבה יותר:
הדרך אל התחנה קלה ופשוטה: רשת שבילי האופניים העירונית מחברת את אזורי המגורים, הבילוי והתעסוקה אל תחנות הרכבת. הרוכבים לתחנה נהנים מרכיבה בטוחה, מופרדת מתנועת כלי רכב ממונעים ובשעות העומס מגיעים ליעדם מהר יותר מהמכוניות. תמרורים, רמזורים ומעברי חציה ייעודיים לאופניים, מסדירים תנועה יעילה ובטוחה. תרבות האופניים וההתחשבות ברוכבים מוטמעת בקרב הולכי הרגל (לא חוצים שבילי אופניים) ובקרב הנהגים (נותנים זכות קדימה לרוכבים).
תחנת הרכבת ערוכה לקליטת הרוכבים. חברות הרכבת עושות הכל כדי למנוע גניבות: האופניים חונים בחניונים מאובטחים שנמצאים לצד התחנה; מתקני החניה מאפשרים לנעול את שני הגלגלים והשלדה; והמקום מפוקח במצלמות על ידי מוקד מאויש, 24 שעות ביממה. החניונים מקורים, מוגנים מפגעי מזג האוויר ובחינם או בתשלום סמלי: אירו אחד ליום, כאשר יש הנחה למנויים.
פתרון חניה אחר הוא לוקרים המתאימים להכנסת האופניים והציוד הנלווה, כשהתשלום בכרטיס אשראי או באמצעות הטלפון הסלולרי. בתחנות רבות, מפעיל זכיין שירותי החניה גם שירות השכרת אופניים במחיר עממי. גם בתל אביב, ליד כל תחנת רכבת, יש תחנת תל אופן פעילה.
התחנות מתוכננות כך שאפשר להוביל בקלות את האופניים לקרון: השערים האוטומטיים מאפשרים מעבר רוכבים עם אופניהם, קיימות מעליות אל הרציף או רמפות המקבילות למדרגות.
הקרונות מוכנים גם הם, לעיגון האופניים בזמן הנסיעה. הפתרונות בדרך כלל פשוטים ודורשים התאמה מינימלית של הקרון; אחרים מסתפקים בקשירת האופניים למעקה, או שהרוכב מחזיק את אופניו בידיו.
בכל מדינה מתייחסים אחרת לסוגיית שעות העומס, בהתאם למגבלות הרלבנטיות של סוג הקרונות והתפוסה בהם. רכבת ישראל מגבילה את העלאת האופניים לשעות השפל בלבד. בימי חול: 11:00 – 15:00 19:00- הרכבת האחרונה. בימי שישי אין הגבלות על העלאת אופניים. בימי שבת – אין אפשרות להעלות אופניים. אופניים מתקפלים, הארוזים בתוך תיק, ניתן להעלות בכל ימות השבוע ללא הגבלות.
את קמפיין "מעלים אופניים לרכבת" הובילה עמותת ישראל בשביל אופניים. הקמפיין כלל אירועים ציבוריים, שתדלנות בכנסת (ושתי הצעות חוק המחייבות את רכבת ישראל לאפשר העלאת אופניים לרכבת), למידה מהשותפים האירופאים של העמותה, הצעת פתרונות על ידי צוות מהנדסים ומעצבים מתנדבים. המאמץ הסתיים בהצלחה. תודתנו לציבור הרחב, הרוכב, לחברי הכנסת, מנהלי רכבת ישראל, ושר התחבורה על הירתמותם לקמפיין. הוכחתם שגם בישראל, יש דברים שמשתנים.
הכותב מנהל את עמותת "ישראל בשביל אופניים".
לכתבה בהארץ
