עיר על גלגלים: מהפכת האופניים של ת"א

נשלח 20 באפר׳ 2012, 12:11 על ידי Sustainability Org   [ עודכן 21 באפר׳ 2012, 2:36 ]

לפני 19 שנה, כשקבוצת רוכבי אופניים פנתה לעירייה ברעיון מבריק - סטארט–אפ שיעביר את העיר לרכיבה על אופניים, בעיקר לעגו לה. ראש העיר רון חולדאי דווקא חשב שיש בזה משהו והחל ליצור מסלולים ברחבי העיר. עכשיו התקווה היא שגם ערים אחרות יידבקו בטרנד

אביעד פוהורילס, 20/4/2012
 
תגיות: רכיבה על אופניים, שבילי אופניים, תל אופן, תל אביב (סביבה)
ביום ראשון הקרוב יתקיים ברחבת מוזאון תל-אביב טקס הגלובוס הירוק - פרס האוסקר הסביבתי על פעילות שנעשתה השנה למען שיפור איכות הסביבה והחיים שלנו. אחד הזוכים הוא פרויקט השכרת האופניים בתל-אביב, תל-אופן, שהושק באפריל אשתקד בהצלחה גדולה ונדמה כאילו הוא כאן כבר שנים.

בשנים הראשונות להקמת תל-אביב-יפו היו הצירים המרכזיים והמעטים ברחובות הרצל ורוטשילד פופולריים מאוד בקרב רוכבי אופניים, שנהנו מעיר קטנה שהיקף התחבורה בה קטן. בשנת 1993 אחוז השימוש באופניים בעיר היה שולי ‏(כ-1.5%‏), אבל הסתובבו בה על אופניים 4 חברים, ובהם מהנדסי ערים ומתכנני תחבורה, שהסכימו ביניהם שהיא אידאלית לרכיבה - שטוחה, קומפקטית, מעוטת ימי שלג - וסובלת ממצוקת תחבורה.

הם ניסו לעניין בסטארט-אפ שלהם בכירים בעירייה, אבל אלה די לעגו להם. אחד אפילו צחק בפרצופיהם וטען שאופניים מתאימים לערי עולם שלישי במדינות כמו סין. מלבד זאת, הבטיח אותו בכיר לפני 19 שנה, אוטוטו יוצאת לדרך הרכבת התחתית.
צילום: רענן כהן
רוכב ברוטשילד. צוחק מי שצוחק אחרון צילום: רענן כהן
 
בכיר אחר דווקא הסכים עם הקבוצה, אבל טען שהפרויקט ייכשל כי הישראלים מכורים למכוניות שלהם. הארבעה החליטו לנקוט אסטרטגיה של מסה והנהיגו ביום שישי האחרון בכל חודש רכיבה המונית על אופניים שיצאה מכיכר מלכי ישראל, שכעבור שנתיים קיבלה את השם כיכר רבין. בפעם הראשונה רכבו רק ארבעתם, ברכיבה השנייה היו 14 איש, כעבור חודש 400 ובהמשך רכבו איתם 1,000 תומכים.

לפני הבחירות לראשות העיר ב-1993 הם הזמינו את כל המועמדים לרכוב עמם והצליחו להוציא מהם התחייבות לפיתוח תרבות האופניים. רון חולדאי נבחר והתחיל לקיים את ההבטחה. אנשיו הופתעו לגלות שתשתית המסלולים שהם יוצרים מעוררת ביקושים נוספים, ומאז השימוש באופניים בעיר הוכפל פי עשרה ל-15% מכלל הנסיעות היומיות במרכזה.

במקביל הושגה ירידה במספר הנפגעים בתאונות דרכים בעיר, אף שרוכבים הם לכאורה פגיעים יותר. ההסבר הוא בהפרדה המסלולית הטובה שייצרה העירייה וגם בהעלאת המודעות של הנהגים להימצאות הרוכבים.

כשתל-אביב חגגה יומולדת עגול דחפו פרנסיה את הסלוגן "100 ק"מ לעיר בת 100", אבל אותם 100 קילומטרים של מסלולי אופניים התרכזו במידה רבה לאורך השטחים הפתוחים והקלים להקמה בציר פארק הירקון ורוקח. הם לא יצרו רשת קוהרנטית, מחוברת לצירים וידידותית למשתמש, אלא כזאת שלא אפשרה לרוכב הסביר להצטרף ולהרגיש ביטחון.
צילום הדמיה: עיריית תל אביב
ממשיכים בפיתוח. שביל אופניים בטיילת להט בתל אביב צילום הדמיה: עיריית תל אביב
 
אחד הפעילים המרכזיים בפרויקט האופניים התל-אביבי הוא יותם אביזהר, אדריכל נוף, מתכנן ומארגן סביבתי, שלוקח על עצמו בשנים האחרונות את המשימה של הרחבת אתוס הרכיבה מעבר לעיר הגדולה והנחלתו ברחבי הארץ. אביזהר אומר שעד לפני שנתיים-שלוש גם תל-אביב היתה תקועה ואפשרה רק למכורים לדבר לדווש, בניגוד לחזון שגם הזקנה במסדרון או הילד מהצופים יוכלו לרכוב בבטחה למחוז חפצם, כמו באמסטרדם או בקופנהגן, שם היקף תנועת האופניים היומי מגיע ל-40% מכלל הנסיעות.

אביזהר וחבריו, שהיו שותפים לוועדות ההיגוי והתכנון, התקשו בתחילה לשנות את תפיסת העולם העירונית שדבקה עד אז באסטרטגיה של ניצול הזדמנויות בלבד, דהיינו: אם מחדשים רחוב מרכזי, אז גם בונים בו תשתית אופניים, אבל לא משקיעים כסף נטו בפיתוח אזורים ובחיבור ביניהם רק למטרה זו. המהפך הגדול היה באימוץ פרויקט VELIB הצרפתי, שזכה להצלחה אדירה בפריז.

כיום, שנה אחרי השקת התל-אופן, יש לפרויקט 16 אלף מנויים שמשלמים פחות משקל ליום, והוא מפעיל 6,000 נסיעות ביום ו-1.1 מיליון נסיעות בשנה הראשונה. ההישג הוא בהצטרפותם של רוכבים רבים, שרובם לא פריקים של רכיבה, אלא כאלה ששינו את אורח חייהם לשם צמצום זיהום האוויר ושיפור הכושר הגופני.
צילום: נאור רהב
אביזוהר. שותף למהפכה צילום: נאור רהב

חולדאי, שפתח חזית עם תושבי רחוב בלוך לביטול 60 מקומות חניה למען סלילת מסלול אופניים שיחבר בין ארלוזורוב, כיכר רבין ואבן גבירול, מתוסכל מהכשלים התחבורתיים בעיר ובגוש דן עצמה, אבל הבין שהשקעה לא גבוהה בתל-אופן, לעומת פתרונות תחבורה אחרים, עשויה לחולל מהפכה.

בתוכנית החומש האחרונה נעשה מאמץ לחבר בין השבילים ובין הערים השכנות - צפונה בואכה גלילות, דרומה עד בת ים ומזרחה לרמת גן וגבעתיים - ולאפשר לתושבים מהערים השכנות להשאיר את המכונית בבית. כדי להבין את המצב הגרוע בערים האחרות, מספיק לציין שאחרי תל-אביב-יפו שלה 110 ק"מ של מסלולי רכיבה מדורגת הרצליה "בזכות" 16 ק"מ.

ברמת גן, עיר שמטפחת דימוי של איכות חיים, אין מטר אחד של מסלול רכיבה כי ראש העיר צבי בר לא מאמין בזה. כך גם בערים גדולות ומבוססות אחרות כמו חולון, רעננה וכפר סבא. בחיפה העסק צולע כי לראש העיר יונה יהב יש טראומת ילדות בשל חבר כיתה שנדרס כשרכב על אופניים, ובירושלים יש סימנים קלים של התעוררות לאורך ציר הרכבת באמצעות מסלולים מזינים.

חזון התל-אופן הצליח בגדול, אבל עכשיו צריך לבחון אם גם ערים אחרות מסוגלות לממש את המהפכה התודעתית הזאת, שלה השלכות יוצאות דופן על כל אורחות חיינו. אם זה לא יקרה, נמשיך לדבוק בדעה שתל־אביב־יפו היא עיר האפשרויות היחידה בישראל.


כתבות קשורות:
Comments