עשרה כללים לגבר/ת אחד/ת עם שני גלגלים. ובלי מנוע, כן?

נשלח 7 באוק׳ 2011, 0:01 על ידי Sustainability Org   [ עודכן 7 באוק׳ 2011, 0:12 ]
אלי פנגס, 6/10/2011

נפתח בווידוי: לפחות ארבעה מחברי המערכת הם פדלנים. אשכרה עולים על אופניים בבוקר ומפמפמים בעצלתיים בדרך לעבודה, מי באופן קבוע ומי מדי פעם. מביך? בטח, אבל אולי אפשר להתנחם בזה שהם לא לובשים טייטס. זאת אומרת, לא באור יום ולא בציבור.

 

ותשמעו, יש ציבור לדבר הזה. הבעיה היא שהעממיות של ספורט הרכיבה מציפה אל פני השטח ערמות של ברברנים שמבלים יותר ב־eBay מאשר בטבע, ולשונם שורפת יותר קלוריות מאשר הרגליים. "רוכבי מקלדת", ככה קוראים להם ביקום האופנועים המקביל, וכבודם במקומו מונח - אלא שבדרך עקיפה הם אלה שקובעים את השיח והגישה. הם האנשים שמייעצים לך לפני שאתה נכנס לתחום, וגורמים לך לחשוב שאתה חייב משאית קמאז 6x6 בשביל לנסוע על שבילי קק"ל.

 

פגשתי אחד כזה לפני שנה בערך, בחצי הדרך לתחתית צוק מנרה. הוא התפלא שהמדריך שלי ואני העזנו לגשת למסלול דאונהיל על אופני קרוס־קאנטרי עם מהלך מתלה של 120 מילימטר. לא יודע על מה הוא דיבר, אבל אלה היו אופניים והגענו למטה בסדר גמור. מה שבטוח, במקומות שהייתי מת בהם בלי ההדרכה, אופני דאונהיל ייעודיים עם מהלך מתלה של 200 מילימטר לא היו משאירים אותי בחיים. אז אם חרטטן כזה מוביל את חבורת הרכיבה שלך, מה, לא תחשוב שטייטס זה בסדר לגמרי?

 

במטרה לספק לכם מידע אמין על פניתי שוב לדאונהילר בן קדמי, המדריך שהוביל אותי בחוסר אחריות משווע שם במנרה, וביקשתי ממנו לסדר לכם את הראש כדי שלא יזיינו לכם את השכל. אז הנה, קבלו את המדריך המקוצר לרוכב הטרי. אם אתם צריכים יותר מזה, אתם בלתי נסבלים.

 

(צילום: shutterstock)
(צילום: shutterstock)

 

1. בחירה

החלטת שאתה רוצה אופניים? יופי. חוץ מלספר להורים, תחשוב למה אתה צריך את זה: ככלי רכב או כאביזר ספורט ופנאי. אם אתה מחפש כלי רכב, קנה משהו במידה הנכונה, זול ונוח וזהו. בקיצור, תפסיק לקרוא עכשיו.

 

אם אתה ממשיך, זה הזמן להחליט אם פניך לשטח או לכביש.

 

2. כביש

רכיבת כביש היא מרתוניסטית באופיה, ספורט שכולו קצב וקילומטראז'. יש בה שלוש קטגוריות אופניים: טריאתלון, נג"ש (נגד השעון) וכביש. בטריאתלון מדובר ברכיבה לבד נגד השעון, שהיא רק דיסציפלינה אחת מתוך שלוש באירוע שמורכב משחייה, אופניים וריצה. האופניים הייעודיים לכך נוחים יחסית, אווירודינמיים פחות או יותר, ומצוידים באירובאר - כידון שמאפשר שינוי תנוחה. אופני נג"ש מיועדים למרחקים של 50־80 קילומטר והם אווירודינמיים מאוד מבחינת מנח הרכיבה ומכלולי השלדה. הנדסת אנוש אינה מהווה שיקול בדרך להקטנת הגרר והאופניים האלה נוחים כמו לישון בתוך מריצה. אופני כביש מיועדים למרחקים שבין 80 ל־200 קילומטר, והדגש בהם הוא על משקל קל. יופי? הלאה.


הרוב המוחלט של אופני הכביש מתגלגלים על גלגלים בקוטר 28 אינץ' - סתם שתדע - אבל שלדות יש בכמה גדלים, וזה עניין קריטי. ברכיבת כביש אין דבר כזה מה שנוח לך; יש רק מה שנכון לך. אם זה לא בול במידה זה לא שווה כלום, כי אתה הולך להיות מקובע בהם באותה תנוחה במשך שעות (ואיזה כיף יהיה לך). כל חוסר התאמה בתנאים האלה יהפוך למטרד של ממש די מהר.

 

אז מה אתה צריך לעשות? תקשיב טוב: תחזיק סרגל מתחת לביצים, כאילו שאתה רוכב עליו, ואז תמדוד את המרחק מהסרגל לקרקע. את התוצאה בסנטימטרים יש להכפיל ב־0.67, ואל תשאל למה. פשוט תמדוד בבית ותבוא לחנות עם התוצאה, הם כבר יתאימו לך אופניים. ותחסוך מהמוכר את הקטע עם הסרגל ושק האשכים שלך, כן?

 

שאר הציוד והפרטים שתצטרך, כי תצטרך, מפוזרים בהמשך. מה, אם אתה בעניין של אופניים אתה יודע שצריך לסבול בשביל ליהנות.

 

3. שטח

בשטח אפשר סתם לטייל, אפשר לעשות כושר ולהפוך לרוכב תחרותי, ואפשר ללכת עד הקצה ולרכב דאונהיל. בדאונהיל אף אחד לא לובש טייטס. אבל חכה שנייה, קפצנו מעל הפופיק: השיקול הראשון במעמד הכניסה לעולם אופני השטח

צילום: סי די בנק
   (צילום: סי די בנק)

 צריך להיות התקציב, וזה אומר 4,000 שקל מינימום. אחרי שסגרנו את הפינה הזאת, אתה צריך לדעת שגם כאן יש כמה קטגוריות.

 

קרוס־קאנטרי (שמעכשיו תיקרא ק"ק) היא רכיבת נפח: כמות של זמן וקילומטרים בשטח. האופניים בקטגוריה מיועדים לשבילים קלים, ולכן מהלך המתלה שלהם הוא 100 מילימטר (אל תבכה, ב־BMX הישנים שלך לא היה אפילו מילימטר אחד). גודל הגלגל יכול להיות 26 או 29 אינץ'; האחרון מתגלגל טוב יותר, בולע את השטח בקלות יחסית, אבל מרגיש כבד על ההיגוי ומגושם בשינויי כיוון חדים שנקראים סוויץ'־בק.

 

ק"ק/ טרייל: אופניים המיועדים לרכיבות נפח שנכנסות גם לסינגלים פשוטים (שבילי עיזים לאופניים). מהלך מתלה 120 מילימטר. גודל הגלגל 26 אינץ', כי מעכשיו והלאה רמת העומסים דורשת את הפשרה הכי טובה בין הקוטר - קלות גלגול וספיגת שטח - לבין החוזק.

 

ק"ק/ אול־מאונטיין: אופניים המיועדים לסינגלים מאתגרים, עליות טכניות לא קלות וירידות טכניות. מאפשרים לכסות את הקילומטראז' בקטעי הקישור בקצב סביר. מהלך מתלה: 140 מילימטר.

 

פרירייד: נבנו לרכיבה אגרסיבית ונטולת כל מטרה למעט כיף ואתגר. העליות כאן בנות ביצוע בהחלט אבל פחות מעניינות, כי בירידות יש דרופים וקפיצות ולא מעט טריקים שעיקרם סטייל ופריסטייל. מתלים של 160 מ"מ בדרך כלל אוכלים את כל זה בלי מלח.

 

דאונהיל: הטמבלים של עולם האופניים. כלים שמיועדים להגיע הכי מהר מנקודה א' לנקודה ב', בתנאי שנקודה א' גבוהה בהרבה מנקודה ב'. זה תחום מקצועני ותחרותי, עובד על מהירות נטו בלי הדאווין של הסטייל. בשביל זה צריך מתלים של 180־200 מילימטר.

 

שואל את עצמך עם מה להתחיל? קדמי עונה שתתחיל עם ק"ק/ טרייל. הם ייתנו לך תחושה טובה בכל מקום, ודרכם תוכל להבין אם פניך בחזרה אל הכביש/ שביל או הלאה לשטח קשה יותר.

 

4. קוקפיט

אחרי שבחרת את הסגנון המתאים לך, תתרכז בהתאמת גודל האופניים למטרה. מידה נכונה של השלדה לא רק תספק את המרווח הנכון לפלג הגוף העליון, אלא גם תמקם נכון את הזוויות בין האגן לפדלים. מידת השלדות נקבעת לפי אורך הטופ־טיוב, שהוא הצינור שמחבר בין בסיס מוט המושב לראש ההיגוי. אם הטבע לא נתן לך יותר מ־165 סנטימטר גובה, באסה לך - ובכל זאת לך על שלדה במידה סמול (טופ־טיוב באורך 15.5־16 אינץ'); אתה 165־175 סנטימטר? בחר בשלדה מדיום (17־18 אינץ'); 175־185 סנטימטר מצדיקים שלדה לארג' (19־20 אינץ'); 185 סנטימטר וצפונה יזכו אותך בשלדה אקסטרה־לארג' (21־23 אינץ').

 

בכל מקרה, אל תעשה סיבוב על אופניים של חבר ותחליט שזה מה שאתה רוצה; בסיבוב כזה סביר שאהבת רק את הקוקפיט, כלומר את סביבת העבודה שלך. התחושה בתא הטייס של אופניים מושפעת מהגורמים הבאים:

 

אורך ה־Stem (העמוד הקטן שמחבר בין ראש ההיגוי לכידון): סטם ארוך יתרונו בטיפוסים; הפרונט לא יתרומם ותקבל יותר אחיזה באחורי. סטם קצר מכין אותך מאחור למשיכות כידון ולתנוחה בירידות, וההיגוי בו יותר מדויק ומהיר.

 

רוחב הכידון: כידון ברוחב הכתפיים זה לאופני כביש. לסינגלים ולתמרונים מהירים ואגרסיביים אתה מחפש כידון רחב יותר. כמה רחב? פשוט רד לשכיבות סמיכה ונסה שתיים־שלוש כפיפות במפתח ידיים שונה בכל פעם. המפתח שהיה לך הכי קל - אותו אתה מודד עם הסרגל של הביצים.

 

קיפול הכידון: לכידון אין רק רוחב, יש גם את המידה שבה הוא מטפס אליך ("קרני שור" במקצוענית), שמשפיעה על המידה שבה הידיות נוזלות לכיוונך. לנוחות עדיף כידון עם רייז גדול יותר, שבו הידיות משתפלות מעט אליך; לרכיבה אגרסיבית אתה מחפש כידון שטוח, כמעט מוט.


רוחב המושב: רחב זה לאו דווקא נוח. למעשה, מושב רחב עלול לגרום לשפשפות ולאופן פידול שגוי. בתכלס לא משנה רוחב התחת שלך (כאילו, כמה אתה שמן) אלא המרחק בין עצמות האגן שלך. את זה מודדים בישיבה על כרית ג'ל שעליה משאירות העצמות את חותמן, ואין לי שום דבר מצחיק להגיד על זה.

 

גובה המושב: או שהמושב בדיוק בגובה הנכון, או שהוא מונמך עד הסוף ואז עומדים על האופניים. כדי למצוא את גובה המושב הנכון לך תיעמד על הדוושות כשהן במצב מאוזן לקרקע (רגל אחורה ורגל קדימה) ותנסה ליצור מצב שבו נמתח אנך מציר הברך לציר הפדל. התאמה מדויקת יותר אפשרית באמצעות מושב שמתכוונן בתזוזה אחורה וקדימה.

 

גריפים: גלילי הגומי/ פלסטיק על הכידון שאותם לופתות כפות הידיים. גריפים ארגונומיים הם לחובבנים, כי הם מקבעים את כף היד בתנוחה אחת. לעומתם גריפ עגול ופשוט מאפשר חופש תנועה. קוטר הגריפים מותאם לגודל כף היד. קח את מה שנוח לך.

 

אתה בכל זאת אוהב את האופניים של החבר שלך? קח מהם את המידות ואת שמות היצרנים של כל הגורמים הנ"ל, ותרכיב לך קוקפיט הכי דומה שאפשר.

 

5. בולמים

אל תשפוט בולמי זעזועים לפי מחירם, ואל תסיק מסקנות לגבי האיכות שלהם לפני שהם עברו כיוון והתאמה למידות שלך ולסגנון הרכיבה שלך.

 

כיוון בולמים מתחיל בקביעת סאג, שהוא ההפרש בין אורך מהלך המתלה ללא עומס לבין מהלכו תחת עומס משקל הרוכב. הסאג מכוון במשחק עם עומס הקפיץ, ובלעדיו כל השיכוכים ההידראוליים יהיו כמעט חסרי תועלת. בהמשך

צילום: index open
   (צילום: index open)

 מתאימים את הסאג של המתלה הקדמי לזה שנקבע מאחור (לצורך שקיעה מאוזנת של המתלים), ומכאן זה כמה קליקים לכאן ולשם בשיכוכים ההידראוליים. את התהליך הזה מומלץ בחום לעשות אצל איש מקצוע.

 

יש שני סוגי בולמים: קוילאובר, שזה קפיץ סלילי שעוטף בולם הידראולי; ובולמי אוויר, שבהם הקפיץ הוא מכל אוויר דחוס. למערכות האוויר יש יתרונות בדמות משקל קל ושינוי חוזק הקפיץ בקלות באמצעות ניפוח, והחיסרון הוא מן הסתם במחיר הגבוה יותר.

 

עכשיו ככה: כדאי לזכור שבולם אחורי נועד לעקיבה. נוחות משופרת היא תוצר לוואי, בונוס - צריך לסבול, כן? - אבל עם חיסרון מובנה בדמות בליעת אנרגיית הדיווש, או "בובינג" בשפה המקצועית. את בעיית הבובינג אפשר לפתור בבולם ננעל ידנית, או באמצעות בולמים משוכללים עם חיישנים שיודעים להבדיל בין עומס מהקרקע לעומס מהקראנק. יש גם פתרונות במבנה המתלה כולו ובאופן חיבורו לשלדה, אבל זה למתקדמים ממש. לשטח קל שבו אין צורך בעקיבה, עדיף אופניים בלי מתלה אחורי (סינגל סספנשן); יותר זול ויותר יעיל.

 

6. הילוכים

כמות הילוכים גדולה מתאימה לחובבן או לרוכב חלש יחסית מבחינה פיזית. אדם חזק ובכושר יכול להשתמש בפחות הילוכים ולשמור על מערכת פחות מסובכת. ככל שמספר הגלגלים מאחור גדול יותר, כך יחסי ההעברה יהיו קרובים יותר - מה גם שבמספר המקסימלי (10 גלגלי שיניים אחוריים) הגלגל הקטן קטן יותר והגדול גדול יותר. זאת אומרת שיש לך יותר מהירות ויותר כוח בקצוות המנוגדים של הסקאלה.

 

עכשיו אתה צריך להחליט כמה מכפלות אתה רוצה, כלומר גלגלי שיניים קדמיים: שתיים או שלוש. גם כאן, שלוש מכפלות ייתנו יותר אופציות אבל גם יותר סרבול מכני וסכנה לנפילת השרשרת. בדאונהיל, למשל, הולכים על גלג"ש אחד מקדימה מהסיבה הזאת בדיוק.

 

7. קליטים

ככה קוראים לנעלי הבלט האלה שמתחברות לפדלים. החיבור עוזר לייצר הנעה גם באמצעות משיכת הרגל למעלה, וזה מתבטא בתוספת של 30% בערך לכוח ההנעה שלך. בכביש, אם אין לך קליטים אתה לא שם; כולם נוסעים עם מנוע 2000 ולך יש 1600. בשביל קליטים בשטח, אגב, אתה חייב להיות מאוד בטוח בעצמך ולרכב בקצב ובתנאים שמבטיחים הימנעות מוחלטת מהצורך בהורדת רגליים לקרקע.

 

8. אקססוריז

יש המון. וכמו בכל תחום, רובם נועדו להראות למי שמזיע לידך שאתה יותר מבין, יותר מגניב ויש לך ארנק יותר גדול. מה חייבים? קסדה מאווררת, חולצה מנדפת זיעה ונעליים - קליטים כאמור, או נעל קשה אחרת עם אחיזה טובה ואוורור.

 

אה, כן. טייטס. ניסיתי ככל האפשר למצוא דרך עוקפת לפריט הלבוש המגעיל הזה, אבל אין מה לעשות: צריך אותו. גם לנידוף זיעה אבל בעיקר לריפוד. ובעניין זה, דע שיש גם בוקסרים מרופדים. רק בחייאת ראבק, זה לרכיבה. לא לאזרחות.

 

(צילום: shutterstock)
(צילום: shutterstock)
 

 

9. כבקשתך

אם אתה לא עילוי ספורטיבי ברכיבה, אין באמת צורך להרכיב לעצמך אופניים קאסטום מייד - מה גם שזה פתח לחגיגה על הטוסיק שלך בעניין המחיר. אם בכל זאת אתה מחליט לבנות לך משהו סביב שלדה ערומה, תעשה את זה רק אם אתה יודע בדיוק מה אתה מחפש ולמה, ורק אצל מומחה שאתה בוטח בו.

 

אחרי הדיסקליימר הזה, הנה היתרון האמיתי בקאסטום־מייד: אפשר לחסוך באלמנטים פחות רלוונטיים, ולהשקיע את הכסף איפה שבאמת צריך. לדוגמה, בדאונהיל פחות מעניין אותך המשקל. תחסוך את הכסף של שלדה קלילה ותשקיע בבלמים מעולים ובמתלים מהשורה הראשונה. ואם כבר נכנסנו לזה - אז קח, עלינו, דירוג להשקעה במכלולים, מהחשוב עד הזניח (זה תקף גם לאופניים רדי־מייד): 1. בולם קדמי; 2. בולם אחורי; 3. בלמים; 4. שלדה; 5. גלגלים; 6. קראנק (מיסוב ומשקל);7. מערכת הילוכים.

 

האחרונה לא סתם בסוף. מערכת הילוכים היא הדבר הכי פחות משמעותי באופניים שלך, אבל גם בתוכה יש סדר עדיפויות: 1. שיפטרים; 2. פלטות וקסטה; 3. שרשרת; 4. מעביר. על האחרון מבזבזים בדרך כלל הכי הרבה כסף, בלי שום סיבה טובה.

10. גישה

זהו. זה מספיק פחות או יותר בשביל נחיתה רכה בעולם האופניים, שהוא עולם נקי ובריא וירוק. [למשפט הבא אנחנו לא מסכימים, אבל כך זה מופיע בכתבה המקורית: ובעניין הזה, אגב, נסה לא להפוך לחתיכת שמוק מתחסד; יש עוד אנשים שמותר להם ליהנות מהטבע. הם עושים את זה על ג'יפים ואופנועים וטרקטורונים, והם היו שם עשרות שנים לפניך]. אז כל פעם שאתה מקטר שאחד כזה הרס לך את הריח של החמציצים, תזכור שבעוד שעה אתה נכנס למכונית מזהמת באותה מידה ולפעמים יותר, ואז צולל אל מרק הפיח של עיר מגוריך ושורף את העולם בדיוק כמו כולם.

סע, סע מכאן.

 

  • סייע בהכנת הכתבה וגבר נאה ומרשים באופן כללי, בלי שום קשר לזה שהוא מחליט כמה משלמים לנו: יעקב נצר

 

לכתבה באתר ynet 


כתבות קשורות:
טיפים לרכיבת אופניים בטוחה
איך רותמים את הרכיבה על האופניים לטובת ירידה במשקל?
טיפים לרכיבת אופניים בטוחה
10 שאלות ותשובות על אופניים, מאמץ, ותזונה
איך לבחור אופניים שיתגלגלו גם אחרי כיפור
מה גובה הכידון וזווית הכסא? 6 כללים בבחירת אופניים
ענף האופניים בישראל, ציוד, טיפים לרכישת אופניים ולרכיבה בטוחה





Comments