לכל תושב יש סוג אופניים משלו: כל הטרנדים והחידושים בתחום

נשלח 12 במרץ 2011, 0:39 על ידי Sustainability Org   [ עודכן 12 במרץ 2011, 0:42 ]

יום שישי 11 במרץ 2011 07:47 מאת: עומר שרביט, עכבר העיר

מינימליסטיים למקצוענים, חשמליים לעצלנים ואנשי פרברים, צמיגים מוקטנים לפרקטיים ואופני וינטאג' לבעלי מודעות אופנתית (כי מתקפלים זה הכי 2009) - סצינת האופניים מציעה מבחר מגוון ואישי מכל המינים והסוגים. מה הכי מתאים לכם?

רוכבים על הגל. אופניים בעיצוב מיוחד

פרסומת

אופניים בעיר -פרויקט מיוחד:
עברי לידר: פריק של אופניים
תכנית השכרת אופניים בתל אביב יוצאת לדרך
האם תל אביב בשלה להשכרת אופניים?

"יואוו אני לא מאמינה שאני עושה את זה אבל בעלי ישתגע, הוא עובר פה כבר חודשים ומדבר איתי על האופניים האלה", אומרת בחורה שעומדת בכניסה לחנות אופניים, בשעת ערב מאוחרת, רגע לפני שהיא מפרגנת לבן זוגה אופני מרוץ. מדובר בביאנקי איטלקיות משנת 88' בצבע טורקיז שאפשר לצלוח איתם בקלילות את האלפים השוויצריים, לא לפני שנפרדים מ־2,500 שקל. המקרה הזה הוא די מייצג. פוזה, סטיילינג, אקססורי ודאווין – אלה המילים שחזרו על עצמם שוב ושוב מפי מוכרים בחנויות האופניים בעיר, שהתבקשו להתחקות אחרי הדברים שפופולריים עכשיו בשוק. וכשמוסיפים את הרכיבים האלה לתכלית הפשוטה, הפונקציונלית, של להגיע ממקום למקום, ברור למה גם בטטות כורסה, מאותגרי קואורדינציה וסתם רזים מלידה שחיים טוב בלי ספורט לא מרשים לעצמם להיתפס בלי זוג מטופח בחדר המדרגות.

האבולוציה של האופניים עברה כבר הרבה גלגולים מאז ימי ה־BMX ועד למתקפלים החשמליים, מאבזור יתר אובססיבי של מראות ועזרים למינימליזם הנקי מהילוכים וברקסים, מחדשים לרטרו, משלדת ברזל קשיחה לאלומיניום הרך ובחזרה לסגסוגת מתכת, ועוד כהנה וכהנה שכלולים ואופנות. בעוד שפעם החלוקה המגדרית היתה ברורה – על סעיף רמה או בלי רמה – הרי שהיום אפשר לאתר על דגמי המרוץ בחורות מקומרות גב בחצאית בדרך לקנות סיגריות ומשם לפאב השכונתי. לפעמים תל אביב מתאמצת כל כך להיות אופנתית ומתעקשת להתעלם משיקולים פרקטיים. את הזעת היתר או ההתעלמות מהפרקטיקה אפשר למצוא בקרב רוכבים/ות במישור העירוני, שמדוושים על אופני הרים כבדים ומסורבלים, משל היו בחורש של הרי ירושלים, רק כי הם נראים מגניבים. אלא שיותר מהכלי עצמו, נראה שהטרנד עצמו הוא הביזנס: "אני אישית מכיר 20 חנויות אופניים חדשות שנפתחו בשלוש השנים האחרונות", אומר בחור בשם לופו, הבעלים של חנות ברחוב הנביאים. בין אם ההערכה הזו מופרזת ובין אם לא, קשה להיתפס בעיר עם פנצ'ר בלי חנות אופניים בקרבת מקום האירוע. הדוגמה הבוטה ביותר נמצאת ברחוב החשמונאים: במרחק של מטרים ספורים זו מזו, פועלות לא פחות מחמש חנויות יוקרתיות יחסית, ולא רחוק מהן בדרך בגין פועלות עוד שתי רשתות אופניים ותיקות.

משיחות עם המוכרים בחשמונאים קשה להבין מי בדיוק פתח ראשון, אבל איכשהו נראה שהם דווקא מסתדרים, וכל חנות מתמחה בסחורה מסוג אחר. אורי גולדברג, המוכר בחנות סלאלום ברחוב, נמצא בתחום כבר 15 שנה ואומר כי "זו לא חנות של מאה שקל". עודד פרידמן, המשווק את אחד ממותגי האופניים בחנות טיים טריאל בחשמונאים, אומר כי "אנחנו רחוקים מרמת השגעת שיש בעולם, ובכל זאת - אופניים הם לא מוצר, אלא תרבות, ומתחילים להבין את זה כאן. אנשים כל היום מתעסקים בזה, כפי שאפשר לראות בפורומים באינטרנט, בתפוז למשל: חלקים, תחרויות, מהירויות, דופק ומה לא. מה שקורה בקרב מנהלי חברות ואנשי הייטק זאת אובססיה שהחליפה את הפסיכולוג – הרי מתי לאחרונה היית לבד שלוש שעות?".


"האופניים הפכו לאקססורי". ארנון פישר


אופני כביש (פיקס גיר וסינגל ספיד): מינימליזם זה המצועצע החדש



"שלום, יש לך פעמון?", אומרת בחורה במפתן חנות האופניים של ארנון פישר בקינג ג'ורג'. "למה לך פעמון? תשמשי בקול שלך, יש לך קול, דברי", עונה לה פישר. "כן, אני דווקא שורקת אבל בכל זאת...", היא מנסה שוב, אך ללא הועיל, ופישר מסביר לה בסבלנות של מי שמורגל בסיטואציה: "על האופניים את כמו הולכת רגל - תחשבי שהולכת רגל תצפצף לך. אני כרוכב מאוד לא אוהב את זה, ואנחנו פה יותר בקטע של מינימליזם...". הסיפור הזה ממחיש היטב את האחרון בשרשרת הטרנדים של אופני המרוץ העירוניים בשנתיים האחרונות: נקיים ככל האפשר מכל דבר שהוא זולת שלדה, שרשרת, גלגלים ופדאלים.

דגמי הפיקס גיר והסינגל ספיד (או "פיקסי" ו"סינגל", כפי שהם מכונים בעגה המקצועית) תפסו תאוצה בתחילת שנות ה־90 בלונדון ובמנהטן, שם השליחים על האופניים גילו את הז'אנר הזה והחליטו לאמץ אותו. דווקא סן פרנסיסקו נחשבת למכה של ה"פיקסי", כפי שאפשר לראות באתרים כמו mashsf.com, אלא שכפי שיוסבר להלן, מבחינה טופוגרפית זה המקום האחרון שאפשר לצפות לשגשוג מסוג זה. ככלל, הקאלט של אופני הכביש הולך הרבה אחורה לסרטים כמו "סטרדיי נייט סנדיי מורנינג", על פועל במפעל של ראלי בצפון אנגליה, או "קוויקסילבר" בכיכובו של קווין בייקון, היורד מנכסיו והופך לשליח על אופניים.

כאמור, חובבי האקסטרים החליטו להשיל מאופני הכביש המסורתיים כל דבר מיותר וזה כולל כמעט הכל, ובאופנה הזו קיימים שני סוגים עיקריים: הסינגל ספיד למתחילים והפיקס ספיד למתקדמים. הסינגל ספיד הם אופני מרוץ/כביש/עיר עם הילוך אחד בלבד, שמשיל מהאופניים משקל מיותר בדמות גלגלי שיניים וחיווטים מסורבלים שנוטים לצאת מאיפוס. בדרך כלל אופני סינגל מגיעים עם מעצור קדמי ואחורי ופריילוף, שמאפשר לדווש אחורה בלי שהגלגל יזוז. מי שנכנס לתת הז'אנר הזה עובר בהדרגה לכיוון הקיצוני יותר והופך את האופניים שלו לפיקס גיר, הווה אומר: בהתחלה מורידים ברקס אחורי, ולאט לאט מורידים גם את הקדמי ומשנים את פונקציית הפריילוף להנעה אחורית, כך שמי שמדווש אחורה למעשה מזיז את הגלגל אחורה. המשמעות היא שאי אפשר לעצור את האופניים בבת אחת, אלא לכל היותר להפעיל התנגדות בדיווש אחורנית.

לנסוע בלי מעצור ידני זה טיפה מסוכן, אבל הפרקטיקה הזו לא מרתיעה את המכורים, כמו למשל ליאוניד, שרק לפני שנה וחצי נכנס לקטע, ועכשיו הוא עמוק בפנים: "זה קטע של זן – האופניים האלה הם כמו המשך של הגוף שלך, ממש כמו ללכת ברגל". לדבריו, היתרון של הדגמים האלה הוא שבגלל שאין חלקים – אין קלקולים, וגם המשקל נמוך ולכן קל לתמרן איתם בין הרכבים. "אחרי השליחים הגיעו ההיפסטרים, שראו שאלה אופניים יפים. אני, למשל, אוהב את הכידון המקומר הזה יותר מאשר כידון ישר, כי זה ממש טרק בייק כמו של מסלולי וולודרום, ולכך בעצם מיועדים האופניים האלה – לנסוע כמה שיותר מהר בכמה שפחות זמן בלי לעצור", אומר ליאוניד, ומסביר שהיעדר ההילוכים יכול להפוך לבעיה בעיקר בירידות, "כי בעוד שבאופניים רגילים בירידה אתה על פריילוף, פה אתה חייב לדווש ממש מהר, ואם לא אז להפעיל קצת התנגדות אחורה בדיווש כדי להאט". מעבר לכך, בגלל שאין מעצורים ידניים האופניים האלה דורשים יכולת גבוהה לצפות כמה מהלכים קדימה על הכביש – איזה הולך רגל יחצה אותו ואיזה מכונית תעבור נתיב. "אין מצב לנסוע עם אוזניות", מזהיר ליאוניד, ובאותו רגע מוריד את שלו מהאוזניים.


"אופניים זה קטע של זמן". ליאוניד והאופניים (צילום: מישל גבינט)


אופניים בהזמנה אישית: כי גם לגברים מותר להיראות טוב בשדרה



בחנות גורדון בנט בקינג ג'ורג', הנקראת על שם גורדון בנט, שהיה מו"ל ה"הראלד טריביון", וכדי לקדם את המותג שיווק אותו דרך מרוצי אופניים, מתקנים ומוכרים אופניים יד שנייה, אך ההתמחות שלה היא בהרכבת אופניים לפי דרישה. הבעלים פישר, שבחר לקעקע על זרועו ציור של "מפתח 15" לגלגל אחורי של אופניים, מייבא את החלקים לייצור האופניים מהארץ בדרך כלל, ובמקרה שמדובר באופניים פיקס גיר או סינגל ספיד הוא מייבא אותם ישירות ממפעלים בחו"ל. "הפיקס גיר זה לא טרנד, חלק מזה זולג אל המיינסטרים ומתחפש לטרנד, אבל הגרעין הוא דרך חיים", מוחה פישר, "הטרנד הוא דווקא בקטע של לעשות סטיילינג, יש הרבה משמעות לאופניים שהפכו לאקססורי. רוב הלקוחות שלי מעריכים אסתטיקה ובאים מהתחום הזה – מעצבים גרפיים, אמנים וסופרים, שהאסתטיקה והחיבור לאמנות ועיצוב מאוד חזק אצלם". המחירים של אופני כביש בהזמנה אישית נעים בין 1,500 ל־8,000 שקל.

בניגוד לפישר, יש בוני אופניים שמחזיקים דווקא בגישה ההפוכה של אבזור סטנדרדטי לאופניים עם מעצור והילוכים, ורצוי גם בצבעים המקוריים. כך למשל נתן, שפתח לפני כמה חודשים פאב במטלון 46, ומחזיק בחצר האחורית צי מובחר של אופני כביש ישנים. לדבריו, הביקוש מטפטף כל הזמן, והוא אוהב לקחת זוגות ישנים ולשחזר אותם למצב המקורי. גם לופו מהחנות ברחוב הנביאים הרכיב אופניים חדשים בסגנון ישן בעצמו: "אין אופני וינטאג' לגברים שנראים טוב, אז החלטתי להרכיב כאלה". לדברי יובל מהחנות רוני אופניים בברודצקי 19 ברמת אביב, יש משהו קצת מרתיע בתחום של אופניים בהזמנה אישית, הן מצד הלקוחות והן מצד בוני האופניים: "יש בזה יותר מדי התעסקות עם אנשים, איך נאמר, קשים".


כמה שפחות יותר טוב. אופני פיקס גיר


אופניים חשמליים: הכי קרוב לטוסטוס


באחר הצהריים של תחילת השבוע יצא מחנות האופניים בצ'לנוב 12 השחקן גדי סבן: "אני גר בדרום תל אביב ועובד במשאית טיט של העירייה. עד עכשיו הייתי נוסע כל בוקר באופניים רגילים מהבית לעירייה כדי לקחת את המשאית, ולא מזמן החלטתי למכור אותם ולקנות חשמליים. באיזשהו שלב הם נראו לי יותר מגניבים". ההחלטה של סבן לנסוע מרחק קצר כל כך על אופניים חשמליים אולי נראית תמוהה, אלא שהוא מתכוון גם לנצל את היכולות שלהם להרחיק, ולנסוע לבקר את אביו בהרצליה בסופי שבוע.

אופניים חשמליים עולים 4,000 שקל וצפונה, מגיעים לפחות ל־25 קמ"ש ויכולים להתנייד למרחק של 40 קילומטר ומעלה. הבטרייה נשלפת ויש להטעין אותה בשקע חשמלי. האופניים יכולים לבוא במצב מתקפל, כדי להקל על הכנסתם לרכבת או לאוטובוס, או במצב רגיל. בהתחשב בכך שרק ביטוח חובה על טוסטוס עולה כ־3,000 שקל, הרי שמדובר בעסקה משתלמת מאוד למי שמגיע מהפרברים הקרובים לתוך העיר. ברישיון נהיגה כמובן שאין צורך. יוסי איבגי, המוכר את האופניים האלה בצ'לנוב, אומר כי בין הלקוחות אפשר לאתר "גם אנשים בשלילה, וסתם כאלה שרוצים לעקוף את הפקקים, זה חוסך הרבה בלגן".


4,000 שקל צפונה. אופניים חשמליים


אופניים מתקפלים: פרקטיים, אבל איטיים



הטרנד הלוהט של 2009, לפני השיגעון של אופני הכביש והפופולריות של החשמליים, היה ללא ספק האופניים המתקפלים. המחירים של האופניים האלה יקרים מעט יותר מאופניים רגילים בגלל ריבוי הרכיבים, ובארץ יש יבוא של שני מותגים מתקפלים, הזול שבהם הוא דאהון האמריקאי שמיוצר בסין. הרף ההתחלתי שלו הוא לרוב 1,600 שקל, והמחיר עולה בהתאם לטיב השלדה, שיכולה להיות מאלומיניום או מברזל גמיש יותר בשם כרומולי. המותג השני שנמכר בארץ הוא ברומטון האנגלי, ומחירו יקר יותר (מ־5,000 שקל). גלגלי האופניים האלה קטנים יותר, 18 אינץ', בהשוואה ל־20 אינץ' של דאהון.

היתרונות של האופניים המתקפלים הם שאפשר לקפל אותם בכניסה לרכבת או להעמיס אותם בתא האחורי של הרכב, לפרוק אותם בקלות בחניה או בתחנת הרכבת ולהמשיך הלאה. בנוסף, הם משמשים פתרון טוב למי שנמאס לו מגניבות. החסרונות הם משקל גדול יחסית (עשרה עד 12 קילו), מהירות נמוכה יחסית בגלל הגלגלים הקטנים וחוויית רכיבה הרבה פחות נוחה מאופני עיר "שגרתיים".


אופני הרים: לשמור על הלוק האקרובטי ולהישאר בחיים



אופני ההרים ירדו מגדולתם לפחות במה שנוגע לרכיבה בתוך העיר, אם כי עדיין יש כיסי התנגדות עירוניים. לדברי ארנון פישר, אורחים מחו"ל תמיד משתוממים על הריבוי של אופני שטח בתל אביב: "זה איטי, מסורבל, כבד וממש לא פרקטי". מצד שני, צריך לזכור שהוא מוכר אופני כביש. ובכל זאת, עדיין יש הרבה חנויות שפועלות בתחום הזה, אם כי המוכרים מודים שהם מיועדים בעיקר לטיולים בשטח. אלעד סבן, שלפני שנתיים פתח את החנות ביסיקלטה בפלורנטין, נוסע קבוע באופני הרים, והוא חובב דווקא את המורדות: "אני פשוט יורד מההר בצורה הכי מהירה". לדבריו, האופניים הטרנדיים בתחום באים עם 21 עד 24 הילוכים וזנב קשיח, כלומר בלי בולם זעזועים מאחור. במקומו, מאחורה יש מתלים שעולים ויורדים עם כל מהמורה. בולם הזעזועים נמצא מלפנים. באמצעות הוויתור על השיכוך מאחור הרוכב לא מאבד מומנטום של מהירות.

מחיר סביר של אופני שטח מתחיל ב־1,000 שקל ויכול להגיע בקלות ל־18 אלף וצפונה. מי שבכל זאת מעדיף אותם בתוך העיר, יוכל לרכוש אופני שטח ולהסב אותם לרכיבה עירונית על ידי החלפת הצמיגים לקלים ודקים יותר, ככה שהלוק יישאר אקרובטי, אך המהות עדינה יותר. בין אופני השטח לאופני העיר אפשר למצוא גם את הבין לבין: אופני מיש־מש עירוניים, שלקחו את הקרביות של אופני ההרים ואת המהירות של אופני הכביש, וחלקם מוגדרים על ידי המוכרים כ"מטוסי קרב". בקרב אופני ההרים והאופניים המוכלאים, הטרנד החדש הוא בולם זעזועים קדמי בצד אחד בלבד במקום משני צדי הגלגל. לצד אופני השטח הקרביים, עדיין יש בעיר את אופני ההרים האורבניים והקלאסיים –BMX. אחד הרוכבים על האופניים האלה הוא יונתן באוור, בן 25. לדבריו, האופניים האלה מיועדים לפעלולים, והוא מרגיש שהוא מרחף איתם באוויר, מה שלא לגמרי מופרך, לאור המרדף האגרסיבי שהיה צריך לבצע אחריו בשדרות רוטשילד כדי לתפוס איתו שיחה.


החנות טיים טריאל בחשמונאים


אופני וינטאג': אופני הצ'ופר משתלטים על העיר



כמו בגדים ממחסני ויצ"ו בשלהי שנות ה־90, תל אביב אוהבת את האופניים שלה ישנים, וכמה שיותר משומש יותר טוב. בשיטוטים בעיר מצאנו דוגמה קיצונית בהקשר הזה – תיירת מגרמניה שרוכבת על אופניים משנות ה־30, ששופצו והושמשו מחדש (התיירת סירבה להרחיב בעניין או להזדהות בשמה מפאת חשש מגניבה). אופניים בפלורנטין נפתחה לפני חצי שנה, והיא אחת החנויות הייעודיות לתחום אופני הווינטאג'. בחנות כמעט שאין סחורה, משתי סיבות עיקריות: האופניים נחטפים כמו לחמניות, ומה שאין בחנות הלקוחות מבקשים מהם לאתר באינטרנט באופן ספציפי. "כל יום תראה פה משהו אחר לפי בקשות שונות שאנחנו מקבלים מלקוחות. אנחנו עושים גם החלפות, ובעצם מתעסקים פה במיחזור – אין פה אופניים חדשים", אומרת נועה בן דוד, שהחנות שייכת לאביה.

לדבריה, הסיבה לשגעון הווינטאג' היא שמדובר באופני עיר עם אופי אישי מיוחד. אחד היתרונות שלהם, חוץ מהאסתטיקה (וחלקם באמת יפים), הוא המחיר, שמסתכם בדרך כלל בכמה מאות שקלים, ומגיע ללא יותר מ־1,000 שקל. בסוף השבוע שעבר נמכרו בחנות אופניים מתקפלים מתוצרת איטליה מודל 1975 תמורת 600 שקל. לטענת בן דוד, הדגם החם ביותר בשוק הוא אופני צ'ופר (רצוי מתוצרת ראלי) עם ידיות כידון רחבות כמו של אופנוע וכיסא נמוך. חובבי הז'אנר הזה אוהבים כמה שיותר מראות וצפצפות עם עיגול שחור, ובאופן כללי מתכתבים עם תרבות המודז של הרוכבים האיטלקיים בסיקסטיז. הז'אנר השני באופנת הווינטאג', והנדיר יותר, הוא אופני כביש־ספר מדגם אלגרו מינימליסטי עם כידון ישר משנות ה־40 של המאה הקודמת.


מתכתבים עם הסיקסטיז בזול. נועה בן דוד עם אופני הוינטאג'


אביזרים נלווים: מג'ל לכיסא ועד שלדות ב־30 אלף שקל


אם האופניים עולים לכם לפחות 1,000 שקל, אין מניעה שתשקיעו סכום דומה באביזרים הנלווים לרכיבה. בחנויות האופניים לא יהססו לדחוף לכם מוצרים משלימים, לפעמים באצטלה של בטיחות ולפעמים סתם בשביל השואו אוף. מעבר לאביזרים ההכרחיים (קסדה, מנשא מים ותיק) כדאי להצטייד במנעול שרשרת קטן וקשיח, שבנוי כך שהוא לא משאיר לגנבי האופניים מקום לנסר אותו, ומחירו נע באזור ה־200 שקל. אפשר להצטייד בכפפות ידיים, שמחירן 90-200 שקל, ובידיות ארגונומיות לאחיזה בריאה יותר, שמחירן 185-300 שקל. אוכפים לוהטים בכל מיני צבעים, ובהם אוכפים מעור (למי שאין לו בעיה מצפונית), יכולים להגיע ל־800 שקל. כיסוי ג'ל לכיסא בשביל הנוחות עולה כ־65 שקל. לתאורת לילה אפשר להיעזר בפדאלים שמחליפים צבעים בזמן הנסיעה, שרשרת מוזהבת ועוד רכיבים קטנים זוהרים (גלגלי שיניים, מחזיק כידון וכו'). מי שבאמת מכור לעניין לא מהסס להזמין שלדות יקרות, שמחירן יכול לנוע סביב 30 אלף שקל (מספרים שהדיווש באופניים כאלה הוא כמו על הליכון). בקרב הקהל הזה הטרנד החדש הוא הילוכים אלקטרוניים, שבהם הכבלים חשמליים ולא מכניים.


אוכפים לוהטים. סדרת מושבים לאופניים

חברת אלקטרה בייק מציעה אופניים מעוצבים שפונים לאנשים עם חוש אופנתי, ובפרט לנשים, ומחירם נע בין 1,900 ל־2,750 שקל. אלא שהמראה הוא לא חזות הכל, ובחברה מקפידים להדגיש שדאגתם הראשונה היא הנוחות והביצועים. בין השאר, אופני החברה עושים שימוש בטכנולוגיית ה"פלאט פוט" - פטנט שבו הרוכב יכול להוריד את מלוא כף הרגל לקרקע ולשבת זקוף, תוך שמירה על רכיבה יעילה. על ידי כך, הרוכב מקטין את הלחץ המופעל על הזרועות, הכתפיים והצוואר. בחברה מספרים שסלבריטאיות מצודדות כמו בר רפאלי, מורן אטיאס, מירי בוהדנה וגל גדות (שנראית רוכבת עליהם בפרסומת לקסטרו) הן משתמשות קבועה באופניים הללו. וגם מוש בן ארי.


סדנה לתיקון אופניים: תורמים למאמץ הטבעוני


מי שמאס בתלות במתקני האופניים, יוכל להגיע בשבת הקרובה בשתיים בצהריים לסדנת תיקון אופניים DIY במועדון הרוגטקה ביצחק שדה 32. לדברי דן, אחד ממפעילי הסדנה, היא נקראת הציר המרכזי, ולצד לימוד תיקוני אופניים הם גם מתעקשים לבנות אופניים "מצחיקים" כלשונו, כמו צ'ופר (ע"ע וינטאג') או אופניים עם כיסא בגובה מטר וחצי. "הסדנה התחילה לפני שמונה חודשים וכל אחד יכול לבוא בחינם", אומר דן, "הרכיבים במחירי עלות. אני טבעוני והאופניים זה חלק מהאג'נדה הפוליטית הרדיקלית באופן כללי. מי שיגיע בשבת הקרובה יוכל ליהנות גם מארוחה טבעונית מפנקת".

לכתבה בעכבר העיר


כתבות קשורות:

כמו באירופה: פרויקט השכרת אופניים בתל אביב יוצא לדרך

Comments