דעה: רוכבי האופניים חושבים שמותר להם הכל?

רוכבי האופניים שנוסעים במהירות מופרזת על המדרכות מוציאים לכולנו שם רע. נכון שהתשתיות לוקות בחסר ומתסכל לרכוב במהירות אפסית, אבל זו לא סיבה להוריד לאנשים את הלב. ואתם הולכי הרגל, למה אתם חייבים ללכת דווקא על שביל האופניים שלנו? ומה צריכה לעשות העירייה כדי שרוכבי אופניים, נהגים והולכי רגל ינועו זה לצד זה בשלווה יחסית? יפעת בורשטיין, 2/9/2013 אחד האתגרים שיעמדו בפני מועצת העיר הבאה הוא המשך שילוב האופניים בנוף העירוני. לעיריית תל אביב ישנו אינטרס ברור לעידוד הרכיבה, שמצמצמת את הפקקים ומפחיתה מזיהום האוויר. באופן אופטימלי היו מצליחים הרוכבים להשתלב במרקם העירוני ביעילות בלי לסבול ממשתמשי הדרך האחרים ומבלי להפריע להם. בפועל העלייה במספר הרוכבים בעיר יוצרת חיכוכים תדירים בינם לבין הולכי הרגל והנהגים. במנטליות אחרת בה כל אחד מכבד מעט יותר את האחר אולי היו מגיעים להרמוניה, פה זה פשוט לא עובד. וכאן צריכה להיכנס העירייה לתמונה ברמת התשתית, ההסברה והאכיפה. ואם אין בידי העיריה הסמכות או היכולת לאכוף עליה ללחוץ על המשטרה לעשות כן.האופניים הם יצור כלאיים – מהירים וחזקים מהולך רגל. אבל נטולי מנוע, חלשים, איטיים מכלי רכב ממונעים ולא יציבים דיים. מעמד הביניים הזה הופך את הרוכבים לאורחים הן על הכביש והן על המדרכה. לא פה ולא פה הם יכולים להשתלב באופן טבעי בתנועה. כרוכבת אופניים אני מודעת לתסכולים ולקשיים של הרוכבים. הייתי רוצה לפרגן לכלל הרוכבים, אבל לצערי בהיעדר אכיפה חלק מרוכבי האופניים מרגישים שהכל מותר להם ויוצרים שנאה כלפי כולנו. אני יודעת כמה מפחידים יכולים להיות רוכבים בלתי אחראיים הן כהולכת רגל והן כנהגת. כן, כן, אני מתכוונת אליך שכמעט דרסת אותי בטיילת כשהיה לך רמזור אדום ולי ירוק. וכן, גם אליך שהגחת מול הרכב שלי כשפנית לרחוב בו נסעתי באין כניסה ונגד כיוון התנועה. העירייה צריכה לדאוג אם להולכים וגם לרוכבים (צילום: ריאן) באופן פורמלי חייבים הרוכבים לרכוב רק על הכביש בצדו הימני של הנתיב הימני. אבל בפועל בגלל ריבוי המקרים בהם רוכבי אופניים מצאו את מותם על הכביש כל הגורמים מעלימים עין ומאפשרים רכיבה גם על המדרכות. על המדרכות מבהילים רוכבי אופניים פרועים את הולכי הרגל כשהם חותכים אותם בפתאומיות. זכותו של הולך רגל על מדרכה להיות שקוע במחשבות ולא להסתכל בכל רגע נתון אחורה קדימה ולצדדים. בה בעת, רוכבי אופניים סבלניים בקושי מצליחים לעיתים לשרך את דרכם על המדרכות כשהם מתחננים בפני הולכי רגל לזוז מעט כדי שיוכלו לעבור. בכבישים רוכבי האופניים מאטים את התנועה, ומסתכנים בחייהם בשל נהגים חסרי סבלנות או מעופפים. במקרים רבים הרוכבים נוסעים בכבישים ככל העולה על דעתם – בלי אורות בלילה, נגד כיוון התנועה, באמצע הנתיב וכו'. הפתרון שעיריית תל אביב מנסה ליישם הוא שבילי אופניים. בחלק מהמקרים מדובר בשבילים טובים המאפשרים מרחב הוגן לשני הצדדים והפרדה ברורה בין הולכי הרגל לרוכבי האופניים כגון בשדרות רוטשילד או בשדרות בן ציון. עם זאת, גם בשבילים אלה לעיתים יש "פאקים" קטנים. בשדרות רוטשילד, למשל, הקולרים מצויים בנתיב האופניים, וכל הולך רגל שהולך לכיוונם זוכה למטר נזיפות. בנוסף, רבים מהרוכבים והולכי הרגל אינם מכבדים את החלוקה ועושים בנתיב הנגדי כבשלהם. לעיתים הרוכבים גם מתעקשים לרכוב על המדרכה הצרה או הכביש הקט במקום על המסלול הייעודי הרחב. לא פעם ניתן לראות חבורות גדולות של הולכי רגל משתלטים לחלוטין על נתיב האופניים. רעות חולות נוספות על שבילי אופניים הן רוכבי אופנועים שמשתמשים בהם כבשלהם ומכוניות וקטנועים חונים. במקרים אחרים ישנה תחושה שמסומן שביל אופניים כדי לצאת ידי חובה או כדי להוסיף קילומטרים לספירת שבילי האופניים בעיר. במקרים אלה הדרך אינה רחבה מספיק כדי להתאים הן להולכי רגל והן לאופניים ו/או השבילים אינם מסומנים כראוי. השבילים האלה מסוכנים להפליא – הרוכבים חשים שיש להם זכות קדימה כי מסומן להם נתיב, והולכי הרגל עוברים בנתיב האופניים מכיוון שהוא אינו מסומן כראוי או כי החלק שלהם צר מדי. בקיצור - עדיף היה שלא יהיה שביל אופניים משבילי דמה מסוכנים ומרגיזים. ישנם גם שביל אופניים שלא מופרדים בצורה טובה מספיק מהכביש ומסכנים את הרוכבים בקבלת מכות מדלתות כלי רכב חונים או בדריסה. תל אביב לא תוכננה כעיר אופניים, וברור שקשה ליצור בה כיום תשתית יעילה וחכמה שתתאים למספר האופניים ההולך וגדל. עם זאת, מבחינת תכנון אורבני עתידי חשוב להתייחס לאתגר זה ולנסות למצוא את הפתרונות החכמים ביותר הן מבחינת יצירת תשתיות, הן מבחינת הסברה והן מבחינת אכיפה. להשיק את התל-אופן מבלי לייצר די פתרונות כאלה רק יוצר עומס נוסף וחיכוכים נוספים בין הצדדים. הכותבת היא עורכת באתר mynet ותושבת תל אביב לכתבה באתר mynet