מאת עודד רוט, 'ישראל בשביל אופניים'  הציבור נקרא לחסוך לעת פרישה חסכונות פנסיוניים, ולבטח עצמו לעת זקנה בביטוחי בריאות וסיעוד. האם אין מקום לשכנע את הציבור לנקוט באמצעים ריאלים כדי להבטיח איכות חיים, בריאות ואריכות ימים, באמצעות פעילות גופנית שגרתית ומתונה – כמו רכיבה על אופניים? חייו של אדם מזמנים כל העת אתגרים כלכליים, והחיים נדמים לעתים כמרוץ עכברים מתיש של עבודה למטרות קיום ופרנסה ומימון הוצאות מגוונות ובלתי פוסקות. מלבד מימון צורכי קיום בסיסיים ושוטפים – כמו רכישת מים, מזון, אנרגיה, קורת גג, תשלומי חובה עבור שירותים ציבוריים, שירותי בריאות, תקשורת או חינוך – מעגלי החיים מציבים בשלבים שונים אתגרים הדורשים מימון חריג ומרוכז. המטרות החריגות כוללות, בין השאר, רכישת השכלה ומקצוע, הקמת משפחה, רכישת דירה, גידול ילדים, סיוע לילדים ובני משפחה, או מימון הוצאות בריאות חריגות. מעל אתגרי הקיום בשנות עמלו של האדם המודרני רובצת עננה, הדורשת ממנו להפריש כספים למטרות חיסכון לעת בה ייתש כוחו ויפרוש מחיי עבודה פעילים, עת בה הוצאות הבריאות שלו עלולות לתפוח, והוא חלילה עלול להידרש לעזרה סיעודית. עלייה בתוחלת החיים, שיפור וייקור שירותי בריאות, ושירותי סיעוד החורגים משיטות מסורתיות של תמיכה משפחתית, דורשים לאזן במשך החיים בין צרכים וסיפוקים מיידיים לבין הבטחת הצרכים והסיפוקים הנדחים לעת זקנה. ככל שקשיי הקיום והמחייה המיידיים של אדם, משפחתו וסביבתו מעיקים, קשה לאזן את צורכי הקיום השוטפים עם הצרכים ארוכי הטווח. עידוד החיסכון האישי לעת פרישה משנות העמל הוא יעד אסטרטגי לאומי, שמטרתו להמריץ אנשים לנהל את כלכלתם האישית באופן אחראי, כך שלא יפלו לנטל על כתפי החברה בעת פרישה מחיי העבודה. חוקים המעודדים חיסכון מעניקים לאזרחים החוסכים לטווח ארוך הקלות מס שונות, על בסיס ההנחה שכדאי למדינה להעניק תמריצים לפרטים בחברה כדי שיתגברו על הנטייה ליהנות מסיפוקים מיידיים לטובת סיפוקים רחוקים ונדחים. במסמך בשם, “אסטרטגיה לאומית לקידום חינוך פיננסי מחזון למציאות”, שפרסם אגף שוק ההון, ביטוח וחיסכון, במשרד האוצר, נכתב: “טעות מרכזית היא שאנשים לא מתכננים שום דבר קדימה. אנשים משעבדים את העתיד שלהם לצרכי ההווה. רמת החיים של הרבה משפחות בישראל היא מעבר ליכולת שלהם.” אמר אוריאל לדרברג בפתיחת הפאנל. “חינוך פיננסי הוא לא רק עניין של מידע וידע, אלא הוא בעיקר שינוי דפוסי התנהגות. חשוב לדעת כיצד לפעול וממה להימנע.”, הוסיף מר צבי סטפק. גם פרופ’ יוג’ין קנדל אמר שחשוב יותר להימנע מטעויות מהשגת תשואה גבוהה יותר, וכי יש להשקיע מאמצים רבים להעלאת המודעות של הציבור לחשיבות הנושא.” גבר ישראלי טיפוסי עשוי להשתחרר מהצבא בגיל 21, לרכוש השכלה גבוהה עד גיל 25, ולהיכנס למעגל עבודה מלא במשך 42 שנים, בין גיל 25 לגיל 67. במהלך 42 שנות עמלו עליו לחסוך לקיומו למשך של לפחות 14 שנות פרישה, (בין גיל 67 לגיל 81 – תוחלת החיים הממוצעת לגבר בישראל). לגבי אשה ישראלית טיפוסית המצב קשה יותר, משום שגיל הפרישה שלה מוקדם יותר ותוחלת החיים שלה גבוהה יותר. מלבד החיסכון לשמירה על מקור הכנסה שלא מעבודה בתקופת הפרישה, נדרש להקצות סכומים משמעותיים לביטוחי בריאות או סיעוד, דווקא לתקופות בהן בריאותו של אדם מתרופפת, חוסנו הגופני יורד והוא עלול להיזקק לעזרה של אחרים לנהל חיי שיגרה. גופים רבים עוסקים בייעוץ וניהול פיננסי לעת פרישה ומטפלים בביטוחי בריאות וסיעוד, בהם, קרנות פנסיה, קופות גמל, חברות ביטוח, קופות חולים, מתכננים פיננסים, סוכני ביטוח או יועצים פנסיונים. גופים אלו מנהלים סכומי עתק של כספי חסכון ציבורי ארוך טווח, וקיומם מתומרץ בדמי ניהול ועמלות מובטחות, הנגזרים מתוך מצבורי הכסף המנוהלים על ידם, ומהעוצמה הכלכלית המרוכזת בידיהם, כתוצאה מכוחם לשלוט ולנתב את חסכונות הציבור לאפיקי השקעה שונים. ניהול כלכלי אישי, משפחתי, קהילתי ולאומי, מתוך אחריות ודאגה לעתיד הוא אמצעי בעל חשיבות רבה, אך חשובה יותר ממנו המטרה לשמה מתקיים הניהול הכלכלי. המטרה אותה משרת הניהול הכלכלי לעת פרישה, מחלה או תשישות, היא אריכות ימים, איכות חיים נאותה וחיי רווחה של הציבור בישראל לכל אורך חייו, ובפרט בשנות פרישתו ממעגל העבודה. להגשמת מטרה זו חשוב יותר לעודד את הציבור לשמור על אורח חיים בריא בכל גיל, להתנהל לפי כללי הרפואה המונעת, לשמור על תזונה נכונה ולעסוק בפעילות גופנית ומנטאלית כדי לשמור על כשירות ובריאות. ראוי שכל אותם גופים, ממלכתיים ופרטיים, המתיימרים לדאוג לטובת הציבור ולנהל את כלכלת חסכונות הציבור, יתנו דעתם לתוחלת הכלכלית של הרפואה המונעת, הן בתקופת חיי העבודה הפעילים והן בעת הפרישה מחיי העבודה. מחקרים רבים מוכיחים כי השקעה ברפואה מונעת היא בעלת תוחלת כלכלית גבוהה ביותר: * מחקרים שסקרו את התפלגות הנזקים שגורמים מחלות עובדים העלו כי כשלושה רבעים מהנזקים הנגרמים כתוצאה מבעיות בריאות של עובדים במקומות עבודה נובעים מהפחתה בתפוקה ובפריון העבודה כתוצאה מהיעדרויות מהעבודה, מאיכות עבודה נמוכה וכמות עבודה ירודה, מהעדר מוטיבציה, מטעויות מרובות, מגרימת תאונות כתוצאה מפגיעה בריכוז, מפגיעה בעבודת צוות, מדרישה להשלמה בעובדים לא מנוסים, או מהעדר שביעות רצון מצד לקוחות. רבע נוסף מהנזקים נובע מהוצאות ישירות של עובד חולה על תרופות ושירותי בריאות. * ועדת מומחים שמינה משרד הבריאות, בראשות פרופסור מאיר ברזיס, פרסמה בשנת 2005 דו”ח הטוען כי עלייה של 1% בשיעור העוסקים בפעילות גופנית בישראל הייתה חוסכת כ – 300 מיליון שקלים מהתקציב השנתי לסל הבריאות. מחקרים שנערכו בארצות הברית הצביעו על כך שהשקעה של דולר אחד לעידוד פעילות גופנית עשויה להניב רווח של יותר מפי 3 בחיסכון בהוצאות טיפולים רפואיים בלבד. * מחקרים שנערכו בעולם טוענים כי השקעה של כל דולר ברפואה מונעת, חוסכת 6 דולר בפריון עבודה. * פעילות גופנית אירובית שגרתית ומתונה, כמו הליכה רגלית או רכיבה על אופניים, עשויה לשפר איכות חיים גם בטווח המיידי וגם בטווח הארוך. היא עשויה למנוע כאבי ראש, כאבי גב וצוואר, דלקות מפרקים, תסמונות דיכאון וחרדה, הפרעות שינה, מחלות לב ודרכי נשימה, משקל עודף, עייפות או הפרעות שינה. למרות היתרונות הכלכליים המובהקים של הרפואה המונעת וקידום חיי שגרה השומרים על בריאות הציבור, ולמרות היתרונות האישיים לשיפור הבריאות ואיכות החיים, נדמה כי מעטים הגופים הציבוריים והפרטיים הפועלים לקידום ולניהול רפואה מונעת. מיעוט גופים ודלות המשאבים המוקצים לרפואה המונעת, בולטים בהשוואה להיקף הגופים המנהלים כספי פרישה וביטוח ולהון העתק שהציבור חוסך על מנת לבטח את ימי פרישתו, את בריאותו ואת סעדו ומשענו בערוב ימיו. ההסבר לתופעה זו של שיקול דעת כלכלי לקוי ביחס לרפואה המונעת טמון בחוסר המוחשיות של היתרונות העצומים של הרפואה המונעת, לעומת המוחשיות הגבוהה של הרפואה הטיפולית. כשרופא נותן זריקה או גלולה לחולה כואב העניין מוחשי וברור, והחולה הדואב יעריך כל טיפול שינסה להקל על סבלו. אך כשהשכן של אותו חולה נותר פעיל ובריא, משום שהקפיד במשך שנים לקיים פעילות גופנית סדירה, הדבר יתקבל כתופעה טבעית ומובנת מאליה ואיש לא יעריך את השווי הכלכלי של בריאות תקינה. ראוי שהכשל המחשבתי ביחס לרפואה המונעת יקבל תפנית, הן מצד כל פרט, שיכול ליהנות מאיכות חיים ואריכות ימים על ידי השקעה באורח חיים בריא, והן מצד גופים ממלכתיים ופרטיים העוסקים בכלכלה, בבריאות או במדיניות ציבורית. מחקרים מוכיחים באופן ברור כי בערים שעודדו תנועה פעילה באמצעות הליכה ברגל או רכיבה על אופניים באמצעות תשתית מתאימה, שיעורי המחלות פחתו ומשקל גופם של האזרחים היה מאוזן יותר, לעומת ערים שלא סיפקו תשתיות לניהול אורח חיים בריא. לכאורה מבחינת הרפואה המונעת אין יתרון בעידוד הליכה או רכיבה על אופניים לעומת עידוד הליכה למכוני כושר, אך הלכה למעשה קיים הבדל חשוב. פעילות גופנית שגרתית הנעשית במרחב הציבורי היא בעלת השפעה מדבקת והיא מספקת תמיכה ועידוד לכלל הציבור לצאת לפעילות גופנית שגרתית. די במבט חטוף על נשים מבוגרות הרוכבות על אופניים בנונשלנטיות ובנינוחות ברחובות אמסטרדם או קופנהגן כדי לקבל השראה. מקורות וחומר לעיון: שניאור, קול דמיך צועקים: אשמים אנחנו, מאיר ברזיס, 7.7.2010, שינוי ירוק. פעילות גופנית – מרשם לבריאות, חוזר מנכ”ל משרד הבריאות, 8.5.2005. Health Economic Assessment Tool (HEAT), Velo-City 2013, June 11-14 לכתבה באתר transportationet.com |
Sustainability.org.il > תחבורת אופניים >