חג החירות ממכוניות

נשלח 16 באוק׳ 2011, 23:37 על ידי Sustainability Org   [ עודכן 16 באוק׳ 2011, 23:43 ]

נתוני זיהום האוויר במהלך יום הכיפורים מוכיחים: הסלוגן ההיסטורי של "מכונית לכל פועל" עולה לנו בבריאות. אולי נציין את יום כיפור שוב?

אביב לביא | 16/10/2011 10:03
תגיות: תחבורה (סביבה), זיהום אוויר
ביום הכיפורים, תוך כדי דיווש מהנה על מדברי האספלט העצומים של הטיילת בתל אביב, הבן שלי חזר על השאלה שגם אני שואל את עצמי מדי חודש תשרי: "אבא, למה יש יום כזה רק פעם בשנה?".
בשנים האחרונות יום הכיפורים ביצר את מעמדו כחג החירות האמיתי: המוני בית ישראל - חילונים כדתיים - מסתערים על הרחובות וחוגגים את השחרור מעול המכוניות. פתאום המרחב הציבורי שייך לאנשים, ולא לקופסאות מתכת במשקל מאות קילוגרמים. לפתע העיר נכבשת בחזרה על ידי בעליה המקוריים - ילדים עם אופניים, תינוקות בעגלות, קשישים, וכל מי שמבקש לצעוד בנחת ולנהל שיחה שלא תופרע על ידי המיית מנועים וניחוח אגזוזים.

הזמנים משתנים: פעם ט"ו בשבט היה מזוהה כחג האקולוגי, שבו מציינים את חשיבות שמירת הסביבה והטבע. השרביט עבר ליום הכיפורים, בדיוק כשם שהשאלות הסביבתיות הגדולות מתרכזות היום באורח החיים העירוני ובניסיון להפוך אותו לפחות מזהם וליותר ידידותי לסביבה, ובעיקר לאדם.
העם דורש צדק תחבורתי
נתוני הניטור הרשמיים של המשרד להגנת הסביבה הינם מאלפים: בבוקרו של ערב יום הכיפורים נמדדו בתחנות הניטור התחבורתיות בגוש דן ריכוזי תחמוצות חנקן (גזים הרעילים שנפלטים משריפת הדלק)של עד 94 חלקים לביליון; ביום הכיפורים עצמו הריכוזים צנחו לפחות לשישה חלקים לביליון, כלומר ירידה של כ-95 אחוז בריכוז המזהמים. המשוואה פשוטה: הכבישים נקיים ממכוניות והאוויר נקי מרעלים. תענוג.

בעיר התחתית של חיפה הפערים שנמדדו משמעותיים עוד יותר - מריכוזי תחמוצות חנקן של 174 חלקים לביליון לפני כניסת החג, ל-4.8 חלקים לביליון ביום הכיפורים עצמו. איכות אוויר כזו בכל השנה הייתה מפחיתה משמעותית את מספר הילדים חולי האסתמה בערים הגדולות ואת היקפי תחלואת הלב ודרכי הנשימה בכלל הציבור. ובעיקר, היא הייתה הופכת את הערים למקום שהרבה יותר נעים לחיות בו.

לנתונים האלה יש משמעות נוספת: כשמדברים על זיהום אוויר, הישראלי הסביר רואה לנגד עיניו ארובות מעשנות של מפעלי תעשייה. התעשייה הכבדה, בוודאי במפרץ חיפה, בהחלט תורמת את חלקה לאיכות המפוקפקת של האוויר שאנחנו נושמים, אבל יום הכיפורים מספק תזכורת לכך שמצדו האחורי של הרכב הפרטי של כל אחד מאיתנו יוצאת ארובה קטנה ומזהמת. קל לבוא בטענות למפעלים של משפחת עופר, אבל מה עם הזיהום שפולט הפרייבט של משפחת ישראלי?

לימי הסוס והעגלה כבר לא נחזור, אבל החגיגה האורבנית, הסביבתית והבריאותית שיום הכיפורים הפך להיות צריכה להיות קריאת כיוון: איתות למדינה שעשתה טעות היסטורית כשבחסות סיסמאות כמו "מכונית לכל פועל" עודדה את ההתמכרות לרכב הפרטי ועכשיו צריכה להשיב את הגלגל - תרתי משמע - לאחור: לראות בקידום התחבורה הציבורית ותחבורת האופניים יעד אסטרטגי ותקציבי עליון, ולהשתמש בכלים של תכנון עירוני כדי להחזיר את המרחב האורבני לידיהם של כל מי שהרחובות הופקעו מהם. ביום הכיפורים שוב התברר שהעם דורש צדק תחבורתי; הגיע הזמן שיקבל אותו יותר מפעם בשנה.

כתבות קשורות:
Comments