קופנהגן: לא הולך ברגל

נשלח 3 באוק׳ 2011, 7:53 על ידי Sustainability Org   [ עודכן 3 באוק׳ 2011, 11:59 ]

בקופנהאגן, עיר שכמחצית מתושביה מתניידים באופניים, קשה לעורר הזדהות עם מאבק למען אלו שעדיין הולכים על שתי רגליים

15/9/2011, מאת ג'ון טליאבואה, ניו יורק טיימס

מיקאל לה דוס, מהנדס תחנת כוח בן 56, סימן את רוכבי האופניים כמטרה. לה דוס רוכב על אפניים וילדיו רוכבים על אופניים, אך הוא מחזיק גם מכונית. הוא בסך הכל רוצה שהרוכבים ילמדו להתנהג כיאות. "אנחנו קוראים לרוכבים האלה מגיפת המדרכות", אמר.

לה דוס המזוקן אינו רק רוטן על הרכיבה העבריינית של רבים מתושבי קופנהאגן. הוא נשיא איגוד הולכי הרגל של דנמרק, שאותו הקים לפני שש שנים, והוא מקדיש את זמנו הפנוי למאבק ברוכבי האופניים הסוררים.

מצויד במצלמת וידיאו המורכבת על לוח השעונים במכוניתו, הוא מתעד רוכבי אופניים שמתעלמים מרמזורים ומרחובות חד-סטריים, או שמזגזגים בין הולכי רגל כשהם רכובים על אופניהם (במקום לצעוד לצדם, כפי שדורש החוק). את הראיות שהוא אוסף, הוא מעביר לרשויות בניסיון לדרוש פיקוח מחמיר על הרוכבים. לדבריו, התנהגותם הפרועה מסתיימת פעמים רבות בתוצאות קטלניות.

"לפעמים, נשים מבוגרות לא נפגעות, אבל הן נבהלות מהרוכב החולף, נופלות ועלולות אפילו למות", אומר לה דוס, ומוסיף: "ואז הרוכבים שואלים, 'מה אנחנו אשמים? היא זקנה בלה'".

בארצם של רוכבי האופניים, מאבקו של לה דוס אינו פשוט. איגוד הולכי הרגל מונה כיום כ-160 חברים ופועל עם תקציב שנתי דל של 2,000 דולר. אבל מדובר בחבורה ממוקדת למדי. "אני רוכב הרבה. הרוכבים לא מפריעים לנו", אומר לה דוס. "מפריעים לנו אנשים שאינם מכבדים את החוק".

לעומתו, אנדריאס רוהל סבור שהעתיד נגלה לו, ומשוכנע שהוא ינוע על שני גלגלים. מבניין העירייה העצום של קופנהאגן הוא מנהל תוכנית מצליחה שמטרתה להפוך את האופניים לכלי התחבורה העיקרי בעיר. בכל יום, כ-55% מתושבי קופנהאגן באים לעבודה או ללימודים על אופניים.

שבילי אופניים רחבים סלולים ברחבי הבירה הדנית, שבה 1.2 מיליון תושבים. חלק מהדרכים המרכזיות בעיר, ביניהן הגשר מעל לנמל, מיועדות לאופניים בלבד. לדברי רוהל, יש ימים שבהם 36 אלף רוכבים מדוושים לאורך נורבריגאד, אחד הרחובות המובילים למרכז העיר. מסלולי האופניים הנמשכים לאורכו מותירים מסלולים צרים למכוניות ואוטובוסים.

יולאליב פרייס, בת 66, היא גמלאית של העירייה והמנהלת בפועל של איגוד הולכי הרגל. פרייס אומרת שהיא מעריכה את התשתיות, אך מבקשת להפנות את תשומת הלב לחסרונות. קשישים רבים מתגוררים בפרבר הצפוני שבו היא חיה, ולדבריה, המדרכות הפכו מסוכנות. "הרוכבים השתלטו על הכל", אמרה פרייס.

לה דוס מביט בקנאה אל הארגון שלעתים הוא רואה כאויב מושבע, פדרציית רוכבי האופניים בדנמרק. הפדרציה נוסדה ב-1905, מונה כיום 17 אלף חברים ברחבי המדינה ופועלת נמרצות בנושאי תעבורה.

הפדרציה, ש-25 בני אדם עובדים במשרדה הראשי, הפכה בשנים האחרונות את תחום האופניים למוצר ייצוא. לא מדובר רק בכלי עצמו או בציוד הנלווה, אלא גם בייעוץ לערים אחרות המעוניינות להיות ידידותיות יותר לרוכב. ב-2009 העניקה הפדרציה אות כבוד לראש העיר ניו יורק, מייקל בלומברג, על מאמציו לקדם את הרכיבה, אפילו כשניו-יורקים זועמים מחו נגד ביטול נתיבי אופניים בברוקלין.

פריץ ברדל, בן 46, כתב טלוויזיה בעבר וכיום דובר הפדרציה, אמר כי הוא מודע לכעס על הרוכבים. "יש התנגדות של אנשים מתוסכלים בגלל העובדה שהערים מוצפות ברוכבים", אמר. הוא הוסיף כי "אני נוהג במכונית, אבל גם רוכב. אם אכנס לעיר עם המכונית, אהיה מתוסכל מאוד". בהמשך אמר ברדל כי "אופניים אינם רק נחמדים. הם יהיו, חייבים להיות, החלק המרכזי במדיניות התחבורה הדנית, ברמה המקומית והארצית".

עניין הרכיבה הבטוחה השתפר באחרונה, לדברי ברדל, בזכות מגוון יוזמות, הכוללות שבילי אופניים רחבים יותר ותוכניות לחינוך הרוכבים למשמעת. "בשנה שעברה היה שיעור תאונות הדרכים בהן היו מעורבים אופניים הנמוך ביותר מאז ומעולם, כולל מספר הקורבנות", אמר. ב-2010 צנח מספר הרוכבים שנפצעו קשה ל-92, ושלושה נהרגו. זאת בהשוואה ל-252 פצועים קשה רק חמש שנים קודם לכן.

לסיימון ברפוד בן 32, מוכר יין ובירה מדוכן בשוק שבמרכז העיר, יש יותר מסיבה אחת לבקר את הרוכבים. לדעתו, "כעסם של הולכי הרגל מוצדק. אני חושב שרוכבים רבים מתנהגים כאילו העיר שייכת להם". לברפוד אין מכונית, והוא מגיע לעבודה באופניים. אולם לדבריו, בעבודה כשלו, האופניים אינן יתרון. "קשה לסחוב על אופניים ארגז בקבוקים", אמר.

לדברי רוהל, העירייה נוקטת צעדים כדי לשפר את התנהגות הרוכבים. פקחי העירייה עוצרים רוכבים המתבלטים בהתנהגות למופת, כגון סימון פנייה בתנועות יד או עצירה כדי לאפשר מעבר הולך רגל, ומעניקים להם פרס, קופסת שוקולד קטנה.

אייפר בייקה, סגנית ראש העיר, מנסה להוריד את המתיחות בין הרוכבים להולכי הרגל. "אנחנו רוצים גם שאנשים ילכו ברגל", אמרה בייקה, ילידת קופנהאגן ובת למהגרים מטורקיה, שגאה בהישגי העיר. קרוביה שמגיעים מטורקיה, מדינה שבה מכונית פירושה הצלחה, נדהמים לראותה רוכבת על אופניים, ושואלים: "את לא יכולה להרשות לעצמך לקנות מכונית?".

לה דוס, על אף שאינו מיואש, יודע מהם הסיכויים להעביר את הדיון לעניין זכויות הולכי הרגל. לדבריו, "איש לא חושב על צרותיהם ברצינות". ובהתייחסו לרוכבי האופניים, הוא מוסיף: "זה כמו התינוק החדש שזוכה בכל תשומת הלב".

תרגמה: יעל גרינפטר, ערכה: מאיה לקר

הולכי רגל ורוכבי אופניים בקופנהאגן, השבוע. נשיא איגוד הולכי הרגל: "אופניים הם כמו התינוק החדש שמקבל את כל תשומת הלב"
הולכי רגל ורוכבי אופניים בקופנהאגן, השבוע. נשיא איגוד הולכי הרגל: "אופניים הם כמו התינוק החדש שמקבל את כל תשומת הלב". צילום: בלומברג

לכתבה בהארץ

 
 
Comments