מאת: עו"ד יותם שלמה  ויותם אביזוהר 

בעקבות שאלות שהופנו אלינו על מידת האחריות של רוכב האופנים במקרה של תאונה עם הולך רגל, להלן התייחסותנו המבוססת על תקנות התעבורה.

סעיף 21 בתקנות התעבורה מתריע בפני כל משתמשי הדרך, בינהם נהגים, רוכבי אופניים והולכי רגל, על כך שהם חייבים להתנהג בזהירות כך שלא תקופח זכותו של משתמש דרך אחד ושלא יגרם  נזק לאדם ולרכוש. משתמשי הדרך חייבים לקחת בחשבון את סוג הרכב בו הם מתניידים, את תקינות בלמיו  וכמובן להתחשב בתנועת עוברי הדרך ובעצמים הנמצאים בדרך ובסמוך אליה, במצב הדרך וכיוב'.

סעיף 22 מרענן את זכרונם של כל משתמשי הדרך על החובה  לציית לחוקי התנועה  ולתמרורים (בתקנות התעבורה) אם כי, "תהיה הגנה טובה לנאשם אם יוכיח שהתמרור הוצב, סומן או נקבע שלא כדין".

אחריות הרוכב על מדרכות

החוק מאוד ברור לגבי רכיבה על מדרכות (או במנהרות): אסור (סעיף 129).

מי שבכל זאת בוחר לרכב על המדרכה, בגלל שאין שבילי אופניים והאלטרנטיבה של רכיבה על הכביש, מסוכנת מדי, חייב להבין שהוא מסתנן לשטח של הולכי הרגל, מסתכן ומסכן אותם ושהחוק לא מגן עליו. האחריות על הרוכב בכל מקרה של תאונה עם הולך רגל ולכן על רוכבי המדרכות להיזהר שבעתיים.

אחריות הרוכב בשביל האופניים

נראה שיש בלבול מסוים בציבור לגבי חוקיות ההליכה על שביל האופניים, וכנגזרת מכך, מידת האחריות של רוכבי האופניים, במקרה של תאונה עם הולך רגל הצועד על שביל האופניים, אז נחדד:

גם שבלונת האופניים הצבועה על השביל היא תמרור לכל דבר (תמרור 804) ומשמעותה איסור הליכה ברגל על השביל. 

השלט הכחול, עם האופניים, הנמצא בתחילת כל קטע שביל הינו תמרור מן המניין, המצהיר שמדובר ברצועת דרך שלהולכי רגל אין כניסה אליה (וכמובן לא לקטנועים).

סעיף 34  בתקנות מחדד את יעודה של הדרך ומחזק את איסור הצעידה על שביל אופניים יעודי: "בכביש, בשביל או בנתיב שיועדו וסומנו לסוג מסוים של כלי רכב או לעוברי דרך מסוימים,  לא ישתמשו נוהגי רכב או עוברי דרך אחרים".

אז לשאלת מליון הדולר (או במקרה של התובע מפארק הירקון, 630,000 ₪) : מי אחראי במקרה של תאונה בין רוכב אופניים להולך רגל?

התשובה אולי תאכזב את רוכבי האופניים והיא תלויה בנסיבות הספציפיות למקרה, בהתנהגות הרוכב, בהתנהגות הולך הרגל, בתנאי השטח וכיוב'. עצם העובדה שהולך רגל שנפגע הלך על שביל אופנים מתומרר ומסומן שבו הצעידה אסורה על פי חוק, לא בהכרח פוטרת את רוכב האופניים מאחריות, במיוחד אם אופי הרכיבה מהיר, חסר זהירות, רשלני, אם בלמיו אינם מתוחזקים, אם הוא רוכב על אופניים חשמליים לא חוקיים וכו.'

נקודה נוספת: ההתעקשות שלנו על שבילי אופניים אמיתיים נובעת בין השאר מכך שתקנה  129ב האוסרת על רוכבי אופניים לרכב על הכביש כאשר קיים שביל מקביל ברחוב. כך, כאשר שביל האופניים מתוכנן או מסומן בצורה לקויה, לא רק שהרשות האחראית לביצוע חשופה לתביעה על רשלנותה אלא היא גם חושפת את הרוכב, הפוגע בשוגג בהולך רגל, לתביעות. לרוכב אין אופציות טובות ברחוב בו קיים שביל המייצר קונפליקטים עם הולכי רגל וגם אם הרוכב בוחר לרכב על הכביש ולא על שביל אופניים הכושל הצמוד אליו, הוא חשוף לפגיעה מרכבים ולסנקציות בשל עבירה על תקנה 129.

כדי שכולנו נגיע למחוז חפצנו בשלום, נהגו, רכבו וצעדו בזהירות, תוך כיבוד משתמשי הדרך האחרים.

*דיסקליימר: מאמר זה אינו מהווה חוות דעת משפטית והאמור בו אינו תחליף לייעוץ משפטי אלא נועד להעניק מידע כללי בלבד.

1  -  הקליניקה לרגולציה סביבתית הפקולטה למשפטים אוניברסיטת בר- אילן 

2 -  עמותת ישראל בשביל אופניים