דעה: "תל אופן" הפציע בחיינו כמה שנים מוקדם מדיי

נשלח 15 ביוני 2011, 11:51 על ידי Sustainability Org   [ עודכן 15 ביוני 2011, 11:55 ]

חינוך הציבור לשמור על הפרדה בין שבילי הרוכבים למסלולי הולכי הרגל - הוא שיקבע את גורלה של מהפכת האופניים. דעה

הילה קובו | 14/6/2011 16:30
תגיות: תל אופן,השכרת אופניים,שבילי אופניים
1

כולם מתעניינים בפרויקט האופניים החדש של עיריית תל אביב. כולם. אנשים הולכים ברחוב (לפחות במכורתי, מרכז תל אביב), עוצרים ליד מסוף ההרשמה, מתבוננים, נוגעים קלות במסך.

כל כמה דקות עובר רוכב או רוכבת על אופניים בצבע ירוק (בשבוע שעבר הבחנתי באיש עסקים צורח משהו אל תוך האייפון, מנתק אותו

בעצבים, ואז ניגש בנונשלנטיות לקחת אופניים מעמדת ההשכרה), ואפילו החותנת הירושלמית שלי מתעניינת על שולחן השבת כיצד משכירים וכמה זה עולה.

זו הסיבה שזמן תל אביב ליווה את הפרויקט משלב מוקדם, זו הסיבה שאנחנו עושים השבוע גיליון מיוחד לרגל השקתו הרשמית, שהתקיימה בתחילת השבוע שעבר.
2

ועדיין, אני סקפטית. לפני כמה שבועות נערך דיון קטן ביני לבין אביב לביא, כותב הטור הפותח של "זמן תל אביב" והכתב המוביל בארץ לענייני איכות סביבה.
 

שביל אופניים בשדרות בן גוריון
שביל אופניים בשדרות בן גוריון צילום: זמן תל אביב

אני ביקרתי את הפרויקט, חשבתי שהוא תופס מקום יקר על המדרכות, ולא יעמוד בנטייה המזרח תיכונית לוונדליזם ולגניבות. לביא טוען - גפ בפרוקיט זה - שהוא פרויקט חשוב מאין כמותו המעיד על רענון בקיבעון המחשבתי בתחום התחבורה העירונית.

לביא צודק, אבל כאמור, לי עדיין יש הסתייגויות מ"תל אופן". לדעתי, לפני שמוציאים כספים רבים על פרויקט השכרה שמרושת בכל העיר, יש לכונן תשתית אמיתית של שבילי אופניים, וזה - למרות התמונה שמציירת העירייה - עוד רחוק מלקרות.

הניחו בצד את דרום תל אביב ויפו, שניהם אזורים צרים וצפופים. קשה להבין איך עדיין אין שבילי אופניים ראויים באזור רמת אביב - ברחוב איינשטיין, לבנון, או ברודצקי - כולם צירים רחבים למדיי, הסמוכים למרכז אקדמי המאכלס אלפי צעירים. אפילו בדיזנגוף אין מקטע אחד לרפואה עבור אופניים, שלא לדבר על מחסור בתשתיות תומכות, כמו קיום מקלחות במשרדים.

במילים אחרות, גם אני חושבת ש"תל אופן" הוא פרויקט חשוב, אבל סבורה שהוא הפציע בחיינו כמה שנים מוקדם מדיי.
3

דבר נוסף שיקבע את גורל המהפכה המתגלגלת בתל אביב הוא מידת ההצלחה בחינוך (ממש כך, חינוך!)
ציבור הולכי הרגל והרוכבים לכך שיש שבילים לאלה, ויש שבילים לאלה. אם זה לא יקרה, לא תהיה שום משמעות לשבילים האיכותיים שיש בשדרות רוטשילד, ח"ן, בן ציון, ובפארקים.

עיריית תל אביב כבר יצאה בקמפיין "יש דברים שלא מתערבבים" אבל הוא היה מעט מדיי וקצר מדיי, וממילא לא בכך מסתיימת אחריותה. כששביל הולכי הרגל בשדרות רוטשילד מתחיל בצד ימין, ובאזור נחמני פתאום עובר לצד שמאל; וכשברחבי העיר עדיין אפשר למצוא שבילים שעליהם מוטבעים איורים של הולכי רגל ואופניים גם יחד - הדבר משדר הבנה שגויה של תפקיד העירייה כמכוונת התנהגות, או זלזול בייעודם של השבילים שהיא עצמה הקימה.

4
לאחרונה עליתי לראשונה על השביל הנפרד ברחוב יצחק שדה. זה יישמע רומנטי עד פתטי אבל זו האמת לאמיתה: במשך כחמש דקות, מהרגע שבו התמקמתי בימין הכביש כשמשמאלי פסי הפרדה, רכבתי עם חיוך דבילי על הפרצוף. החיוך הזה היה תולדה של המחשבה: "אלוהים, בדיוק ככה דברים צריכים להיעשות", תחושה שתודו, לא הרבה, אם בכלל, מרגישים במדינה הזו.

אם תל אביב תמשיך ללכת בכיוון הזה (והיא חייבת להמשיך), זו תהיה רק עוד עדות לכך שהעיר הזו היא מדינה בפני עצמה.

לכתבה באתר nrg
Comments