רוב הפצועים, הוא אומר, מגיעים למיון עם פציעות קלות יחסית — שברים או מכות יבשות — ומשוחררים הביתה באותו יום. אלא שביום ראשון השבוע הובהלו לדנה שלושה בני נוער שסבלו מפציעות קשות. "לשלושתם, בני 13־14, היו שברים פתוחים ופציעות לא פשוטות בכלל", אומר ד"ר שלייפר. "הם נותחו, יאושפזו לכמה ימים, ובהמשך יצטרכו לעבור עוד ניתוחים וטיפולים ארוכים".

"מזל שלא נפגעתי בראש". אפיק רצאבי בן ה־14

אחד מהשלושה הוא אפיק רצאבי בן ה־14. "רכבתי על האופניים בדרך חזרה הביתה מיום הולדת. הייתי בירידה והאופניים החשמליים נסעו די מהר", הוא מספר ממיטתו במחלקת האורטופדית בבית החולים. "פתאום הרגשתי שאני מאבד שליטה על הכידון. הוא התחיל לרעוד. עליתי על בליטה בכביש ועפתי מהאופניים. נמרחתי על הרצפה. למזלי, מאחוריי היה נהג רכב שיצא ועזר לי".

באיכילוב גילה רצאבי שהמרפק השמאלי שלו רוסק ויצא מהמקום. הפגיעה בפניו לא פשוטה. "אתמול עברתי ניתוח להחזיר את המרפק למקום ובשבוע הבא יודיעו לי מתי אנותח בשנית", הוא מספר, כשאמו תולה בו מבט דואג. "הידיים שלי משופשפות מהכביש, הן שחורות לגמרי. אני צריך לנקות את הפצעים שלוש פעמים ביום. הפנים שלי משופשפות. זו הייתה חתיכת התרסקות. מזל שזו לא הייתה פגיעת ראש כי הייתי בלי קסדה".

תחזור לרכוב על אופניים חשמליים?

"אחרי מה שקרה לי אני מבין שאולי אני צעיר מדי בשביל לרכוב על אופניים חשמליים. ילדים קטנים משתוללים עם האופניים האלה. לכל החברים שלי יש אופניים ורובם משתוללים. בחיים לא אחזור לרכוב על אופניים חשמליים. למדתי את הלקח".

ההורים חלוקים

רצאבי אולי למד את הלקח, אבל אלפי ילדים ימשיכו לרכוב על אופניים חשמליים במהלך החופש הגדול ולאחריו. הטרנד הזה, שמתפשט במדינה כאש בשדה קוצים, לא פסח על הצעירים. די לחלוף על פני הכניסה לאחד מבתי הספר, בעיקר בצפון תל אביב, ולהעיף מבט בעשרות זוגות האופניים החשמליים הניצבים בכניסה, כדי להבין עד כמה פופולרי הפך כלי התחבורה המסוכן הזה.

"מדובר בתופעה קשה ביותר. בנס לא נהרגים ילדים מהשתוללות על אופניים וקורקינטים חשמליים", אומר יו"ר ועד שכונת תל ברוך צפון, עו"ד צביקה קורץ. "זה מטורף מה שקורה בצפון תל אביב. מדובר בנהיגה בלילות, בניגוד לנתיב התנועה, ללא תאורה וללא קסדות, כשהילדים מרכיבים שניים ושלושה חברים".

"סכנת נפשות", מגדיר זאת ד"ר שלייפר, שמטפל מדי יום בילדים שנפצעים כתוצאה מתאונות אופניים חשמליים. "אני אומר להורים שזה כמו לתת לילד אקדח טעון — אין לו כלים ואין לו יכולות להתמודד עם האופניים האלה".

פרופ' שלמה וינטרוב, מנהל המחלקה לאורטופדיה ילדים בדנה, מוסיף כי מספר הנפגעים עולה מדי חודש. "רוב הילדים שמגיעים אלינו הם בני 13־16, רוב הפציעות הן בגפיים העליונות או בברכיים. הרבה מאוד מהם עם שברים בעייתיים שנזקקים לניתוחים מורכבים, כי בתאונות הללו יש אנרגיות יותר גבוהות מאופניים רגילים", הוא אומר.

"דבר נוסף שאנחנו רואים הרבה הוא ילדים שנותנים לחברים שלהם לרכוב, כשהם חסרי ניסיון בכלל, ואז יש סיכוי יותר גבוה לתאונה. חלק מהם לא שולטים על מה שקורה ופשוט נתקעים בקירות. כמי שנחשף לתופעה במלוא עוצמתה, אני ורבים מרופאי דנה ואיכילוב תומכים בקמפיין של 'ידיעות תל אביב־יפו' להעלאת המודעות לסכנות האופניים החשמליים".

התחנה הראשונה בטיפול בתופעת האופניים החשמליים בקרב בני נוער היא ההורים. "מצד אחד יש לאופניים החשמליים הרבה יתרונות", אומרת שירה מרגלית, המתגוררת בצפון תל אביב. "הילדים יכולים לרכוב איתם לחוגים ולחברים בקלות. גם כשאנחנו היינו ילדים רכבנו על אופניים, זה לא דבר חדש".

אלא שמרגלית, אם לשלושה ילדים ששניים מהם רוכבים על אופניים חשמליים, מודעת גם לחסרונות. "ברור לגמרי שילדים נפגעים מזה, וההורים חסרי אונים", היא אומרת. "הרי לכולם יש אופניים כאלה וגם הם רוצים. היכולת שלי כאם מוגבלת. לפעמים כשהם רוכבים למקום רחוק אני מאוד חרדה, ועד שהם לא חוזרים אני לא נרגעת".

מרגלית לא חושבת שצריך לאסור על ילדים לרכוב על אופניים חשמליים, אך היא סבורה שיש להסדיר את נושא הרכיבה בחוק ולאכוף אותו. "למשל, לאסור על ילדים מתחת לגיל 14 לרכוב על אופניים עם נפח מנוע גדול, או להעביר להם בבתי הספר שיעורי בטיחות על חוקי התעבורה".

אייל לינור, "אב לילדה בת 12 שרוצה אופניים חשמליים אבל לעולם לא תקבל", סבור אחרת. "זו הפקרות וסכנת נפשות", הוא אומר. "בכל יום כשאני מוציא את הילדה שלי מבית הספר אני רואה ילדים שועטים על המדרכה, קופצים לכביש וממשיכים לדהור שם באופניים חשמליים, שמגיעים עד למהירות של 30 קמ"ש. תוסיפו את המהירות הגבוהה ליכולת קוגניטיבית של נער בן 12־15, בלי קסדה ובלי מיגון, ותקבלו מתכון לאסון.

"למה הבת שלי רוצה אופניים חשמליים? כי זה מגניב. אם אני הייתי בן 12 גם אני הייתי רוצה. להרבה ילדים בכיתה שלה יש אופניים כאלה. אני לא מאשים את הילדים, בגיל כזה זה הכי טבעי שתרצה אופניים כאלה. יש הורים שמרשים לילדים לצאת ככה מהבית ופשוט נותנים להם לסכן את החיים שלהם. זה שילד רוצה זה הדבר הכי טבעי, אבל ההורים צריכים לשים בפניהם מחסומים".

השר יחליט?

לינור כתב כבר לפני כשנה פוסט בפייסבוק שהתריע על הסכנות ואף הופיע בדיון של ועדת הכלכלה של הכנסת, אשר עסקה בסכנות האופניים החשמליים. אחת המסקנות שעלתה מהדיון היא הצורך לחוקק חוק שיסדיר בצורה ברורה את תקנות הבטיחות והתעבורה הנוגעות לאופניים חשמליים. יש להדגיש כי החוק כיום אוסר על ילדים בני פחות מ־14 לרכוב על אופניים חשמליים, ומחייב אותם בחבישת קסדה בכל מקרה של רכיבה על אופניים (חשמליים או רגילים).

גם את החוק הזה מתקשה המשטרה לאכוף. כפי שהסביר בדיון רפ"ק בני סמו, קצין באגף התנועה של משטרת ישראל: "הרבה מאוד מרוכבי האופניים הם קטינים. עד גיל 12 בכלל אין אחריות פלילית, ומגיל 12 עד 14 היא גם די מוגבלת".

מי שפנה בהקשר זה למשרד התחבורה הוא עו"ד גדעון פישר, יו"ר ארגון ההורים הארצי. במכתב ששלח לשר ישראל כץ הוא כתב לו כי "שימוש באופניים חשמליים הוא שימוש בכלי רכב לכל דבר ועניין, ועל המשתמשים בו לשאת באחריות כלפי עצמם וסביבתם".

"מדובר בתופעה נרחבת ובעייתית". ילדים בדרכם לבית הספר היסודי צהלה (צילום: תומי הרפז)

"אם תעשו סיבוב בתל אביב ליד בתי ספר ומרכזים של תנועות נוער, תראו שפיזית לא ניתן להיכנס פנימה מרוב זוגות של אופניים חשמליים", אומר פישר השבוע. לדבריו, "האינפלציה" של אופניים חשמליים בקרב בני נוער מחייבת התייחסות של המחוקק. "למשל", הוא אומר, "האם האופניים החשמליים צריכים לנסוע על המדרכה או על הכביש?

"אנחנו כהורים במצוקה. אני במצב שבו כל החלטה היא בעייתית. אם האופניים ממשיכים להיות על המדרכה זה מסכן הולכי רגל. מצד שני, אם אנחנו כארגון הורים ארצי תומך בלהוריד אותם מהמדרכה אז אנחנו מסכנים את הילדים. נשאלת השאלה את מי אתה מסכן יותר. תוסיף לזה את העובדה שאין היום צורך ברישיון. כל ילד שרק רוצה לעלות על אופניים חשמליים עולה, בלי לבדוק מה ההכשרה שלו, מה היכולת שלו להתמודד עם בעיות תעבורה וכו'".

הפתרון של פישר הוא לקבוע גיל מינימום לרכיבה על אופניים חשמליים; להגביר את האכיפה לגבי איכות האופניים החשמליים וההיבט הבטיחותי שלהם; ולקבל החלטה ברורה היכן האופניים צריכים לנסוע — בכביש או על המדרכה. "עד שהעניין לא יוסדר אנחנו לא נשתף פעולה עם הגחמה הזו", מבהיר פישר. "זו החובה של כל הורה להסתכל לילד שלו בעיניים ולומר — 'אז מה אם לחברים שלך יש אופניים חשמליים, אתה לא תקבל'".

גם בארגון בטרם, הפועל למען בטיחות ילדים, חושבים שחלק מהמפתחות לטיפול בבעיה נמצאים בידי המחוקק. "המדינה מצד אחד מעודדת רכיבה, אבל היא חייבת גם לעודד רכיבה בטוחה על אופניים", אומרת אביטל אפל פנקס, מנהלת תחום מדיניות ציבורית בארגון בטרם.

כאמור, חוקי הבטיחות הנוגעים לאופניים חשמליים עדיין לא מוסדרים בחוק, ואלה שכן מוסדרים ממילא אינם נאכפים. "למשל ילדים נוסעים ללא קסדות למרות שהם מחויבים בחוק, למרות שזה אמצעי הבטיחות הכי חשוב בנפילה מאופניים. זה ההבדל בין ילד שיסבול מפגיעת ראש לילד שלא יסבול מפגיעת ראש", מדגימה אפל פנקס.

"מעבר לכך, התקנות שהתקבלו בעבר וטרם הוסדרו בצורה סופית בחוק מדברות על גיל מינימלי של 14 לרכיבה על אופניים חשמליים. אנחנו חושבים שהגיל המינימלי צריך להיות 16. ילדים בני 13 לא מכירים את חוקי התנועה. השילוב הזה של רכיבה במהירויות מאוד גבוהות, ללא קסדה, ללא מיומנות, ללא הכרה של חוקי התנועה — מאוד מסוכן".

העירייה מודאגת

בלי קשר לתקנות הבטיחות, אפל פנקס משוכנעת שהכלי היעיל ביותר להגן על ילדים מפני תאונות אופניים חשמליים הוא חינוך. "להורים יש כאן חשיבות מאוד גדולה", היא אומרת. "לא לוותר על קסדה, ללמד את הילד להתחשב בהולכי הרגל, להדריך אותו היכן לרכוב וכו'. להורים יש אחריות לא פחות מהמדינה, בעיקר כשהמצב פרוץ כמו עכשיו".

לדבריה, לא רק ההורים אלא גם מערכת החינוך צריכה לתת את דעתה לנושא האופניים החשמליים.

"בשנתיים האחרונות ליווינו 16 משרדי ממשלה וגופי סמך בקידום תוכנית לאומית לבטיחות ילדים", היא אומרת. "התוכנית מתייחסת לנושא הבטיחות באופן כללי, לא רק בדרכים אלא גם בבית ובשעות הפנאי, וכוללת הכשרות של אנשי מקצוע כמו גננות ומורים וכן הדרכות להורים, כדי להעלות את המודעות והידע לנושא הבטיחות. בין היתר עוסקת התוכנית גם בנושא האופניים. משרד החינוך כבר החל בכתיבת התוכניות האלה וזה נמצא בתהליך".

בכמה בתי ספר בתל אביב לא ממתינים למשרד החינוך, ועוסקים כבר עכשיו בחינוך לבטיחות על אופניים חשמליים באמצעים העומדים לרשותם.

"מדובר בתופעה נרחבת ובעייתית, אבל לי כאשת חינוך אין יכולת לאסור על הילדים לרכוב על אופניים חשמליים", אומרת קרינה ריבלין, מנהלת בית הספר אלחריזי בתל ברוך. "פנינו להורים ולתלמידים וביקשנו מהם להימנע מלהגיע לבית הספר באופניים חשמליים. בנוסף לכך, ערכנו שיחות הסברה על ידי רכזת זהירות בדרכים ומחנכות הכיתות על מנת להגביר את המודעות לתופעה ולסכנה. אני רוצה שהילדים יגיעו בריאים הביתה, ואני חייבת לשמור על חייהם בשטח בית הספר".

"אנחנו מאוד מודאגים מהתופעה, אבל יש לנו בעיה מפני שאין שום חוק בנושא", מסבירה ראש מינהל החינוך בעיריית תל אביב, דפנה לב. "לכן אנו יכולים לטפל בנושא רק באמצעות הסברה וחוקים פנימיים שקובע מנהל בית הספר. המצב כעת הוא שהאכיפה חייבת לבוא באמצעות בית הספר. דיברנו על זה, ומנהלי בתי הספר המודאגים הציעו כל מיני פתרונות. מדובר בעיקר בבתי הספר העל יסודיים, אבל זה גולש גם לבתי הספר היסודיים".

אסף זמיר, סגן ראש העירייה ומחזיק תיק החינוך: "יש מורכבות לבתי ספר להתמודד בעצמם עם התופעה הזו ללא התערבות בנושא רישוי והסדרה של משרד התחבורה. הנושא נמצא על סדר יומה של העירייה ואין ספק שצריך לטפל בו".

ממשרד החינוך נמסר: "הופעת כלי הרכב הדו גלגליים הממונעים מציבה בפני מערכת החינוך אתגר חדש. בהעדר נהלים חד משמעיים של גורמי האכיפה, נדרש משרד החינוך לצד התאמת חומרי הלמידה לכלים הממונעים, גם ליצירת נהלים ותוכניות התערבות, שיאפשרו למנהלים ולרכזי הבטיחות בבתי הספר להבטיח את שלומם של הנהגים הצעירים מחד ואת שלומם של הולכי הרגל, מאידך.

"לקראת שנת הלימודים הבאה מתכון המשרד להעביר לידי בתי הספר חומר מקצועי הכולל מידע בנושא הסכנות שבכלי הרכב הדו גלגליים הממונעים ונהלי הבטיחות המתחייבים מכך. בנוסף, מתכוון המשרד להעביר למנהלי בתי הספר קובץ המלצות, שיסדיר את נושא הרכיבה הממונעת בשעות הקריטיות של הכניסה והיציאה מבית הספר וכן את מעמדם של כלי רכב אלו במהלך יום הלימודים".