האם אופניים חשמליים הם כלי הרכב האידיאלי לתנועה עירונית? נראה שכן. על ההווה, העתיד ומה שביניהם
תגיות:
אופני עיר
,
אופניים חשמליים
16/11/2010
בכתבה שלפניכם ננסה להבין יחד את ההיגיון העומד מאחורי הטרנד שמזעזע את
שוק האופניים האירופי ומחלחל אל שוק האופניים האמריקאי. האם אופניים
חשמליים הם באמת הפתרון לתחבורה עירונית? עד כמה מוכן הצרכן הישראלי לכלי
אלטרנטיבי זה כתחליף לכלי רכב ממונע אחר (מכונית/אופנוע)?
אם נדון במספרים, כמות האופניים החשמליים שנמכרו עד כה בארץ זניחה יחסית.
מיד לאחר אימוץ התקינה האירופית החלו יבואני אופניים חשמליים לצאת בפרסום
ולייצר באזז תקשורתי שדעך במהירות, וכרגע נראה כי הצרכנים והיבואנים מהססים
מעט. חלק מהיבואנים הביאו כמות מוגבלת של אופניים למכירה, שאזלו מהמדף
בעצלתיים ללא מלאי חדש לגיבוי, והשאר מחכים בסבלנות לפני הצלילה אל תוך
המיזם החדש והזר.
קהל יעד
נראה כי קהל היעד של האופניים החשמליים נע בין רוכבי אופניים
ותיקים הרואים בכלי זה אלטרנטיבה זולה לרכב הליסינג (ובכך ילוו את החזרה
ההדרגתית לרכישת רכבים פרטיים ובמקביל נטישת שוק הליסינג בעקבות עליית
המיסוי), רוכבים על כלים דו גלגליים שנפשם מאסה בעלויות האחזקה הגבוהות
שמטילה עליהם המדינה (ביטוח, מיסוי, מיסוי על דלק ועל חלקי חילוף) וקהל
פוטנציאלי חדש הרואה בכלי זה אפשרות לשלב בין ספורט לניוד בתוך העיר.
בהולנד, למשל, מכירות האופניים החשמליים מהוות כ-30 אחוזים מכלל מכירות
האופניים בשנת 2009.
טכנולוגיה ועיצוב
רוב זוגות האופניים החשמליים הנמכרים כיום מעוצבים כסוג של אילוץ. מחיר
הסוללות היקר והניסיון לשמור על מחירים עממיים מכתיבים לרוב היצרנים שימוש
בפלטפורמות מכניות (קרי שלדות) ובחלקי הינע קיימים שבהם מתבצעים שינויים
מינוריים יחסית. אם רוב זוגות האופניים החשמליים הנמכרים נראים לכם
כאופניים מן המניין שבלבם הושתלו מנוע חשמלי, סוללה ובליל חוטי חשמל, אינכם
טועים. רק בשנתיים האחרונות חברות אופניים החלו להשתמש בשירותיהם של מעצבי
מוצר במטרה להפוך את האופניים החשמליים לכלים מעוצבים ונאים למראה. נראה
כי כמות האופניים המעוצבים למשעי והמתאימים לדור האייפון הולכת וגדלה.
אופניים מעוצבים, נקודות טעינה עירוניות ואפליקציות מתקדמות הם חלק מהעתיד
שצופים מתכנני אופני העתיד. יוג'י פוג'ימורה, מעצב מוצר יפני, הוא אחד
מאותם מעצבים בעלי חזון, ובכלי הגאוני שעיצב, ה-Compact Eco Concept, הוא
שילב את רוב התכונות שאופניים חשמליים עירוניים אמורים לספק. האופניים דקי
הגזרה של פוג'ימורה מעוצבים ככלי מתוך סרט מדע בדיוני, אך הם בהחלט מכילים
טכנולוגיה זמינה ואפשר לייצר אותם בטווח הקרוב. זהו כלי דו גלגלי המונע
בחשמל ובכוח הרגליים, המשלב בתוכו דוושות וכידון מתקפלים, אוכף מתכוונן
הנבלע אל תוך גוף המבנה המרובע, ופנסי תאורה המשולבים במבנה המעוצב ברוח
העתיד. הגוף דק הגזרה מעוצב כך שבתצורה המתקפלת האופניים "מושחלים" אל
נקודת עיגון המתאימה לטעינת כמה זוגות אופניים בו זמנית.
מודל שימוש מתקדם, שימכור את זמן השימוש באופניים חשמליים ולא את רכישתם,
יאפשר את העמדתם במקומות ציבוריים בנקודות טעינה מסודרות. השימוש באופניים
יהיה בעזרת מנוי או כרטיס אשראי, והם יאפשרו תנועה שקטה ו"ירוקה" באופייה
במרכז העיר. הוסיפו לכך אפליקציות נוספות כגון GPS מובנה המכוון אתכם אל
היעד (בית קפה או בניין משרדים), מנווט אתכם לנקודות טעינה נוספות המפוזרות
בעיר או אף מקשר בין חברים המשתמשים בכלי דומה ונמצאים בשני קצוות העיר,
ותקבלו כלי רכב שהוא סוג של אייפון מתקדם על שני גלגלים. לכך נוסף גם חיבור
USB, שיאפשר לכם להאזין למוזיקה האהובה עליכם ממערכת שמע איכותית המוסתרת
באופניים תוך דיווש אל היעד, או מסך קטן, שיאפשר לכם לבחור את המנה בתפריט
המסעדה שבה קבעתם פגישה רומנטית.
אופניים חשמליים על פי המעצב יוג'י פוג'ימורה. האופניים "מושחלים" אל נקודת עיגון המתאימה לטעינת כמה זוגות אופניים בו זמנית
התעניינות וצפי מכירות
גורמים בענף מעריכים כי פוטנציאל מכירת האופניים הממונעים בארץ נע בין
7,000 ל-10,000 זוגות בשנה, כלומר שהשוק יגלגל בין 50 מיליון ל-80 מיליון
שקלים בשנה. מספר זה מתייחס רק אל נתוני המכירות ולא אל שוק הציוד ההיקפי,
שילווה את צמיחתו ויכלול ביטוחים (נגד גניבה ופגיעות בצד ג') וציוד נלווה
ייעודי (קהל היעד העירוני מתלבש ומצויד אחרת) כמו ביגוד, תיקים, ועוד.
אופנה ומכירות
סיבוב לאורך הטיילת בתל אביב ומתחם תל אביב הישן מגלה כי על אף התדמית
המעט גיקית שעדיין נוהגים ליחס למשתמשים באופניים חשמליים, הם הופכים מתחת
לאפם של שוטרי משטרת האופנה לדבר הבא. אמהות חינניות מצפון תל אביב עם
זאטוטיהן מסתובבים על דק העץ הגלי כשהם על אופניים חשמליים.
לא כל היצירות הממונעות הן תקניות (רובן הן קיטים ממונעים המורכבים על
אופניים סטנדרטיים או אופניים שהובאו ללא כל תקן ביבוא אישי) ומשתמשים
מעטים עוטים קסדה (כי אין מי שיאכוף את החוק...) אבל התופעה קיימת וקשה
להתעלם ממנה. יבואני האופניים החשמליים הראשונים שישווקו כלים מעוצבים
כראוי ובעלי שיק אופנתי הם אלו שיסללו את הדרך לכל השאר.
העתיד
להבדיל מה-SAGWAY, שהיה אמור לשנות את ההתייחסות שלנו לניידות עירונית
ונשאר בעיקר סוג של הבטחה בגלל מחירו הגבוה, אופניים חשמליים הם כלי תחבורה
זול יותר וזמין לקהל הרחב. אך מעבר המוני אליהם כנראה הוא לא הצעד שיציל
את כוכב הלכת שלנו מה"אבדון" שחוזים לנו רואי השחורות. החשמל לשינוע
האופניים מגיע מתחנות חשמל, שחלקן הגדול ממונע על ידי פחמים, במקרה הרע, או
גז, במקרה הטוב. המעבר לאנרגיה סולרית (בכל נקודת טעינה יש פאנלים סולריים
לטעינת האופניים) יוביל לתחנות חשמל המונעות על ידי רוח או מים, שהן הבסיס
לשימוש מיטבי בטכנולוגיה זו, אך נראה כי הדרך עדיין רחוקה.
נקודה אחרונה היא התקינה האירופית. נראה כי הבחירה בתקינה האירופית היא
סוג של ברירת מחדל שהנוגעים בדבר העדיפו לאמץ כדי להקל על קברניטי משרד
התחבורה ומשרד האוצר לעכל את יצור הכלאיים החדש. בינינו, רוב המשתמשים
הפוטנציאלים באופניים חשמליים היו מוותרים ברצון על הצורך לדווש כדי להניע
את האופניים, ומשתמשים בדוושות רק כשאין ברירה והסוללה מרוקנת. רוב יצרני
האופניים החשמליים מציעים גם דגמים עם מצערת נפרדת למנוע החשמלי, כך
שהפעולה אינה מותנית בדיווש.
יש היגיון שמאחוריו הדאגה לבטיחות הרוכבים בהגבלת ההספק והמהירות המרבית
של כלים אלו, אך מה ההיגיון בין החובה לדווש לבין הפעלת המצערת החשמלית?
התשובות נמצאות אצל האירופאים ואצל מקבלי ההחלטות במשרדי הממשלה.
נראה כי בארצנו הקטנה כל עוד מחירי כלי הרכב לא יוזלו (מיסוי דרקוני),
המיסוי על הדלקים לא יירד ומחירי הביטוח ימשיכו להרקיע שחקים, עתידם של
האופניים החשמליים בערים מובטח. זאת, כמובן, בתנאי שהממשלה והרשויות
העירוניות יהפכו את תשתיות האופניים לסוג של פרויקט לאומי ויראו בכלים אלו
פתרון עדיף וזמין יותר מפתרונות יקרים אחרים כגון רכבת קלה ורכבת תחתית.
הכתבה המלאה התפרסמה במגזין
Mountain Bike Action, אוקטובר 2010
לכתבה באתר ifeel
כתבות קשורות:
דיון בקפה דהמרקר