משרד התחבורה מחדש תקנה האוסרת רכיבה לילדים מתחת לגיל 14. אלא שהם התרגלו לחיים בלי לחכות לאוטובוס ובלי לבקש הסעה מההורים

באחד בספטמבר, לאחר יותר משלוש שנים של חוסר בהירות, יצאה לדרך תקנה האוסרת על ילדים מתחת לגיל 14 לרכוב על אופניים חשמליים. היתה אמנם הוראת שעה כזו בעבר, אך כאשר פג תוקפה, מיהרו הורים לצייד את ילדיהם בכלי הרכב ששינה את חייהם. בערי השרון, בין רבע לשליש מהילדים בגיל 13 מגיעים לבית הספר באופניים חשמליים. האופניים גם שחררו הורים רבים ממטלת ההסעות. ואולם, מתברר שקשה לרכוב ברוורס: בכמה בתי ספר שאוכפים את האיסור ואוסרים להכניס אופניים חשמליים, קושרים התלמידים את האופניים ברחוב ומסתכנים בגניבתם.

"קיבלנו מסמך באימייל שאסר על ילדים מתחת לגיל 14 לבוא באופניים האלה, אבל הילדים שלי ממשיכים לנסוע", אומרת אשת חינוך מאזור השרון. לדעתה, "זה משהו פורמלי, כסת"ח. הילדים שלי אחראים ואני סומכת עליהם. זה נוח להם ונוח לי".

30 אלף זוגות אופניים חשמליים נמכרו בשנה שעברה, רובם לבני נוער. בעיריית רמת השרון רואים באופניים מגיפה, ומודאגים, בין היתר, מכך שהרכב הזה פוטר את הילדים מהצורך לדווש, כלומר חוסך מהם פעילות גופנית. ולעתים הם עומדים במרכז מחלוקות משפחתיות. "בבקשה תנו לי כמה שיותר עצות איך לשכנע את ההורים לקנות לי אופניים חשמליים", התחנן ילד בפורום ברשת. "לרוב החברים שלי יש. מצאתי מחירים זולים, אבל ההורים אמרו שזה לא עניין של כסף, אבא שלי ישר מתעצבן ולא מוכן לשמוע".

עומרי שניידר. "קשה לחזור להסעות לכל מקום, אבל פה זה לא הולנד". צילום: מוטי מילרוד

גל, בן 14, מחטיבת ביניים ברמת השרון, שקיבל אופניים לפני שנה וחצי, אומר שהם שינו את חייו. "פעם להגיע ולחזור מבית הספר לקח 40 דקות לכל כיוון באוטובוס, היום זה עשר דקות", הוא אומר. "גם לא צריך לשאול את אמא, אם היא יכולה לקחת אותי וכאלה. לדבריו, "ההורים הבינו שצריך לקנות לי כדי שאהיה עצמאי ואחראי. יש המון שנוהגים בלי קסדות ועוקפים מכוניות, אני לא".

טל שניידר, בלוגרית פוליטית מרמת השרון, שבעבר שיבחה את האופניים החשמליים, לא מרשה לבנה, עמרי, לרכוב בעקבות האיסור. "הוא מבואס", היא אומרת. "יש אוטובוסים, אבל זה לוקח פי שלושה בזמן, כי יש אוטובוס פעם בשעה. אבל מרגע שהתקבל האיסור, היה ברור שלא ננסה לעקוף. חשוב שישמור על החוק". ועדיין, היא סבורה שזהו "מאבק של ראש בקיר. אני מבינה את הולכי הרגל שלא אוהבים שהם נוסעים על המדרכות, אבל במקום שיראו בהם אויב, שייאבקו כדי שיבנו שבילי אופניים. ולא רק ברמת השרון, גם בלוד. שם שבילי אופניים חשובים יותר. ברמת השרון יש הורים שיכולים לקחת או־פר שתסיע את הילד".

לעמותת אור ירוק יש נתונים על הולכי רגל ורוכבים צעירים שאושפזו בבתי חולים בשל פגיעות של אופניים וקורקינטים חשמליים, אבל הנתונים חלקיים ולא משכנעים. "הבעיה היא שבמשך שלוש שנים, בגלל מחדל של משרד התחבורה, הנושא לא הוסדר", אומר שמואל אבואב, מנכ"ל אור ירוק. לדבריו, "עשרות אלפים בגיל צעיר נוסעים בלי מיומנות. חנויות מוכרות אופניים גם במהירות 60 קמ"ש... אני מקווה שההורים יבינו שהילדים מסכנים את חייהם".

גיא ברזל, ראש ועד ההורים של חטיבת הביניים קלמן ברמת השרון, מאשים גם הוא את משרד התחבורה "שישן שלוש שנים ואפשר ג'ונגל תחבורתי. הרי זה לא ממש אופניים חשמליים, זה אופנוע". כך או כך, לעמרי שניידר, בן 13.5, הפרידה הזמנית מהאופניים החשמליים אינה קלה. "קשה לחזור להסעות לכל מקום, צריך לחכות לתחבורה ציבורית. חלק מהתלמידים חונים מחוץ לבית הספר, אבל אחרים ויתרו על האופניים. גם אחרי גיל 14, התקנה אומרת שאצטרך לנסוע רק על שבילי אופניים ואין שביל לבית הספר", הוא אומר ומסכם: אבל פה זה לא הולנד".