Fat and Fit – פעילות גופנית או דיאטה?

נשלח 14 בדצמ׳ 2011, 13:17 על ידי Sustainability Org
חדשות טובות עבור אנשים שמתאמנים אבל לא מצליחים לרדת במשקל: שמירה או שיפור ברמת הכושר הגופני, גם אם משקל גופך לא השתנה או אפילו עלה, תסייע בהפחתת הסיכון למוות ממחלות לב ומשבץ מוחי – כך עולה ממחקר חדש. לא השתכנעתם? מולי אפשטיין, פיזיולוג במרכז לרפואת ספורט ולמחקר בווינגייט, מוסיף את דעתו האישי
 
מאת מולי אפשטיין, מכון וינגייט, 14/12/2011
 

המחקר שהתפרסם לאחרונה ב-Circulation: Journal of the American Heart , הקיף 14,345 גברים, רובם לבנים ממעמד הביניים או למעלה מכך, מצא ששמירה או שיפור ברמת הכושר הגופני קשורה בהפחתת הסיכון למוות גם לאחר שינוי או שמירה על ערכי מדד מסת הגוף – BMI.
מדד מסת הגוף נותן הערכה כמותית האם אדם נמצא בעודף משקל, במשקל תקין או בתת-משקל.
במהלך 6 שנים, כל יחידת שיפור בכושר הגופני שנמדדה ביחידות של MET –Metabolic Equivalent of Task – הייתה קשורה לירידה של 19% ברמת הסיכון לתמותה ממחלות לב ומשבץ מוחי ולירידה של 15% ברמת הסיכון למוות מסיבות אחרות.
ירידה בכושר הגופני מגבירה את סיכויי התמותה ללא קשר לשינויים במדד ה-BMI ואילו שינויים ב-BMI לא נמצאו קשורים למידת הסיכון למות.

מדד ה-BMI מתבסס על נתוני הגובה והמשקל של האדם. נוסחת החישוב של המדד היא משקל האדם בק"ג חלקי הגובה (במטרים) בריבוע. מדידת ערכי MET משקפת את עצימות המאמץ האירובי ובאופן ספציפי יותר, משקפת את העלות המטבולית של המאמץ ביחס לנקודת הייחוס המוגדרת כמצב מנוחה.
"אלו הן חדשות טובות עבור אנשים שמתאמנים אבל לא מצליחים לרדת במשקל", הסביר ד"ר Duck-chul Lee, אפידמיולוג במחלקה למדעי האימון באוניברסיטת דרום קרוליינה. "מעתה תוכל להיות פחות מודאג באשר למשקל שלך כל עוד תמשיך לעסוק בפעילות גופנית תוך שמירה או שיפור ברמת כושרך הגופני".
תוצאות המחקר מדגישות את משמעותה של היעדר הפעילות הגופנית ואת היותה גורם סיכון המגביר את סיכויי התמותה ממחלות לב ומשבץ מוחי. עוד מצאו החוקרים כי לא קיים קשר בין השינויים באחוזי השומן בגוף או השינויים במשקל לבין הסיכון למוות.

הנבדקים שהיו בני 44 בממוצע היו חלק ממחקר אורך רחב היקף. הנבדקים עברו במהלך תקופת המחקר לפחות פעמיים בדיקות רפואיות מקיפות.
במסגרת המחקר ביצעו הנבדקים
מבדק מאמץ אירובי מרבי על גבי מסילה נעה במטרה להעריך את כשירותם האירובית. בנוסף בוצעו מדידות של משקל וגובה על מנת לחשב את ה-BMI. השינויים בכושרם הגופני ובמדד ה-BMI נמדדו לאורך 6 שנים. לאחר יותר מ-11 שנות מעקב החוקרים קבעו את הסיכון היחסי למוות בקרב האנשים שאיבדו, שמרו או שיפרו את כושרם הגופני, לאורך 6 השנים. החוקרים תיעדו גורמים אחרים שהיו בעלי השפעה על התוצאות, כמו שינויים ב-BMI, בגיל, בהיסטוריה משפחתית של מחלות לב, ברמת הכושר ההתחלתית, בשינויים באורח החיים כגון: עישון ומידת העיסוק בפעילות גופנית ומצב קליני כמו יתר לחץ דם וסוכרת.

למה כדאי לשים לב כשמתבוננים בתוצאות המחקר?
אחד ההסברים האפשריים לתוצאות המחקר הוא שבתחילת המחקר 90% מהמשתתפים היו או בעלי משקל תקין או בעלי משקל עודף ואילו רק 10% הוגדרו כשמנים או כבעלי תת-משקל. סביר להניח ששינויים ב-BMI בשמנים עשויים להיות בעלי השלכות משמעותיות באשר לסיכון למוות. מאחר שמרבית אוכלוסיית המחקר לא סווגה כשמנה לא ניתן להסיק האם תתקבלנה תוצאות דומות גם באנשים בעלי דרגת השמנה קשה.
ערכי BMI של מתחת ל-25 נחשבים בריאים, 29-25 נחשב כעודף משקל וערכים גבוהים מ-30 נחשבים כהשמנה.
מאחר שהמחקר בוצע על גברים לבנים ממעמד הביניים או גבוה יותר, קשה לדעת האם התוצאות תחולנה גם על גזעים אחרים כמו וגם על קבוצות ממעמד סוציו-אקונומי אחר. לדברי החוקר ניתן לצפות שנשים יפגינו את אותן התוצאות בדומה לגברים.

מקור: circ.ahajournals.org

מולי אפשטיין ממליץ: "הכי חשוב לשלב את הפעילות הגופנית כחלק בלתי נפרד מחיינו"
אנשים רבים בוחרים לעסוק בפעילות גופנית מתוך מניעים אסתטיים. עבור מרביתם ההנעה לעיסוק בפעילות הגופנית מגיעה מהרצון להפחית במשקל ופחות מן הרצון לרכוש או לשפר את הכושר הגופני. לא מעט פעמים נשמע הטיעון: "קודם אפחית ממשקלי ורק אחר כך אתחיל לעסוק בפעילות גופנית". לאור ממצאי המחקר הנוכחי ושל מחקרים קודמים, ברור לכול שאמירה שכזו היא בחזקת תירוץ ודחיית הקץ ואין בה מן ההיגיון.
ההתוויות לביצוע פעילות גופנית צריכות להינתן על-ידי מומחים, קל וחומר כאשר מדובר באנשים בעלי עודף משקל רב. מתן המלצות לפעילות גופנית לאוכלוסייה בלתי מאומנת שסובלת מעודף משקל, ואולי גם מתחלואים נוספים, מחייבת גישה מקצועית. טרם מתן ההנחיות לאימון יש להעריך את כשירותו הקלינית של האדם, לבחון את כשירותו הפיזיולוגית וללמוד על
מגבלות אורתופדיות אפשריות בכדי לבחור את סוג הפעילות המתאים.
ויתור מוחלט על ביצוע פעילות גופנית הוא ברירת מחדל גרועה מאוד. מחקרים קודמים הראו שאם כבר קיים עודף משקל, עדיף לנו להתאמן ולהימצא בכשירות גופנית טובה אם ברצוננו להפחית את הסיכון למחלות נוספות ולתמותה. מבחינה קלינית השילוב הנ"ל טוב בעשרת מונים מהמצב בו אנו שומרים על משקל גוף תקין מבלי לעסוק בפעילות גופנית. נכון, עדיף להיות יפה, עשיר ובריא, אולם לא תמיד ניתן לממש את האוטופיה הזו. הצעד הראשון בשינוי אורח החיים יהיה שילובה של הפעילות הגופנית לחלק בלתי נפרד מחיינו. בהמשך תופענה כבר התועלות הרבות שלה.

מולי אפשטיין – פיזיולוג מאמץ, מאמן ופרשן אתלטיקה, יועץ במרכז לרפואת ספורט ולמחקר ע"ש ריבשטיין במכון וינגייט, מנהל הפורום: "חיים וספורט".

 

 
Comments