"אנחנו עוד לא אמסטרדם אבל נהיה": חולדאי בראיון בלעדי

נשלח 12 ביוני 2011, 13:00 על ידי Sustainability Org   [ עודכן 7 בנוב׳ 2012, 8:11 ]

רון חולדאי משוכנע בהצלחתו של פרויקט ההשכרה ("לא חושש מכישלון"), אינו ממהר להודות בטעויות עבר ("אם עוד עשר שנים יתברר ששגינו עם השביל באבן גבירול, נדע לשנות"), ומספר על הנאתו מרכיבה ("בנסיעות בעבודה אני משתמש ב'תל אופן'"). ריאיון

חגי מטר | 12/6/2011 16:03
תגיות: רון חולדאי,עיר על גלגלים,

רון חולדאי, זה ידוע, ממעט להתראיין. ייתכן שהוא לא אוהב את התקשורת, ייתכן כי הוא לא מייחס לכך חשיבות רבה, ייתכן שיועציו מודעים לכך שסבלנות הדרושה כל כך לריאיון מעמיק אינה נמנית עם מעלותיו. מכל מקום - נדירים הראיונות שנערכו עם ראש העירייה בשנים האחרונות, ודאי שבגזרת המקומונים, ודאי לא כאלה הכרוכים בגילוי לב.
 
רון חולדאי
רון חולדאי צילום: רענן כהן

לפני ימים ספורים הסכים חולדאי להתראיין בתנאי שהריאיון יעסוק רק באופניים. הסיבה כמעט ברורה: נראה כי הוא גאה בפרויקט האופניים העירוני ושמח להציג אותו לציבור, על כל המשתמע מכך. ויש לו, לחולדאי, סיבות טובות להיות גאה. פעילים ותיקים למען סלילת שבילי אופניים והנהגת תרבות רכיבה בתל אביב זוכרים את הפעמים הראשונות שפנו לעירייה עם הרעיון לקדם את האופניים ככלי תחבורה עירוני, עוד בתחילת שנות ה-90.

בפעם הראשונה שפגשו בכיר בעירייה והציעו לו את הרעיון הם נתקלו בצחוק רועם. "חבר'ה, אנחנו במדינה מערבית מתקדמת", הוא אמר להם. "או-טו-טו תהיה פה רכבת תחתית. אופניים זה למדינות עולם שלישי. תשאירו את זה לסינים ולהודים".

בפעם השנייה פנו הפעילים לבכיר, שהיה ידוע בחיבתו לאופניים. "חבר'ה, אתם נורא צודקים, ותל אביב זה קלאסי לאופניים", הוא אמר, "אבל אנחנו חיים במזרח התיכון, ואופניים זה למדינות מתקדמות עם תחבורה בת קיימא. אנחנו חיים פה על מכוניות וגמלים. תשאירו את זה לאמריקאים ולהולנדים".

מאז הגישה בבניין העירייה השתנתה, והמחויבות של ראש העיר תל אביב לנושא האופניים ניכרת גם בדיבורו וגם בשטח, בין אם מתוך שכנוע אישי עמוק ובין אם בשל הלחץ האופוזיציוני הגובר. בשנתיים האחרונות חל גידול משמעותי במספר שבילי האופניים בעיר, והם רק הולכים ומתרבים.

לפי נתוני העירייה, משנת 1995 ועד היום עלה מספר הרוכבים במרכז העיר פי שבעה, ובשאר חלקיה - פי חמישה. חנויות אופניים נפתחות בכל פינה, והעיתונות עוסקת ברצינות במעבר ההדרגתי של תושבים מרכב פרטי לשילוב בין רכיבה לבין תחבורה ציבורית.

לכל אלה נוספה לאחרונה ספינת הדגל של החזון המתגלגל של חולדאי: לפני כחודש התחיל שלב ההרצה של מערכת השכרת האופניים העירונית, בינתיים רק עם מנויים שנתיים, ובעוד כשבועיים הוא ייפתח לציבור הרחב עם מנויים ליום ולשבוע.

בחודש האחרון הצטרפו כ-2,000 מנויים שנתיים, למעלה מ-1,000 זוגות הושכרו ביום בממוצע, השבוע יתווספו 17 תחנות ל-58 שכבר פועלות, ועד סוף אוגוסט יפעלו כל 150 התחנות שכבר הוקמו בעיר. עם כל זה מאחוריו, כאמור רון חולדאי שמח לדבר על זה.

עם הילד לגן

"רכיבה על אופניים הופכת להיות עניין יום-יומי בתל אביב", מסביר חולדאי בפתח השיחה  כיצד הוא רואה את המהפכה שעוברת העיר. "אנחנו רואים בעשור האחרון מודעות גוברת לכך שאופניים הם לא רק מכשיר ספורט, אלא אמצעי לתנועה בתוך העיר: החל מלקיחת הילד בבוקר לגן, דרך נסיעה לקולנוע בערב ועד חניה ליד הפאב בלילה. הדבר הזה קורה גם מאחר שהמרחב הציבורי הולך ונעשה מתאים יותר לשימוש באופניים, שזה תהליך שהתחלנו בו לפני עשר שנים.
 

רוכב אופניים
רוכב אופניים צילום: איי-אף-פי

"זו גם הסיבה שעשינו פרויקט של השכרת אופנים, שמקובל בערים אחרות בעולם. הכוונה של הפרויקט הזה היא להפוך את האופניים לכלי שניתן לשכור במחיר כמעט אפסי. מעבר לכך, יש לנו תכנית חומש רב-שנתית, שבמסגרתה נשקיע מעל 30 מיליון שקל בשנה בהרחבת שבילי האופניים".

דיברת על מהלכים שאתה מקדם כבר עשר שנים, אבל תושבי העיר מרגישים את השינוי באופן ממשי רק בשנתיים האחרונות.
"אני נפגשתי עם החבר'ה של 'תל אביב בשביל אופניים' (שמה המקורי של עמותת "ישראל בשביל אופניים", שנוסדה בקיץ 1995 על ידי קבוצת רוכבי אופניים תל-אביבים, ח"מ), כאן למטה בכיכר כבר לפני 13 שנה, ומאז אנחנו עובדים אתם ביחד ומפתחים.

"בתחילת הכהונה הראשונה שלי עיריית תל אביב הייתה בפשיטת רגל מוחלטת, ולא היה כסף או יכולת לבצע פרויקטים גדולים. היה צריך לעשות שינוי ארגוני כדי להגיע לאיזון תקציבי בעירייה, וזה לקח חמש שנים עד שבכלל הגענו למציאות שבה היינו יכולים להשקיע באופניים. היינו צריכים לייצר גם תשתית משפטית, וזה תהליך ארוך שלוקח זמן. קח למשל את פרויקט השכרת האופניים, שעובדים עליו כבר מספר שנים - עם בעיות, עם חברה שחזרה בה, מחירים גבוהים מאוד וסבסוד, מכרז שהיה צריך להפסיק ולחדש - דברים מורכבים.

"יש גם דברים שעשינו בהתחלה ונשכחו, כמו פרויקט האופניים באוניברסיטת תל אביב. אז זה לא איזה דבר שפתאום קרה בשנים האחרונות, כמו שהציבור רואה, אלא הבשלה של עשייה של 12 שנים שבהן אני ראש עירייה, בשותפות עם 'ישראל בשביל אופניים' ורבים אחרים".

הבעיה בדמוקרטיה

כאמור, ההסברים של חולדאי וההתלהבות הכנה בקולו מעידים על תשוקה גדולה לנושא. כמו כן קל להאמין כי ניצני מדיניות ההנגשה לאופניים נשתלו כבר לפני שנים ונתקלו בבעיות ביצועיות, כספיות ומשפטיות שונות.

אבן גבירול
אבן גבירול  צילום: זמן תל אביב

כל זה עדיין לא נותן מענה לתחושה נוספת של תושבים ורוכבים בעיר שתוך כדי "המהפכה" המדוברת נעשו טעויות, חלקן אולי בלתי הפיכות. הדוגמה המפורסמת היא שביל האופניים על המדרכה ברחוב אבן גבירול.

אף שבשיחות לא פורמליות גורמים בעירייה מודים בטעות ההיסטורית (בזמנו הם הגנו עליה בחירוף נפש בטענה כי במציאות הישראלית זו סכנת נפשות לרוכבים לנסוע לצד מכוניות), ואף שכל השבילים החדשים של העירייה ממוקמים בכביש - חולדאי עדיין מסרב להודות כי מדובר בטעות, ורק מבקש סבלנות.

"יש רחוב אחד שבו משתמשים כולם. הוא בסך הכול שלושה קילומטר, מתוך למעלה מ-120 ק "מ של שבילי אופניים", הוא אומר. "מפני שזה רחוב ראשי, וסיבות אחרות, יש שם שביל מעורב על מדרכה. זה המקום היחיד, ועדיין כולם משתמשים בו כדי להגיד שהעירייה מצאה דרך לעשות לעצמה חיים קלים ולצייר שבילים על המדרכה. אז לאט-לאט, אם יתברר לנו בעוד עשר שנים ששגינו, יכול להיות שנמצא דרך לשנות. בקרוב גם נסמן את השבילים ונהפוך אותם לחד-סטריים עם כיוון הרחוב (מאז קיום הריאיון שבילי האופניים באבן גבירול אכן סומנו מחדש כחד-סטריים, ח"מ)".

אבן גבירול הוא ממש לא המקום היחיד שבו השבילים מצוירים על המדרכה. זה ככה גם בשאול המלך ובכל השדרות.
"בשדרות סומנו שבילים וזה בסדר. זה בסדר גמור, שבילים נפרדים ומסומנים".

זה שהם מסומנים זה נחמד, אבל אנשים מתייחסים לזה?
"זה סיפור אחר, וזו לא שאלה בכלל. החיים לימדוני לא להיות קצר דרך. בתחילת הדרך אמרו שאנשים בתל אביב לא ייסעו באופניים, והנה רוכבים. לפני עשר שנים כששיפצנו וחסמנו את השדרה אמרו איפה תהיה חניה ברוטשילד, ועובדה שיש. אמרו שלא נצליח לאכוף את חוק העישון, ולאט-לאט אנחנו מגיעים למציאות שפחות ופחות מעשנים במקומות ציבוריים. באותה מידה גם ציבור רוכבי האופניים וגם ציבור הולכי הרגל יתרגלו לתת כבוד זה לזה. זה תהליך, לא משהו שאפשר ליצור ביום אחד.

"הבעיה היא שאצלנו כולם רוצים לעשות קפיצות דרך מהירות, בעוד שבמדינה כל כך דמוקרטית כמו ישראל קשה לעשות קפיצות דרך. בכל מקום שאתה עושה זה דריכה על היבלות של גופים ואנשים. אז אנשים הולכים לדוגמה של ההצלחה הגדולה ביותר, ואומרים 'למה באמסטרדם יותר טוב?' אבל שם כבר 60 שנים רוכבים באופניים, ויש הצטברות של תשתית שנוצרה במאות שנים.

"אז נכון, אנחנו עדיין לא נמצאים במקום הכי טוב. אנחנו נמצאים במצב שבו היינו צריכים ועדיין צריכים ללמוד מה זה שביל אופניים, איך עושים את זה. כשהתחלנו לא הייתה תשתית חוקית-משפטית, ולא היו לנו האמצעים הכלכליים להשקיע. לכן היינו צריכים להשתמש בשדרות, למשל. בדרך גם צצים דברים כמו תושבים שהשביל לוקח להם מקומות חניה; או שהכביש הופך להיות צר ויש פקקים. החוכמה היא להסתכל באופטימיות, ולא להקשיב לכל מי שקופץ. עכשיו יצרנו תשתית, אנחנו מתרחבים, ורואים תוצאות. אנחנו עוד לא אמסטרדם, אבל נהיה".
מקום ראשון בשקיפות

כשחולדאי מדבר על "יבלות" ועל תושבים ששבילי האופניים תופסים להם מקומות חניה, הוא מדבר בין היתר על רחוב בלוך. כפי שפורסם לראשונה ב"זמן תל אביב", לצורך סלילת שביל אופניים ברחוב "הופקעו" כ-60 מקומות חניה שהיו מיועדים עד אז לדיירי הרחוב והסביבה. במקרה זה התושבים לא זעמו רק על ההחרפה המיידית הצפויה במצוקת החניה, אלא גם על התחושה שהדבר נעשה ללא ידיעתם.
 

רון חולדאי
רון חולדאי  צילום: רענן כהן

הרושם שנוצר ממה שקרה בבלוך היה שהעירייה הוציאה הודעה חד-צדדית שעומדים לעשות שביל אופניים על חשבון חניות, ורק­ בעקבות התנגדות ציבורית ניכרת אמרתם ­"בסדר, נשב לדבר אתכם". השאלה היא אם אין מקום לעשות יותר עבודה עם הציבור מראש, ולראות מה הדרך שהכי תיטיב עם תושבים.

"אני אף פעם לא מתווכח עם מי שאומר את מה שאמרת, ולא עם זה שאולי היה ניתן לעשות אחרת. אבל מי שחושב שהמילה 'שיתוף ציבור' יכולה להביא להסכמה של כולם לא מבין על מה הוא מדבר. הוא פשוט לא מבין על מה הוא מדבר".

אני לא חושב שמישהו אומר את זה, ברור שאי אפשר להגיע להסכמה של כולם.
חולדאי קוטע את השאלה ומשיב: "אני אומר שמישהו אומר את זה. אני מבין לחלוטין את המצוקה של מי שלוקחים לו חניה ומשתתף במצוקתו, אבל אני עוסק באיזונים בין צורכי הכלל לצורכי הפרט. ובמציאות הזאת אין פתרון אחר. אז אפשר להגיד שהייתי צריך להודיע חודשיים קודם או שצריך לנהל שיחה, אבל מי שניהל את השיחה מבין שזה לא שיתוף ציבור, זה אנשים שבאו לצעוק (השיחה בין תושבי בלוך לנציגי העירייה התפוצצה בצעקות קשות, ח"מ)".

אולי כי הודיעו להם מאוחר, הציבו אותם מול עובדה מוגמרת.
"אני לא נכנס אתך לוויכוח. אתה צודק. אני אומר מראש - אתה צודק. אני טועה כל הזמן. השאלה אם כוונותיי טובות, ואם אני משיג דברים טובים לתושבי תל אביב. על הרבה דברים שעשיתי צעקו. לא עברתי שום דבר בלי שצעקו, אבל בסוף יש שיפור גדול בעיר תל אביב-יפו בכל המובנים. לכן אני אומר שצריך להצליח ברוב המקרים ברוב הזמן, ולכן אני צריך לענות לרוב האנשים ברוב הפעמים. אז לאחד לוקחים חניה, אבל יש לו גן ילדים נהדר ליד הבית; ולאחר אין גן קרוב, אבל יש לו שביל אופניים שהוא מאוד צריך. ככה זה. זה אוסף של צרכים. אין עירייה בארץ שמנהלת שיתוף ציבור כמו תל אביב-יפו, ואני יכול להוכיח את זה: בשקיפות, בהודעות, בדיונים, באלף ואחד דברים. יש תמיד כאלה שאומרים שהיית צריך לעשות יותר. או-קי. צודקים. מקובל".

השאלה היא לא על העבר, אלא על העתיד. אולי אפשר לשאול את התושבים: האם יש דרך שבה נוכל לעשות את זה באופן שיקל עליכם יותר?
"אנחנו תמיד פונים, אבל בסוף סל הפתרונות הוא מוגבל. נניח, אגב, שבאנו לתושבים, ועכשיו היה בא אליי תושב עם פתרון קסם. אתה חושב שלא הייתי אומר 'טעיתי, בוא נעשה את פתרון הקסם שהבאת?' אין לי בעיה. לכן גודל הצעקה אינו כגודל הכאב. לא פעם אני פותר בעיה למי שלא צועק כי אני מבין את הבעיה ופותר את זה בשקט, ושיתוף הציבור שלי אתו הוא בסדר גמור. ואחר צועק. אנחנו מקיימים שיתוף ציבור ברמות שלא היו מקובלות פה, ברמות שאין דוגמה לזה בישראל. בשקיפות אפילו קיבלנו תואר של מקום ראשון בארץ. אנחנו לא כל כך נוראים".
אני רק ראש העיר

מה קורה עם תשתיות תומכות, דברים כמו מקלחות, חינוך לרכיבה על אופניים ועוד?
"קודם כול, מנכ"ל העירייה הולך לסדר חניה פנימית בתוך העירייה לעובדי העירייה, כדי שלא יגנבו להם אופניים. זה משהו שאנחנו בודקים בימים אלה".

תחנה להשכרת אופניים בתל אביב
תחנה להשכרת אופניים בתל אביב צילום: יהונתן שאול

יש פה מקלחות, שיעודדו את העובדים להשתמש באופניים גם בימים החמים?
"לא".

יהיו?
"אני מקווה. אולי. יום אחד. אנחנו הולכים לשפץ את הבניין, ואולי נמצא גם לזה פתרון".

ומה לגבי עידוד הכנסת מקלחות לעסקים?
"ממש בימים אלה אנחנו מנסים להכניס חובה לבניית מקלחות בתב"ע של הפרויקט החדש של עזריאלי (מגדלי עסקים חדשים של קבוצת עזריאלי, שייבנו באזור דרום הקריה, ח"מ), אבל באופן כללי, אני לא יודע לעודד עסקים. אני רק ראש העיר, אי אפשר לצפות ממני לכול. עצם העובדה שאנשים ייסעו פה באופניים תוביל אותם לפנות למעסיק ולבקש פתרונות, וככה יימצאו פתרונות במקומות העבודה. אני צריך לאפשר להם את התשתית החוקית - אבל לא לממן אותם. מבחינת חינוך, אנחנו כבר שנים מתעסקים בשבילים בטוחים לבתי הספר, בחניות בתוך החצרות ובתכניות שבהן מסבירים לתלמידים איך לרכוב בזהירות. אני חושב שאנחנו עושים המון בתחום החינוך".

ומה לגבי החיבורים של מערכת השבילים ושל ההשכרה לערים הקרובות?
"זאת בעיה קשה, שלא ברור לי מה יהיה הפתרון שלה. אני עומד בקשר עם ראשי הערים, אבל מי שיקבל החלטות בגבעתיים זה ראש העיר גבעתיים, וברמת גן - ראש עיריית רמת גן".

זה לא חבל לך?
"מאוד חבל לי שזה לא קורה. גבעתיים קרובה יותר למרכז העיר מאשר שכונת תל ברוך למשל, שבה אני גר. אז דאגנו שמהנדס העיר ישב עם מהנדסי הערים כדי להראות איך נראים שבילי האופניים ויעודד אותם להתחבר, ומהרצליה כן פנו אלינו כדי לראות איך חולקים את פרויקט השכרת האופניים, אבל ההחלטות הן שלהם".

העבודה עוד רבה

משיחות שערכנו לא פעם עם גורמים הקשורים בתרבות הרכיבה בעיר התקבלה התמונה כאילו נושא האופניים הוא "ג'וק" חדש של ראש העיר, כי הוא מרבה לנסוע להנאתו בשבילי האופניים בעיר וכך גם לחוות בעצמו את הקשיים שנתקלים בהם רוכבים. חולדאי, מצדו, מסייג מעט את הדברים:
 

רון חולדאי
רון חולדאי צילום: רענן כהן

"אני רוכב מילדות", הוא אומר. "כמובן שזה מותנה במציאות, והיו תקופות בחיי שלא הייתי יכול לרכוב על אופניים. עכשיו אני רוכב על אופני עיר טובים, חזקים. לא מותג או משהו בעשרת אלפים שקל, אבל טובים".

לעבודה אתה מגיע על אופניים?
"בסופי שבוע אני רוכב רכיבה ספורטיבית, כחלק מתפיסת עולם של בריאות. אני רוכב 30-20 ק"מ בשבתות בעיר, בפארקים, בטיילת, בכל מיני מסלולים כאלה או אחרים, בדרך כלל עם שותף. במהלך השבוע לרכיבת קצרות של עד קילומטר אני נוסע מהעירייה למסעדה, לכנס, להרצאה. שימוש יום-יומי. בשביל זה אני פשוט לוקח אופניים מעמדת ההשכרה בכיכר".

עם יד על הלב - אתה חושש מפרויקט ההשכרה? זה פרויקט גדול שעבדתם עליו הרבה זמן והוצאתם לא מעט כסף.
"אני לא חושש. אני חושב שבכל אופן הוא יהיה הצלחה. אני יוצא מתוך הנחה שבתוך תקופה לא ארוכה תהיה דרישה להוסיף זוגות אופניים ותחנות ברחבי העיר. בסופו של דבר זה שירות לציבור, והציבור צריך להגיד לי מה הוא רוצה. אני מקווה שבתל אביב יפנימו שהעיר הזאת שטוחה, שברוב ימות השנה אפשר לנסוע, ושגם מי שיש לו מכונית יוכל להעביר חלק גדול מהנסיעות לאופניים ולחסוך גם זיהום אוויר וגם מקום על הכביש".

מה עוד נותר לעשות בתחום האופניים בתל אביב?
"יש עוד הרבה מה להשקיע: צריך שבילים שיחברו את הנקודות המרכזיות בעיר - יפו לרכבת, הרכבת לאוניברסיטה, האוניברסיטה לכפר שלם. צריך גם יותר חניות לאופניים, ולפתור את בעיית החיבור בין קצה של שביל, צומת מרומזר, והצד השני של הצומת. צריך לראות איך לתת עדיפות לאופניים ברמזורים, וזה משהו שבקרוב אמור להיות לנו פתרון מוסכם בשבילו. אז משתפרים תוך כדי למידה. רק היום רכבתי על השביל במשה דיין ונהניתי מאוד, ועוד יהיו כאלה בכל רחבי העיר".

לכתבה באתר nrg

Comments