הרי הם ללא ספק השתדלו ועשו הכל אשר הם מסוגלים לעשות. הם נתנו את הטוב ביותר מעצמם. אלא שהטוב ביותר של מרבית הספורטאים שלנו אינו טוב מספיק לרמות בהן הם נדרשים להתחרות. ברור שהם אינם אשמים. הם פשוט, מה לעשות, לא טובים מספיק.

אמת, יש ענפים בהם היה ברור מראש לכולם שהנציגים שלנו לא יצליחו במשימתם, כמו למשל, שחקן הבדמינטון מישה זילברמן או המתעמלת ולריה מקסיוטה. ועל כן לאיש לא היו ציפיות. אלא אם זהו המצב, למה בכלל נשלחו ללונדון? אך זהו כבר סיפור אחר אשר בו יש לדון בנפרד ולעומק.

אך היו גם ענפים בהם היו ציפיות גבוהות דווקא. כמו בשחיה למשל. רק לפני שבועות בודדים, בעיר דברצן בהונגריה, הצטיינו שחייניות ושחיינים שלנו באליפות אירופה. אלא שביום ראשון ושבת התברר באופן מוחלט שדברצן לא היוותה קריטריון אמיתי.

 וכאשר הגיע בלונדון, "הדבר האמיתי" - חזרו נציגי ישראל לרמתם הרגילה, כלומר לדרג השני - אם לא לשלישי - בעולם. ועתה לטניסאית הבכירה שלנו, שחר פאר, ששיחקה נגד מריה שראפובה. זו לא הייתה תבוסה. זו הייתה "הוצאה להורג" במלוא מובן של הביטוי, עד כדי כך הייתה שראפובה גדולה על שחר פאר.

גולן פולק נזרק באוויר. ספורט זה לא בשבילנו (צילום: גטי אימג'ס)

היום הוא רק היום השלישי של משחקי לונדון ובימים הבאים יכנסו ספורטאים ישראלים לא מעטים גם הם למעגל התחרויות. בואו נקווה שלפחות אחדים מהם יצליחו יותר מאשר הצליחו הנציגים שלנו עד עכשיו, אם כי עלינו לדעת שלישראל אין הרבה "מה למכור" ברוב ענפי הספורט הבולטים והפופולארים בעולם. אנחנו פשוט טובים יותר בהיי-טק, במדעים, במחקר, במלחמות. וגם ב"פשלות" מכל המינים. אך זהו כבר סיפור אחר לחלוטין.

טוקבק: