מאת גיא חלמיש, אוגוסט 2011
התאונה שהיתה השבוע בכביש 3 היא אולי תאונת הרכיבה הקשה ביותר שהיתה בארץ עד היום. התגשמות של תרחיש האימה של רכב שנכנס בדבוקה, הורג ופוצע רוכבים רבים. כל רוכב כביש שם את עצמו במחשבותיו בתרחישים כאלה ורואה בעצמו חלק מאותה קבוצה שנפגעה.
למשפחות ולחברים: משתתפים בצערכם. בקהילה קטנה כ"כ של רוכבי כביש אין כמעט מי שלא מכיר את האנשים שנהרגו או את אחד מחבריהם ועל כן זה נוגע בכולנו: עבורינו זו לא ידיעה אנונימית על מקרה חדשותי אלא אסון קרוב ואישי. מעבר לכאב ולרגש, אני בוחר להסתכל על הדברים באופן שיסייע לי להסיק מסקנות אישיות על בסיס העובדות הידועות לי עד היום. המקור לכתבה הבאה היא כתבה שפרסמתי בבייקזון בנובמבר 2009. עד אז הגיע מניין ההרוגים מקרב רוכבי הכביש הספורטיביים (בניגוד לרוכבי קומיוטינג, בתוך סביבה עירונית וכו') שאיתרתי ל- 26.
המסקנה אז הייתה, שרכיבת כביש היא ספורט בטוח בהרבה מהתדמית שנוצרה לו, ולמעשה אם נמנעים מכבישים המסומנים בשם בעל ספרה אחת או שתי ספרות, ועוד כמה כבישים מסוכנים במיוחד שבהם לא כדאי לנו לרכוב, ניתן לעסוק בספורט הזה בבטחה גבוהה בהרבה ממה שרבים חושבים, והסיכוי להתקל בגורמי התאונה הטיפוסיים: אותם נהגי רכב עייפים \ מסוממים \ שיכורים ורשלניים שסוטים לשוליים ופוגעים בנו קטן משמעותית.
בתקופה שעברה מאז הפרסום הקודם נוספו לרשימה הארורה עוד 8 אנשים והיא מונה כעת 35 הרוגים, אחד מהם הוא חבר יקר וקרוב: גיא תמרי שנהרג בידי נהגת שנרדמה על ההגה בכביש 40. לצערי, שישה מהרוכבים שנהרגו מאז שפורסמה הכתבה נהרגו בכבישים שכבר "כיכבו" ברשימת הכבישים המסוכנים שפרסמתי, חלקם גם בכבישים מהירים שהנם אסורים לרכיבת אופניים. האם מותם יכול היה להימנע?
יצחק סימון ושלום גרוסמן נהרגו בכביש 3 שכולנו מרבים לרכוב בו משום שהוא חלק מ"המרובע" ליד נחשון. למרות שהוא ב"ארץ האופניים" כולנו יודעים שמבין כבישי האיזור הוא הראשי ביותר - כביש בעל ספרה אחת, ישר, עם שני נתיבים לכל כיוון ברובו, ושוליים רחבים: הסטריאוטיפ המושלם של הכביש המסוכן לרכיבה, בתרחיש הכי טיפוסי: נהג שנרדם על ההגה וסטה לשוליים תוך שהוא פוגע בדבוקה שלמה. היו גם שני מקרים שלא ידעתי עליהם ורק פרסום הכתבות הוסיף את שמם להנצחה הזו: יצחק אדמון מקיבוץ כברי, ויצחק אידלמן. מצאתי לנכון לפרסם את הכתבה שנית עם הנתונים המעודכנים להיום, כדי לבדוק האם השתנה משהו מהותי ב- 3 השנים שעברו?
כמו כל נסיון להבין משהו על המציאות הזו יש פה הכללות ויש מגבלות לנתונים וליכולת להסיק מהן משום שהמידע לא מושלם (כגון השוואת נסועת רוכבים מול נסועת מכוניות ועוד), אולם, אבל בהעדר אוטופיה סטטיסטית אני בוחר ללמוד מהעובדות שאני מכיר. כל אחד יעשה את חשבונו האישי ויסיק את מסקנותיו.
זו רשימת הכבישים ומספר ההרוגים בכל אחד מהם. טבלה מפורטת עם שמות ההרוגים נמצאת מטה. סיכום התפלגות התאונות עד היום די מדהים: - בכביש 4 נהרגו 12 רוכבים מתוך 35: יותר משליש מההרוגים. - בכבישים אסורים לרכיבה ע"פ החוק נהרגו 12 רוכבים נוספים. - בשאר הכבישים נהרגו 11 רוכבים ביותר מ 15 שנים. זה שם את הדיון הציבורי וחשיבות הטיפול המיוחד בבטיחות רוכבי ספורט בפרופורציה הנכונה, ולטעמי מעיד שברמה הלאומית הבעיה אינה כה חמורה כפי שרבים חושבים.
מהטבלה מעלה די ברורה תמונת הכבישים המסוכנים בישראל והאופי שלהם: בעלי ספרה אחת או שתיים, ישרים, מהירים יחסית, עם שני נתיבים בכל כיוון, שוליים רחבים, גדר בטון בין הנתיבים, ובד"כ באזורים מיושבים בצפיפות יחסית - בקיצור כבישים מהירים או בינעירוניים עם אופי של כביש מהיר. הספורט קיבל תדמית של ספורט מסוכן בעוד שהוא רחוק מזה עבור מי שיקח את הנ"ל בחשבון ויתמקד ברכיבה בכבישים צרים ונידחים - לא ליד הבית בהכרח. כבישים כגון אלה שבאזור הרי ירושליים, בית גוברין ולכיש, גבעת עדה, הכרמל, גלבוע וכמובן אזור ערד, רמת הגולן והגליל העליון. במקומות כאלה יורד משמעותית הסיכוי לפגוש את הגורם העיקרי לתאונות האלה: נהג רשלן, רדום או מסומם
הפרשנות שלי היא שדווקא הכבישים "הטובים" האלה - תשתיות מעודכנות ומחודשות שתוכננו להפחית את הסיכון לנהגים ולשפר את זרימת התנועה, הם כבישים מסוכנים במיוחד לרוכבים משום שהם גורמים לנהגים לנהוג תחת אשליה של צפיות וסיכון נמוך. כשהכביש ישר, בעל שוליים רחבים המאפשרים טווח טעות גדול לנהג, מופרד בגדר בטון המונעת תאונה חזיתית, נהג עייף, עירנותו יורדת עקב העדר תנועת חלק גוף עליון (קשה לי לראות נהג שמצליח להרדם בסרפנטינות של צובה...) והוא באופן מסוים מרשה לעצמו להוריד את רמת הכוננות והריכוז בנהיגה. על כן לטעמי רמת רשלנותו, ואחריותו האישית לתאונה עולה.
חשוב לציין: כדאי מאוד להפריד בין העובדות בהן עוסקת כתבה זו לפרשנויות שלהן ולמסקנות שניתן להסיק מהן. ברמת המסקנות אני אישית ממליץ לרוכבים להימנע מרכיבה בכבישים מהירים או הדומים לכבישים מהירים, אולם מתנגד בכל תוקף לאיסור בחוק של רכיבה בכבישים בינעירוניים מהרבה סיבות אידאולוגיות ומעשיות שהכתבה ארוכה מספיק גם אם לא נכנס אליהן כאן - אולי בכתבה נפרדת.  זירת תאונה בכביש 4 מיד אחרי שהתרחשה: בשוליים הרחבים, בסופ"ש (שישי בבוקר השכם).
הרוגי האופניים מקרב קהילת רוכבי הספורט (כביש וטריאתלון) בישראל: עד אוגוסט 2011. (התנצלותי הכנה במידה ונפלו טעויות או חוסרים ברשימה מטה. במדה וידועים לכם כאלה - אנא עדכנו אותי ואתקן את הטבלה)
כתבות קשורות: דיון בגרופי - דוח הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים בעקבות התאונה הקטלנית בכביש 3 |
Sustainability.org.il > תחבורת אופניים >