מאת יאיר בר זוהר, פורסם בתאריך: 11/1/2010 

 
מחקר חדש שנערך באוניברסיטת חיפה משרטט את הפרופיל של רוכב אופני השטח הישראלי. מהמחקר עולה, כי רוב הרוכבים הם גברים בגילאים 31-50, הרואים ברכיבה עיסוק פנאי חברתי, ומעדיפים לרכוב בקבוצה.

הרכיבה על אופני שטח הפכה בשנים האחרונות לאופנה שתוספת תאוצה, או כך לפחות נדמה מצפיה בחבורות הרוכבים המופיעות בסופי-שבוע כמעט בכל כביש, יער וחניון קק"ל. על פי הערכות, קצב הגידול ברכיבת אופני שטח כפעילות פנאי עומד על כ-15% בשנה, וכיום מספר רוכבי האופניים מוערך בכ-200 אלף רוכבים פעילים.

מטרת המחקר, אותו ערכו פז רוה, פרופסור נורית קליאוט וד"ר נגה קולינס-קריינר מהחוג לגיאוגרפיה ולימודי סביבה באוניברסיטת חיפה, היה למפות את הפרופיל של הרוכב הישראלי ואת הצרכים העיקריים שלו. לשם כך רואיינו 539 רוכבי אופני שטח בשישה אתרי רכיבת שטח שונים הן מבחינת ניהול האתר והן מבחינת סוג תוואי השטח.

90% מהרוכבים בששת האתרים שנבדקו היו גברים. זאת בניגוד למחקרים שנערכו בבריטניה ובמדינות שונות בארצות הברית, ושבהן שיעור הרוכבות היה כ-25%.

37% מרוכבי אופני השטח היו בגילאי 31-40, ו-32% היו בגילאי 41-50. רוב הרוכבים הם משכילים: כשני שליש הם אקדמאיים ועוד 17% הם בעלי השכלה על תיכונית, כשרמת ההכנסה של הרוכב הישראלי היא ממוצעת ומעלה.

84% מהרוכבים יוצאים לרכוב על אופניהם בין פעם אחת לשלוש פעמים בשבוע, וכשני שליש מהרוכבים מקדישים לכל רכיבה בין 2-4 שעות, מה שהופך את הפעילות, לדברי החוקרים, לפעילות "פנאי רצינית". הרוכבים מעדיפים שפעילות הפנאי הזו תהייה קבוצתית ולא אישית. למרות ההתמדה וההשקעה, שני שליש מהרוכבים לא יצאו מעולם לחופשה בישראל שמטרתה רכיבה על אופניים.

הדבר החשוב ביותר לרוכבי השטח הוא השטח. 94% ענו כי הנוף במסלול חשוב להם מאוד לבחירת מסלול ו-93% ציינו את מגוון המסלולים בכל אתר כסיבה חשובה מאוד לבחירת מסלול. תשתיות כמו שירותים או חנויות להשכרת ציוד היו חשובים להם הרבה פחות.

ומה חסר לרוכבי אופני השטח? אחד הדברים החסרים להם יותר מכל הוא שלטים - 62% אמרו כי אין במסלולי הרכיבה שילוט או שהוא קיים לעיתים רחוקות. 25% מהרוכבים ציינו את השילוט כגורם החסר להם במסלולי הרכיבה וכמעט מחצית מהם אמרו כי יהיו מוכנים לעזור בהתקנת שילוט והכשרת שבילי רכיבה נוספים.

סגנון הרכיבה המועדף על הרוכבים במחקר זה הוא ה"קרוס קאנטרי" - רכיבה במישור ובעליות וירידות בשיפוע נמוך, כשהעדפה היא לשבילי יער קיימים ולשבילי סינגל-טרק.