שי יעקב, רוכב ומומחה בתחום האופניים, נהרג ביום שישי מפגיעת רכב

פורסם: 29 במרץ 2012, 4:46 על ידי: Sustainability Org   [ עודכן 29 במרץ 2012, 10:03 ]
 
שי יעקב, רוכב ומומחה בתחום האופניים, נהרג ביום שישי מפגיעת רכב שעה שרכב על אופניו ברחוב ז'בוטינסקי בעיר. אשתו, איסנה, מספרת על שי, הבשורה המרה, החלומות שנגדעו ומזהירה: "אם זה קרה לשי זה יכול לקרות לכל אמא, אבא וילד"

שי יעקב (46), תושב הרצליה, נשוי ואב לשניים, נהרג בערב שישי האחרון כאשר רכב על אופניו בדרכו מהספורטק לביתו בעיר, במקום בו התריע בעבר כי הוא מסוכן לציבור הרוכבים בעיר. מכונית חולפת שפגעה בו בעודו רוכב על אופניו בצומת ז'בוטינסקי פינת הרב קוק גרמה למותו. החקירה בעניין התאונה נמשכת במרחב התנועה של המשטרה. יעקב נטמן ביום שני השבוע בבית העלמין האזרחי "מנוחה נכונה" בכפר סבא ומאות ליוו אותו בדרכו האחרונה.

איסנה מאירוביץ יעקב, אשתו, אמנית ומורה לאמנות קיבלה את הבשורה הטראגית בשישי בערב. "שי הלך לפגוש שני חברים העוסקים בתחום האופניים בספורטק, בפמטרק - מגרש רכיבה אתגרית, שם הם ישבו, רכבו ושוחחו על אופניים", היא משתפת, "שנים רבות היה שי עיתונאי שכתב על רכבים בעיתון הארץ, בעיקר כתב על אופנועים וקטנועים, כתב גם ל"אור ירוק", עמותה העוסקת בבטיחות בדרכים.

"הוא יצא בחזרה הביתה ונהרג בדרך", אומרת איסנה. "הנושא של בטיחות בדרכים היה בראש מעייניו של שי. הוא כתב על כך בפורומים רבים העוסקים באופניים באינטרנט ובכלל דיבר על הנושא המון. דיבר על הליקויים בשבילי האופניים בהרצליה, שהוקמו בצורה לא הגיונית, זאת למרות שהמגמה היא חיובית כשהכוונה להפוך את הרצליה לעיר ירוקה שהתושבים יוכלו לרכב בבטחה בעיר.

"שי התריע על כך שזו סכנת נפשות כי שבילים רבים נבנו באופן לא הגיוני. כמו למשל שבילים שמתחילים באמצע שום מקום וממוקמים לצד כבישים סואנים ופשוט נקטעים באמצע, במיוחד באזור של ז'בוטינסקי שנכתב כבר רבות בנושא. צומת ז'בוטינסקי פינת הרב קוק הינו צומת מסוכן וקשה מאוד למעבר כי מכוניות נוסעות מאוד מהר ביציאה מאיילון.

"ז'בוטינסקי פונה לכיוון הספורטק והפארק אך יש שבילים מקוטעים, דבר שאינו בטוח. באיזור הזה עליו התריע שי הוא מצא את מותו. מדובר בשישה מסלולים של מכוניות, שרוכבי האופניים, שרוצים להגיע מז'בוטינסקי, צריכים לעבור אותם איכשהו. "אמנם זה עבורי טרגדיה שתשנה את חיי באופן טרגי, שהשאירה את הילדים שלנו בלי אבא, אך אם מישהו כמו שי, שתמיד זהיר, תמיד עם קסדה, תמיד עם נצנצים על האופנים ועל הקסדה ומחזיר אור, קרה לו דבר כזה, זה יכול לקרות לכל אבא, אמא או ילד.

"חשוב לי שלא יקרה לאף אדם, ולכן אני מבקשת שיטפלו בנושא הזה בהקדם, שלא יקרה מקרה נוסף כזה. כאשר אני ובני נהגנו לרדת עם אופניים למטה, שי תמיד תידרך היכן לנסוע על שביל או על מדרכה והיכן חוצים עם האופניים".

שי יעקב נולד וגדל בקיבוץ אפיקים לאחר שהוריו עלו מהודו בנעוריהם. אחרי השרות הצבאי עזב את הקיבוץ ועבר לירושלים ואחר כך להרצליה. "שי הוא סוג של אוטודידקט", אומרת איסנה, "כל תחום שהתעניין הוא נהג ללמוד בעצמו. הוא פיתח תוכנית ללימודי מחשב בשילוב כתיבה יצירתית, היה לו ידע נרחב על אופנועים, אופנים, מוזיקה, שירה, ספרות, אמנות ועיצוב. שי היה טיפוס מאוד אנטי ממסדי אך עם חוש ביקורת מאוד מחודד וסופר אינטליגנט".

איסנה ושי הכירו בתקופת השרות הצבאי והיה ביניהם חיבור מיידי. השניים היו חברים טובים שנים ושי אף הפך לבן בית בבית הוריה של איסנה בהרצליה. "החיבור בינינו היה סביב עניינים משותפים כמו מוזיקה ואמנות. אחרי שמונה שנות חברות טובה הפכנו להיות זוג ומאז היינו יחד". לשי ואיסנה שני ילדים, טום בן ה- 12 הלומד בבית הספר לב טוב בהרצליה ואלון בן ה- 4 .

"שי היה אבא מדהים הוא השקיע המון בילדים. פעם בשבוע נסע עם טום לשיעור על גיטרה חשמלית בתל אביב והם עשו המון דברים ביחד. כל שנה נסענו המשפחה לטיול אופניים סובב כנרת, ובקיץ לפני שנתיים יצאנו למסע אופניים מקמפינג לקמפינג בהולנד, כשרכבנו 60-80 ק"מ ביום.

"שי היה מקצוען במשך מספר שנים בתחום האופנועים, בשלב מסוים אחרי שחש תיסכול מהכתיבה העיתונאית אודות הנושא, הוא יצר דמות אלטרנטיבית עם שם פיקטיבי בשם אלפרד, וכתב טקסטים חופשיים והגותיים יותר. במקביל עזב את האופנועים והתחבר לאופניים מתוך משאלה למינימליזם וחיים פשוטים יותר".

איסנה, אמנית ייחודית, בוגרת בצלאל וידועה על שום פסליה הענקיים מפלסטלינה, פיסלה את שי לפני 3 שנים בענק. למעשה בגודל של 2.20 מטר והציגה את העבודה בבית האומנים בתל אביב. העבודה הוצגה גם בתערוכת אוסף של מוזיאון עין חרוד.

"יצרתי אז שני פסלים: גבר ישן עם כלב ואשה עם תינוק. שי היה המודל שלי לפסל גבר ישן, באופן לא מודע מה שיצרתי נראה כמו קבר שיש עליו דמות אדם מפוסלת בפלסטלינה ומכוסה בסדין לבן מפלסטלינה. היום זה מטלטל בעקבות מה שקרה להיזכר ביצירה הזו שיצרתי. גם היא כבר אינה קיימת כי זו אמנות שמתכלה. הפסלים שלי מדברים על שבריריות הקיום האנושי ובאופן מוזר זו המציאות שהתרחשה".

איסנה אצרה את תערוכת "נשים יוצרות" בעיר בשנה שעברה, ועוד מספר תערוכות בגלריית אמני הרצליה, באופרה בתל אביב ובגלריית "על האגם" ברעננה. היא הציגה את אמנותה בשלל מקומות בישראל.

הבשורה הקשה מכל

ביום שישי האחרון, בשעה תשע בערב, הגיעו לביתם של איסנה ושי, שוטר ושתי עובדות סוציאליות בכדי להודיע את הבשורה המרה. "זה היה כמו סרט אימה. את מכירה את הסיטואציה אך אינך מדמיינת שזה יקרה לך. פתחתי את הדלת, השוטר אמר שקרה משהו לשי, אז שאלתי אם הוא חי? והם אמרו לי שלא. שנהרג במקום. הפגיעה של הרכב הייתה כה חזקה וזה הרג אותו מיד. שי עף, נפגע בראש, וכנראה איבד את ההכרה ונפטר במקום.

"מה שאני מבינה כרגע שאני פשוט צריכה להתחיל הכל מההתחלה. לראות איך אני מגדלת ילדים בלי אבא. אני רוצה שהם ימשיכו לרכב על אופנים, ימשיכו לעשות את הדברים הרגילים.

"שי רצה לעזור לי להרים את הסטודיו לאמנות שלי בהרצליה פיתוח, פתאום אני לבד צריכה לחשוב איך אני ממשיכה הלאה. שי היה החבר הכי טוב שלי ובילינו יחד יותר מחצי מחיי וחייו. עם כל זאת קיבלתי בימים האחרונים תמיכה אדירה מחברים ומשפחה. ממש אהבה אין סופית.

"חשוב לי להודות לשרות הפסיכולוגי של הרצליה. בשבת בבוקר הגיעו שני פסיכולוגים מהשרות, נתנו לי ייעוץ לגבי אופן הודעת המוות לבני הקטן. גם מגן קמה וגם מבית הספר לב טוב, העזרה של הצוות המקצועי וגם ההורים הייתה כל כך מחממת את הלב ומחזקת, לא נתנו לי להרגיש לבד".

זה מרגש ועוצמתי אבל זה כואב לי מאוד, ואני גם מפחדת על ילדי, עלי, הכל מאוד טרי. הפתאומיות הזו... לא היה לי זמן לעכל. ביום שישי בכיתי מאוד אך הראש שלי טס מיד לאיך אני אעשה לשי טקס, הלוויה מושלמת, כפי שהיה רוצה.

קבורה אזרחית עם מוזיקה ששי אהב

"הגעתי ל"מנוחה נכונה" כי בהרצליה האופציה הייתה לקבור את שי בבית העלמין בקבורה בקומות בקיר בטון. לא רציתי שילדי יעמדו מול קיר עם תוויות, כמו מצבה לזכר נספים בשואה.

"חברה סיפרה לי על בית העלמין האזרחי – יהודי "מנוחה נכונה", מקום יפהפה ומטופח והיחס שמקבלים שם הוא מאוד רגיש והומאני. כשהקהל התאסף, השמענו מוזיקה ששי אהב, בעיקר מוזיקת רוק.

"את הטקס ניהל מנהל בית העלמין ועשה זאת מקסים. המורה לסיטאר של שי בני ג'ובס ניגן בסיטאר, אחר כך הקריאו טקסטים ששי כתב ואני דיברתי על שי ארוכות. הצלחתי לכתוב את הטקסט ברגע האחרון כי היה לי ממש חשוב לספר על שי וכמה היה אדם מדהים".

בטקס הלוויה הקריא בועז בר, כתבה שכתב לאחרונה על שי בפורום "פול גז" פורום של אופנוענים ואמר: "קיבלתי את הידיעה ואני בוכה בתוך הקסדה".

איסנה ספדה לשי בטקס ואמרה: "האהבה של שי הורגשה בעוצמה ובמסירות עד אין קץ, ואני מקווה שאצליח לטפח את הזרעים שנטע בליבם של טום ואלון, אהבה למוזיקה, לספרות, רכיבה על אופניים, התנדבות ודאגה לחיות. הוא יחסר לנו מאוד ונתגעגע אליו".

billie@netvision.net.il

לכתבה באתר local

Comments