במדינה מתוקנת אמור לעסוק הוועד האולימפי בהכנות האולימפיות בלבד, ומשרד הספורט צריך לעסוק בהקמת תשתיות, הפצת הספורט העממי, רגולציה ועידוד פעולות נכונות באיגודים ובבתי הספר. ההתעסקות שלו עם ספורטאים ספציפיים וספורט מקצועני אמורה להיות מצומצמת. אבל שרת הספורט ומינהל הספורט הישראליים אוהבים את ההתעסקות הזו. זה הרבה תקשורת.  

תקציב מינהל הספורט עומד על 125 מיליון שקל. עלייה ניכרת מ־2011, אז עמד התקציב על 105 מיליון שקל ומ־2010, אז עמד התקציב על 78 מיליון שקל כמו ב־2008.  

אבל לאן הכסף הזה הלך? 10 מיליון שקל למועצה הלאומית לספורט, גוף שעדיין לא קיים פגישה אחת (ולכן, על פי משרד הספורט, התקציב הזה חולק לאיגודים, הכנות אולימפיות, מתקנים ועוד). 10 מיליון שקל נוספים הולכים לוועד האולימפי. תחת הסעיף הסתום "פעילות בספורט" רשומה הוצאה של 8.1 מיליון שקל. על המחקר מוציא מינהל הספורט 9.3 מיליון שקל, אבל לא ברור מה חוקרים שם ולמה אין שום פרסומים בנושא. 3.8 מיליון שקל הולכים לספורט הישגי (בונוסים). 

התאחדות הספורט בבתי הספר ותוכנית ליגת העל לכדורסל בבתי ספר, תוכניות לא יעילות שלא עובדות היטב עם משרד החינוך או האיגודים, עולות עוד 6.2 מיליון שקל. 5.9 מיליון שקל עוברים למתקנים ומגרשים ו־3.4 מיליון שקל ל"עידוד פעילות". הרשות לנהיגה ספורטיבית לוקחת 3.6 מיליון שקל בשנה. אף אחד לא ממש מבין מה תפקידה ומה היא עושה. 

כמה כסף הושקע בספורט עממי? 351 אלף שקל - שלוש מאות־חמישים־ואחד אלף שקל. אגב, 1.1 מיליון שקל, פי שלושה, חולקו כבונוסים ל־99 ספורטאי העילית בישראל ול־48 המאמנים שלהם - ב־2011. האם משרד הספורט צריך להשקיע כל כך הרבה בספורטאי העילית (תפקיד הוועד האולימפי) כשהספורט העממי מקבל כל כך מעט. נראה שלא.   

עוד וועדה 

נראה כי הפירמידה הפוכה. משרד הספורט לא משקיע מספיק בתשתיות, האיגודים לא מייצרים מספיק ספורטאים והוועד האולימפי עוסק בדברים שהם לא אולימפיאדה. אין עומק או בסיס אבל כולם מתעסקים בספורטאי העילית שאיכשהו מרימים את הראש מתוך הביצה. מאז בייג'ינג 2008 משרד הספורט עוסק בעיקר בפוליטיקה, בוועדות, בבניית תוכניות, ביצירת חזון ובמה לא - אבל בשום דבר מעשי ולא היה שינוי גדול מדי בחלוקת הכספים. ועדת בורוביץ', למשל, היתה אמורה לקבוע תנאים לחלוקת כספי הטוטו אבל אחרי שנים של ברבורים המסקנות נזרקו לפח. בווינגייט גם יש תוהו ובוהו ובזבוז כספים משווע על הרבה דברים שבכלל לא קשורים לספורט. 

תחת לימור לבנת אין ממש התקדמות או סדר יום חדש בספורט הישראלי. יש הרבה דיבורים, סכסוכים ופוליטיקה. לא דברים שמייצרים איתם ספורטאים או מדליות אולימפיות.

לכתבה באתר כלכליסט

פרופ' איזי בורוביץ': "כמו שהספורט מתנהל, וינגייט לא יכול להתקיים"

מכתב לשר החינוך: להוסיף עוד שיעורי חינוך גופני

המשימה לשר הספורט הבא, פשוטה: לבנות אסטרטגיה לספורט בישראל