שרץ השטן

נשלח 29 באפר׳ 2011, 5:33 על ידי Sustainability Org

אי אפשר לקרוא לאופניים עם מנוע עזר אופניים. אלו הם קטנועים חשמליים שפוגעים בסביבה ובבריאותנו, ונועדו לשדרג את המעמד של בעליהם. כתב המגזין Mountain Bike Action מסביר למה הוא כל כך שונא אותם

תגיות: אופניים חדשים , קטנועים , מנוע עזר
עידן ברסלבי | MBA
15/09/2010



אפשר להגיע לעבודה גם באופניים רגילים? אילו': photos to go

קטנועים חשמליים הם שרץ השטן. הם מפתים, זמינים, ממכרים ועולים בנשמת רוכב האופניים שבך. אבל אלה אינם, ומעולם לא היו, אופניים, אלא קטנועים חשמליים כמובן או קטנוע חשמלי עם דוושות עזר. גם למטוס יש גלגלים, אבל אף אחד אינו מציע לקרוא לו מכונית עם כנפי עזר, אלא פשוט מטוס. אף אחד לא מספיק טיפש לחשוב שאם מדביקים לחמור קרניים הוא הופך לאיילה.

ברור גם לי שהזמנים משתנים, ואנחנו משתנים בתוכם. אבל אני מתקשה לראות את החן בהתמכרות לכלי תחבורה מנועיים כשהסיבה היא סמל מעמד אופנתי מעל שיקולים פרקטיים. מדאיג אותי לראות חברה הצריכה להתמודד עם בעיות כלכלה, סביבה, אנרגיה ובריאות גואות, ואף על פי כן מעדיפה כלי תחבורה יקר, מזהם בזבזני ולא בריא. איזה חכם ודאי יגיד לי שמנוע חשמלי אינו מזהם, אבל אז אני גם ארצה לדעת מאיפה הגיע החשמל למצבר המנוע, אם לא מתחנת כוח פחמית. ומה אותו חכם מתכוון לעשות עם המצבר לאחר שיתקלקל, אם לא לידות אותו להר אשפה בלתי מתכלה.

אותו חכם בדרך כלל שואל אותי בנקודה הזו, אם הוא אמור לשבת עירום בחושך ולצום כדי לא לפגוע בטבע. ומי אני שאגיד לו ככה וככה, בזמן שאני נועל נעלי עור/לובש סיב סינתטי/ נוסע במכונית/עושה פיפי בים/אוכל אורנג אוטנג מאודה וכדומה. אבל אלה כולם תירוצים. הרי אין צורך לצום או לסבול כערך בפני עצמו. צריך פשוט לא להיות גס, ראוותני, דורסני, אלים ובזבזני.

פינוק במקום בריאות

ברורים לי הקסם והמשיכה של הבריות לכלי תחבורה מנועיים למיניהם, במיוחד במזג האוויר החם והלח השורה בארצנו בימות הקיץ. עם זאת, מטרידה אותי החדווה, הזריזה לעתים, להיפטר מכלי תחבורה מנוסה הדורש מאמץ ומיומנות כמו אופניים, לטובת פלא חשמלי חדש בשל הנוחות והפינוק ועל חשבון בריאותנו הגופנית.

אם הייתי מקבל כבל עם סופית על כל אחד ששאל אותי אי פעם "מה, אתה לא מגיע לעבודה מזיע?", הייתי יכול כבר לבנות בואינג 747 ולהישאר עם עודף לכבלים באופניים שלי. באיזה מאמץ כבר כרוכה רכיבה של כמה קילומטרים לעבודה? כאילו אנשים אינם מזיעים בנסיעה באוטובוס או במכונית או ברכבת או בפאקינג קטנוע חשמלי שלהם. הרי ב-32 מעלות בצל וב-70 אחוזי לחות כולם מזיעים. במקום להפעיל את הפה בשאלות מטופשות, למה לא להפעיל את הרגליים ולעשות את הדבר המתבקש מאליו במחיר אי הנוחות של מקלחת נוספת בעבודה? מה שמטריד אפילו יותר הוא שקרוב לוודאי שהאנשים האלה לא רכבו על אופניים מאז שהיו בני עשר.

זה לא נגמר ברכיבה

אם לא חשדתם עד כה, אינני חובב זני "פסדו אופניים" ומיני כלי תחבורה "מגניבים" (כולל אופניים, דרך אגב), שהאופנתיות שלהם, מחירם הגבוה והמעמד שהם מקנים לבעליהם, הם הסיבה לרכישתם. זו הסיבה הלא נכונה להשתמש בכלי תחבורה. כלי תחבורה לא נועד להיות סובלימציה לדחפים פרימיטיביים, אלא לנייד בני אדם ממקום למקום. זה לא אומר שלא צריך ליהנות על הדרך, אדרבה. אבל אם ההנאה שלך באה ראשית כל ובעיקר בגלל מבטי ההערצה של זרים, משהו התפספס פה.

הבעיה היא שברגע שמען דבעי עולה על הקטנוע החשמלי החדש והמבריק שלו, שנייה וחצי אחרי שסחט את המצערת עד לקצה גבול היכולת והגיע למהירות המרבית (בלי קסדה על הראש, כמובן), הוא כבר חושב איך אפשר לשדרג את השייגעץ הזה כדי שייסע מהר יותר. הריגוש הופך למטרה העיקרית, כשכל שמץ הערכה, כבוד ואחריות לעוצמת השייגעץ נשחקים ונעלמים כעבור שבוע. מטרתו המקורית אבדה מזמן בסבך אופנת המעמד הצרכני ושטף ההורמונים. זה לא אומר שהזלזול מובנה בקטנוע חשמלי או בבני אדם בהכרח. אבל הכוח משחית גם במקרה הזה.

הרי מי לא יוסיף לבייבי שלו סל או סבל בשביל תיק, ופנסים כדי לראות בלילה. רגע, מה לא נכסה את השייגעץ בחיפוי כדי שהתיק לא יירטב בשמש? ולא נוסיף מיזוג כדי שלא יהיה חם בפנים? ולא נוסיף רדיו כדי שלא יהיה משעמם בזמן שהנוסעים כלואים בקופסה הזו? אז כבר לא תהיה ברירה, אלא לשדרג את המנוע של השיגעץ, שיסחב את כל המשקל הזה.

מפה לשם, לפני שתגידו "מפרק ירך מפלטינה", תמצאו עצמכם נרמסים תחת גלגלי הקדמה של אחד מהפלאים החשמליים האלה בזמן רכיבה לשולי כביש מספר ארבע כי הנהג דיבר בנייד. כמובן שאני עושה הכללה גסה ופוגענית.

אז אם להיות הוגן, אין לי ספק שאכן מדובר לפחות בסוג של קדמה, וחשיבה כנ"ל עשויה להיות שמרנית ומקובעת ולעכב אבולוציה תחבורתית, יותר מאשר היא עשויה להיות דרך מוסרית. הרי מדובר בשיפור, בשדרוג ובייעול במובנים רבים. הרי אנחנו למדים ומשתפרים בכל שדות החיים כל הזמן, ואל לנו לפסול אמצעים בדרך לקדמה. הרי כלי התחבורה הקטנים, השקטים והיעילים האלה מסמנים התקדמות ברוח הזמן של חברת שפע, החיה בעולם הולך ומזדהם הממצה את משאביו. את תחנות הפחם אפשר להחליף בתחנות רוח. איכות המצברים מתפתחת ממש מיום ליום. וכן, חם ולח, אז למה להגיע מזיע ומותש לכל מקום? למה להיאלץ לנסוע במכונית, באוטובוס או במונית אם לא חייבים? הרי הקטנוע החשמלי הוא אנטיתזה לרכבי הבעירה הפנימיים במובנים רבים.

כל זה באמת נכון. אבל אפילו בהנחה שהכל ילך על פי "התכנית" וכולנו "נתקדם" באושר עד אין קץ, התוצאה עדיין תהיה מרה אם לא נלווה קדמה זו בשכל, באחריות ובכבוד. וכן, קצת פעילות גופנית... הבעיה היחידה היא שהקטנועים החשמליים הם שרץ השטן.

הכתבה המלאה התפרסמה במגזין Mountain Bike Action, אוגוסט 2010

לכתבה באתר ifeel.co.il
Comments