תשוקתו של רוכב אופניים

נשלח 22 בפבר׳ 2011, 12:31 על ידי Sustainability Org   [ עודכן 22 בפבר׳ 2011, 12:35 ]

מאת צבי הראל, ישראל היום, 20/2/2011


התרגשות אוחזת בי מדי יום שבת, סמוך לשעה 6 בבוקר, עוד לפני שהשחר מפציע. באותה שעה אני מתכונן בדקדקנות לרכיבת האופניים השבועית שלי. בזהירות אני מהלך על בהונותיי, רק שלא להעיר את בני הבית. ואולם שמיעתה החדה של אשתי מסגירה את הכנותיי. היא מצחקקת לעברי ואומרת לי, ולא בפעם הראשונה: "אם אחד השכנים יראה אותך יוצא מהבית בשעה הזו הוא עוד יחשוב שאתה סובל ממצוקת אשפוז".

אבל אני לא חושש. לרכוב על אופניים זו האהבה החדשה שלי, ואני כותב כדי להפיץ את הבשורה לכמה שיותר אנשים.

לפני שלוש שנים רכשתי אופניים. נכון, אין זו הפעם הראשונה שאני מדווש; עשיתי זאת, לעיתים קרובות, בשנות ה-60 כשהייתי נער. ואולם, מה שהופך את הרכיבה, כל רכיבה, לתשוקה עזה, לחוויה ממכרת כאילו אוחז בך דחף בלתי נשלט, הוא כנראה גורם הגיל. רכיבה על אופניים היא ספורט אידיאלי בגיל מבוגר. אני בן 58, ולא מעט מבני גילי ואף יותר מצטרפים לעניין בשנים האחרונות.

מה הופך את הרכיבה לאטרקציה כל כך גדולה? המחיר ששילמתי עבור אופניי, והם עוד מפירמה ידועה וטובה, שווה לכל נפש (1,450 שקלים). האופניים הם לא עוד גלגלים עם אופן. בהשוואה לאופניים שהיו נפוצים לפני עשרות שנים מדובר במכונית רולס רויס מפוארת. האביזרים הנלווים לאופניים ממש מפנקים את הרוכב המצוי: ההילוכים האמינים, מד המהירות הדיגיטלי, בקבוק השתייה עם הפטמה הנשלפת - כל אלו הופכים את חוויית הרכיבה לכזו שמרווה את הצימאון הנפשי והפיזי.

נתיב הרכיבה שלי קבוע ונעים - מגבעתיים בשבילי הירקון דרך נמל תל אביב ונמל יפו, ומשם למרכז סוזן דלל, לשדרות רוטשילד ובחזרה לגבעתיים. בסך הכל: מרחק של 30-25 קילומטרים. מהירות הרכיבה הממוצעת: 16 קמ"ש. האמת היא שהנטייה לסלול שבילי אופניים בערים ומחוצה להן מאפשרת כיום לכל רוכב למצוא את המסלול הנוח והנעים עבורו. גם מזג האוויר הישראלי, שנעים לרכיבה כמעט במשך כל עונות השנה (בקיץ בעיקר בלילות והשכם בבוקר), מחזק את מגמת הרכיבה. שלא לדבר על החיסכון בדלק וההשתלבות במגמה הירוקה.

אני גם מזדהה עם החלק שאחרי. לאחר רכיבה מאומצת של יותר משעה אתה עוצר בבית קפה ליד הים לצורך התרגעות. זה אחד מרגעי השיא של הרכיבה: לאחר שדופק הלב טיפס ליותר מ-100 פעימות בדקה, הוא יורד אט אט לפחות מ-60 פעימות בדקה. באותו רגע הוכחת לעצמך שהאושר אינו רק מושג ערטילאי. האושר מקבל ביטוי פיזיולוגי. אתה חש כי אופפת את גופך, מכף רגל עד ראש, שלווה טוטאלית. מעין רוגע נשגב.

בחזרה הביתה, בפאתי השכונה, לאחר שירדתי מהאוכף, פגש אותי באחרונה שכן שתהה ושאל: האם הרכיבה אינה מסוכנת? כשאני במצב רוח מרומם השבתי לו באמירה מבדחת ומציאותית: "הדבר הכי מסוכן זה לחיות". השכן, הידוע בחוש ההומור שלו, לא נותר חייב: "גם סכנה כזו יום אחד חולפת". נטלתי לעצמי את זכות המילה האחרונה והשבתי לו: "כל עוד הסכנה הזו לא חולפת, לא נותר לנו אלא לספק את התשוקות שלנו, בכל גיל ובכל מצב".

לכתבה בישראל היום

Comments