משפחות רבות מגלות את חוויות הרכיבה המשפחתית כהזדמנות מצוינת לבילוי איכותי משותף שהופך אט אט לאורח חיים. אך יש גם סכנות

השימוש באופניים ככלי תחבורה או כאמצעי לפעילות גופנית בשעות הפנאי, נמצא בעלייה מתמדת. מדובר בכלי יעיל, מהיר, חסכוני ובריא בעיקר במרכזי הערים. ישראלים רבים מצביעים בשתי הרגליים ורוכשים את כלי תחבורה הזול ביותר בעולם, כלי שבערים רבות בעולם כמו אמסטרדם והונג וקונג סיפק הוכחות כשימושי ביותר להתנהלות בתוך הערים העמוסות. בישראל אמנם מגלים אנשי העיר את האופניים לאט מדי, אך המגמה הולכת וגוברת בייחוד מאז הסבה עיריית תל אביב את רוב שביליה המרכזיים של העיר לשבילי רכיבה נוחים, דבר שהביא לעלייה בביקוש לכלי הדו גלגלי הבלתי ממונע והפך אותו לאטרקטיבי ביותר. אך במקביל להתפתחותה של תרבות הרכיבה, אנו עדים לאחרונה למספר מקרים אשר פורסמו בתקשורת בהם נפגעו רוכבי אופניים כתוצאה ממפגש עם כלי רכב. המקרה המתוקשר מביניהם הוא תאונת הפגע וברח המזעזעת בה נהרג שניאור חשין ז"ל בעת שרכב בשולי כביש מהיר.  

רוכבי הכביש

רבים מאשימים את הרוכבים, בחושבם כי הם לוקחים סיכונים מיותרים ברכבם על שולי כבישים ובכך מהווים סכנה לעצמם ולמכוניות החולפות בדרך. טענה זו נכונה כל זמן שרוכב האופניים בוחר להסתכן ולנסוע במרכז הכביש או בסמוך לקו הגבול למרות שקיימים שוליים רחבים. לרוכב אופניים, מאובזר ככל שיהיה ומנוסה כלל שיהיה, אין סיכוי מול פגיעה של מכונית אפילו אם היא מתבצעת במהירות נמוכה. רוכבים מנוסים, ביניהם רוכבי הכביש, משתדלים להימנע ככל הניתן ממגע או קרבה עם כלי רכב. הם עושים זאת על ידי תכנון מראש של מסלול הרכיבה בהתאם לשולי כביש רחבים על מנת שניתן יהיה לרכב בצדי הדרך ככל שהיא מאפשרת. הם מצטיידים במחזירי אור ובבגדים בצבעים בולטים וכמובן בפנסים (אגב, רוכבי כביש מקצועיים נמנעים או כמעט ואינם רוכבים בחושך בכבישים עמוסים, מטעמי בטיחות כמובן) ישנם כאלה המחמירים גם בשעות יום, במיוחד בימי החורף, ומפעילים פנסים אחוריים וקדמיים. 

נהגים שאינם מכירים את חווית הנסיעה באופניים מתקשים להבין שלא תמיד יכול רוכב האופניים להבחין בסכנות האורבות לו בעקבות שלושה משתנים עיקריים: הראשון - חוסר היכולת של הרוכב לזהות סכנות המגיחות מאחור, השני נעוץ במהירות התגובה האיטית של האופניים בהשוואה למהירות כלי רכב והשלישי הנו משתנה העייפות והמאמץ הפיזי המונעים מן הרוכב ראייה כוללת של המתרחש בדרך, בשונה מנהג רכב.

רוכבי העיר

פיתוחם של מסלולי רכיבה בעיר תל אביב הביאו רבים מתושבי אזור המרכז לעבור לרכיבה על אופניים כפתרון המשתלם, המהיר והיעיל ביותר לניידות בעיר. אין זה מקרה כי בשנים האחרונות חלה עלייה משמעותית בביקוש לאופניים במיוחד במרכזי הערים. הדבר נובע משלוש סיבות מרכזיות: בעיית החנייה והצפיפות המוכרת שתושבים רבים מאסו בה ומצאו את האופניים כתחליף הולם; שיקולים כלכליים והבנה כי אחזקת רכב בערי המרכז הנה מיותרת, והפעילות הגופנית. שלוש סיבות אלה מתיישבות עם המגמה הירוקה המתחזקת.

רוכבי העיר כרוכבי הכביש, חשופים גם הם לתאונות שאת רובן המכריע ניתן למנוע. רוכבים רבים נעים על צירי התחבורה הממונעת ונמנעים משימוש בצירים המיועדים לאופניים. יש שאינם מצייתים לרמזורים ואינם חובשים קסדה למרות שהחוק מחייב אותם לכך. בהיעדר פיקוח הולם על סוגיות אלה, נדמה כי נמשיך לשמוע על נפגעים גם במרכזי הערים. אך אין להאשים רק את הרוכבים. תאונות רבות עדיין מתרחשות במעברי חציה בהיעדר תשומת לב של נהגים ממהרים או כאלה שאינם מתרכזים. בנוסף, הולכי רגל מוצאים את מסלולי האופניים המסומנים כשבילי הליכה פנויים ויש בדבר כדי להוות פתח לתאונה.  

רכיבה על אופניים הנה תרבות ירוקה על כל משמעויותיה. היא מפחיתה שימוש ברכבים בתוך הערים והיא מהווה הזדמנות מצוינת לפעילות גופנית אפילו אם הרוכב משתמש באופניו רק ככלי תחבורה קצר טווח. משפחות רבות מגלות את חוויות הרכיבה המשפחתית כהזדמנות לבילוי איכותי משותף שהופך אט אט לאורח חיים. רבים מגלים את הענף ומאמצים אותו כתחביב למטרת ספורט, בילוי ואפילו השתתפות בתחרויות ורכיבת שטח. אבל באותה הנשימה ובצער רב, מדובר בענף שהולך ונצבע באדום וחדשות לבקרים גובה נפגעים רבים בשל טעויות אנוש שאת רובן ניתן למנוע הן בערים והן בצירי תנועה בין עירוניים. על מנת לתקן את המצב יש להגביר את האכיפה ואת ההרתעה, אך בעיקר לאמץ תרבות רכיבה שבה נהגים, הולכי רגל ורוכבי אופניים מבינים זה את מגבלותיו של זה, על מנת שנוכל ליהנות מיתרונותיו של כלי תחבורה המוכיח את יעילותו ונחיצותו כבר למעלה מ – 100 שנה.