פרופ' מאיר ברזיס, רופא ותיק ורוכב אופניים, כתב פוסט לא שגרתי בעקבות מותו של שניאור חשין. קווים לדמותה של החברה הישראלית בכביש, ובכללמותו של שניאור חשין, לפני קצת יותר מחודש, הסעיר לכמה רגעים את השיח התקשורתי והציבורי והזניק למודעות את סכנת התמיד שבה נתונים רוכבי האופניים בישראל. אלא שדי במהירות, למרבה הצער, התסכול מהמוות המיותר נווט אל המקום שבו הכי קל לפרוק אותו - זעם על הנהג ספוג האלכוהול. שינוי משמעותי בסדרי העדיפויות התחבורתיים, התשתיתיים והתרבותיים של החברה הישראלית? רוכבים רבים עוד ישלמו בחייהם לפני שזה יקרה.
השבוע נתקלתי בפוסט מטלטל שכתב פרופ' מאיר ברזיס, מהפקולטה לרפואה באוניברסיטה העברית ובית החולים הדסה עין כרם. הטקסט של הרופא הוותיק הוא כנראה הסיכום החד והמאלף ביותר של הפרשה העגומה הזו. תחת הכותרת "שניאור, קול דמיך צועקים: אשמים אנחנו", כתב ברזיס את הדברים הבאים, שמצאתי לנכון להביאם תוך קיצורים מינימליים: "היית מיוחד אבל לא יחיד. בעשור האחרון נהרגו בישראל מעל 200 רוכבי אופניים וקרוב ל-2,000 הולכי רגל. ובמותם לא נפרדו: הסטטיסטיקה מלמדת על קשר הדוק ביניהם. כאשר חברה משקיעה בתשתיות ומיתון תנועת המכוניות, הסברה ואכיפה, שעורי הפגיעה יורדים הן ברוכבים והן בהולכי רגל. כששואלים אותי אם איני חושש לרכב, אני עונה שאני חושש באותה מידה לעבור ליד הבית במעבר החצייה בו נדרס בני בילדותו. ישראל היא המדינה המסוכנת ביותר בעולם להולכי רגל. בהולנד, המקום הבטוח ביותר, שיעור הרוכבים לעבודה הוא הגבוה ביותר, וללא קסדה. רבות דנה הכנסת בחוק הקסדה ומיגון הקורבן. מה עם ריסון הפוגעים? איך הפכנו לחברה דורסנית? 
''בארץ לא נתקלתי בשביל חדש. יש תרבות נהיגה אחרת לה נחשפתי בחו''ל'' צילום: רויטרס "אני מהרהר בשאלה זו כ-30 שנה , ברוכבי על אופניי יום-יום לעבודה ב'הדסה'. במהלך השנים קמו גורדי שחקים כמגדלי הולילנד, קניונים, כבישים ומגדלי אשפוז. המכוניות התרבו עד סתימת העיר, חונות על מדרכות או בחניה כפולה, כשהן נעשות חזקות ומסוכנות יותר. התרבו גם רוכבי האופניים אולם במסלולי לא ראיתי שביל אופניים חדש. נהגים חסרי סבלנות צופרים לרוכבים, חותכים, מסכנים ומקללים אותם, בלי להבין כי רוכבים חוסכים פקקים, מקומות חניה, זיהום אוויר ומחלות. הכוח והשפע הפך אותם לעיוורים לפני האחר. "למרות היעדר שבילים, מקלחות וחניה ראויה, רוכבים כל יום עשרות תלמידים, מרצים ורופאים להדסה. בהפגנת מחאה, ביטלתי השנה את הקורס 'מבוא לבריאות הציבור' לתלמידי רפואה. הסברתי כי ממילא השטח מדרבן להתנהג בצורה הפוכה: בחצר הפקולטה יותר קל לעשן ולקנות ג'אנק פוד מאשר להחנות אופניים. "במקורות שלנו, כשנמצא חלל באדמה, זקני הסנהדרין טורחים לבדוק בעצמם שידם לא שפכה דם זה. אחריות לאחר היא הנותנת לנו משמעות קיומית, אמר הפילוסוף הנודע עמנואל לווינס. ישראל במקום ראשון בעולם בפערים חברתיים, והפרשי כוח, בבנק כמו בכביש, מתאפיינים בניכור ואובדן משמעות המפגש עם פני האחר. תיקון גדול אנו חבים לך, שניאור, ולעצמנו". לכתבה באתר nrg כתבות קשורות:
לדיון בגרופי בנושא בטיחות רוכבים "בפעם השישית בחודשיים: רוכב אופניים נהרג"
|
Sustainability.org.il > תחבורת אופניים >
