מספר רוכבי האופניים בערים ברחבי העולם גדל בשנים האחרונות להיקפים חסרי תקדים. המגמה הברוכה הזאת מביאה מצד אחד לעלייה בפיתוח מסלולים ותשתיות מתאימות עבורם, אך מצד שני גורמת לריבוי עבירות תנועה שמבצעים הרוכבים, כמו אי ציות לתמרורי עצור, מעבר ברמזור אדום ונסיעה על מדרכות.

״אני לא מרגיש שאני מסכן את החיים שלי כשאני עושה את הפרות החוק האלה - אני מרגיש ההפך״, טוען ווסלי מרשל, פרופסור להנדסה אזרחית באוניברסיטת קולורדו בדנבר. ״אם אני עומד ברמזור אדום ליד קבוצה של מכוניות, ואין מכוניות שעוברות, אני אעבור באור אדום כדי להביא את עצמי לצד השני של הרחוב, בגלל שאני מרגיש בטוח יותר כך״. בטור ב״וושינגטון פוסט״ מסביר מרשל כי פעולות מהסוג הזה מרגישות עבור רוכבי אופניים פחות מסוכנות מאשר להילחם על מקום בכביש עם מכוניות. לשיטתו, נהגים רבים אולי לא יבינו את הלך המחשבה הזה, אבל לרוכבי אופניים מדובר במקרים רבים בפעולה של הגנה עצמית.

״אתה נותן לאנשים לרכב על אופניים במערכות תחבורה שתוכננו לחלוטין עבור מכוניות״, אומר מרשל. ״אם זאת אחת הסיבות שבגללן אנשים מתנהגים בצורה הזאת, זה יחזק את הטיעון לבניית תשתיות טובות יותר לאופניים״. 

תשתיות משפיעות על האופן בו אנשים חושבים על התפקיד שלהם באזורים ציבוריים ומעצבות את ההתנהגות שלהם, ולכן מערכות תחבורה שמתחשבות ומתאימות עצמן לרוכבי אופניים ישפיעו גם על התנהגות הנהגים בכלי הרכב. מבחינה זאת, מחקר על דפוסי הרכיבה של מדוושים יכול לתרום משמעותית לבנייה של מערכות תחבורה טובות יותר לעידן הנוכחי. ״אם רוצים להתייחס כמו שצריך לרוכבי אופניים, צריך לתת להם את המקום לו הם ראויים במערכת התחבורה״, אומר מרשל.

רוכבי אופניים בתל אביב

צילום: טלי מאייר