|
|
ידיעות/עדכונים מגוון מינים
"It's hard to believe something that little kills so many trees."
בארה"ב ובקנדה, חיפושיות הקליפה (Bark Beetles) המיתו יותר עצים מכל שריפות היער ביחד במהלך עשר השנים האחרונות. ארנולד שוורצנגר מסביר לנו כיצד מגבירה ההתחממות הגלובלית את התפשטות החיפושית, תופעה אשר מעמידה בסכנה כמחצית מהיערות בארה"ב. בעבר, טמפרטורות החורף הנמוכות היו הורגות את חיפושיות הקליפה ולא מאפשרות להן לשגשג, אבל עם ההתחממות, הן מתרבות בקצב כפול ואזורי המחיה שלהם מתרחבים צפונה דבר שהיה בלתי אפשרי בעבר. מותם של העצים מעצים את התופעה, כיוון שעם מותו של עץ, כל הפחמן הדו-חמצני (CO2) שהיה אצור בו משתחרר לאטמוספירה, דבר שגורם להתגברות ההתחממות הגלובלית, דבר שגורם להתחממות אזורים צפוניים יותר, לעוד שריפות יער, להרחבת אזורי המחיה של חיפושיות הקליפה אשר מחסלות את העצים באזורי המחיה החדשים, והמעגל נמשך...
אם הסרטון אינו משמיע קול, וודא שאייקון הרמקול שמוצג עליו אינו מושתק.
Years Of Living Dangerously, Chapter 6
In the US and Canada, bark beetles have killed more trees than all fires combined over the past ten years. Arnold Schwarzenegger learns how climate change is compounding the infestation, putting half of American forests at risk.
Source: facebook.com/YearsTheShow/videos
|
חוקרים בארה"ב: הכחדת המינים בעולם גבוהה פי 175 מההערכות המקובלות
החוקרים התבססו על מדגם של 200 מיני חלזונות באזורים שונים בעולם. להערכתם, כ-130 אלף מינים נכחדו מתוך 1.9 מיליון מינים יבשתיים המוכרים למדע, שרובם חסרי חוליותמאת צפריר רינת, 18/8/2015 מדי שנה מציג הארגון הבינלאומי לשמירת טבע (IUCN) את רשימת מיני בעלי החיים הנמצאים בסכנת הכחדה, והיא כוללת בעיקר עופות, יונקים וזוחלים. אבל על פי מחקר שפורסם בשבוע שעבר בארצות הברית, הערכה זו, העומדת כיום על שיעור הכחדה של 0.04% ממיני בעלי החיים המוכרים מאז החל תיעוד המינים הקיימים בתקופה המודרנית, אינה משקפת את ההיקף האמיתי של התופעה. אם כוללים גם מינים נוספים של בעלי חיים, ובהם חסרי חוליות כמו חלזונות, שיעור ההכחדה גבוה הרבה יותר. על פי הערכה זו, כ–7% ממיני בעלי החיים על פני כדור הארץ נכחדו, פי 175 מההערכה של IUCN. המחקר החדש נעשה על ידי חוקרים מצרפת ומאוניברסיטת הוואי. הוא פורסם בכתב העת...לידיעה בהארץ |
חוקרים מזהירים: המדוזות יחנקו את הים ויחריבו את העולם
חוקרי מדוזות מזהירים מתרחיש אפוקליפטי, אבל כישורי ההישרדות המזהירים של המדוזות גם הופכים אותן למושא מחקר, למושא חיקוי בעולם התרופות והמכשור הרפואי ולמקור מעניין למגוון סוגים של חומרי גלםמדוזות ששוכבות חסרות חיים על החוף לא נראות כיצורים הכי מעניינים בשכונה. בסך הכול שקית ג'לי עם רגליים מוזרות. אבל, האמת היא שמדובר באחת החיות המרתקות שמעוררות היום תחזיות אפוקליפטיות מצד אחד והשראה לעולם הרפואה מצד אחר. חוקרי מדוזות טוענים שהן קיימות כבר 500-700 מיליון שנה והפשטות האנטומית (היחסית) שלהן איפשרה להן לפתח יכולות הישרדות יעילות כל כך, עד שהן מאתגרות כל מה שחשבנו על חיים ומוות. כישורי ההישרדות של המדוזות מאיימים על העולם, טוענים היום כמה חוקרים. לדבריהם, בעקבות זיהום הים בידי בני אדם, היחס בים מופר בין מדוזות לבין דגים וצורות חיים אחרות, באופן שמסכן את העולם במנת יתר של מדוזות שיכולה בסופו של דבר לחנוק את הים. התרחיש הזה זכה לכינוי "אפוקליפסת הים הג'לטיני". האם המדוזות אכן בדרך לשלוט על העולם, או שניתן לסובב את הגלגל לאחור ולהפוך אותן למשאב כלכלי?
טריקים של הישרדות "מדוזה שייכת לאותה משפחה של הידרוזואה, שנתנה את ההשראה להידרה מהמיתולוגיה היוונית, היצור שכאשר כורתים את ראשו הוא מצמיח חדש במקומו", אומרת ד"ר תמר לוטן מהחוג לביולוגיה ימית באוניברסיטת חיפה, החוקרת מדוזות וגם יזמה בעבר כמה סטארט-אפים המבוססים על תכונותיהן. "כל משפחת ה'צורבים' (הכוללת גם אלמוגים ושושנות ים) היא בעלת יכולות שחזור רקמות, וכך גם המדוזה". כלומר, אם נחתוך מדוזה לשתיים, היא תוכל להצמיח את החלק שנחתך מחדש, וכך נקבל שתי מדוזות. אבל מלבד יכולת שחזור, יש במעגל החיים של המדוזות עוד כל מיני טריקים מיוחדים. "המדוזה שאנחנו מכירים היא אותו גבעול עם זרועות ופתח פה", אומרת לוטן. "יש לה פתח אחד, שדרכו כל המזון שנצרב על ידי זרועותיה נכנס ומעוכל, ודרכו גם יוצאת הפסולת החוצה". דרך אותו פתח הנקבות גם מפרישות ביצים לחלל השק שלהן ושם זרעים שהושלו מגוף הזכר פוגשים את הביציות ומפרים אותן. הביציות הופכות למדוזות קטנות ("פגיות"), שאינן זקוקות לאוכל ואין להן זהות מינית; הן רק מחפשות משטח להידבק אליו (סלע, ספינה טרופה או משטח שנזרק לים) ולהפוך לפוליפ - גוף שחלקו האחד דבוק למקום והוא שולח זרועות לתוך הים. בהדרגה, הפוליפ בונה גבעול המורכב מדיסקיות ("ארפיריות"), כ-8 במספר. כל דיסקית כזאת מיועדת להפוך למדוזה חדשה. זהו השלב הא-מיני של הרביה. בשלב כלשהו (בישראל זה קורה בתקופת האביב) משיל הפוליפ את הארפיריות ובתוך כמה חודשים הן הופכות למדוזות גדולות יותר, המסוגלות לרבייה מינית. כמה גדולות? ד"ר דרור אנג'ל, מהחוג לציוויליזציה ימית מאוניברסיטת חיפה, מסביר שמדוזה מהזן המוכר בישראל, "החוטית הנודדת", לרוב תגיע לגודל שאנחנו מכירים, 20-40 ס"מ, אולם אם ניתן לה את כל התנאים הדרושים להתרבות כאוות נפשה, היא יכולה להגיע גם לגודל של 80 ס"מ ויותר. בעולם יש מדוזות גדולות בהרבה, למשל מדוזת "רעמת האריה" שמסתובבת בעיקר בים הקרח הצפוני ובצפון האוקיאנוס האטלנטי והשקט. היא נצפתה גם בקוטר של 2.3 מטרים וזרועותיה יכולות להגיע לאורך של 30 מטר. אם נחזור למדוזה הישראלית, "החוטית הנודדת", אותו תהליך של בניית גבעול והשלת כ-15 מדוזות למים, יכול לקרות לכל פוליפ כמה פעמים בעונת רבייה. כך, זוג מדוזות שנפגשו בים יכולות לייצר בתוך קצת יותר משנה מאות מדוזות, מושבה שלמה. אם הוצאתם מדוזה לחוף, כביכול הרגתם אותה כי היא אינה יכולה לשרוד ללא מים, אבל מדוזות רבות משאירות מאחור "גופים בני קיימא", אומרת לוטן, כלומר צברי תאים בודדים שיכולים להפוך למדוזה חדשה, בעלת מטען גנטי זהה. בחלק ממיני המדוזה, גם אם היא מרוסקת לחתיכות (מה שקורה לא מעט כאשר מדוזה פוגשת פילטר של תחנת כוח חשמלית). תכונה נוספת מאפשרת למדוזה לשרוד היטב - יכולתה להתכווץ ולהתרחב בהתאם למזון הזמין. נכון, גם בני אדם מתכווצים ומתרחבים, אולם בתנאים של תת-תזונה הם אינם יכולים להתכווץ עד אין סוף, אלא מתים. כך גם רוב החיות בטבע. מדוזה בגודל 80 ס"מ יכולה להתכווץ לגדול קטן בהרבה אם אין בסביבתה מספיק מזון ולחזור לגודלה כשהמזון יימצא בשפע. מעבר לכך, פיסות הרקמה בנות הקיימא שמדוזה משילה יכולות לחכות במעין מצב "רדום" זמן רב, ולחזור לתפקוד בתנאים נוחים. בזנים מסוימים, מדוזות יכולות לחזור משלב הרבייה המינית לשלב הרבייה הא-מינית והפוליפ, ולשחק ביניהם, ממש כאילו אדם בוגר היה חוזר להיות עובר. ואיך המדוזות יודעות לאן לשחות? יש להן עיניים. "המדוזות הישראליות לא רואות ממש תמונה אך יש להן יכולת קליטת אור המאפשרת להן להבחין באור", אומר אנג'ל. "חוקרים מסוימים טוענים שיש גם מינים עם גרסאות מוקדמות של מוח ויכולות למידה". - האם מדוזות הן נחיל, כלומר מתקשרות זו עם זו באופן מסוים? אנג'ל: "כשצוללים לידן, לעתים רואים שכל אחת שוחה בנפרד, ולפעמים רובן פתאום שוחות יחד, אולם אנחנו לא באמת יודעים מה גורם להן לשחות בצורה של נחיל ואם באמת יש ביניהן תקשורת כלשהי. ראינו שהן לא יודעות, למשל, כיצד לא להתנגש זו בזו, אז לא ברור עד כמה יש תקשורת בין הפרטים. כשהן מתנגשות, הן מרגישות את זה, עוצרות לרגע וממשיכות לכיוון אחר". - יש להן חוש מגע? תחושת כאב? "זו שאלה מצוינת. אנחנו יודעים שיש להן מערכת עצבים והן מגיבות היטב לגירוי פיזי, אבל האם הן חשות כאב? לא באמת יודעים".
אפוקליפסה עוד מעט לאור תכונותיהן הייחודיות, לא מפתיע שהמדוזה שרדה כל כך הרבה שנים, ולא פלא שקשה היום לשלוט בהתרבותן, גם אם ממש מנסים. פרופ' ליסה אן גרשווין, מומחית עולמית מובילה למדוזות ובעלת כינוי הטוויטר jfishgoddess, היא חוד החנית של קבוצת החוקרים המאמינים שמדוזות הן סכנה לאנושות ובני האדם אשמים בכך. היא גם דמות שנויה במחלוקת בקרב חוקרי מדוזות. הכיוון שלה נכון, הם אומרים, אבל יכול להיות שהיא דוחפת את הנושא בקצת יותר מדי פאתוס. "בשמי ובשם עמיתיי המדענים, אני מבקשת סליחה שלא השתדלנו יותר לשמוע ולהישמע כשהמצב החל להידרדר", היא כותבת בדף הבית של האתר המקדם את ספרה "Stung - of Jellyfish blooms and the future of the ocean. "לא רצינו להרוס לכולם את המסיבה... אבל לפעמים אני מרגישה שהמסיבה עומדת להיגמר, ושום דבר לא יחזור להיות כשהיה". כך ה"מסיבה עומדת להיגמר", לפי פרופ' גרשווין: המדוזות ילכו ויתרבו, על חשבון מיני החי האחרים - דגים, יונקי ים ואפילו פינגווינים, שייכחדו בהדרגה כי לא יצליחו לשרוד בסביבתן ובתחרות איתן. גרשווין טוענת שהכחדת הפינגווינים בגלל תחרות על מזון עם המדוזות היא לא חזון אפוקליפטי, אלא תהליך שמתרחש כבר עכשיו על פי מחקריה. ומה בעתיד? הים יהפוך בהדרגה לעיסה של ג'לי של יצורים צורבים, ולא ניתן יהיה לשחות בו או לצלול בו. הים, על מיני הצומח והחי שבו, דרוש לקירור כדור הארץ ולפוטוסינתזה, ובגרסה ג'לטינית הוא לא יוכל לעשות זאת. זה יהיה אסון אקולוגי ממדרגה ראשונה. האסון הזה יקרה, כמובן, בגללנו בני האדם, טוענת גרשווין. לדבריה, אנחנו מעשירים את הים בגורמים המהווים דשן למדוזות ומובילים לדלדול החמצן בים, החיוני לדגים אך מדוזות מסוימות יכולות לחיות עם כמויות קטנות יותר ממנו. אנחנו הורגים את צבי הים, שאוכלים מדוזות, בגלל זיהום ושקיות המושלכות לים. אנחנו דגים יותר מדי ומפחיתים את התחרות על משאבי המזון של הדגים. אנחנו גורמים באמצעות הגלובליזציה לפלישת מיני מדוזות לאזורים לא מוכרים ולהתרבותן שם ואנחנו זורקים פסולת לים שבחלקה משמשת משטחי התרבות למדוזות. מעבר לכך, ההתחממות הגלובלית מעלה את טמפרטורת הים (בעיקר באזור כמו הים התיכון) לרמה המתאימה יותר להתרבות המדוזות. האם באמת העולם שלנו הופך להיות ג'לטין? יש על כך ויכוח גדול מאוד. הדעה הרווחת היום אומרת שאכן רואים פריחה של זני מדוזות במקומות שבהם לא נכחו בעבר, עד כדי כך שחוקרי התחום הכריזו על כנסי חירום וגם האו"ם הוציא בנושא דוח מיוחד. ועם זאת, אין הוכחה חד-משמעית לכך שהמספר הכולל של המדוזות בעולם עלה. "זה לא מופרך לדבר על ים הנשלט בידי מדוזות, שכן בעבר, לפני מאות מיליוני שנים, בטרם הופיעו מינים אחרים, כך אכן נראה הים", אומרת לוטן. "מדוזות יכולות לשלוט בים כי הן יכולות לחיות בתנאים קשים, וכי התחרות שלהן פוחתת. לעומת זאת, ידוע שאם מפסיקים לדוג לשנה אחת ומאפשרים לאוכלוסיית הדגים להשתקם - פוחת גם מספר המדוזות. אם יהיה ים ג'לטיני, הבעיה האחרונה שלנו תהיה רחצה. זה יהיה עצוב מאוד. הים אחראי לקירור, לפוטוסינתזה, ואם לא יוכל לעשות זאת תהיה לנו בעיה מערכתית בכל הגלובוס. אולם אני לא חושבת שאנחנו באמת הולכים לכיוון של ים ג'לטיני. אם כי המדוזות בינתיים בהחלט הופכות למטרד". עד כמה מטרד יעידו הנתונים הבאים. בישראל, למשל, עד שנות ה-70 כמעט שלא היו כאן חוטיות נודדות, מין המדוזות הנפוץ היום. היו מדוזות אחרות, פחות צורבות. בשנות ה-80 כבר הופיעו בישראל חוטיות נודדות ובתוך כמה שנים היו מושבות כאלו לאורך כל קו החוף, וגם בלבנון, טורקיה ולאחרונה גם תוניסיה ומלטה. "לאירופה הן כנראה לא יגיעו כי הטמפרטורות נמוכות להן מדי", אומרת לוטן. באוסטרליה, המטרד הוא הרבה יותר מצריבה מעיקה. יש שם כום כמה זנים של מדוזות קטלניות, שחשיפה של כמה דקות לרעלנים שלהן גורמת מוות מיידי. רק כדי לסבר את האוזן, בעוד שכעשרה אנשים מתים בכל שנה מכרישים, מספר קורבנות המדוזות הללו באוסטרליה ובפיליפינים מגיע לעשרות בשנה. די בזה כדי לחבל בתיירות החופים והצלילה באוסטרליה. במדינות אחרות, המדוזות מאיימות מאוד על הדיג, ואפילו חיסלו ענפי דיג שלמים. "ישראל ממילא ענייה בדגה, והיום כשהדייגים יוצאים לדוג בעונת המדוזות הם לפעמים מעלים רק רשתות מלאות מדוזות - עד כדי כך שבעונות מסוימות הדיג כלל אינו משתלם", אומרת לוטן. המדוזות מסוכנות גם לתחנות כוח פחמיות וגרעיניות, וכן לתחנות התפלה. "זה סיפור כאוב מאוד כי תחנות כוח תמיד יושבות על שפת ים או מקור מים לשם קירור, ובסופו של דבר המדוזות סותמות את המסננים של תחנת הכוח", אומרת לוטן. "בכל העולם נסגרות תחנות כוח לימים ארוכים בגלל מדוזות ומדובר בנזקים של מיליוני דולרים. שום פילטר לא עוזר כי כוח השאיבה של התחנה גבוה. כשחברות החשמל מוצפות במדוזות הן משליכות אותן על החוף וזה מסריח, זה ממש נגע. אם נטמין אותן באדמה הן יזהמו את מי התהום. אפשר לזרוק אותן חזרה לים במרחק מסוים מהחוף וזה אכן מה שהחוק דורש מתחנות היום, אבל אין לי מושג אם זה באמת נאכף בפועל. בכל מקרה, חייבים למצוא לעניין פתרון". המזרק האולטימטיבי של הטבע האם אפשר להפוך את דיג המדוזות לכלכלי וכך לאזן ביניהן לבין הדגה? "בעבר בחנתי אפשרות לייסד סטארט-אפ המשווק מדוזות כמזון ליפן, אבל לצערי המדוזה שלנו לא טעימה להם. זה משהו במרקם", מספרת לוטן, "אפשר לשווק להם את המדוזה שלנו אבל במחיר נמוך מאוד שאינו מספיק להפוך את הדיג למשתלם". - אפשר להפיק מהן חלבון תחליפי לבשר הלא-כל-כך אקולוגי? "כן, אבל זה הרבה מאוד עבודה, וזה עסק מאוד עונתי. כנראה יש היום דרכים טובות יותר לגדל חלבון". אנג'ל מספר שגם אביו, סם אנג'ל ז"ל, טכנולוג מזון שעסק במשך שנים רבות במדוזות כחומר גלם ונחשב מומחה בתחום, פתח סטארט-אפ לייצוא מדוזות מישראל למזרח. "הסינים אהבו את הטעם דווקא, אבל זה נפל מסיבות מסחריות", הוא אומר. סם אנג'ל היה מאוחר יותר המייסד של חברת אגם גרופ, הפעילה גם היום ומפיקה קולגן ממדוזות לצרכים רפואיים. הבעיה היא שבייצור מוצר רפואי קשה להסתמך על חומר גלם שמגיע מהים המזוהם ויש לגדלו בתנאי מעבדה מדויקים. מי שכן יתרום אולי לדילול המדוזות הוא פרופ' שחר ריכטר מאוניברסיטת תל אביב, שלדברי לוטן פועל לייצור פלסטיק מתכלה המכיל חתיכות מדוזה. ואם אי-אפשר לנצח אותה, אפשר לפחות לחקות אותה. למשל, לחקות את מנגנון הצריבה שלה. "תא הצריבה של המדוזה הוא מהמכונות המתוחכמות ביותר שראיתי", אומרת לוטן. "בתוך כל תא יושב מעין מזרק, מחט המגולגלת סביב עצמה כמה וכמה פעמים. כאשר המדוזה חשה במגע או בסימן כימי מסוים, המזרק מופעל והמחט פורצת החוצה בתנע עצום, של כחמישה ג'י - ממש כמו טיל. כל זה מתרחש ברמה המיקרוסקופית - אורך המחט הוא רק כמה מיקרונים - אבל היא מסוגלת לחדור לא רק את העור שלנו אלא גם קשקשים של דג או שריון של סרטן קטן בים. אין לאנושות שום יכולת המשתווה לזה. זהו המזרק האולטימטיבי של הטבע". לוטן הקימה עם בן זוגה עמית לוטן את הסטארט-אפ ננוסייט (היום סטארלט דרמה), המפיק מהמדוזה רק את המזרקים, ללא הרעלנים, וכשמשלבים אותם בתרופה ניתן להזריקה בעוצמה לגוף. היום סטארלט דרמה היא חברת קוסמטיקה שיש לה הסכם מסחור עם לוריאל. בני הזוג הקימו סטארט-אפ נוסף, להפקת קרם הגנה נגד צריבה של מדוזות. "בחנו מינים של דגים המצליחים שלא להיצרב וכך פיתחנו את הקרם Safe sea המשולב בקרם הגנה מן השמש ומשווק ביותר מעשר מדינות", היא מספרת. לדברי אנג'ל, גם מנגנון השחייה של מדוזה ראוי לחיקוי. "הן שוחות באופן יעיל ביותר מבחינת אנרגיה. הצי האמריקאי מנסה כעת לייצר רובוט ג'לי שמשתמש בתנועת המדוזה כדי לשחות, ולבנות כך כלי תת-ימי עם חיישנים שיוכל לשרוד הרבה שנים בים במינימום אנרגיה, לשימוש ביטחוני - חיפוש צוללות, ואזרחי - חקר המעמקים". כך, המדוזות הן גם סיכון, גם מודל לחיקוי ולמידה ויש גם מי שחושב שהן פשוט יפהפיות. אקווריומים של מדוזות הפכו בשנים האחרונות לאלמנט עיצובי בבתיהם של חובבי האקזוטיקה בעולם, ובהדרגה המדוזה הופכת גם לאלמנט איצובי ואומנתי פופולרי. כפי שכתבנו, אם אי-אפשר לנצח אותן, לפחות נהנה מהן בינתיים. |
פלישת הצב הקניבל: המינים הזרים שמסכנים את הטבע בישראל
הצבגון אדום האוזן יובא לארץ בשנות ה-70 כחיית מחמד לטינאייג'רים. כעת הוא משגשג במקווי המים וזולל כל מה שנקרה בדרכו - כולל צבים מקומיים. גופי הגנת הסביבה עוקבים בדאגה אחר כ-300 מינים פולשים, שעלולים להנחית עלינו צרות כמו דלקת קרום המוח ועלייה במחירי השקדים
יעל געתון
יום חמישי, 13 באוגוסט 2015, 18:30
לפני ימים אחדים נמסר למשרדי הגן הזואולוגי באוניברסיטת תל אביב צב מים צעיר. הווטרינר של הגן ומנהלו ד"ר רון אלעזרי אחז בו בין אצבעותיו, הפך בו בעדינות ובחן שלא נפצע, נזהר לא למעוך את השריון הדקיק. רק כשנמלט מידו של אלעזרי חזרה לאקווריום, מתח הצב את צווארו וחשף את הכתם האדמדם שהעניק לו את שמו: הצבגון אדום האוזן. זוהי עונת הבקיעה של הצבים. רק השבוע נצפו צבוני ים צעירים זוחלים באישון לילה בחולות תל אביב, מחפשים דרכם למים ומתקשים לשרוד בעיר הגדולה. חלקם קרוב לוודאי יסיימו את חייהם בהתייבשות. אחרים ייהפכו לטרף קל. מספרם של צבי הים בישראל קטן מדי שנה, כ-50 נקבות בלבד נותרו מול חופי הארץ. במבט ראשון, הצב הצעיר שהתגלגל למשרדו של אלעזרי נראה כמו אחד מצבי המים המקומיים. למעשה הצבגון אדום האוזן הוא מין פולש, זוחל אוכל-כל שקיומו מאיים להפר את האיזון האקולוגי בישראל, מהגר בלתי חוקי מדרום ארה"ב שמחסל כמעט כל יצור חי הנקרה בדרכו. סכנה אמיתית במונחים סביבתיים.  קרבות שריון. הצבגון אדום האוזן (צילום: אי-פי) אלעזרי סגר את האקווריום והביט בו בדאגה. הצבגון עדיין צעיר, שלושה סנטימטרים בלבד אורכו, אך כדרך הטבע הוא יגדל, ובארבעים שנות חייו בשבי יגיע לממדי חתול קטן. אלעזרי ייאלץ למצוא לו משכן קבע בגן, כזה שימנע ממנו להתרבות עם בני מינו, תושבי הגן הוותיקים. בינתיים ברחבי הארץ מתרבים כמעט באין מפריע צבגונים רבים, נהנים ממקורות המים המתוקים - הנחלים והבריכות טבעיות. נחל הירקון ונחל אלכסנדר, מקורות מים ליד הרצליה וחדרה ושמורת הטבע עין אפק הם רק כמה מהאתרים שבהם הצב חי ומשגשג. לאחרונה דווח גם על מקור מים סמוך לאילת שבו נצפה הזוחל הפולשני. בכל מקום שאליו נקלע, הצבגון מתמקם מיד בקצה שרשרת המזון - בצד של המנצחים. בארץ אין לו אויבים טבעיים, והתפריט שלו מורכב מכל החי סביבו: דגים, ראשני צפרדעים וגוזלים צעירים. אפילו צב הביצה הישראלי בצעירותו ישמש טרף לצבגון. צב לבר-מצווהאיך נכבשנו על ידי צב? הסיפור של אויב הבריכות אדום האוזן במדינת ישראל התחיל בשנות ה-70 של המאה הקודמת. הצב הצבעוני יובא ארצה מארה"ב ונמכר בחנויות בעלי חיים. כמו כל אופנה אמריקנית, גם הצבגון זכה בתשומת לבם של בני העשרה ונהפך למתנה פופולארית בקרב חוגגי הבר-מצווה. משפחות רבות בישראל ובעולם החזיקו בו כחיית מחמד, ובשנות ה-90 עדיין יוצאו יותר מ-52 מיליון צבים מארה"ב למדינות שונות ברחבי הגלובוס. בעלי הצבים לא חשבו שחיית המחמד הססגונית שלהם תגדל להיות טורף שמשמיד את כל הדגים באקווריום ולא מפסיק לגדול כל חייו. אלו מביניהם שהחליטו לשחרר את הצב לטבע לא צפו שהמעשה ההומני כביכול עלול להמיט אסון אקולוגי על ישראל. כמו בדיאלוג עם אויבנו האחרים, גם כאן הוחמצה הזדמנות היסטורי לסיים את הסכסוך בדרכים לא אלימות. רק כשכבר נוצרה בעיה אמיתית, הזדעקו הרשויות למצוא פתרון. בסוף שנות ה-90 הצבגון נאסר לייבוא ולמכירה בישראל, אחרי כמעט שלושים שנה שהצב עשה בבריכות המקומיות כבשלו, מתרבה ככל העולה על רוחו, לועס כל מי שסביבו ומחבל בשרשרת המזון העדינה של הטבע הארצישראלי. גם כיום ניתן למצוא באינטרנט צבגונים למכירה, ואנשים פרטיים עדיין מחזיקים בו ואינם מודעים לאיסור.  נזק שולי לסביבה בעידן המזהמים האלימים? מכה קלה בכנף האקולוגית? הזואולוג אבינועם לוריא, ששימש בעבר מנהל באגף חיות הבר ברשות שמורות הטבע, לא מקל ראש באיום שנשקף מהמין הפולש. לוריא מתריע מפני היכחדות מינים שחיים במאגרי המים בארץ, ובראשם צב הביצה המקומי. לדבריו, בקפריסין הצבגון טרף את צב הביצה והוא כמעט נעלם לחלוטין. כעת הוא חושש שהצבגון הגיע לשולי הכנרת ולשפכי הנחלים בסביבתה. גם בעולם מכירים באיום: האיגוד הבינלאומי לשימור הטבע ומשאבי הטבע (IUCN) הכניס את הצבגון אדום האוזן לרשימת מאה המינים הפולשים המסוכנים בעולם ו-66 מדינות אימצו את ההגדרה. זואולוגים מעריכים שכיום חיים אלפי צבגונים בטבע בישראל, אבל איש אינו יודע לתת את המספר המדויק. רשות שמורות הטבע והגנים מאתרת את אזורי התפוצה של הצב ובשש השנים האחרונות דיווחה על 15 תצפיות חדשות. החשש העיקרי ברשות הוא מפגיעה במערכות המים המתוקים בישראל. הפקחים ברשות שמורות הטבע הונחו לדווח על כל פרט חדש שמתגלה, דרך מערכת הבקרה של הרשות. הצבים שזוהו נלכדים ומוחזקים בשבי, בבריכות גידול מתאימות וסגורות. עם זאת, הבעיה האמיתית, זאת יודעים היטב גם ברשות, אינה סילוק הצבגון, אלא מניעת המין פולש הבא. לסכל את הפלישה הבאהבארץ רשומים כ-300 מינים פולשים של בעלי חיים וצמחים. אחד המפורסמים שבהם הוא תוכי דררה, המתעופף בשמי הארץ ומציג לראווה כנף ירוקה מרשימה. על אף המראה המלבב, התוכי שהגיע מאפריקה מסב נזק אדיר לחקלאות ולסביבה. לדוגמה, התוכי הירוק מחבב במיוחד את פרי עץ השקד והכמויות שהוא אוכל לא רק מזיקות לחקלאים אלא אף עשוית לגרום לעלייה במחירי השקדים בארץ. פולש נוסף המככב ברשימת המינים האסורים בסחר ובייבוא הוא מין של חילזון תפוח, יצור עגלגל שיכול להגיע לממדי תפוח עץ בינוני. החילזון יובא לישראל כחיית מחמד, קישוט לאקווריומים ולבריכות נוי. איש לא שיער שהרכיכה העדינה, שניזונה מאצות ומעלים בלבד, נושאת טפיל שעשוי להפיץ את דלקת קרום המוח. בימים אלו השירותים להגנת הצומח ולביקורת במשרד החקלאות עוסקים בניטור החילזון בארץ - מעקב רצוף והדוק אחרי פרטים חדשים וסילוקם. כמה מקומות שבהם הוא אותר כבר טופלו ובמשרד מדווחים שהניטור בעיצומו. המטרה היא למנוע מהחילזון לנדוד מגידול ביתי לשטחי הבר.  הניטור בעיצומו. חילזון תפוח (צילום: עוז ריטנר) גם הימה הצנועה בצפון, הכינרת, עמדה מול סכנת פולש. לפני כמה שנים אותר מין זר של צדפה במימיה. לו הייתה מתרבה, ספק אם המים שלנו היו נראים אותו הדבר. המשרד לאיכות הסביבה מדווח שהצליח לנטר את כל הפרטים ולמנוע נזק בלתי הפיך. המשותף למינים אלו ולרבים אחרים הוא נסיבות ההגעה: בני אדם ייבאו אותם לישראל, סחרו בהם, הפיצו אותם ובחוסר מודעות השליכו אותם לטבע. מינים אחרים היגרו למחוזותינו בעקבות ההתערבות האנושית בטבע, למשל דרך תעלת סואץ, או תפסו טרמפ על כלי שיט. אף שמדובר במכה של ממש, אין היום אף גורם רשמי, ועדה או רשות המאחדת את הטיפול במינים פולשים. רשות שמורות הטבע והגנים מוסמכת לטפל רק בחיות הבר ובשמורות טבע, משרד החקלאות מטפל בעיקר בבעלי חיים המזיקים לתבואה ולאילו המשרד להגנת הסביבה חסרים משאבים כדי לקדם חקיקה מתאימה. במלחמה הזו נדרשות כמה חזיתות פעולה: הסדרה בחוק של האיסור על מכירה הפצה וייבוא מינים פולשים, גיוס משאבים לניטור וטיפול במינים קיימים, ובעיקר חשיבה מסודרת שתמנע את הפולש הבא. חילזון פחות סקסי ממחבלהבעיה המרכזית היא שלא תמיד ידוע מה הנזק הצפוי מהפולש כזה או אחר. לעתים מדובר במחלות, בפגיעה אמיתית בבריאות האדם, או באיום על שרשרת המזון הטבעית, ובמקרים אחרים צמח שנראה תמים נושא רכיבים אלרגניים ופוגע באיכות הקרקע. רק לאחרונה סייר איש צוות מהגן הזואולוגי לאורך החוף והופתע לגלות חסילון אמריקני משייט לו בים התיכון. ככל הנראה מדובר בפרט אחד שהושלך לים בחוסר תשומת לב ונלכד, אך קשה להעריך מה היה קורה לו היה מתרבה השרימפ במימי הלוונט. ראש אגף מים ונחלים וסמנכ"ל משאבי טבע במשרד להגנת הסביבה, אלון זסק, ניצב בחזית מול המינים הפולשים. לדבריו, יש תמימות דעים לגבי חשיבות הנושא, והמשרד להגנת הסביבה והגופים השותפים לו משקיעים מיליוני שקלים בטיהור המינים הפולשים ובגיבוש תכניות אסטרטגיות. בימים אלו המשרד מפעיל תכנית חירום בעלות 2.5 מיליון שקל לטיפול באמברוזיה המכונסת, עשב רב-שנתי שהגיע לכאן ממקסיקו בשנות ה-90 וכבר פגע באלפי דונמים של קרקע, דוחק צמחייה מקומית, פולש לשטחים פתוחים ולשדות חקלאיים. ההתמודדות עם הצמח היא כמעט דון קישוטית. זקס מספר שגויס צוות מקצועי שמסתובב באתרים נגועים ומחפש האמברוזיה, מטרתו "לבאר, לקצוץ, לחתוך, לשרוף ולגזום". לדבריו, הטיפול במין ישמש תשתית אסטרטגית להתמודדות עם פולשים אחרים.  תכנית חירום. אמברוזיה מכונסת (צילום: ז'אן-מארק דופור, המשרד להגנת הסביבה) זקס מגייס את כל המשאבים שברשותו למלחמה המתישה הזו, שראשיתה, כמה פשוט, בחינוך נכון. עם זאת, בלי כוח אדם בנמלים ובשדות התעופה שימנע הברחות, בלי גיוס פקחים שיאכפו את כללי הסחר, יש גבול למה שאפשר לעשות. כמו תמיד במקרים כאלו, שורש הבעיה הוא מחסור בכסף: "זה נכון שיש לנו מגבלות תקציביות קשות", מודה זקס. "אין ספק שהגדלת היכולות התקציביות של המשרדים הרלוונטיים תאפשר לנו לטפל במינים פולשים קיימים וככל שנקדים להשקיע במניעה, כך העלויות יהיו קטנות יותר בעתיד". הנוסחה פשוטה: כל שקל שמושקע במניעה היום יחסוך בין 10 שקלים ל-100 שקלים בעתיד. לו היה מדובר בתא טרור אנושי שמרעיל את מי השתייה, מפיץ מזיקים ביולוגיים ומחלות ופוגע בכלכלה המקומית, קרוב לוודאי היינו רואים קבינטים מעונבים מתכנסים, נאומים כריזמטיים לתקשורת ומבטים חמורי סבר בבית הנבחרים. אבל גם שם מבינים שחילזון הרבה פחות סקסי ממחבל. בינתיים במשרדי הגן הזואולוגי הצבגון אדום האוזן מתנועע באי-נוחות. הוא עוד קטן ונדמה שהתואר "פולש מסוכן" גדול לשריון הצר שלו. במהירות מפתיעה הוא מתחפר בין האבנים הקטנות שהונחו בקרקעית האקווריום, חומק ממבטי מהווטרינר, מסתתר מקרני הפלורסנט המשרדיות, מהארץ הזרה שנכפה עליו לחיות בה. אלעזרי מבקש להניח לצב הנסער. הוא פונה ללכת ומוודא שהאקווריום סגור היטב. מבטו מורכן, הוא הרי יודע, צריך יותר ממכסה כדי למנוע את המין הפולש הבא. לכתבה במגזין אתר וואלה |
איי פארו: 250 לוויתנים ניצודו בסוף השבוע
פעילי
הארגון הסביבתי "סי שפרד" נעצרו לאחר שניסו למנוע ממאות תושבי האי להרוג
מאות לוויתנים שקובצו אל רצועת החוף. "על העולם לגנות את הפשעים נגד הטבע",
אומרים בארגון. מנגד טוענים ברשויות כי נעשה שימוש רב באיברי הלוויתנים
למטרות מאכל ותעשייה ארז ארליכמן, 25/7/2015 כ-250 לוויתני נתב ארוך סנפיר ניצודו במהלך הימים האחרונים בשני מוקדים שונים באיי פארו. מדי שנה צדים התושבים המקומיים בין 750 ל-950 לווייתנים. בסוף השבוע התקיימו שני אירועי ציד של לוויתנים בהם לקחו חלק תושבים מקומיים שנעזרו בסירות כדי לקרב את להקות הלוויתנים אל המים הרדודים.
האיים הממוקמים בין סקוטלנד, נורבגיה ואיסלנד. נתונים לשליטתה של דנמרק. על אף שהציד של לווייתנים אסור על פי חוק בדנמרק, החוק מתיר ציד של לוויתנים למטרות מאכל באיים. פעילים למען בעלי חיים נעצרו בניסיון למנוע הצידפעילי הארגון הסביבתי "סי שפרד" שנאבק מדי שנה נגד ציד הלוויתנים, הגיעו לאי בספינת "ברידג'יט בארדו" במטרה לעצור ולתעד את הציד. חמישה מהם נעצרו על ידי המשטרה המקומית ושניים מהם עשויים להישלח למאסר ממושך, אם יורשעו על ידי בית המשפט. מעשי ההרג תועדו על ידי הפעילים, גם לאחר שעמיתיהם נעצרו במקום. לאחר שהלוויתנים נדחקים אל רצועת החוף, הם נקשרים בחבלים כדי למנוע מהם להימלט. בעזרת צלצלים וסכינים צווארם משוסף. פגרי הלוויתנים נגררים אל הנמל, שם מבתרים אותם לעיני התושבים.
 (צילום: seashepherd.org)  (צילום: seashepherd.org) נשיא הארגון, פול ווטסון, ציין בהודעת הארגון כי הלוויתנים לא הומתו במהירות. לדבריו, על "העולם לגנות את הפשעים נגד הטבע" וכי דנמרק צריכה לשים סוף למעשי הרג הלוויתנים.
לוויתני נתב ארוך-סנפיר נחשבים לחברותיים במיוחד, ונוטים להתקבץ בלהק של 20 עד 100 פרטים. הם מסוגלים לשחות כ-200 קילומטר ביום בחיפוש אחר מזון. אורכו הממוצע של זכר הוא 5.7 מטרים ואילו אורכן של הנקבות הוא 4.5 מטרים. הזכרים שוקלים כ-2.3 טון ולעומתן, הנקבות שוקלות 1.3 טון. באיי פארו, מוערכת אוכלוסיית הלוויתנים ב-100 אלף פרטים והאוכלוסייה העולמית מוערכת בכ770-800 אלף פרטים.
 (צילום: seashepherd.org)  (צילום: seashepherd.org)  (צילום: seashepherd.org)
רשות המדגה והמשרד לענייני חוץ באי הקימה לפני מספר שנים אתר הסברה מיוחד כדי להציג את עמדתם בכל הנוגע לציד הלוויתנים. הם הודו כי ביתור להקות שלמות של לוויתנים גורמות להיווצרות כמויות גדולות של דם במים. השנה אף הופק סרט תיעודי שעסק בסוגיה המעוררת מחלוקת.
 (צילום: seashepherd.org)  (צילום: seashepherd.org)  (צילום: seashepherd.org) הציד נועד לספק מזון לאלפי תושבי האיציד הלוויתנים השנתי קיים לדברי רשויות האי מזה מאות שנה והתיעוד הראשון של ציד היה בשנת 1584. הציד מתרחש בין יולי לספטמבר, כאשר עונת השיא היא לרוב במהלך חודשי אוגוסט. אשתקד ניצודו 53 לוויתנים וב-2013 ניצודו 1,104 לוויתנים ו-430 דולפינים.
על פי הרשויות, לציד אין השפעה על האוכלוסיה הקיימת בטבע. באתר הרשמי של איי פארו, נמסר כי ציד הלוויתנים מתרחש בכל ימות השנה, מתבצע באופן חוקי ונועד כדי לספק מזון לאלפי תושבי האי. לדבריהם, מרבית מהאנשים המשתתפים בציד הלוויתנים וביתור בשרם, חולקים את המזון ביניהם, אך עם זאת, ניתן למצוא בשר ושומן לוויתנים בחנויות ברחבי האי.
 (צילום: seashepherd.org)  (צילום: seashepherd.org)
בנוגע לתגובות הארגונים כי מדובר בפעולה אכזרית, על פי החקיקה הנוכחית באי, יש לבצע הרג מיידי ומהיר במים הרדודים של המפרץ כדי למזער את סבל החיה. כיום הדאגה העיקרית בקרב תושבי האי הניזונים מבשר ושומן הלוויתנים היא כי הבשר עצמו מזוהם בכספית כתוצאה מזיהום תעשייתי בים ולכן נשים בהריון אינן צורכות את הבשר של היונקים הימיים.
לדברי הרשויות, נעשה שימוש בבשר ושומן הלוויתנים למטרות מאכל ותעשייה. חלקים מעורם של הלוויתנים הופכים לחבלים, חלקים מהקיבה משמשים למצופים ואפילו איבר המין של הלוויתנים מיובש ומשמש כחומר גלם לנעלי עור. על פי נתוני הרשויות, מופקים מהלוויתנים מאות טון בשר ושומן מדי שנה. לכתבה באתר ynet |
דו"ח מדאיג: חיידקים עמידים יהרגו יותר מסרטן
צוות
חוקרים מבריטניה מזהיר כי בעוד שחברות התרופות אינן מפתחות סוגי
אנטיביוטיקה חדשים משיקולי רווח - נמשכת העלייה בשיעור החיידקים העמידים
לטיפולים, שצפויים להרוג כעשרה מיליון איש עד שנת 2050 לכתבה באתר ynetד"ר איתי גל, 11/12/2014 החיידקים העמידים מאיימים על אוכלוסיית העולם: דו"ח מדאיג חדש מגלה כי עד שנת 2050 ימותו יותר אנשים מזיהום חיידקי מאשר ממחלת הסרטן, זאת מאחר שחברות התרופות עומדות בסירובן לפתח אנטיביוטיקות חדשות, שאינן רווחיות. בדרך ל-10 מיליון מקרי תמותהאת נתוני הדו"ח הציג הכלכלן ג'ים אוניל, שמונה על ידי ראש ממשלת בריטניה, דיוויד קמרון, להוביל צוות חוקרים לבחינת איום החיידקים העמידים. נתוני הדו"ח מגלים כי 700 אלף איש מתים כיום מדי שנה ברחבי העולם מזיהומים, וכי עד שנת 2050 יתווספו עוד עשרה מיליון מקרי תמותה בשל חיידקים העמידים לטיפול אנטיביוטי.
החוקרים מצאו כי רוב הזיהומים הקטלניים יגרמו בשל זנים עמידים של החיידקים אי קולי, מלריה וטוברקולוזיס. בארצות הברית ובאירופה גורמים החיידקים העמידים לכ-50 אלף מקרי מוות בשנה, ומספר זה צפוי לעלות פי עשרה כאמור עד שנת 2050. על פי צוות המחקר, חברות התרופות אינן מפתחות בשנים האחרונות תרופות אנטיביוטיות חדשות, כיוון שאלה אינן רווחיות. עובדה זו תורמת לשיעור התמותה ההולך ועולה מחיידקים עמידים, שלחלקם אין כלל טיפול. החוקרים ממליצים למערכות הבריאות ברחבי העולם להשקיע בפיתוח תרופות וחיסונים חדשים, כמו גם במציאת קווי טיפול אלטרנטיביים כגון טיפולים ביולוגיים.
5,000 מתים בשנה בישראלבשנה שעברה התייחס מבקר המדינה בדו"ח לשיעור הזיהומים הגבוה בישראל, הגורם לכ-5,000 מקרי תמותה בשנה. מתוך אלה, ניתן היה למנוע ככל הנראה בין רבע לשלושה רבעים מהמקרים. המבקר פירט את הסיבות לזיהומים, בהן צפיפות גבוהה במחלקות, שמירה לא מספקת על היגיינה של הצוות המטפל, חולים הסובלים מזיהום שאינם שוהים בחדרי בידוד, ציוד רפואי שאינו עובר חיטוי תקין וחוסר מודעות למניעת זיהומים של המבקרים בבתי החולים.
מהדו"ח עולה גם כי בתי חולים מבצעים שימוש חוזר בציוד רפואי שאמור להיות חד פעמי: בכל בתי החולים מתבצע מחזור של לפחות עשרה אביזרים רפואיים המוגדרים לשימוש חד פעמי בלבד על פי היצרן.
לדברי המבקר, ייתכן שיש באביזרים אלה מוקדים המאכלסים חיידקים, נגיפים ופטריות - המועברים לחולה הבא.
סיבה נוספת שמציין המבקר לשיעור הזיהומים הגבוה היא מחסור בכוח אדם. על פי הדו"ח, חסרים במערכת הבריאות כ-40 רופאים שעיקר עיסוקם בתחום מניעת זיהומים, וכיום אין בישראל מסלול להתמחות במניעת זיהומים, כך שההכשרה נעשית תוך כדי עבודה.
מחסור נוסף נרשם באחיות העוסקות בתחום. כיום מועסקת בתחום זה אחות אחת לכל 500 מיטות, במקום אחת ל-200 מיטות, על פי חוזר משרד הבריאות.
המבקר גם קובע כי נדרש רוקח שיסייע בקביעת התרופות המתאימות לטיפול בחולים, אולם בבתי החולים אין כלל רוקחים קליניים. | |||
מצעד אימה: חיידקים העמידים לאנטיביוטיקה6 Ways Climate Change Threw The Animal World Into Disarray This Year
Some of climate change’s most easy-to-spot impacts have, historically, been in the animal kingdom. Changing weather patterns have caused species ranges to shift, created a mismatch between migration arrival and the timing of bud bursts and insect hatching, and made it difficult for some species’ babies to survive. Ocean acidification, another product of increased atmospheric carbon dioxide levels, has also created highly-visible impacts on the marine ecosystem, as has increased ocean temperatures. Many of these impacts have been visible for years, unveiled by scientists working to catalog how climate change is already affecting the world’s wildlife. But a few animals were thrown into the spotlight this year for their particular vulnerability to climate change. Walrus
In this aerial photo taken on Sept. 23, 2014 and released by NOAA, some 1500 walrus are gather on the northwest coast of Alaska. CREDIT: AP/NOAA These huge marine mammals grabbed headlines in October after an absence of summer sea ice, the walrus’ preferred resting grounds, forced more than 35,000 of them to gather on a beach in Northwest Alaska. This massive gathering of walrus is a new phenomenon, but it wasn’t unique to 2014: mass walrus gatherings have been occurring on Alaska’s shore nearly every year since 2007. Tony Fischbach, a wildlife biologist with the U.S. Geological Survey who’s a member of the Walrus Research Program in Anchorage, Alaska, told ThinkProgress in October that walrus haul-outs just don’t happen at this scale when summer sea ice is at normal levels. “Under historical conditions, there has always been sea ice over the Chukchi Sea over the summer,” he said. “This is a real change that we see thousands and tens of thousands of animals coming to shore and resting together in these large haul-outs.” For now, we don’t know how walrus will respond to shrinking sea ice in the future — whether they’ll keep hauling out on Alaska beaches or if they’ll find new places to rest. But it’s clear that sea ice will likely continue declining in the Arctic: each decade since the late 1970s has shown a steady decline in summer Arctic sea ice, and hit a record low minimum extent in September 2012. Walrus aren’t the only animals threatened by melting sea ice, either. Polar bears, who depend on the sea ice for their wintertime hunting of ringed seals, are perhaps the most well-known victim, but studies have found that wolves, arctic foxes, grizzly bears and caribou could also be impacted as the ice melts. Birds
Two-day-old Piping Plovers emerge from under a parent after brooding under the bird in the sand on a Quonochontaug Conservation Area beach, in Westerly, R.I. CREDIT: AP Photo/Steven Senne Though scientists have warned before of climate change’s potential impact on birds, especially migratory ones, a comprehensive report from Audubon this year made the link truly hit home for many Americans. The report warned that nearly half of all North American bird species are threatened by climate change, with some birds at risk of losing 100 percent of their current ranges due to rising temperatures and changing weather patterns. Ten states plus the District of Columbia are at risk of losing their state bird completely, with iconic birds such as the Baltimore oriole shifting its range to regions with more favorable climates. In Minnesota, the prospect of losing the beloved loon has Matthew Anderson, executive director of Minnesota’s Audubon chapter, calling for more Minnesotans to vote with birds in mind. “We know that whether you’re Republican or Democrat or Independent — or heck, even if you don’t vote — people here love the loon, and if you’re going to be a leader, an elected official in Minnesota, I think it’s really clear that [climate change] is an issue that everyone should be expected to have a plan to address,” Anderson told ThinkProgress in September. The threats birds face from climate change are vast and vary widely depending on the species. A study released this year was one of the first to document climate change’s impact on seabirds, finding that in Argentia, heat, heavy rains, and strong storms are killing off Magellanic penguin chicks, whose soft down can quickly become drenched in heavy rains, causing some chicks to die. Peregrine falcon chicks in Canada are suffering from similar problems as penguin chicks, and pelican chicks are dying off in North Dakota, too, due to adult pelicans showing up too early to their breeding sites, thus exposing their chicks to unpredictable spring weather and making them vulnerable to early spring freezes. Mountain Goats
CREDIT: shutterstock Scientists have found that certain Alpine mountain goats are shrinking, and that the changes in size are linked with temperature changes. A study published in October looked at Alpine chamois mountain goats and found that adolescent goats weighed about 25 percent less than their peers in the 1980s did — a finding that the researchers called “striking.” The researchers think that increased temperatures could be changing the goats’ feeding behavior: chamois goats typically avoid foraging during the hottest parts of the day, in order to avoid overheating, and when the temperature remains high all day, the goats don’t eat as much in general. Temperatures that are too high for too long, therefore, could result in goats that eat less overall, and don’t grow as large as their ancestors. It’s not certain, however, how this change in size could impact the goats. It could help them survive hot summers, but could also mean they aren’t as capable of withstanding harsh Alpine winters. Salmon, Trout And Other California Fish
In this photo taken Thursday, April 24, 2014, young salmon that have been transported by tanker truck from the Coleman National Fish hatchery are loaded into a floating net suspended on a pontoon barge at Mare Island, Calif. CREDIT: AP Photo/Rich Pedroncelli The continued, brutal drought in California took its toll on the state’s fish this year. A July population assessment for Chinook salmon and Steelhead in California’s Salmon River found that 200 to 600 young fish died before getting the chance to spawn, due to low water levels fueled by the state’s major drought. A month earlier, California officials evacuated rainbow trout and steelhead from two hatcheries into state waterways when the fish were about six months old — half a year earlier than the hatchery-raised fish are usually released. Despite the fact that these young fish aren’t yet prepared for life outside the hatchery, officials worried that if they waited much longer, the fish would die in hotter-than-usual water. This year, California also shipped 50 percent more young hatchery-raised salmon by truck to the ocean than usual — a method the state chose over letting the fish complete the migration in the local waterways — due to fears of too-warm and too-low river and lake water. Insects
CREDIT: AP Photo/Pat Wellenbach Researchers and beekeepers have been sounding the alarm on the uncertain future of managed honeybees for years, as bees continue to die off and entire hives simply disappear. This year, the federal government took some steps to begin combating the crisis facing honeybees and other pollinators: in February, the U.S. Department of Agriculture invested $3 million into programs that aim to boost honeybee numbers, and in June, the White House created a pollinator health task force and announced initiatives to improve and increase habitat for pollinators. But bees are still facing major challenges, both from climate change and form other stressors such as pesticides. Other insects, too, have been found to be struggling to adapt to environmental changes. The western glacier stonefly, a rare species of insect that’s found only in Glacier National Park, makes its home in glacier-fed, coldwater streams in the park. As the park’s glaciers melt, scientists have found that the insect is abandoning many of the streams in its traditional range and moving to streams in higher elevations — prompting concerns that eventually, as the climate warms, the insect will run out of sufficiently-cold streams in which to live. A study this year also found that temperature extremes are impacting the distribution of insects. Shrimp, Scallops And Other Marine Life
CREDIT: shutterstock As humans pump more carbon dioxide into the atmosphere, the oceans are becoming more acidic, a change that’s causing problems for many of the creatures that live in the sea — especially those with shells. This February, acidic waters in the Pacific Northwest killed off 10 million scallops. And increased ocean temperature is causing problems for marine life, too. In October, scientists recommended that Maine cancel its shrimp season due to depleted shrimp populations in the region. Marine life’s struggle with warming and acidifying waters won’t end with 2014, but a few studies this year did provide some hope for the future of the ocean ecosystem. One found that protecting coral grazers such as parrotfish and sea urchins is key to making coral reefs more resilient, and that the loss of these grazers — from overfishing, pollution and other impacts — is one of the most pressing threats coral reefs face today. According to the study, reefs where parrotfish were protected were some of the healthiest in the ocean, proving that, though climate change poses a major threat to oceans, simple conservation policies can make a big difference in ocean health. Source: thinkprogress.org |
עקב הביקוש לסושי: הטונה כחולת הסנפיר נמצאת בסכנת הכחדה
22 אלף מינים של חיות וצמחים נמצאים ב"רשימה האדומה" שפרסם הארגון הבינלאומי לשימור טבע. מתוך המינים שברשימה, 832 נכחדו לחלוטיןמאת צפריר רינת, 19/11/2014 הביקוש ההולך וגובר למאכלי דגים כמו סושי וסאשימי גורם לכך שכמה מיני דגים ובראשם הטונה כחולת הסנפיר נמצאים בסכנת הכחדה. כך עולה מפרסום הרשימה העדכנית של מינים מן הצומח והחי המוגדרים "אדומים" (בסכנת הכחדה). בסך הכל נכללים השנה ברשימה זו יותר מ-22 אלף מינים הנמצאים בסכנת הכחדה. "הרשימה האדומה" העדכנית פורסמה אתמול (שני) בעיר סידני על ידי הארגון הבינלאומי לשימור טבע (IUCN) העורך בעיר ועידה בנושא פארקים. אין מדובר ברשימה המתעדת את כל מיני הצומח והחי, אלא במדגם רחב הכולל 76,199 מינים. הרשימה כוללת את הרוב המכריע של מיני היונקים, הזוחלים, העופות ודו-החיים. מתוך המינים הנמצאים בסכנת הכחדה, 832 כבר נכחדו לגמרי (אלה לא כוללים בעלי חיים וצמחייה פרה־היסטוריים) ואילו 69 נכחדו בטבע וקיימים רק בגני חיות. קרוב ל-7,000 מינים נמצאים בסכנת הכחדה המוגדרת חמורה. הביקוש הגובר למשאבים שיספקו את צורכי הדגה, החקלאות, הכרייה והמחצבים מחריף את מצבם של מינים רבים. עם הקורבנות של תאווה זו למשאבים טבעיים נמנים הטונה כחולת הסנפיר ודג סיני ממשפחת דגי הפוגו. דייגים לוכדים כמויות גדולות של מינים אלו כדי לספק את הביקוש ההולך וגובר לסושי ולסאשימי. 
עוד כתבות בנושא
הטונה כחולת הסנפיר עברה לקטגוריה חמורה יותר של סכנת הכחדה וכעת היא מוגדרת כמין אשר "עתידו בסכנה". על פי הערכות מומחים, האוכלוסייה של מין זה פחתה בשיעור של 33%-19% בשני העשורים האחרונים. הדייגים לוכדים בעיקר פרטים צעירים ובכך פוגעים קשות ביכולת ההתחדשות של המין כולו. הארגון הבינלאומי לשימור טבע קורא ליצור בים אזורים נרחבים בבית הגידול של הטונה שבהם יוטלו הגבלות חמורות על האפשרות לדוג אותו, וכך תינתן לו האפשרות להתאושש ולהגדיל את האוכלוסייה. הדג הסיני טקיפוגו קינזיס מוגדר כמין הנמצא בסכנת הכחדה קריטית, שלב אחד לפני הכחדה מוחלטת בטבע. אוכלוסייתו העולמית פחתה בשיעור של 99% ב-40 השנים האחרונות. זהו דג רעיל המשמש להכנת המעדן היפני סאשימי לאחר שהאיברים הרעילים הוצאו מגופו. דג זה קיים כיום באזורים מוגנים שבהם יש הגבלות על היקף הדיג. אבל מאמצים אלו להגן עליו עדיין לא הביאו לשיפור של ממש במצבו. קורבן נוסף של הביקוש למעדני מזון שמקורם בים הוא הצלופח האמריקאי. מין זה סובל מהרס שיטתי של בתי הגידול שלו לטובת פיתוח וכתוצאה מזיהום סביבתי. אבל מה שדרדר את מצבו במיוחד בשנים האחרונות הוא הביקוש לצלופחים בשווקים של מזרח אסיה שבהם הוא משמש להכנת מזון. אוכלוסיית הצלופחים במזרח אסיה שאותם מגדלים לייצור מזון נעלמה כמעט לחלוטין ובאזור מבקשים להגדיל אותה באמצעות צלופחים מארה"ב. רשימת המינים האדומים כוללת דוגמאות נוספות של מינים הנמצאים במצוקה כלל עולמית. מקום בולט תופסות הזיקיות. 66 מינים של זיקיות נמצאים בסכנת הכחדה בגלל הרס בתי הגידול שלהם לטובת חקלאות או תעשיית העץ המביאה לכריתת יערות. הממצא העגום החדש ברשימה העדכנית הוא הצטרפותם של שני מינים לרשימת הנכחדים. אחד מהם הוא שבלול שהיה קיים רק בגבעה אחת של אדמת גיר במאלזיה ונכחד לאחר שהגבעה נעלמה לטובת כרייה. המין השני הוא חרק מסדרת הצבתנאים שהתקיים רק באתר אחד באי סנט הלנה שבאוקיינוס האטלנטי (שאליו הוגלה נפוליאון). האבנים ששימשו מסתור לחרק נוצלו לטובת בנייה. לכתבה בהארץכתבות קשורות: הצלחה ל"גרינפיס": נאסר דיג הטונה בים התיכון הים התיכון מידלדל מדגים, בעיקר טונה וכרישים אחרינו המבול? פרק שישי: "ים של דמעות" |
ירידה חדה במספר העופות באירופה
מחקר חדש מצביע על צמצום חד באוכלוסיית העופות הנפוצים באירופה בעשורים האחרונים, ככל הנראה בשל פיתוח מואץ וזיהוםמאת צפריר רינת, 5/11/2014אוכלסיית העופות באירופה הצטמצמה באופן ניכר בשלושת העשורים האחרונים, כך עולה ממחקר חדש בבריטניה. לפי הממצאים, הירידה ניכרת בעיקר בשכיחות של מיני עופות נפוצים וידועים כמו דרורים וזרזירים, והיא מדאיגה בשל החשש שגם יכולתם הכללית של העופות לספק שירותים חשובים למערכות אקולוגיות תרד. המחקר החדש נערך על ידי חוקרים מאוניברסיטת אקסטר בבריטניה, הארגון הבריטי המלכותי להגנת עופות והרשת האירופית לניטור עופות. הוא התפרסם בכתב העת ECOLOGY LETTERS. החוקרים עקבו אחר מצבם של מיני עופות באירופה בשנים 2009-1980. לשם כך הם נעזרו במידע מסקרי עופות שנערכו במשך השנים ורוכזו, בין השאר, על ידי BIRDLIFE, הארגון הבינלאומי להגנה על עופות. הסקרים נערכים בין השאר באמצעות מתנדבים רבים בכל רחבי היבשת העוסקים מדי שנה בספירת עופות. על פי המחקר, קטן מספר העופות בשלושת העשורים האחרונים במאות מליונים. למעלה מ–90% מתוך ירידה זו התרחשו ב-24 מהמינים הנפוצים ביותר של עופות ובהם חוגלית, דרור הבית, זרזיר וזרעית. רבים מהמינים שבאוכלוסיותיהם היתה מגמת ירידה נפוצים בעיקר באזורים הכפריים והחקלאיים באירופה. לכן נראה שהסיבה העיקרית להיעלמותם היא קצב מואץ של פיתוח באזורים אלו או חשיפה לגורמי זיהום שונים. 
עוד כתבות בנושא
לעומת זאת נרשמה עלייה באוכלוסיית המינים הזוכים להגנה, חדשות מעודדות המראות שמאמצים מסוג זה יכולים להצליח. אחת הדוגמאות הבולטות לכך היא השיפור במצב אוכלוסיות החסידות הלבנות בזכות הגנה על בתי גידולן ומאמצים רבים לצמצם צייד בלתי חוקי שלהן. דוגמה נוספת היא של העוף הדורס ממין זרון סוף שאוכלוסייתו נמצאת גם היא במגמת התאוששות. עוף נדיר זה חולף בעונת הנדידה גם בשמי ישראל וזוכה להגנה מלאה, לעומת מדינות שכנות שבהן הוא ניצוד לעתים קרובות. פעולות ההגנה על עופות ממוקדות כיום בשטחים שבהם נמצאים המינים הנדירים. לדעת החוקרים יש להשקיע מאמצים רבים יותר בהגנה על מערכות אקולוגיות ושטחים פתוחים באזורים נוספים. "זאת קריאת אזהרה מהעופות בכל רחבי היבשת" אמר ריצ'רד גרגורי מהחברה המלכותית לשימור עופות. "די ברור שהדרך בה אנו מנהלים את הסביבה אינה בת קיימא עבור מינים רבים של בעלי חיים המוכרים לנו". הסיבה לדאגה מהירידה באוכלוסיות של מינים כמו דרורים וזרזירים היא תפקידם החשוב במערכות אקולוגיות. עופות אלו מפיצים זרעים ותורמים להאבקה של צמחים שחלקם משמשים לגידול מזון. הם גם מסייעים בוויסות של אוכלוסיות מזיקים ובכלל זה חרקים הגורמים נזקים לגידולים חקלאיים. החוקרים מציינים שהמגע עם רבים ממיני ציפורים אלה חשוב גם לבני אדם ומהווה אחד האמצעים העיקריים שלהם לקשר עם הטבע. עם זאת, לעתים התרבות יתר של מינים אלה גורמת דווקא לנזקים, כמו במקרה של עורבים אפורים הפוגעים באוכלוסיות של עופות שיר. לכתבה בהארץ |
רגע בטבע 2014: האגודה הישראלית לצילום בטבע
| ||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
1-10 of 85