נקמת הטבע: היעלמות חיות בר גרמה נזק חמור לסביבה

פורסם: 7 ביוני 2012, 7:50 על ידי: Sustainability Org   [ עודכן 7 ביוני 2012, 7:51 ]

מאת צפריר רינת, 7/6/2012

כבר לפני כמה עשורים חזו מדענים, שהיעלמות חיות בר עקב פעילות האדם תגרום נזק חמור לסביבה. מחקרים מהעת האחרונה מראים בפירוט איך זה קורה.

הכחדת חיות בר מחוללת בטבע טלטלה, שתוצאותיה הולכות ומתבררות כהרסניות במובנים שלא היו ידועים בעבר למדענים. מחקרים של השנים האחרונות מלמדים, שהיעלמות חיות בר יוצרת תגובת שרשרת, המדרדרת את מצב המערכות האקולוגיות עד כדי איום על יכולת תפקודן.

מדענים חזו כבר לפני כמה עשורים, שהיעלמות של "צרכני על" בשרשרת המזון בטבע תגרום לשינויים משמעותיים בבתי הגידול שבהם התקיימו בעלי חיים אלה. באחרונה הולכים ומתרבים המחקרים המאששים תחזיות אלו. פעילות האדם גורמת להכחדת צרכני העל של המזון בטבע, ובהם מינים כמו שועלים וזאבים, או מיני החתולים הגדולים כמו טיגריסים ויגוארים. מדענים שכתבו סקירה בעניין זה באחרונה לכתב העת "Science" מציינים, שיש קושי להבין את ההשלכות של היעלמות מינים אלה שכן מדובר בתהליכים מורכבים, המתרחשים לפעמים על פני שטחים נרחבים וקשה לעקוב אחריהם.

עם זאת יש מחקרים אמפיריים המלמדים בין היתר, שעם היעלמות הטורפים הגדולים עולה מספר אוכלי העשב שהם נהגו לטרוף, ולדבר יש בתורו השפעה מרחיקת לכת על הרכב הצומח. למשל, ביערות של ונצואלה נעלמו היגוארים עקב פעילות האדם. כתוצאה גדל מספר אוכלי העשב, שהיו מזונם, ואלה דילדלו מאוד את הצמחייה הטבעית.

קשר מורכב בין פעילות האדם, נוכחות חיות בר ותפקוד המערכת האקולוגית התפתח בשמורת סרנגטי בטנזניה. מחלה שפגעה באוכלי העשב באזור הפחיתה את מספריהם, והדבר איפשר התפתחות צמחייה עבותה; כתוצאה גדל מספר השריפות. לאחר שפעילות לחיסון חיות הבר הביאה לביעור המחלה, גדל מספר אוכלי עשב, כמו גנו ותאו. הללו דילדלו את הצומח והקטינו את מספר השריפות.

בפארק ילוסטון בארצות הברית דוכאה הצמחייה הטבעית לאחר שמספר האיילים באזור גדל בעקבות ירי שיטתי בזאבים. לאחר שהוחל ביישום תוכנית להשבת הזאבים, לפני כ-15 שנה, נטרפו חלק מהאיילים, והצמחייה הטבעית התאוששה ושבה להיות מגוונת יותר.

שינויים מרחיקי לכת מתחוללים גם במקורות מים, כפי שמוכיח המקרה של נהר במדינת אוקלהומה שבו דולדלה על ידי האדם אוכלוסיית הדגים המקומית. עם היעלמות הדגים גדל מספר מיני בעלי החיים הזעירים הניזונים מאצות, וקרקעית הנהר נהפכה לשממה חסרת צמחייה.

לפני חודש התפרסמו בכתב העת Nature ממצאי מחקר, המלמד על קשר מורכב ובלתי ידוע עד לאחרונה בין השינויים שמחולל האדם ביבשה לבין עולם החי בים. קשר זה נמצא במהלך מחקר באי פלמירה במרכז האוקיינוס השקט, שבו בדקו מדענים את ההשפעה שיש לנטיעת עצי דקל כגידול חקלאי במקום העצים שגדלו באופן טבעי באזור.

החוקרים ערכו השוואה בין שטח הסמוך לים שבו ניטע מטע תמרים לשטח שבו היתה צמחייה טבעית. בשטח הטבעי יותר המשיכו לקנן שחפים שקיבלו את מזונם מן הים. ההפרשות של שחפים אלה נפלו על הקרקע מתחת לעצים, ומשם נסחפו עם מי גשמים אל הים ונהפכו לדשן המעודד התפתחות בעלי חיים ימיים זעירים. מבעלי חיים אלה ניזונים גם דגי המנטה ריי הנמצאים באוקיינוס.

המדענים ביצעו מעקב אחרי השחפים ודגי המנטה ריי וערכו בדיקות של הרכב הקרקע. הם מצאו, שמספר השחפים המקננים בצמחייה הטבעית היה גדול פי חמישה ממספר השחפים המקננים בעצי דקל, וריכוז חומרי הדשן שנמצאו בסביבה הימית הסמוכה לחוף שבו צמחייה טבעית היה גדול פי 26 מריכוזם כפי שנמצא בסביבה הימית הסמוכה לחוף של עצי הדקל.

איך השפיע הדבר על דגי המנטה-ריי? בתצפיות שערכו החוקרים נרשמה נוכחות קטנה יותר של דגים אלה מול החופים שגדלו בהם עצי דקל. הם לא הסתפקו בכך והצמידו אמצעי מעקב אלקטרוני לשלושה דגים. נמצא, שהם אכן מעדיפים בבירור את האזורים הסמוכים לצמחייה הטבעית.

מה שמקשה על מדענים לעקוב אחרי קשר בין תהליכי הכחדה לשינויים במערכות אקולוגיות הוא התגובה המאוחרת של המערכת לתהליכי ההרס שמחולל האדם. תופעה זו הוצגה באחרונה על ידי החוקר הפיני פרופ' אילקה הנסקי מאוניברסיטת הלסינקי בכנס על מגוון ביולוגי, שנערך באוניברסיטת תל אביב.

הנסקי ציין, שבאזורי יערות שהאדם פגע בהם מצאו חוקרים מגוון רחב של מיני בעלי חיים גם לאחר שהנזק נגרם. אולם כאשר אותם אזורים נחקרו כמה עשורים אחר כך התברר, שיש ירידה משמעותית בעושר המינים כתוצאה של ההשפעה המצטברת לאורך זמן של הרס בית הגידול הטבעי. "משמעות הדבר היא, שאנחנו עושים הרבה פעמים הערכת חסר של חומרת ההכחדה", אמר הנסקי. הוא מכנה תופעה זו extinction debt (חוב הכחדה) וטוען, שההיעלמות האטית של המינים היא החוב שהטבע גובה על הנזק האקולוגי שנגרם. האדם יכול "לשלם" את החוב באופן חלקי לפחות, אם הוא מצליח לשקם את המערכת האקולוגית שאותה הרס.

 

לכתבה בהארץ

 
Comments