הירוקים - משפרי תכנון, לא מעכבי פיתוח

נשלח 5 בנוב׳ 2014, 12:41 על ידי Sustainability Org   [ עודכן 5 בנוב׳ 2014, 12:41 ]

החפיף והאלתור מתחלפים בהדרגה במערכת תכנון סבלנית יותר, המסוגלת להתייחס להבטים בעלי חשיבות מכרעת בהשפעה על הסביבה

מאת צפריר רינת, 4/11/2014

בתוך קלחת החפיף והאלתור המאפיינים את ההוויה הישראלית התפחתה בשנים האחרונות גם הוויה חלופית. כזאת המנסה להתייחס למגוון של נושאים, לבחון אותם ולתכנן מראש כדי להגיע לתוצאות טובות יותר.

באחרונה התפרסמו שני ספרים המתעדים את המאמצים לתכנן ולחשוב אחרת. הספר של המתכנן אפרים שלאין, "גשרים וגישורים — סוגיות בתכנון תשתיות בישראל", עוסק במגוון אתגרי תכנון ובנייה; ואסופת המאמרים "שיקולי קיימות בעיצוב גנים בערים בישראל", שערכו פרופ' יצחק שנל, העומד בראש המעבדה לחקר הסביבה העירונית באוניברסיטת תל אביב, ושני חוקרים במעבדה, אנדה רוזנברג וגלעד רונן, המנתחים את השינוי שחל בהתייחסות לשטחים האמורים לספק איכות חיים ופנאי בסביבה עירונית צפופה.

שלאין היה, בין היתר, המתכנן של הוועדה לתשתיות לאומיות. ספרו מתאר שלבים שונים בהיסטוריה התכנונית של ישראל, שלא פעם נדרשה לתכנון מזורז כדי לענות על צרכים דחופים כמו מגורים לעולים שהגיעו בהמוניהם בפרק זמן קצר. בהדרגה התגבשה גם מערכת תכנון סבלנית יותר, המסוגלת להתמודד עם תוכניות בהיקף משמעותי, תוך כדי התייחסות להבטים בעלי חשיבות מכרעת בהשפעה על הסביבה. למשל, הקמת מתקני התפלה הוצגה כצורך דחוף, אבל מוסדות התכנון הצליחו להביא לכך, שמערכת הכניסה של צנרת מתקן ההתפלה מהים ליבשה תתבצע תוך כדי שמירה על החוף.

מנהרת הרכבת מירושלים לתל אביב, בחודש שעבר
מנהרת הרכבת מירושלים לתל אביב, בחודש שעבר. צילום: אמיל סלמן

בתוכניות שמתאר שלאין יש התייחסות מעניינת לתפקיד של הירוקים, שלפעמים מוצגים (לא בספר) כמעכבי פיתוח. על המאבק נגד סלילת כביש חוצה ישראל כותב שלאין: "אין ספק שהמאבק הסביבתי וההתנגדות בציבור... הביאו את המערכת הציבורית, חברת כביש ישראל והזכיין, חברת 'דרך ארץ', לגבש צוותי עבודה, להגיש מכרזים, תוכניות ותסקירי השפעה על הסביבה ברמה מקצועית וארגונית מאוד גבוהה. ההתייחסות לתכנון הסביבתי ולתרבות הביצוע והתפעול היו לאבן דרך... זכויות רבות שמורות ועומדות למאבק הסביבתי כמציב רף גבוה מאוד בביצוע תשתיות".

שלאין מייחס חשיבות רבה להחלטות בתכנון גשר בקו הרכבת המהיר תל אביב־ירושלים, העובר מעל נחל יתלה, במקום בעל ייחוד נופי, המתחבר למנהרה בתוך ההר, שדרכה תעבור הרכבת. כדי למנוע נזק חמור לסביבת הנחל הוחלט באופן יוצא דופן לפרוץ את החיבור מהגשר למנהרה לא מבחוץ, אלא מבטן ההר, מה שהביא לשמירת הנחל. במקרה הזה טענו הירוקים, שלא היה צריך כלל להקים גשר בקטע הזה והיה אפשר גם כאן להעביר את הרכבת בתוך מנהרה.

אסופת המאמרים בעריכת פרופ' שנל, רוזנברג ורונן עוסקת בגנים וכוללת ממצאים מחקריים על התועלת הרבה הטמונה בהם — יצירת סביבה אקלימית קרירה יותר, מיתון השפעות של זיהום אוויר ורעש, ומקור למגוון של מיני צומח וחי. כך מתואר בה, למשל, כיצד ניתן לתכנן גינות עירוניות בעלות צמחייה שתסייע למשוך מינים רבים של פרפרים.

תרומה חשובה ביותר של הגנים היא שילובם בסביבת החיים העירונית. בהקשר זה מתוארת באסופה החשיבות הגוברת של גנים לאוכלוסייה הערבית. בשנים האחרונות חקר פרופ' שנל עם דיאנא סעדי מבית הספר ללימודי סביבה באוניברסיטת תל אביב את החשיבות שמייחסים האזרחים הערבים לגינות ופארקים. על פי המחקר, פארקים הם מקום חשוב לאינטראקציה בין יהודים לערבים ויוצרים הזדמנות ללמוד אלה על אלה.

אבל לצד זאת ממשיכים להתקיים גם המתח והדחייה בין שתי האוכלוסיות. הערבים המבקרים בפארקים מנכסים לעצמם את המרחב הציבורי שממנו הם מודרים לעתים קרובות, ובכך הם מחזקים את האנטגוניזם היהודי. הביטוי לכך הוא הניסיונות למנוע מערבים גישה לפארקים בערים יהודיות באמצעות גביית תשלום ממי שאינם מתגוררים בערים אלו. המסקנה של החוקרים היא, שיש להרגיל את הציבור היהודי לכך שאין לו מונופול על המרחב הציבורי והוא משותף לכלל האזרחים.

בשנים האחרונות קבעו משרדי ממשלה מכסות לשטחים ציבוריים על פי מספר התושבים, כדי שיהיה אפשר להבטיח את קיומם של שטחים ירוקים בהיקף הנדרש. אבל אין די בהבט הכמותי, כפי שמציין בספר ד"ר יודן רופא מאוניברסיטת בן גוריון, המתמחה בתכנון עירוני. ד"ר רופא טוען, שהמכסות לא הביאו לפיתוח שטחים ציבוריים איכותיים וכי התפישה של גנים ציבוריים כמרחב נפרד לא הוכיחה את עצמה. לדעתו יש לתכנן שטחים ציבוריים תוך כדי שימוש בכל מרכיבי העיר, כולל ניצול של רחובות לפיתוח על ידי נטיעת שדרות. על פי תפישה זו, הגנים הציבוריים יתפסו אולי שטח קטן יותר, אבל ישמשו ציבור מגוון ויהיה להם ערך רב, כמו לתכשיטים נדירים המקשטים את העיר.

Comments