אם משהו מצלצל לכם מוכר, אז אתם לא טועים. נתניהו לא המציא את היוזמה ברגע. כבר עם כינון ממשלתו הוא החל לקדם רפורמה במערך התכנון והבנייה בישראל, רפורמת המרפסות. אולם נתניהו, שביקש לכאורה רק לזרז את אישורי הבנייה לסגירת מרפסת, הציע בעצם לצמצם את כמות ועדות התכנון, לשנות את הרכבן ולפגוע בזכות הציבור להיות שותף בתהליך.

התוצאה, כפי שטענו מתנגדיו מבית ומבחוץ, תהיה פגיעה באיזונים הנדרשים בהליך התכנון ובראייה הרחבה וארוכת הטווח שהוא דורש. על כן הציעו להפריד בין רישוי לתכנון ולזרז את הליכי הבניה והרישוי, לאחר שהתוכניות עברו את ועדות התכנון בצורה מסודרת ושקופה.

אבל רק פרשת הולילנד, שהדגישה את החשיבות של מערכת תכנון מבוקרת בישראל, הובילה את נתניהו לבחון מחדש את הרפורמה ואת חברי ועדת הפנים של הכנסת לדון בה בכובד ראש.

אקמול למחלה ממארת

גם התוכנית החדשה של נתניהו עובדת על אותו עיקרון. נתניהו מציע להקים ועדות דיור לאומיות (וד"לים), שיעסקו אך ורק בתוכניות בניה למגורים ויזרזו את אישורן. לכאורה, רעיון פשוט ומהפכני, אבל זו היא בדיוק אותה הגברת ואותה האדרת. גם הפעם נתניהו לא מדבר על זירוז הבנייה באתרים בהם התכנון והאישורים כבר קיימים, אלא מבקש לעקוף ועדות והליכי התנגדות ובעצם - לתכנן מהר יותר וללא איזונים.

אולי מישהו צריך להסביר לראש הממשלה, שתכנון אינו בירוקרטיה. מטרתו של מערך התכנון והבנייה היא בראש ובראשונה להבטיח חלוקה צודקת ומבוקרת של הקרקע במדינה בין שטחים לבנייה למגורים, למסחר ולתעשייה, לבין שטחים פתוחים ופארקים עירוניים, כאשר החלוקה בין המתחמים השונים נעשית ברמה הארצית, המחוזית והמקומית.  

ועדות התכנון חייבות גם לתת מראש מענה לנושאים רבים שאפשרו מהלך חיים תקין ואיכותי לאחר שהליך הבנייה יושלם. לא רק על השטחים הפתוחים צריכים לשמור, אלא גם על מאגרי המים, שמחייבים בנייה משמרת מים, ועל הבטיחות והבריאות, שמחייבים תכנון נכון של מערכת הכבישים והתחבורה הציבורית, מערכות ביוב, חשמל ועוד.

זו הסיבה שהליך הבנייה מחייב אינטגרציה מורכבת בין מומחים מתחומים רבים, לצד פתרונות נקודתיים המותאמים לאופיו של כל מקום ומקום. זו גם הסיבה שהציבור יכול להביע את דעתו לפני שהמלאכה הושלמה. ובעצם זו הסיבה שהתהליך לוקח זמן.

גם אם הסרת הבלמים והאיזונים בהליך התכנון והבינוי המזורז שמקדם נתניהו תוביל בטווח הקצר להצפת השוק בהיצע של דירות ולהורדת המחירים, רוכשי הדירות והציבור הרחב ישלמו את המחיר בעתיד שבעתיים. המחסור בתשתיות ובגנים ציבוריים ילווה את הדירים מכאן ועד עולם, ומראות של כבישים פקוקים ובתי מגורים הצמודים לאזורי תעשייה מזהמים ולמוקדי רעש או זיהום יציפו את כותרות החדשות. גם הנגיסה בשטחים פתוחים עם ערכי טבע ייחודים ובפיסות חוף נוספות תצמצם עוד ועוד את מרחב המחייה של כולנו ותותיר אחריה מפלצות בטון ותו לא. 

הפתרון של נתניהו: לעקוף את התוכניות הרחבות, לבטל את התנגדויות הציבור ולבנות בלי הכרה, הוא בחזקת אקמול לחולה במחלה ממארת. אפשר לבחון מחדש את המערך הקיים ולהציע חלופות, אפשר להוסיף תקציבים ותקנים בכדי לעבות את המערך ולייעל אותו, אבל אי אפשר לעקוף אותו. נתניהו אולי מבקש להיות רובין הוד, אולם נדמה ששוב יתברר שלכל היותר הוא דון קישוט.

לכתבה באתר ynet