רוצים לחסוך בחשמל? צפו את הבית בקלקר

נשלח 14 בנוב׳ 2010, 22:01 על ידי Sustainability Org

לבנות בית עם בידוד תרמי זה יותר יקר, ועל אף שההוצאה העודפת מתקזזת, קבלנים ודיירים לא ממהרים לפתוח את הכיס

סופ
אביב לביא | 13/11/2010 12:47 
תגיות: בנייה ירוקה

רק אחרי דקות ארוכות של שיטוט באולמות העבודה של מפעל "תרמוקיר", האסימון יורד ואני מבין מה חסר: פחי אשפה. המנכ"ל אלי כהן עולץ למשמע ההערה, ומציג בגאווה את התפיסה הניהולית שלו - אין זבל. "אני מסביר לעובדים ששום דבר לא מיותר, כמעט כל פסולת אפשר להחזיר לתוך התהליך. חבל על הכסף ועל הסביבה. אם אני מוצא משהו זרוק על הרצפה, אוי ואבוי".

ואכן, רצפת הבטון של המפעל שמייצר בלוקים (ירוקים) וחומרי גלם לענף הבנייה, קירחת מאשפה. המתחם מצוחצח כאילו הסתערה עליו פלוגת מנקים חסרי פשרות. שונה כל כך מהנוף של המפעל הישראלי הממוצע, שבו תלי פסולת נערמים בכל פינה. בכל זאת, בחוץ, אנחנו מאתרים שני פחים גלמודים. כהן מחטט בהם בחשדנות. לפתע הוא שולף בכעס פיסת קרטון שהגיעה בטעות לכאן במקום למיכל המיחזור. "תפסתי אותם על חם", הוא אומר. העובדים כבר ישמעו ממנו. לא מן הנמנע שתוקם במפעל ועדת חקירה לבדיקת תולדות הקרטון.

"תרמוקיר" הוקם ב-1985 על ידי חברי קיבוץ חורשים, ושוכן עד היום בפתח הקיבוץ שממוקם בקצה המזרחי של השרון, סמוך לקו התפר. כהן המנכ"ל הוא בן הקיבוץ, ומתגורר מאות מטרים מהארובות. "זה מפעל לואוטק", הוא אומר, "אילו היינו מנהלים אותו בלי להתחשב בסביבה, אילו היינו מרעישים ומזהמים, כבר הייתי שומע מהחברים בקיבוץ, שלא לדבר על זה שהילדים שלי גדלים מעבר לכביש".

עם הראש בקיר

לאלי כהן יש בשורה לתעשייני ישראל: להיות ידידותי לסביבה זה רווחי מאוד. "הבנתי את זה כשנפגשתי עם בנקאית אמריקאית, שאמרה לי בלי בושה: 'אתה יודע מה זה ירוק? ירוק זה דולרים'. מאז אני כל היום חושב איך לחסוך", הוא אומר. "איך לבצע את אותם תהליכים במינימום אנרגיה, במינימום מים, במקסימום ניצול של חומרי הגלם, ובמיחזור של כל מה שאי אפשר להחזיר לתהליך. קניתי ב-35 אלף שקל דחסן שמצמצם פסולת, הוא החזיר את עצמו כבר שבע פעמים. כשהגשנו את המאזן השנתי נשאלתי בדירקטוריון איך יכול להיות שבטור של הפחת כתוב אפס. חשבו ששכחתי משהו".

אבל "תרמוקיר" זכה בתו הירוק של מכון התקנים לא בזכות ההתנהלות החסכונית לכיס ולסביבה. או לפחות לא רק בגללה. המוצר שלו עושה את ההבדל. ספינת הדגל המפעלית הוא בלוק הטיח התרמי, שמתבסס על טכנולוגיה גרמנית. הבלוק עשוי מפולסטירן - מעין פתיתי קלקר במשקל נוצה-שמתנפחים והופכים לשכבה מבודדת. בזכות תכונות פיזיקליות מנצחות, בראשן הולכת חום נמוכה, מדובר במבודד מצוין. על פי תחשיבים, בית ישראלי שמבודד באמצעות טיח תרמי חוסך לפחות 22 אחוז בצריכת האנרגיה לקירור לעומת מקבילו הרגיל.

החום ההולך ומכביד והצורך הקריטי לחסוך באנרגיה היו אמורים להוביל כל קבלן בישראל אל שימוש בפתרונות של בידוד תרמי. אבל במציאות המתסכלת משק הבנייה המקומי עתיר חסמים ופרדוקסים שמותירים את הבנייה הירוקה בשוליים. התקן לבנייה ירוקה-5281 - אינו מחייב, בינתיים רק בניינים ספורים נושאים אותו בגאווה. לבנות בית עם בידוד תרמי זה יותר יקר, ועל אף שההוצאה העודפת מתקזזת בתוך כמה שנים עם החיסכון בחשמל, קבלנים ודיירים לא ממהרים לפתוח את הכיס.


מי שאמורה לתמרץ ולווסת את השוק לכיוון הירוק היא הממשלה, אבל על התסכול שלו מהשמרנות של המשרדים הקובעים - בראשם הפנים והשיכון - כהן יכול לדבר שבוע בלי הפסקה. במקום לקונן הוא שולף בלוק שעשוי מקלקר, ומסביר שבגרמניה זה הלהיט הלאומי: "בכל עיר בגרמניה, אם תדפוק על הקירות של הבניינים שעברו שיפוץ, תשמע קול של קלקר. אילו הייתי שר האוצר, הייתי לוקח עיר מוכת חום ובזבוז אנרגיה כמו בית שאן, שהתושבים שלה חווים בקיץ סבל נוראי, ועושה שיקום אנרגטי לכל הבתים - עוטף אותם בשכבת קלקר. זה דורש השקעה, אבל ההוצאה על צריכת אנרגיה לקירור תרד ב-40 אחוז, וההשקעה תוחזר בתוך כמה שנים. במקום זה, אנחנו מעדיפים להשקיע מיליארדים בהקמת תחנות כוח.

לכתבה באתר nrg
Comments