העירייה חשבה שכמה מתקני מיחזור ופרחים בכיכרות יהפכו את השכונה לירוקה. עוגמת הנפש של ק', אדריכל בכיר וירוק במיוחד

ק', אדריכל בכיר המתמחה בבנייה ירוקה, סיפר לי בחיוך מר על עוגמת הנפש שהסב לו אחד הפרויקטים האחרונים שעבד עליהם. ההתחלה דווקא הייתה רוויית יומרות ואנרגיות ירוקות: ק' קיבל פנייה מעירייה מכובדת ומבוססת, שביקשה ממנו להכין תוכנית ל"שכונה ירוקה".

נוכח מתקפת הפרסומות המפתות שבהן מככבות שכונות ירוקות, חשוב לציין ששכונה ירוקה היא מושג ערטילאי ונתון לפרשנות. אין תקן או קריטריון שמגדיר מהי שכונה ירוקה ומי אינה זכאית לתואר. כפי שמיד יתברר, הערפל הזה מזמין גרסאות שונות ומשונות מצד עיריות ויזמים.

כשמדובר בבניין בודד המצב פשוט יותר: אם הקבלן מצהיר כי הבניין בו הוא מציע לכם דירה הוא ירוק, מומלץ לבקש לראות את תו התקן 5281 של מכון התקנים. בימים אלה, אגב, נשלמת הכנתו של תקן מעודכן, רלוונטי ותובעני יותר, לבנייה ירוקה בישראל. אלא שגם הוא יתייחס לבניין אחד - לא לשכונה שלמה.

ק' הכין קווי מתאר לשכונה שעל פי השקפתו ראויה להיקרא ירוקה: ידידותית לתחבורה ציבורית, לאופניים ולהולכי רגל, מזמינה ערבוב בין אוכלוסיות מסוגים שונים, עם מקסימום התחשבות בכיווני השמש והרוח. ק' היה מרוצה מהתוכנית שלו, העירייה קצת פחות. "כשהם ראו את התוכנית הם נבהלו", הוא אומר. "הם חשבו שמספיק לפזר כמה כלובי מחזור ולשים פרחים באיי התנועה כדי שאפשר יהיה לקרוא לשכונה ירוקה. לא היה להם מושג מה זה אומר באמת. דרכינו נפרדו".

המרחק בין הפרטאץ' הישראלי המוכר לתכנון עירוני סביבתי מתקדם עדיין רב ומתסכל. בדיוק כמו שלא בכל פרבר ששמו מתחיל במילה "סביוני" יש סביונים, כך לא כל שכונה שיש בה קצת דשא היא ירוקה. יודעי דבר, אגב, ממליצים להיות חשדנים במיוחד כלפי שכונות ששמן מכיל הבטחה כפולה: מתחיל ב"סביוני" ומסתיים ב"הירוקה".

לכתבה באתר nrg