היעד החם הבא בענף ייצור אנרגיה סולארית - איטליה

פורסם: 13 באוק׳ 2010, 1:47 על ידי: Sustainability Org
 13.10.2010 מאת אבי בר-אלי

>> הטיסות בקו ישראל-איטליה נהנות מפופולריות גבוהה במיוחד בקרב הקהילה העסקית בישראל מאז נהפך לפני כשנה התחום של ייזום פרויקטי אנרגיה סולארית על אדמת איטליה לטרנד לוהט.

בחודש האחרון, למשל, דיווחה סאנפלאואר (לשעבר גילץ) על רכישת שבעה רישיונות להקמת פרויקטים סולאריים באיטליה וכן על רכישת מתקנים סולאריים נוספים תמורת כ-80 מיליון שקל. זאת, לאחר שבאוגוסט גייסו בעלי השליטה בחברה, רוני בירם וגיל דויטש, 120 מיליון שקל - בעיקר כדי לממן את פעילותם בארץ המגף. כמה ימים לפני כן דיווחה אספן גרופ כי תקים פארק סולארי בדרום איטליה בעלות של 4.4 מיליון יורו (21.5 מיליון שקל). בחברה מדברים על תשואה צפויה פנומנלית של 40% על ההשקעה.

שלושה חודשים קודם לכן דיווחה אלומיי של שלמה נחמה, חמי רפאל ורני פרידריך על הקמת שתי מערכות סולאריות באזור מרקה שבאיטליה תמורת כ-26 מיליון שקל. במקביל סאנריי הישראלית (לשעבר), כבר נמצאת בשלבי הסיום של הפרויקט הפוטו-וולטאי (.P.V) הגדול שלה אירופה (85 מגה-ואט) בהשקעה של 500 מיליון דולר.

המשקיעים הישראלים הסתנוורו ממדיניות התמריצים הנדיבה שאימצו הרשויות האיטלקיות לייצור חשמל באנרגיית השמש, הוקסמו מהפשטות היחסית של הליכי הרישוי במדינה (ביחס למצב בישראל) - והחלו לנהור לאיטליה כדי לבדוק את האפשרות לעסקות תשואה ירוקות.

ההשקעות מתמקדות במתקנים פוטו-וולטאיים בעסקות המניבות תשואה של 15% לפחות. גם גופים מוסדיים, בהם כלל ביטוח ומגדל - בחנו אפשרות להשקיע בתחום, ומנורה כבר מתעתדת להשקיע בפרויקטים כחלק מקבוצה הכוללת יזמים פרטיים ישראלים.

בנייה בתוך 30 יום

ראש הדסק הישראלי של פירמת עורכי הדין הבינלאומית Simmons & Simmons עו"ד אריאל נחמן, היושב במילאנו, גילה לפתע עד כמה צדק כשהחליט לפני שבע שנים להשתקע באיטליה. נחמן, 39, הוא עורך הדין הישראלי-מקומי היחיד באיטליה. משרדו מטפל בלא פחות מ-20 קבוצות משקיעים ישראלים.

את הסיבה לבליץ ההשקעות הסולאריות באיטליה תולה נחמן בעיקר בנפילתה של האלטרנטיבה האטרקטיווית בספרד, שם מוצו המכסות הנדיבות שהעניק הממשל להקמת מתקנים סולאריים - בתעריף שהתברר כנדיב מדי.

לדבריו, הנהירה הישראלית לאיטליה החלה לפני כשלוש שנים ומורכבת ממשקיעים בוגרי השוק הספרדי (דוגמת גילץ), לצד משקיעים שהשוק הישראלי קטן עליהם. "באיטליה יש סביבה חמה מאוד לישראלים, מאוד אוהדת ומפרגנת, כשבין שתי המדינות שוררים יחסים פוליטיים וכלכליים טובים מאוד. אין כאן גילויי עוינות, ומשקיעים ישראלים מתקבלים היטב", אומר נחמן.

תמהיל ייצור האנרגיה באיטליה מבוסס על מוצרי נפט (41.35%) וגז טבעי (36.5%), מסביר נחמן. כתוצאה מכך, סובלת המדינה מתלות גבוהה יחסית במקורות אנרגיה חיצוניים - 85% ממקורות האנרגיה מיובאים לאיטליה לעומת ממוצע אירופי של 65%.

זוהי הסיבה העיקרית לכך שאיטליה הציבה לעצמה יעד לשילוב אנרגיות מתחדשות במשק החשמל - 20% עד 2020. בישראל, לשם השוואה, נקבע יעד יומרני של 10%.

במקביל, אגב, ממשלת איטליה החליטה לפני כשנה לחזור לתכנון תחנות כוח גרעיניות, וקבעה יעד לייצור חשמל גרעיני בשיעור 25% עד 2030 (פרויקטי הגרעין למטרות אזרחיות במדינה הופסקו בעקבות האסון בכור הגרעיני בצ'רנוביל ב-1986).

ב-2003 החלה החקיקה המתמרצת ייצור חשמל באנרגיות מתחדשות באיטליה, והונחה התשתית הנורמטיווית למודל ההזנה (feed in tariff) - מודל המבוסס על הבטחה של פרמיה ליזמים בעבור רכישת חשמל ממקורות מתחדשים, שמגולמת בתעריף החשמל לציבור. ואולם, תשתית חוקתית זו היתה חלקית. היא נתנה למשל לכל מחוז יד חופשית ביישום המדיניות בשטח ויצרה כאוס. מכשול זה אמור להיעלם בתחילת נובמבר, אז יוכפפו המחוזות לרגולציה כלל-ארצית אחידה.

התקנת המערכות הסולאריות באיטליה אינה מוגבלת במכסות. עלות של פרויקט בתחום גבוהה בכ-15% לעומת העלות בישראל, ונאמדת ב-3.5 מיליון יורו למגה-ואט מותקן - אם כי איטליה מבטיחה תעריף רכישה גבוה מזה שבישראל.

התעריפים מסווגים לפי הספק המתקן ומיקום ההתקנה (על גג או על הקרקע), תוך מתן העדפה לגגות. ההתחייבות התעריפית ניתנת ל-20 שנה, כשרכישת החשמל מבוצעת בידי חברת ניהול מערכת (שוק החשמל באיטליה הופרט ונהנה מתחרות).

רישוי המערכות הסולאריות מבוסס על מודל פשוט יחסית, המתעדף באמצעות שני מסלולים התקנות קטנות על גגות: מסלול מואץ למתקנים קטנים של עד 20 קילו-ואט, המאפשר ליזם להודיע על תחילת עבודות ולהתחיל בהן, אם תוך 30 יום לא הוגשה התנגדות ציבורית (רישיון DIA); ומסלול למתקנים גדולים יותר, הכרוך בהליכים סטאטוטוריים מורכבים יותר שעשויים להימשך כמה חודשים (AEU).

בהתאם לרוח התקופה באירופה, גם איטליה עתידה לקזז מעט את תעריפי החשמל - ב-1 בינואר 2011 יופחתו התעריפים המתמרצים ב-18%-20%. זו, אגב, מסביר נחמן, הסיבה לריצה המטורפת הקיץ לרכישת פרויקטים במדינה - שכן כדי לחבר את המתקנים הקטנים והבינוניים לרשת החשמל עד סוף השנה, נדרש להתחיל את הקמתם עד ספטמבר. ב-2012 אמורה להיכנס לתוקף ירידה נוספת של 6% בתעריף היזמי.


"חוטפים פה פרויקטים"

ביום חמישי הקרוב יקיימו לשכת המסחר של מילאנו ובנק הפועלים כנס ראשון להשקעות בענף האנרגיות המתחדשות באיטליה. "המעורבות והעניין האינטנסיוויים של משקיעים ואנשי עסקים ישראלים במגזר האנרגיות המתחדשות באיטליה, כולל במחוז לומברדיה, הפך את ישראל לשוק מטרה בעבורנו", אומר פייר אנדראה קוואלרד, מנכ"ל הלשכה. בלשכת המסחר, מוסיף קוואלרד, רוצים להציע למשקיעים ישראלים שירותים שיקלו עליהם בהקמת פרויקטים חדשים; מדובר, בין השאר, בזיהוי שותפים מתאימים, באיתור עובדים ובאיתור מקורות מימון.

אריאל נחמן, כיצד היית מאפיין את המשקיע הישראלי באיטליה?

"הישראלים הם שחקנים זהירים, ורואים בפעילותם השקעה ארוכת טווח. הם מתמקדים במתקני.P.V. המשקיע הפיננסי הקלאסי רוכש פרויקט תפור, עם זכויות בקרקע, רישיון והתחייבות לחיבור לרשת החשמל. משקיעים עם יכולת לקחת סיכון יזמי קונים קרקע עם רישיון, ומממנים קבלן EPC (תכנון והקמה - א"ב) מקומי או זר.

"רוב המשקיעים הישראלים שמגיעים אלינו מבינים שאם יישבו במגדל בתל אביב וינהלו את הפעילות בשלט רחוק - זו תהיה טעות. צריך להכיר את השוק ואת השחקנים הפועלים בו, להיפגש עם הבנקים ועם הקבלנים. אחרת זה לא יעבוד. מדובר בשוק אסטרטגי מבחינת חברות בינלאומיות רבות, רף הכניסה אליו נמוך - ולכן חוטפים פה פרויקטים".

אם כך, מהו הערך המוסף של הישראלים?

"הישראלים הם דינמיים מאוד, מתוחכמים, נחושים, יש להם כסף והם פשוט נמצאים פה - ולמדו את השוק. יש קבוצות שמסתובבות כאן כבר שנה ולא מוותרות. להערכתי, נקרא על יותר עסקות ישראליות ב-2011".

ומה לגבי המימון?

"המימון הוא לא דבר בנאלי וקל. הבנקים פיתחו התמחות בענף, ודורשים ביטחונות ושעבודים על הזכויות בקרקע, על הרישיון עצמו ועל התזרים העתידי. המימון מגיע כ-Project Finance או בליסינג. הרבה משקיעים ישראלים עברו כאן תהליך של שינוי תפישתי. הראשונים, באו מעולם שמרן יחסית וראו בפעילות השקעה נדל"נית לכל דבר. עד מהרה הם למדו שמדובר בשוק אגרסיבי, שבו חבילה תפורה של קרקע-רישיון-קבלן EPC ופרויקט Key-Turn (קבלני) לא מספיקה.

"עם הזמן הם למדו שצריך לפעמים לסגור במהירות עסקות בהון עצמי מלא, ורק אחר כך להשיג מימון בנקאי. הבנקים נהפכו לקשוחים יותר מאז המשבר, ומימון חברות ישראליות אינו מובן מאליו. המימון תלוי בוותק של הלקוח ובטיב הפרויקט ודורש מערכת יחסים הדוקה בין היזם למממן".

ואיך המשקיע הישראלי מקבל את כללי השוק האלה?

"רוב המשקיעים מנסים ללכת על מימון בנקאי, אבל כשהם מבינים שזה קשה - הם מתחילים בפול אקוויטי. כך שהם נכנסים תחילה לפרויקטים קטנים יחסית, ורק אחרי שלמדו את התהליך, פיתחו יחסי אמון עם הבנקים ויצרו קשר עם קבלני ה-- EPC הם מחפשים את פרויקטי עשרות המגה-ואט".

"מסתובבים פה המון ישראלים, והעלייה לרגל רק גוברת. יש אמנם יותר התבוננות מאשר עסקות בפועל, אבל מדובר בהליך למידה וסינון, כי אתה רואה משקיעים שרואים בשוק האיטלקי שוק אסטרטגי, ומשקיעים הרבה זמן ואנרגיה בלמידתו".

מה לגבי המשקיעים מוסדיים?

"הם מתחילים בקטן. הם מבינים שיש תהליך למידה ושמדובר בשוק דינמי ותחרותי".

ומה לגבי שחיתות?

"לא נתקלתי בזה, אבל כן נתקלתי בשאלות בנוגע למאפיה הסיציליאנית".

לכתבה בדהמרקר



Comments