איל הנדל"ן היהודי-בריטי וינסנט צ'נגוויז: "אהיה מיליארדר הקלינטק הראשון"

פורסם: 4 בנוב׳ 2010, 8:08 על ידי: Sustainability Org   [ עודכן 4 בנוב׳ 2010, 8:14 ]
 04.11.2010 איתן אבריאל

לא קל לרדת לסוף דעתו של וינסנט צ'נגוויז, והוא יודע זאת. "כמעט תמיד, אחרי עשר דקות של שיחה, אני רואה את המבט בעיניו של בן שיחי, ואני יודע שאני מאבד אותו", אומר לי צ'נגוויז בדיוק עשר דקות לאחר תחילת פגישתנו. זו לא בעיה של שפה. צ'נגוויז הוא מולטי-מיליונר יהודי שחי בלונדון זה 30 שנה, והאנגלית שלו טובה. האתגר טמון במורכבות העשייה שלו ובעסקים שהוא מפתח. צ'נגוויז אמנם אינו טכנולוג אלא פיננסייר, אך ההיסטוריה הפרטית שלו מוכיחה כי הוא לעולם אינו שוקט על שמריו. צ'נגוויז ינסה ללכת למקומות שמעטים, או אף לא אחד, הלכו בהם לפניו.

מוצאה של משפחתו מעירק - נצר לאותה קהילה ידועה שהתבלטה ביכולות מסחר יוצאות דופן - ואביו אכן סחר במגוון של מוצרים. צ'נגוויז נולד באירן, לשם עקרה המשפחה בהמשך הדרך, אך עם פרוץ המהפכה ב-1979 היא נאלצה לעזוב, כמו שאר יהודי אירן, והתמקמה בלונדון. את תקופת לימודיו האקדמיים העביר צ'נגוויז דווקא בצפון אמריקה: את התואר הראשון השלים באוניברסיטת מקגיל הקנדית ולאחריו המשיך ללימודי MBA באוניברסיטת NYU בניו יורק. בתום הלימודים חזר לעבוד בלונדון.

*צילום: אייל טואג

הרקע העסקי של צ'נגוויז מוכר לרבים: מסחר במטבעות ובסחורות. הוא סוחר בכסף שלו, באמצעות חדר עסקות פרטי, מדי יום. "כשנכנסתי לזה באופן קבוע היה לי מודל עסקי", מסביר צ'נגוויז. "חיפשתי מתודולוגיה שתיצור לי ארביטארז'" (רווחים ללא סיכון, א"א). בהמשך הראיון מתברר שלא משנה להיכן פנה, צ'נגוויז הוסיף לחפש את אותו עיקרון: מודל פיננסי כלשהו, קונסטרוקציה מימונית לא מקובלת, שיצרו לו רווחים נאים - מבלי שהוא עצמו יידרש לקחת סיכונים. "כיום אני מתעניין במסחר פיננסי באמצעות אלגוריתמים - אני רוצה מאוד ללמוד את זה. השווקים מונעים כיום על ידי הרבה מאוד גורמים כלכליים, יש כספים רבים שנוצרים בגלל התערבות של ממשלות ולא תמיד קל לזהות זאת. יש מדינות שלא עושות כלום, ויש כאלה שמנסות להוריד את המטבע שלהן. זה נהיה קשה".

בניגוד לרבים הטוענים שאי אפשר להרוויח ממסחר במטבעות, בגלל העומק והתחכום של השוק, צ'נגוויז חושב אחרת: "אפשר לעשות כסף, רק צריך למצוא את הדרך הנכונה". לכן הוא ממשיך לסחור: "אנחנו נוטלים פוזיציות תוך-יומיות - מרמה של כמה עשרות אלפי דולרים עד לרמה של כמה עשרות מיליוני דולרים. באוגוסט 2007 הפסדתי 70 מיליון דולר ביום אחד".

תחום המט"ח אמנם היה, וממשיך להיות, תחביב רציני עבור משפחת צ'נגוויז, אבל את הכסף הגדול הם עשו דווקא בנדל"ן. בקהילה העסקית בלונדון מכירים היטב אותו ואת אחיו, ויקטור, שם הם מתויגים כנדל"ניסטים. צ'נגוויז ויגאל אהובי, ישראלי שפעל שנים רבות בלונדון, חלקו בתחילת הדרך חדר אחד במשרד קטן.

"ב-1988 נכנסנו, אחי ואני, לנדל"ן מסחרי בבריטניה, במסגרת חברת רוטש פרופרטיז שהקמנו. באמצע 1990 הבנו שהשוק מתחיל להיות סחיר הרבה יותר, וביצענו את פעולות האיגו"ח הראשונה בבריטניה - פעולה שבה מנפיקים אג"ח על נכס נתון, ומוכרים אותן כנגד זרם המזומנים שהוא מייצר", נזכר צ'נגוויז. כך למשל, השניים קנו בניין ב-46 מיליון ליש"ט ומכרו את שכר הדירה העתידי ב-50 מיליון ליש"ט. "ועוד נשארנו עם היתרה", מוסיף צ'נגוויז. "ראינו את הארביטארז' שנוצר בין השוק הפיננסי לבין שוק הנדל"ן, הייתי הראשון שזיהה את זה, וגם הראשון שביצע את זה".

כך הוסיף העסק לגדול. ב-2003, מספר צ'נגוויז, כבר צברו השניים תיק נכסים בהיקף של כ-4 מיליארד ליש"ט, כולו בנכסים שנרכשו. מיד לאחר מכן נמכר זרם המזומנים לחברות ביטוח, ולאחר מכן גם לבנקים. "המכונה עבדה: לוקחים בניין ב-10 מיליון, מקבלים דירוג איכותי מחברת הדירוג, ומוכרים את שכר הדירה, או את החכירה, ב-12 מיליון. סגרנו עסקה של 300 מיליון ליש"ט עם חנויות של רשת המרכולים טסקו, וכך גם עשינו עם רשת המלונות הילטון".

אלא שבמשבר הפיננסי של 2008 הכל נעצר בחריקת בלמים, תוצאה לא מפתיעה לאור העבודה שאג"ח אלה והדירוגים שקיבלו התבררו כמופרכים - מה שרק הוסיף לחומרת המשבר. "הבנקים כיום כבר לא מבצעים כאלה עסקות. כשבנק מחליט להשקיע בנכס, הוא פשוט רוכש אותו. עסקות איגו"ח של נכסים מסחריים, עם המודל של קנייה-איגו"ח-דירוג-מכירה, נעצרו כמעט לגמרי. הקהילה הפיננסית איבדה את האמון במודל. אני חושב שהחברות שביצעו את הדירוג לא ממש הבינו את הסיכונים".

מה הן לא הבינו?

"בעסקות כאלה יש בעיה של תזמון זרם התשלומים. אם אתה גוף מוסדי ואתה רוכש את ההכנסות מבניין בעסקה לחמש שנים, זה לא מתאים לך כי המחיר של הנכס יכול לזוז ואז בעצם אתה רוכש את האג"ח של הבניין - ולא את שכר הדירה".

למרות המכה, צ'נגוויז מתרפק על הימים הטובים: "זו היתה תקופה טובה. בשנה אחת, בין 2001 ל-2002, רכשנו נכסים ביותר ממיליארד ליש"ט".

ומה קרה לכל הנכסים הללו?

"המשבר היה קשה. הפסדנו הרבה כסף, ואנחנו עדיין מנהלים את ההשלכות שלו, כלומר מנהלים את החובות. במקביל לעצירת העסקים בשוק המסחרי, זיהינו מודל עסקי בשוק המגורים, וחזרנו לרכוש נכסים - אבל רק כאלה מסוג Freehold".

בישראל אין לנו כזה דבר. תסביר, בבקשה.

"כשקבלן או יזם בונה בניין, הוא מוכר את הדירות ואת השטחים בזיכיון לשנים ארוכות, ובסוף הוא נשאר עם הגג, עם ניהול הבניין, עם החניון ועם דברים נוספים כמו אפשרות עתידית לשינוי ייעוד. את זה אנחנו קונים, ומנהלים. זה מייצר לנו זרם מזומנים בטוח, שבאמצעותו אנחנו קונים עוד ועוד נכסים כאלה. הצלחנו להגדיל את תיק הנכסים הזה באופן משמעותי מאוד - יש לנו מאות אלפי מ"ר. המודל הוא ניהול עסקי של הגבייה, ויש לנו אופרציה המאפשרת זאת. בגלל היציבות של זרם ההכנסות אתה יכול לגייס הון בעלות נמוכה מאוד, ולממן התרחבות באופן אגרסיבי".

אם כך, גם אחרי המשבר, אתה עדיין מעורב בשוק הנדל"ן הבריטי. הוא התייצב?

"כרגע המחירים מחזיקים בכלל לא רע. בצד המסחרי זהו עניין של הדיירים, ולכן אני חושב שמדובר בעסק יציב מאוד. גם שוק המגורים בלונדון התנהג יפה, כי השוק ניזון מכסף בינלאומי. שוק הנדל"ן בלונדון לא מושפע מהכלכלה הבריטית, אלא מיכולת הקנייה של משקיעים בכל מקום, כולל במזרח התיכון ובסין. לכן הוא חזק. ביחס לרמה של 2007, לפני המשבר, התשואות בשוק לא השתנו במידה רבה".

500 מיליון דולר בקלינטק

צ'נגוויז אינו אדם נינוח. לראיון, שנערך בחדר מיוחד ששכר לצורך העניין במלון דן שברחוב הירקון, הוא הגיע מלווה בשורה של עוזרים: הנציג בישראל, העוזרת האישית ואיש יחסי הציבור. הוא היה מתוח בעת הצילומים, אולי כי נחתך בגילוח וחשש שהתוצאה לא תחמיא. מדוע התמונה כה חשובה? ייתכן שהתשובה נעוצה בעובדה שצ'נגוויז רווק. הוא בן 52, מעולם לא התחתן, וגם לא מתכנן לשנות את הסטטוס בקרוב. הוא חי בשכונת מאייפר היוקרתית שבלונדון, יש לו שני ילדים ממערכות יחסים קודמות, והוא נוהג לבלות באינטנסיביות בכל המקומות הנכונים. "מעולם לא היה לי זמן לחתונה", הוא מסביר.

אלא שהמסחר במטבעות, הנדל"ן המסחרי שהפך אותו ואת אחיו לעשירים והמעבר לנדל"ן למגורים - כל אלה הם מבחינתו סיפורי האתמול. כעת יש לצ'נגוויז עסק חדש ועניין חדש הנוגעים לתחום חם: קלינטק. צ'נגוויז מדבר על מודלים פיננסיים מקוריים, מורכבים ואולי מעט מוזרים שנוגעים למיליארדי הדולרים שזורמים בעולם הקלינטק. עולם זה כולל בתוכו את ההשקעות ה"ירוקות", את הביו-מד ואת התקציבים הממשלתיים הענקיים שהם מייצרים. מהי המטרה? צ'נגוויז אינו מהסס: "אני רוצה להיות מיליארדר הקלינטק הראשון בעולם".

איך יעשה זאת בדיוק? כאן מתחילים העניינים להסתבך. לצ'נגוויז אין משנה חד משמעית אלא סדרה ארוכה של השקעות, תוכניות, ניסיונות ורעיונות להשקעות בתחום הקלינטק. חלקם, בהיקף של מאות מיליוני דולר, כבר בוצעו, אך רוב הרעיונות הם בהתהוות, או נמצאים עוד על הנייר. לאחר דקות ארוכות של הסבר, מתברר שצ'נגוויז מנסה לבנות מעין אקו-סיסטם פיננסי של עולם הקלינטק. עולם שבו מתערבבים השקעות בטכנולוגיה יחד עם שיתופי פעולה עם חברות ענק, עם סטארט-אפים, עם מדינות ועם גופי סיוע בינלאומיים.

הנה דוגמה ליזמות פיננסית מורכבת שכזו: במדינות רבות בעולם, כשחברה זרה זוכה במכרז גדול, היא נוטלת על עצמה התחייבות להשקיע חזרה במדינה כחלק מתמורת העסקה, או לרכוש מתוצרתה. הדוגמה הקלאסית היא בתחום הביטחוני: חברה מוכרת נשק לצבא כלשהו, ומתחייבת לבצע כמות מסוימת של "רכש גומלין" (offset) לקנייה של מוצרים מתוצרת אותה מדינה.

לחברה אין עניין רב ברכש הגומלין, אבל זו התחייבות שעליה למלא. במקביל, המדינה הרוכשת מנהלת לעתים קרובות מדיניות סביבתית לאומית, למשל מדיניות שמטרתה הפחתת פליטת גזי חממה, בניית מקורות אנרגיה חלופיים או השקעה ביערות. אותה מדינה מוכנה במקרים רבים לעודד את העדיפות הלאומית הזו במגוון דרכים, כולל מתן "גורם הנחה" לחברות שחתמו על עסקות רכש הגומלין - אם את ההתחייבות לרכש גומלין יבצעו דווקא בתחום הקלינטק. במקרים מסוימים עשויה ההנחה להיות משמעותית מאוד, עד כדי הפחתת ההתחייבות לרכש גומלין בשיעור של 50%-80%, אם יתרת ההשקעה תהיה "ירוקה". הבעיה היא, כמובן, שלחברה הזרה - כמו במקרה של מכירת נשק - אין התמחות, הבנה או עניין בהשקעה בקלינטק.

כאן נכנס צ'נגוויז לתמונה: הוא המתווך שיוביל להתממשות העסקה באמצעות רכישת ההתחייבות של החברה הזרה - והוצאתה לפועל - בזכות הידע שלו בתחום הסביבתי. בשלב זה בשיחה - כשמדברים על החברה שבה משקיע צ'נגוויז את עיקר מרצו - עיניו נדלקות.

חברת קונצנזוס ביזנס גרופ, הרשומה בבריטניה, היא המסגרת העסקית שבה פועל צ'נגוויז בענף הקלינטק, וההתמקדות היא בכל מה שקשור לטכנולוגיה "נקייה" ולתשתיות סביבתיות. בארבע וחצי השנים האחרונות השקיעה כ-100 מיליון דולר והתחייבה להשקיע 400 מיליון דולר נוספים, תוך יצירה של תיק השקעות מרשים. ההתחלה היתה באמצעות השקעה בכ-15 קרנות הון סיכון המתמחות בקלינטק. מנהליו יושבים בוועדות הייעוץ והאסטרטגיה שלהן, במטרה להעמיק בהבנת התחום.

מדובר בקרנות קנדיות המתמחות בהשקעה בחברות צעירות, בקרנות אמריקאיות מהחוף המערבי שמתמקדות בהרחבת עסקים קיימים ובקרנות נוספות מאירופה. קרנות אחרות מתמחות בהשתתפות בפרויקטים של תשתית בתחומי האנרגיה הסולרית ואנרגיית הרוח, שפועלות באסיה, באירופה ובאפריקה. הרעיון הוא להשיג גישה לטכנולוגיות חדשות, וכן להשיג מידע על עולם הקלינטק והביו-מד ועל חברות חדשות המחפשות מימון.

לאחר מכן, עם המידע שהצטבר, החליט צ'נגוויז להשקיע ישירות בחברות סטארט אפ במגוון של שלבים - עד כה מדובר בכ-40 חברות. ההשקעה היא החל ב"סיד", דרך מימוני ביניים, ועד השקעה באמצעות רכישת מניות בבורסה - ההשקעות הישירות כוללות פארקים של אנרגיה סולרית וטיפול במים. החברה גם מנהלת קרנות בעצמה, אך תמיד יחד עם אחרים: את קרן הקלינטק "מאסדר", היא מנהלת יחד עם קרדיט סוויס ועם ממשלת אבו דאבי.

היהלום שבכתר הקלינטק של צ'נגוויז הוא קרן "אבולושן 1", שבה הוא גם היזם והשותף המנהל. מדובר בקרן של 100 מיליון דולר, המתמחה בקלינטק ובפרויקטים סביבתיים בדרום אפריקה. המיוחד שבה הוא העובדה שהשותפים שהשקיעו את הכסף הם גם בנקים, קרנות וגופים ממשלתיים כמו הבנק העולמי, הבנק לפיתוח אפריקה וקרנות ממשלתיות לסיוע - של שווייץ, פינלנד ונורווגיה.

"אבולושן" סגרה את הגיוס ביוני האחרון. "זו קרן הפרייווט אקוויטי הראשונה בעולם שתתמחה באפריקה, והרעיון הוא להביא התמחות פיננסית וטכנולוגית בחתומי הקלינטק למדינה הזו", אומר צ'נגוויז, ומספק דוגמה: "כיום מבינים שיערות הם הדרך הטובה ביותר לצמצם את שיעור גזי החממה באטמוספירה - הגזים היוצרים את אפקט החממה. כל העולם מחפש לשתול יערות ובמקביל לעצור את ההרס שלהם. מדינות מתחילות להעניק כסף למי שיוצר מקומות עבודה וסביבה חקלאית שלא דורשת חיסול יערות. שם, למשל, אנחנו יכולים להשתלב".

במה אבולושן צפויה להשקיע? צ'נגוויז מסביר כי הקרן תשקיע בכל דבר - כל עוד מדובר בהשקעה בקלינטק. היא יכולה להשקיע בסטארט-אפים, בבניינים ירוקים ובפרויקטים שמטרתם יצירת אנרגיה חלופית, חיסכון באנרגיה, שיפור איכות האוויר והמים וניהול פסולת. עבור קונצזוס והיו"ר שלה וינסנט צ'נגוויז, מדובר בהתחלה של מודל: יוזמים קרן שפועלת למטרות רווח, לוקחים את הכסף מממשלות ומחברות שחייבות להשקיע מתוקף הסכמי רכש גומלין - ובדרך מחברים לסיפור את הסטארט-אפים ואת הטכנולוגיות שבהם הוא קשור בכובעים אחרים.

מבחינת צ'נגוויז, זוהי רק הוכחה להיתכנות של מודל, שאותו הוא מתכוון לשכפל ולשכלל במקומות אחרים. הוא מדבר על הקרן כפי שדיבר על עסקת האיגו"ח הראשונה שלו בשוק המשרדים בלונדון, וההתלהבות מוכיחה שהוא מרוצה מהחידוש. איכשהו, הוא גם חולם לחזור לפעול בבריטניה: "האמביציה שלי היא ליצור מעין קרן של קרנות, הכוללת את כל הטכנולוגיות הסביבתיות, ולחדור לתעשייה הבריטית ולנדל"ן הבריטי, שאת רובו צריך להחליף כי התשתיות הן לעתים בנות מאות שנים. מים, חיבור לחשמל, גז - את כל אלה צריך להחליף, והחוק מחייב לעשות זאת בשיטות חדשות. לנו יש אותן". צ'נגוויז גאה ברצף הרעיונות שהוא מציג: "נו", הוא לא מתאפק ופונה אלי, "מה אתה אומר על המודל זה? לא היית רוצה להצטרף אליו?"

ישראל פותחת דלתות

מי שהצטרף לעסקי הקלינטק של צ'נגוויז בישראל הוא דורון דבי, נציגו בארץ, ובשנים האחרונות היו השניים בהחלט עסוקים: ההשקעות של קונצנזוס בישראל מסתכמות כיום בכ-50 מיליון דולר, ומתבצעות בעיקר באמצעות קרנות הון סיכון וחממות. בהשקעות הישראליות נכללות הקרנות הדסים, פלנוס, פרגון, מדיקה, מעיין, אינפיניטי, אקווה-אגרו וחברת חץ אקולוגיות, העוסקת במיחזור אשפה. וישנן גם השקעות מסוג שונה, כמו בחברת אפליסוניקס, המייצרת מכשירים להסרת שיער. "אנחנו לקראת סגירה של השקעה נוספת בישראל, הפעם בתחום הביטחון, במה שמכונה Homeland Security. ההתמקדות שלנו היא ב'עיר הבטוחה'", מסביר דבי. "הכוונה היא להשקיע בטכנולוגיות של זיהוי, ביטחון ומעקב ובחברות שמוכרות ישירות לשירותי הביטחון. בכוונתנו להעמיק את ההשקעות בישראל באופן משמעותי, ובאחרונה ניגשנו למכרז הממשלתי להקמת המרכז לאנרגיה מתחדשת, יחד עם אלביט, רפאל, אורמת, ואוניברסיטת בן גוריון".

צ'נגוויז סבור כי הפעילות בישראל תאפשר לו לקבל לגיטימציה כלל-עולמית ביכולת הטכנולוגית-פיננסית של הקבוצה שלו. הוא מסביר כי זיהה שישראל נהפכה למלת מפתח בכל העולם בהקשר של טכנולוגיה ושל חדשנות, ולכן הוא מעריך שכל מודל פיננסי-עסקי שיוקם בישראל יפתח דלתות במדינות נוספות.

"בישראל אין הזדמנויות גדולות לרכישת התחייבויות לרכש גומלין, כי המדינה לא מעניקה הנחות גדולות למי שממיר אותן להשקעה בקלינטק", מסביר דבי, ומוסיף כי למרות זאת פנתה הקבוצה למשרד התמ"ת בניסיון למכור לו את רעיונותיה. "לדוגמה", אומר דבי, "אם אנחנו הולכים לממשלת הודו ומציעים להביא טכנולוגיה ישראלית, זה מדבר אליהם".

צ'נגוויז מוסיף: "יש לנו גישה לכ-1,000 חברות קלינטק וביו-מד בעולם, ול-100 חברות ישראליות. ישראל מומחית להרבה דברים, שכן זו המדינה היחידה בעולם שמצמצמת את שטח המדבריות שלה, בעוד שאצל כל האחרות המדבר רק גדל. אני רוצה לייסד גרסה של ?אבולושיון' כאן בישראל. זה צריך להיות מודל היברידי, שבו משלבים בין כסף של משקיעים פרטיים שמחפשים תשואה גבוהה על ההון לבין גופים ממשלתיים ובינלאומיים שפועלים ממניעים פילנתרופיים".

צ'נגוויז ככל הנראה אינו "מחבק עצים" טיפוסי. על אף הכניסה שלו לעולם הקלינטק, אם מתבוננים על היקף העסקים שלו ושל אחיו ויקטור, הרי שכ-500 מיליון דולר מסך הונם הם השקעות בנדל"ן, ורק 100 מיליון דולר הם תוצאה של השקעות ישירות בקלינטק - ירידה ניכרת לעומת יותר ממיליארד דולר שהיו שוות לפני המשבר. ב-2003 החליטו האחים להתפצל: ויקטור נשאר בנדל"ן ווינסנט פנה לקלינטק. "החלטנו שכל אחד יעשה את מה שהוא אוהב", מסביר צ'נגוויז.

צ'נגוויז הוא פיננסייר, איש של הסיטי של לונדון ושל מלונות רבי כוכבים. הוא פועל למטרות רווח, ועל פי מכריו הוא "אוהב את החיים הטובים. עובד קשה, אך גם מבלה בריביירה הצרפתית, בווילות וביאכטות. הוא רווק מבוקש, מוקף בנשים". לאחר שהחליט שהמודלים הנוכחיים וחיפושי הארביטראז' בשווקים הפיננסיים המסורתיים מיצו את עצמם, הוא פנה לקלינטק כענף שאותו זיהה כאחד שצומח במהירות ועשיר בכספים ממשלתיים ובהתחייבויות חוזיות גדולות.

צ'נגוויז החליט להיות פיננסייר של קלינטק. זהו אינו עסק פשוט, והעבודה מול ממשלות וגופים בינלאומיים עם תרבות של מוסדות ללא כוונת רווח אינה דומה לעבודה מול סוחרים בשוק המטבעות. לא רק זה: בינתיים גם התשואות בענף צנועות יחסית, בין השאר כתוצאה מקריסת מחירי המניות של הענף בבורסות.

אלא שלא בלתי אפשרי שדווקא צ'נגוויז, וגם פיננסיירים אחרים שעוקבים אחר רעיונותיו, הם אלה שיביאו לקפיצת מדרגה בהיקף ההשקעות בטכנולוגיות ובפרויקטים שתכליתם לנקות ולייעל את כדור הארץ. "אני מחפש את היכולת לחבר בין חדשנות טכנולוגית בתחומים האלה לבין השווקים הפיננסיים. אני מחפש מודל שיכול לגדול במהירות, ושיכול להיות סוג של ארביטראז' בין הביקוש להשקעות סביבתיות ותיק נכסי הטכנולוגיות שלי לבין הנכונות של מדינות להעניק תמריצים להשקעות כאלה. אני מחפש ?מכפיל'.

"האם אפשר ליצור מודל כזה? עוד לא מצאנו, אבל אני חושב שכן. למשל, יכול להיות שמצאנו מודל שמחבר בין השקעות ברפואה בכמה מדינות מתפתחות לבין רכש גומלין. אני מאמין שהחיבור בין התחייבויות לרכש גומלין לבין השקעות בצמצום זיהום האוויר וגזי חממה - יכול לייצר מודל כזה. אם ישראל תציג לעולם מודל כזה - שאר המדינות בוודאי ירצו לחקות אותו".

לכתבה בדהמרקר

Comments