עידן עופר מגדר את עצמו: גם רכב חשמלי, אבל גם בנזין ירוק

נשלח 21 באפר׳ 2011, 9:27 על ידי Sustainability Org
יום טוב סמיה, מנכ"ל IC GREEN מקבוצת החברה לישראל, בטוח שהביקוש לבנזין לא ייגמר בקרוב. אתמול חשף בארה"ב טכנולוגיה חדשנית להפקת בנזין משבבי עץ. נקודת התורפה: הרווחיות תלויה בכך שמחיר חבית הנפט לא יירד מ־60 דולר
ליאור גוטמן 21.04.11, 07:03 8 תגובות

אלוף (מיל') יום טוב סמיה מסתובב עם מבחנה ושקית קטנה מפלסטיק. בשקית יש כמה שבבי עץ, שנראים כאילו נאספו מרצפת נגריה, ובמבחנה נוזל צהבהב. "אתה יודע מה יש פה?", הוא שואל ומצביע על המבחנה. התשובה השלילית צפויה ולא מפתיעה אותו, והוא מזדרז לפתוח את המכסה כדי שניתן יהיה להתרשם ממקור ראשון מהארומה. "זה בנזין מוכן לשימוש שמקורו בשבבי העץ שאתה רואה בשקית. השבבים עובדו כך שניתן לייצר מהם בנזין מוכן לשימוש למכוניות ולמטוסים", הוא אומר, ומכין עצמו כבר לשלב הבלתי־נמנע הבא: להסביר את הפיתוח שגונב בשנים האחרונות כל דקת זמן פנויה שלו. אתמול בשעות אחר הצהריים חשף סמיה את ההמצאה בפני קבוצת משקיעים פוטנציאליים בכנס שנערך בוושינגטון, בירת ארה"ב, שם סיפר להם על הפיתוח שעשוי להפוך את הסדר העולמי בכל הקשור לייצור אנרגיה: ייצור בנזין משבבי עץ.

 

בראיון ראשון על הנושא ל"כלכליסט" מסביר סמיה שמדובר בחשיפה רשמית של פעילות חברת אי.סי גרין (IC GREEN), זרוע להשקעות ירוקות וניהולן של החברה לישראל. בעל השליטה בחברה עידן עופר עוסק בתחום האנרגיה הירוקה גם באמצעות חברת IDE, שעוסקת בהקמת מתקני התפלה ובאמצעות חברת בטר פלייס, שמקימה תשתית טעינה למכוניות חשמליות בישראל ובעולם. מנגד, עופר מחזיק בחברות מהמזהמות ביותר בארץ כמו בזן ומפעלי ים המלח.

 

פרימוס שמייצר בנזין

 

הרעיון שבבסיס הפיתוח הנוכחי הוא שבמקום לרכוש את הבנזין מכל מיני מדינות בעולם, ניתן לייצר אותו מעודפי עץ אורגניים שממילא לא היה בהם כל שימוש. לדברי סמיה, שריפת הבנזין במנועי המכוניות תהיה נקייה בכ־80% לכל היותר משריפת בנזין "קונבנציונלי".



 

סמיה, שבתפקידו האחרון כיהן כאלוף פיקוד הדרום בצה"ל, הגיע אל ייצור בנזין משבבי עץ לגמרי במקרה. "ב־2005 ישבתי עם עידן עופר, עישנו סיגר והוא שאל אותי אם שמעתי על משהו שנקרא ביו־דיזל. אמרתי לו שלא, אבל אני מוכן לבדוק. צריך להבין שבזמנו היתה לי חברה לייעוץ אסטרטגי, הייתי עצמאי וישבתי בחדר שגודלו חצי מחדר ישיבות ממוצע. נסעתי בפורד פוקוס ישנה של סטארטאפיסטים, יד שלישית. הייתי הכי מבסוט בעולם. אחרי שבדקתי את הנושא, אמרתי לו שזה מעניין אותי ושאלתי איך ניתן לשתף פעולה, הוא אמר לי שיש לו רק תנאי אחד - שאתעסק בנושא מתוך משרדי החברה לישראל ולא בבית גיבור ספורט, המשרד הישן שלי. לא הבנתי כמה התנאי הזה היה קריטי. אם חשבתי שאשקיע בנושא רק 50% מהזמן שלי, תוך חצי שנה זה הפך ל־150% מזמני", הוא מספר.

 

IC GREEN, שסמיה מכהן כמנכ"לה, הוקמה בינואר 2007. סמיה מסביר שאסטרטגיית החברה קבעה שבחמש השנים הראשונות הם יתרכזו בתחום האנרגיה החלופית: דלקים ביולוגיים וחשמל סולארי. עיקר הפעילות בישראל הוא בתחום הסולארי, שבמסגרתו חוברו בדצמבר האחרון 40 מערכות סולאריות בהספק של 2 מגה־ואט במושבים פארן וצופר בערבה התיכונה. בתחום הדלקים הביולוגיים פועלת החברה בגרמניה, שם היא שותפה עם חברת פטרוטק לייצור ביו־דיזל (סולר נקי שמקורו בשמנים משומשים - ל"ג). "קנינו מפעל שקיים ועובד. הייצור מבוסס על שמן טיגון ממוחזר שנאסף ממאות מסעדות", מסביר סמיה.

 

צילום: אוראל כהן
יום טוב סמיה צילום: אוראל כהן

 

אולם, הבייבי הנוכחי שלו היא חברת פרימוס גרין אנרג'י (PGE) האמריקאית, שהמציאה למעשה את היכולת לייצר דלקים מחומר גלם חקלאי: "כל מה שנשאר בשדה אחרי שלקחו מה שלקחו - כלומר גידולים שאינם מתחרים בשוק המזון ואשפת עץ מהריסות בניינים ותעשייה", הוא אומר.

 

איך הגעתם אל פרימוס?

"מדובר בחברה אמריקאית ששוכנת בניו ג'רזי. היא הוקמה ב־2001 וכל תכליתה היא ייצור בנזין מוכן לשימוש לרכב שלך תוך הורדת זיהום האוויר. פשוט כמו שזה נשמע". לדבריו, מ־2001 ועד 2007 החברה התעסקה בפיתוח פילטרים של פחם אקטיבי. "בסוף 2006 הם פנו אלינו עם רעיון לייצר אתנול (תרכובת אורגנית שמערבבים עם בנזין להפקת תחליף לבנזין נקי - ל"ג). עשינו בדיקת נאותות במשך חצי שנה, שבמסגרתה בדקנו חמש חברות, ופרימוס היתה הכי מעניינת. ביוני 2007 נחתמה העסקה והשקענו בחברה כ־16.5 מיליון דולר תמורת 67% ממניות החברה". שאר האחזקות מתחלקות בין ד"ר משה בן־ראובן, ממייסדי החברה ושותף ישראלי.

 



 

כיום מפיקים כבר דלק ממקורות אורגניים כמו אתנול מתירס או מקני סוכר. מה היתרון בפיתוח שלכם?

"ראשית, אין הרבה חברות שמתיימרות לעשות בנזין בתהליך שלנו. שנית, המוצר שלי מוכן לשימוש - לא צריך לעשות הסבה של מנועים לשימוש בו, כמו במקרה של אתנול. שלישית, אני לא צריך לשנות את התנהגות לקוח הקצה שלי. הבנזין שלי זהה לבנזין שנמכר בתחנת הדלק".

 

ומבחינת תשתיות הולכה?

"המדינה יכולה להשתמש באותן תשתיות ולא צריך להחליף או לבנות כלום. תשתיות ההולכה של החברה הממשלתית לתשתיות נפט ואנרגיה (תש"ן) בישראל לא מסוגלות להעביר אתנול בצינורות הנוכחיים משום שהם לא מותאמים לזה. גם בארה"ב הסיפור דומה: אתנול, שמיוצר במרכז ארה"ב, נוסע 2,000 מייל במכלית סולר מזהמת כדי להגיע לניו יורק. הדלק אולי נקי, המכלול מזהם".

 

והשלב הבא הוא ייצור מסחרי?

סמיה מפתיע ומספר שהשלב הבא כבר הגיע. "ביולי 2010 בנינו מתקן שהצליח לעבוד 100 שעות ברציפות בייצור בנזין. עד סוף החודש נצליח לייצר ליטר ורבע בנזין בשעה, ובסוף 2011 נצליח לייצר כ־10 ליטרים בשעה. השלב הבא הוא הקמת מפעל מסחרי ראשון בארה"ב כבר בשנה הבאה. בנייתו תארך כשנתיים והוא ייצר כ־6 מיליון גלון בנזין בשנה (כ־24 מיליון ליטר)".

 

מחפשים שותף

 

סמיה מספר שבמהלך 2011 מתוכנן גיוס הון של עשרות מיליוני דולרים, שתכליתו הכנסת שותף אסטרטגי לחברה. הגיוס ייעשה על ידי בנק ההשקעות לנדמארק קפיטל שמארגן את הרוד שואו לסבב השקעה. בינתיים חתמה פרימוס על הסכם עם ענקית התעשייה לוקהיד מרטין, החברה שאחראית בין השאר על ייצור מטוסי קרב כמו ה־F16 ,F22, F35. "מדובר בהסכמי שירות הנדסיים שיעניקו פיקוח הנדסי ללקוח, שילוב של המערכות הדרושות וגם ישמשו כקבלן ראשי בפיתוח מפעלים", מספר סמיה. חברת בקטל (Bechtel) האמריקאית תשמש כקבלן ראשי של המפעל המסחרי הראשון של פרימוס. חברת פרימוס נמצאת בקשר עם כמה איגודים חקלאיים בארה"ב, כגון דודה פארם (Duda Farm), לצורך גידול חומרי הגלם ואספקתם. "לגבי מכירת המוצר הסופי אני לא מודאג כי מדובר בבנזין, לו יש ביקוש קשיח בכל מקום בעולם. בקרוב נחתום על הסכם שיתוף פעולה עם אקו אנרג'י (Eco Energy), שהיא החברה מספר אחת בארה"ב לשיווק דלק ביולוגי ומחזיקה 20% מהשוק הזה".

 

מה פוטנציאל השוק?

"היקף שוק הדלקים העולמי נאמד ב־3.3 טריליון דולר בשנה. זה השוק הכי גדול בעולם. אותי זה הפתיע, כיוון שהוא יותר גדול משוק המזון הבסיסי כגון תירס, חיטה וסוכר. שוק הבנזין לבד מגלגל 1.3 טריליון דולר בשנה. גודל השוק הוא המטרד האחרון שיש לי, וזה גם מנטרל את סוגיית המתחרים משום שיש מקום לכולם. גם אם 20 חברות יצליחו לייצר את המוצר שלי, אני לא מוטרד. מאחר שהמפעל נמצא בארה"ב, זו המדינה שמשמשת לנו מקרה הבוחן לשאר העולם", הוא אומר. לשאלה למה הוא יצליח דווקא שם מסביר סמיה ש"יותר מ־50% מהדלק בארה"ב מיובא, ו־90% מהייבוא מקורו באזורים בלתי יציבים בעולם. אני מאמין שפרימוס תוכל להיות אחד השחקנים שיביאו לשינוי כללי המשחק".

 

איך זה עובד?

במהלך ההסבר על הפיתוח מקרין סמיה סרטון קצר, שבמהלכו מפעילים אנשי המפעל גנרטור פשוט שהוזן בבנזין רגיל שנמכר בתחנת הדלק. לאחר סיום העבודה מזינים אנשי פרימוס את אותו גנרטור באותה כמות של בנזין מתוצרתם. התוצאה: פעולת הגנרטור ארוכה יותר, פועל יוצא של בנזין נקי ולא סינתטי.

 

"השלב הראשון ביצירת בנזין הוא לאסוף את תוצרי העץ ולדחוס אותם, באופן דומה לדחיסת אשפה או פסולת אחרת. התוצר הוא שבבי עץ שנראים רגילים לגמרי. השלב הבא הוא הכי מסובך בתהליך, והוא הפרדת הגז האנרגטי מהחומר האורגני. לוקחים את שבבי העץ הדחוסים וקולים אותם בקיטור חם של כ־800 מעלות. זה נעשה ללא חמצן, אחרת העץ יישרף. תוצר הלוואי הוא גז סינתטי, שעובר תהליך ניקוי במין סוג של פילטר. את תוצרי הלוואי, אפר ודומיו, ניתן למכור כדשן.

 

"השלב הכמעט סופי הוא העברת הגז שנוקה בתהליך הדומה לעיבוי, שמפריד ממנו תוצרים של גז ומים, מה שיוצר עבורנו בנזין". סמיה מספר שבניסויים הראשונים שנערכו, נוצר בנזין ברמת אוקטן של 93. אולם, ככל שהליך העיבוי ארוך יותר ניתן לשלוט ברמת הניקיון של הדלק, כך שניתן לייצר בנזין ברמת אוקטן 95 (הבנזין הפופולרי בישראל) או מעל ל־100, וכאן כבר מדובר בדלק למטוסים. "מינון וזמני השהייה בתהליך העיבוי יקבעו את סוג המוצר ואת האוקטן שלו: סולר, בנזין לרכב או דלק סילוני".

 

כמה קילוגרמים של גידולי אדמה אתם צריכים כדי לייצר ליטר בנזין?

סמיה מתמתח. "לא נמנע לחם מהפה של העני כדי לייצר בנזין. חומר הגלם יגיע מאדמות שיוריות (שאינן משמשות לגידולי מזון), וסוגי הגידולים הם ביו־מאסה (חומר אורגני בעל קיבולת אנרגיה גבוהה). החישוב שעשינו הוא פשוט: מיליון אייקר (כ־4 מיליון דונם) יכולים לייצר כמיליון גלון (כ־3.85 מיליון ליטר) של בנזין. בישראל כולה יש כמיליון אייקר, בארה"ב כ־600 מיליון אייקר. אם כל השוק האמריקאי צורך 130 מיליארד גלון בנזין בשנה, דרושים כ־70 מיליון אייקר (11%) כדי לכסות את כל היבוא האמריקאי של בנזין", הוא מסביר.

 

כמה יעלה לי ליטר בנזין שמקורו בשבבי עץ?

"אנחנו מדברים על מחיר קצה של 2.22 עד 2.30 דולרים לגלון בשער המפעל, שזה מחיר הבנזין המקובל כיום בתחנות הדלק. אני יכול להתחרות במחירי הבנזין הנוכחיים כל עוד מחירה העולמי של חבית נפט הוא יותר מ־60 דולר (מחיר חבית נפט כיום הוא כ־110 דולר - ל"ג), זאת בהנחה שאני מקבל סובסידיית ייצור מממשלת ארה"ב כיוון שאני מייצר בנזין שרמת הזיהום שלו נמוכה ב־80% מזו של בנזין רגיל. אתנול, שכולם מתלהבים ממנו, מוריד את זיהום האוויר רק ב־25% ביחס לבנזין רגיל. בלי הסובסידיה, נקודת שיווי המשקל המסחרית שלי היא 75 דולר לחבית נפט".

 

הכדאיות בארץ מוטלת בספק

 

סמיה, שהמריא אתמול לארה"ב, מסביר את התרגשותו: "עד היום עבדנו תחת הרדאר. היום אפשר לספר מה עשינו מ־2007 ולחשוף את המוצר שיכול לעבוד בכל מקום בעולם שבו יש גידולים - באפריקה, בסין, ובכל מקום". פוטנציאל שוק נוסף הוא ישראל, היכן שהחברה לישראל מחזיקה בבית זיקוק (בזן) שמספק בנזין לכמה מהחברות הגדולות במשק כמו סונול, דלק ודור אלון.

 

המוצר יכול להגיע לבזן?

"לא מן הנמנע שיגיע לבזן. אבל כאן כבר צריך להתחשב בעלויות ההובלה".


לכתבה בכלכליסט



משה בן ראובן: "עברתי לתחום הדלק כדי לנצל את המומחיות שלי לטובת האנושות"
"ב־2003 התחולל משבר האנרגיה הראשון בעולם והיה ברור שכמות הדלק הולכת ואוזלת, לכן עברתי לעסוק בתחום הזה"
ליאור גוטמן 21.04.11, 07:01

"ב־2003 התחולל משבר האנרגיה הראשון בעולם והיה ברור שכמות הדלק הולכת ואוזלת, לכן עברתי לעסוק בתחום הזה. הבנתי שאפשר לנצל את המומחיות שלי לטובת האנושות", אומר ד"ר משה בן ראובן (65), ממייסדי חברת פרימוס ש־67% ממנה נרכשו על ידי החברה לישראל. בשיחה מארה"ב עם "כלכליסט" הוא מספר שפיתוח טכנולוגיית הפקת בנזין מעץ החל בקיץ 2007, כשאסף צוות מדענים ועובדים בשיתוף החברה לישראל.

 

בן ראובן היה מהנדס אווירונאוטיקה בחיל האוויר הישראלי שעזב את הארץ לארה"ב ב־1973, והשלים דוקטורט באוניברסיטת פרינסטון בתחום המוצקים. "עבדתי כ־15 שנה בתחום וב־1995 עברתי לתחום של אנרגיה סביבתית. עניין אותי לייצר אנרגיה מפסולת, ואחרי ניסיון להתמקד בפחם אקטיבי פניתי לתחום הדלקים", הוא מספר.

 

כיצד מתבצע תהליך הפקת הבנזין בשיטה שפיתחתם?

"יש כל מיני שיטות לעשות את זה, ובשיטה שלנו - שהיא סוג של קלייה - מגיעים למצב שבו מקבלים 2.2 יחידות של מימן על יחידת פחמן חד־חמצני אחת. שיטות הקלייה שאתה מכיר משיגות יחס של 1 ל־1. עם הגז שנוצר אפשר לייצר דלק", הוא מסביר. לדבריו, השלבים הבאים בתהליך הם ניקוי ומעבר בפילטר שמורידים את יתרת הפחמן הדו־חמצני וספיחים אחרים כגון גופרית, כך שמתקבל מוצר נקי יותר.

 

"אחרי הניקוי מגיעים לריאקציה כימית שמשחררת חום ומיוצר הדלק הנוזלי. שלושת השלבים הראשונים הומצאו על ידי חברת האנרגיה האמריקאית מובייל לפני 40 שנה. השלב האחרון הוא המצאה שלנו שלפיה אתה יכול לקבל בנזין שהוא מצטיין באוקטן גבוה", הוא מסכם.


לכתבה בכלכליסט


Comments