הבעיה הגדולה ביותר של חברות גדולות בישראל: "אובדן ערכים"

פורסם: 18 בדצמ׳ 2012, 13:16 על ידי: Sustainability Org   [ עודכן 18 בדצמ׳ 2012, 13:17 ]

פרופ' בכיר לניהול באוקספורד בראיון ל-TheMarker: "החברות הישראליות הן דוגמה לאיך הכל משתבש" ■ לפי קולין מאייר, יש חשיבה רק לטווח הקצר ואין מנגנון שיבטיח שערכים אכן מיושמים - "אי.די.בי ממחישה את זה"

מאת אשר שכטר, 18/12/2012
 
"יש שתי כלכלות בישראל: יש את הסטארט אפ ניישן, הכלכלה של חברות היזמות הקטנות, ויש את הכלכלה של חברות האחזקה הגדולות" - כך אמר היום קולין מאייר, פרופסור בכיר לניהול באוניברסיטת אוקספורד ולשעבר דיקן בית הספר למנהל עסקים של האוניברסיטה, בראיון ל-TheMarker.

"יש הבדל אדיר בין חברות הסטארט-אפ לבין חברות האחזקות", אמר מאייר. "המקרה של אי.די.בי ממחיש את זה. מי שנתפסה כחברה מצליחה, מתקשה לשמור על המוניטין שלה בקרב לקוחותיה, משקיעיה והממשלה והפכה במהירות מחברה מצליחה לחברה כושלת, בגלל אובדן ערכים, כישלון רגולטורי וחוסר דאגה לאינטרס של המשקיעים המוסדיים ושאר בעלי המניות לטווח הארוך".

"הגישה הישראלית ממחישה היטב את החשיבות שבחשיבה לטווח הארוך. זה הפיצ'ר שהיה חסר בחברות האחזקה הישראליות. הייתי כאן לפני שנה וניהלתי דיונים עם ישראלים על ההשפעה של חברות האחזקה. ועדת הריכוזיות הציעה שורה של חוקים שקשורים להגבלים עסקיים, הגנה על משקיעי מיעוט, ומה שקרה זה ששנה לאחר מכן ההתקדמות בכל מה שנוגע לחוקים האלה היתה מוגבלת מאוד, וכל אותן חברות אחזקה נמצאות במצוקה כספית או במצב של פשיטת רגל. היה כישלון רגולטורי בטיפול בבעיה של חברות האחזקות ובבעיות של החברות עצמן. זאת לא דרך יעילה או בת קיימא לנהל חברות ישראליות גדולות".

מאייר לא מהסס לשנייה כשהוא נשאל מהי בדיוק הבעיה הגדולה ביותר מהן סובלות חברות האחזקה הגדולות בישראל. "אובדן ערכים, ללא ספק", הוא אומר. "אובדן ערכים שמשקפים את האינטרס של החברה הישראלית, ואובדן המנגנון שיבטיח שאותם ערכים אכן מיושמים. אי.די.בי ממחישה את זה".

מוקדם יותר, בשיחה עם עיתונאים בתל אביב, הרחיב מאייר בנושא והוסיף כי "כשמתבוננים בכלכלה הישראלית, זה ברור איזה מרכיב שלה הוא המוצלח ביותר: המרכיב היזמי, הסטארט אפים. הרפורמות הגדולות הדרושות בתחום הממשל התאגידי בישראל קשורות כמעט בלעדית לחברות האחזקות הגדולות. אולם אסור לסמוך על ההתפתחות של חברות יזמיות קטנות כמשען לכלכלה: סטארט אפים מספקים חיוניות לכלכלה, אבל ישראל זקוקה לתאגידים גדולים, חדשניים ותחרותיים שיוכלו לשחק תפקיד מרכזי בזירה הבינלאומית. זה קריטי שישראל תפתח מגזר תאגידי גדול, וכדי להגיע לאותו יעד, רפורמה בניהול ובמבנה בעלי המניות של החברות הגדולות היא קריטית".

מאייר, דיקן אמריטוס בפקולטה למנהל עסקים סעיד באוקספורד והפרופסור הראשון שלה, הוא מומחה בעל שם עולמי בתחום הממשל התאגידי. הוא לימד בעבר בהרווארד, MIT וסטנפורד, עבד בבנק אוף אינגלנד, שימש בתפקידים בכירים במכוני מחקר מובילים והיה ממייסדי חברת הייעוץ Oxera, מחברות הייעוץ הגדולות באירופה, בה שימש כדירקטור עד 2010. בתחילת השנה הבאה ייצא לאור ספרו החדש, Firm Commitment, המציע רפורמה מקיפה במבנה בעלי המניות של תאגידים.

הבעיה של תאגידים ישראלים, אומר מאייר, היא בעיה שמופיעה גם במקומות רבים אחרים בעולם. "התאגידים שכחו את האחריות החברתית שלהם", הוא אומר. "ב-20-30 השנים האחרונות התאגידים נחטפו על ידי קבוצה של בעלי האינטרסים: בעלי המניות לטווח קצר. פעם חברות ומשקיעים מוסדיים נהגו להחזיק מניות 8 שנים, בממוצע, בעוד שכיום מדובר בכמה חודשים. זה קשור בין היתר לעליית קרנם של הארביטראז'ים והתוכנות למסחר בתדירות גבוהה (HFT).

"עד כה, הפיתרון היה פשוט יותר רגולציה, אבל אי אפשר לעשות את זה. הידוק רגולציה זה משהו שיעיל רק במקרים של הפרה ברורה של החוק או של סטנדרטים ציבוריים, בעבירות כמו שוחד או שחיתות, אבל בתחומים רבים אי אפשר לסמוך על רגולציה, כי היא רק מעודדת תאגידים לנסות לעקוף אותה".

הפיתרון של מאייר לבעיית קוצר הראייה של הממשל התאגידי בישראל ובעולם בכלל הוא שינוי יסודי ומקיף באופן שבו ממונים דירקטורים. "חברות מבוססות זקוקות לבעלי מניות שמעוניינים באינטרס של החברה לטווח הארוך, כמו משקיעים מוסדיים, כמו קרנות פנסיה. אותם משקיעים צריכים לקחת תפקיד פעיל בפיקוח על אותם תאגידים, ולהבטיח שימונו לדירקטוריונים אנשים בעלי יכולות והבנה עמוקה של התעשייה, אבל גם המון יושר ויכולת מוכחת לחשוב באופן עצמאי.

"טאטא ההודית היא אחת מהחברות הכי מצליחות בעולם. למה? משום שיש לה מבנה בעלות ודירקטוריון שעושה את כל מה שאני מדבר עליו, וזה משום שהדירקטוריון שלה נבחר על ידי קרן חיצונית שקובעת את ערכי טאטא ומבטיחה שהתאגיד יציית לערכים האלה.

"הדרך שאני מציע היא לגרום לחברות לקחת אחריות מתוך הבנה שהאינטרס שלהן הוא לחשוב לטווח הארוך", מוסיף מאייר. "זה חיוני שתאגידים יפסיקו לחשוב לטווח קצר ויתחילו לחשוב על האינטרס של החברה ושל החברות והמדינות שבתוכם הם פועלים בטווח הארוך. החברות הישראליות הן דוגמה לאיך הכל משתבש כשלא עושים את זה".

לכתבה בדהמרקר

 
 
 
Comments