פולמן מבין שבעלי הבית האמיתיים של החברה הם הצרכנים ולא בעלי המניות. עבורם הוא בנה ליוניליוור תוכנית עבודה ירוקה. המטרה: הצרכנים יהפכו לחלק מתנועה המקדמת עולם טוב יותר. על הדרך גם מצילים את כדור הארץ. עסק ירוק

Paul Polman talks about Unilever's Sustainable Living Plan from Forum for the Future on Vimeo.

בשנת 2010 השיקה יוניליוור את אחת התוכניות השאפתניות והמעניינות ביותר שנראו בתחום הירוק. בתוכנית שנקראה Unilever Sustainable Living Plan - USLP - הציבה החברה שלוש מטרות על שהיא מבקשת להשיג עד 2020:

- להקטין את טביעת הרגל הסביבתית של מוצרי החברה במחצית (ובמקביל להכפיל את מכירות החברה),

- לעזור ליותר ממיליארד אנשים לשפר את איכות החיים והבריאות שלהם.

- לדאוג לכך שכל התשומות החקלאיות שהחברה עושה בהן שימוש יגיעו ממקורות בני קיימא.

את המטרות הללו תירגמה החברה לחמישים מטרות ספציפיות בתחומים כמו מים, גזי חממה, פסולת, אספקת תשומות בת קיימא, שרשרת הייצור, תזונה, בריאות והיגיינה ועוד. התוכנית הזו אמורה להפוך את האלמנטים הסביבתיים, החברתיים והכלכליים של קיימות (sustainability) לחלק אינטגרלי מה-DNA של החברה. מדובר בתוכנית מאתגרת במיוחד בהתחשב בכך שלא מדובר באיזו חברה קטנה שקל להניע בה שינויים כאלו, אלא בחברה שמשתמשים במוצרים שלה כ-2 מיליארד פעמים מדי יום בכ-180 מדינות ברחבי העולם.

בנוסף, מדובר גם בתוכנית שלא מתמקדת רק באופן צר בפעילות החברה עצמה, אלא בכל שרשרת הערך שהיא יוצרת – החל מהספקים שלה, כולל קישור של למעלה מ-500 אלף חקלאים קטנים וספקים קטנים לשרשרת האספקה של החברה וכלה בלקוחותיה, אשר הינם מי שאחראים לרוב פליטות גזי החממה של החברה.

אחד האלמנטים המעניינים בתוכנית הוא המודל שהיא מבקשת ליצור לצמיחה בת קיימא – הגדלת הפעילות הכלכלית במקביל להקטנת טביעת הרגל הסביבתית. שמעתי לפני כמה חודשים מנהל של אחת החברות מספר כי הוא שמע את פולמן אומר שהוא לא יודע במאה אחוז איך עושים את זה, אבל ברור לו שזה צריך להיעשות וצריך להגדיר את המטרה גם אם עדיין לא ברור איך מגיעים אליה. בכל מקרה, מבחינת פולמן, לא מדובר בתוכנית לטובת הכדור, אלא בתוכנית לטובת יוניליוור – המטרה כאן היא להגביר בסופו של דבר את חוסנה הכלכלי של החברה.

מטרה נוספת של פולמן היא ליצור דוגמה עבור חברות אחרות ולשכנע אותן שקיימות היא אסטרטגיה עסקית לכל דבר ועניין. "אם נעמוד במטרות של התוכנית, אבל אף אחד אחר לא יבוא אחרינו, נכשלנו במשימה. אנחנו מנסים להראות שאתה יכול להצליח כעסק ובאותו זמן להראות לקהילה הפיננסית שזו (קיימות) יכולה להיות מנוע טוב יותר להשקעות שלהם", הוא הסביר.

"אני לא עובד בשביל בעלי המניות", הסביר פולמן בחיוך לבאי הוועידה. אני בטוח שלא מעט מהם מפנטזים על הרגע שהם יוכלו להגיד דבר כזה, אבל בינתיים פולמן הוא היחיד שעושה זאת. אז עבור מי הוא עובד? אני עובד עבור צרכנים ולקוחות החברה הוא הסביר. לא מדובר בחוסר חיבה בסיסי לבעלי המניות או במרדנות לשמה, אלא חלק מתפיסת עולם שמאמינה שמי שעובד בשביל בעלי מניות בעצם עושה להם ולחברה שירות רע כיוון שהוא מתמקד בעל כורחו בטווח הקצר.

פולמן. ''לא עובד בשביל בעלי המניות'' צילום: איי-פי

התפיסה של פולמן הינה כאמור ארוכת טווח, לא רק בהקשר של המיקוד בלקוח ובעלי המניות שהוא רוצה לראות בחברה, אלא גם כאסטרטגיה כוללת. יוניליוור פועלת מעל למאה שנים, הוא הסביר לבעלי מניות בפגישה בשנה שעברה, ואנחנו רוצים להיות כאן לכמה מאות שנים נוספות.

לא מדובר רק בעובדה שתפיסה קצרת טווח חושפת את החברה לסיכונים, כמו לדוגמה בנושא של שימוש במשאבים מתכלים, אלא גם בניסיון למקסם את התועלות העסקיות שבחשיבה ארוכת טווח והכנת החברה לאתגרים השונים שהעתיד מציב לפניה.

התוכנית שיוניליוור עיצבה (USLP) מושתתת על התפיסה הזו ומתרגמת אותה כאמור לעשרות יעדים ספציפים שאמורים לתת לחברה יתרון תחרותי משמעותי בעתיד. ביטויים נוספים לתפיסה הזו אפשר למצוא בעובדה שיוניליבר הפסיקה לתת תחזיות רווח רבעוניות אחרי שפולמן נכנס לתפקיד המנכ"ל, כמו גם בקישור התמריצים של ההנהלה הבכירה לעמידה ביעדים ארוכי טווח ובהשקעות משמעותיות של החברה במחקר ופיתוח.

להבדיל מחברות מסוימות שרואות בצרכן לימון שאפשר וצריך לסחוט אותו כמה שניתן, פולמן רואה בצרכנים את בעלי הבית האמיתיים של החברה, מה שמחייב את החברות לפעול באופן אחראי. מי שלא יפעל באופן אחראי, הוא אמר, ייזרק בסופו של דבר החוצה.

אחת הדוגמאות החביבות עליו, שהוא גם השתמש בה בועידה הינה המהפכה במצרים – אם במצרים צרכנים יכולים להפיל משטר ב-17 ימים, הוא אמר, אז הם גם יכולים להפיל חברות כמונו בננו-שניות אם לא נשתתף ונדע למצוא פתרונות מתאימים.

פולמן מאמין שהצרכנים מוכנים לשינוי, אם כי גם הוא מודה כי התשובה לשאלה אם צרכנים מוכנים להפסיק לקנות מחברות שאינן אחראיות עדיין לא ברורה. הוא מקווה בכל מקרה כי הצרכנים יהפכו לחלק חשוב מהתנועה שמטרתה לקדם עולם טוב יותר, לא רק מטעמי אהבת הכדור ודאגה לסביבה, אלא מכיוון שזה משרת את הצרכים שלהם.

לפולמן אין בעיה להודות שמשהו לא עובד כמו שצריך במודל הכלכלי הקיים. בוועידה הוא אמר במפורש כי העובדה שיש היום מיליארד אנשים שהולכים לישון רעבים היא אינדיקציה לכשלון של המודל הקיים. אינדיקציה נוספת שלו הינה השימוש במשאבים יקרים ומתכלים כמו מים – הוא הסביר כי אם אנחנו רוצים שהמשאב הזה ימשיך לעמוד ברשותנו בעתיד באיכות שאנו זקוקים לה אנחנו חייבים לעשות שינויים בדרך שבה אנחנו פועלים כיום.

הוא הזכיר גם את מודל יצירת הערך המשותף של מייקל פורטר וציין כי רוב החברות שואלות את עצמן היום איך הן יכולות לנצל את החברה והסביבה בכדי להצליח מבחינה עסקית, בעוד שהשאלה הנכונה צריכה להיות איך אני יכול לתת לחברה ולסביבה בכדי להצליח מבחינה עסקית.

פולמן כמובן רחוק מלהיות מושלם וכך גם יוניליוור. עדיין, תפיסת העולם שהוא מציג והדרך שבה מבטא אותה במעשים הן דוגמה לא רק לאחריות אלא גם למנהיגות של ממש. ראינו פה ושם בעבר דוגמאות של מנכ"לים של חברות גדולות שיוצאים בהכרזות או תוכניות ירוקות, אבל אף אחד מהם לא הפגין תפיסת עולם מגובשת וכוללת כמו שפולמן מפגין, שלא לדבר על הדרך שבה הוא פועל לממש אותה.

האם הוא יצליח להוכיח שהתפיסה שהוא מקדם היא הדרך הנכונה לפעולה במגזר העסקי? ימים יגידו. מה שבטוח הוא שעכשיו אפשר לומר בפה מלא – לעסקים הירוקים יש מנהיג.
לכתבה באתר nrg