מאת שירלי קנטור, יועצת עצמאית לאחריות תאגידית
לפני תריסר שנים אף אחד בישראל לא ידע מה זה מנהל/ת אחריות תאגידית. היום זהו תפקיד נחשק שרבים נושאים אליו עיניים, אך נדמה שבחדרי ההנהלה טרם הבינו את הפוטנציאל הטמון בו. האם מקצוע ניהול א"ת מממש את ההבטחה הגלומה בו, או שמא מדובר בהחמצה גדולה למשק הישראלי? סידרת פוסטים של עצירה והתבוננות לקראת סוף שנת 2012.
חלק ראשון
אתחיל מהסוף המסקנות שלי בפוסט הזה הן שרוב מנהלי האחריות התאגידית בישראל לא נמצאים כיום בפוזיציה הארגונית הרצויה מבחינת יכולת השפעתם על הארגון, ומבחינת ההכרה וההוקרה של הארגון ביכולתם זו. הנהלותיהן של החברות הגדולות בישראל עדיין לא מאמצות את תפיסת האחריות התאגידית כאסטרטגיה עסקית, למרות שרבות מהן מצהירות על מחויבותן לנושא, בעיקר באמצעות השתתפות בדירוג מעלה או פרסום דוח אחריות תאגידית. הפער בין ההצהרות לבין מידת הנכונות ליישם ולהטמיע אחריות תאגידית ברמה אסטרטגית, מציב בפני מנהלי א"ת קירות זכוכית (השפעה מוגבלת לרוחב הארגון) ותקרת זכוכית (יכולת התקדמות מוגבלת בדרג הניהול). הדרך לשנות את המצב, לפי עופר ברייר - מומחה לניהול קריירה: להוכיח למנכ"לים שאחריות תאגידית מייצרת ROI לארגון, ובמקביל לשקוד על מיתוג תפקיד "מנהל/ת האחריות התאגידית". על כך ארחיב בחלק השלישי בסדרת הפוסטים. בראשית, והתנופה בצהרי-יום חורפי בשנת 2001, פסעתי נרגשת לתוך חדר הלימודים בבית ציוני אמריקה בת"א, לא לפני שהצטיידתי בבורקס מהבופה שבמבואה, כמובן. יחד איתי ישבו בחדר כ- 25 מנהלות ומנהלים, חדורי תחושת-שליחות של עשיית שינוי חברתי, ושל הבאת רוח חדשה למגזר העסקי. טליה אהרוני ועירית תמיר פתחו את השיעור הראשון. מקצוע חדש נולד בישראל. מאז אותו מחזור ראשון של קורס מנהלי קשרי קהילה של מעלה ו- BDO, שהפך עם הזמן לקורס מנהלי אחריות תאגידית, התקיימו 11 מחזורים נוספים. אני מניחה שלפחות 400 איש השתתפו בהם – עתודה משמעותית של מנהלים. במקביל, השיח המקצועי על אחריות תאגידית התפתח בהתמדה. קורסים ללימודי אחריות תאגידית נפתחו בחוגים למנהל עסקים באוניברסיטאות ובמכללות, וחשפו לעולם התוכן המקצועי אלפי מנהלים לעתיד. מאות שאלוני דירוג מעלה ועשרות דוחות אחריות תאגידית נכתבו בידי מנהלי א"ת. Case Studies שארגון מעלה הביא מחו"ל הוכיחו כי לאחריות תאגידית יש תרומה להצלחה העסקית, וכי החברות המובילות בעולם מאמצות את התפיסה. מפגשים מקצועיים רבים של מעלה ושל ציונות 2000 העשירו והשכילו משתתפים מהמגזר העסקי, והאירועים הנוצצים (בתקופה בה עדיין התקיימו) כובדו על ידי בכירי המשק. צפוי היה שמנהלי האחריות התאגידית יהפכו לדמויות מרכזיות שמחוללות שינויים בארגונים שלהם. אבל משהו השתבש בדרך.
ימים קשים מאז פרוץ המחאה החברתית, שלוש חברות גדולות בישראל סגרו את משרת מנהל/ת האחריות התאגידית. הדבר מפתיע בשל העובדה שמנהלי אחריות תאגידית אמורים לסייע לחברות לחזק את יחסי האמון מול מחזיקי הענין שלהן (ראו הרחבה בפוסט על אחריות תאגידית וניהול משברים). לאור ההערכה של ארגון מעלה כי בישראל עוסקים כ- 35 איש בניהול אחריות תאגידית באופן פורמלי, ומתוכם כ- 15 עושים זאת במשרה מלאה – אפשר להבין כי סגירה של שלוש משרות היא לא ענין של מה בכך. לזכותן של החברות האחרות ייאמר שלמרות הקיצוצים הנרחבים, התפקיד לא נפגע. אבל גם בחברות אלו, מנהלי אחריות תאגידית לא מעטים מתמודדים עם מציאות מאכזבת. שתי מנהלות אחריות תאגידית ששברו את גב הגמל שתי שיחות קשות היו לי בתקופה האחרונה עם מנהלות אחריות תאגידית – כל אחת מהן ממלאת את התפקיד במשרה מלאה בחברה גדולה, בתעשיות שונות לחלוטין זו מזו. שתיהן שפכו את מר-ליבן על הקושי להביא את היוזמות שלהן ללב העשייה העסקית של הארגון, לחדור את קירות הזכוכית של מנהלים בכירים שמדברים בצורה חיובית על אחריות תאגידית, אך דוחים בתואנות שונות את היישום שלה. ברור לשתיהן שהאחריות התאגידית לא נלקחת בחשבון במסגרת החשיבה על האסטרטגיה העסקית של הארגון. שתיהן אמרו כי הן חוששות שמכיון שהארגון לא מאפשר להן לתרום לעשייה העסקית המהותית, אופק התפתחות הקריירה שלהן בתוך הארגון - מוגבל. שתיהן הביעו ספק באשר להישארותן בתפקיד לאורך שנים, בדיוק מסיבה זו. הפער בין הרטוריקה של מנהלים בכירים לגבי חשיבות האחריות התאגידית, לבין מידת ההשפעה בפועל של תחום זה על הארגון – הוא זה היוצר קירות זכוכית (בלתי נראים לעין, אך קיימים כמחסום בפועל) המקיפים מנהלי א"ת רבים, והוא זה היוצר את תקרת הזכוכית המונעת מהם להתקדם לדרג ניהולי בכיר במסגרת תפקידם. למיטב ידיעתי, יש בישראל כיום סמנכ"לית א"ת אחת בלבד. אל תטעו לחשוב – מדובר בשתי מנהלות ותיקות ומנוסות בתחום האחריות התאגידית, שתיהן מיטיבות להכיר את העשייה העסקית ואת הפוליטיקה הארגונית בחברות בהן הן עובדות, שתיהן בעלות מעוף וחזון מצד אחד – ויכולות חשיבה עסקית וביצוע, מצד שני. ואני יודעת כי הן לא היחידות שחוות מצב דומה. השיחות האלה היו הקש ששבר את גב הגמל שלי. החלטתי לעשות בירור מעמיק יותר בנושא. ביקשתי ממנהלי אחריות תאגידית למלא שאלון קצר, וקיבלתי 20 תשובות. את הממצאים ניתן לקרוא בפוסט השני בסדרה. את עיקרי השיחה שלי עם עופר ברייר - מומחה לפיתוח קריירה, אחשוף בחלק השלישי של הסדרה. בינתיים, הנה 3 נתונים ראשונים:
חלק שני סקר חדש בוחן כיצד מנהלי אחריות תאגידית תופסים את תרומתם לארגון, ואת פוטנציאל הקריירה שלהם בתחום זה. הממצאים לא משמחים במיוחד. למשתתפי הסקר יש הסברים | חלק שני - מה חושבים מנהלי האחריות התאגידית?
בחלקו הראשון של הפוסט עסקתי במצבם של מנהלי האחריות התאגידית בישראל כיום, על סמך שיחות עם מספר מנהלות א"ת, ותוך התייחסות לתהליך התפתחות המקצוע בשנים האחרונות. בחלק השני, הזה, של הפוסט אציג את ממצאי הסקר שביצעתי בהשתתפות 20 מנהלות ומנהלי א"ת. בחלק השלישי והאחרון אשתף בהמלצותיו של עופר ברייר, מומחה לניהול כישורים ולפיתוח קריירה, ובמסקנותיי שלי. חלק ראשון: מה קרה? קישור חלק שלישי: איך ממשיכים מכאן? קישור
סקר מנהלי אחריות תאגידית הסקר בחן שני נושאים:
מילוי שאלון הסקר בוצע באופן אונימי. הלינק לשאלון נשלח ל- 36 מנהלי א"ת, ו- 20 מהם השיבו עליו. רוב המשיבים ממלאים את התפקיד במשרה מלאה, רובם בדרג ניהולי ביניים, ורובם בעלי ותק של מעל 5 שנים בתחום. התשובות לסקר מפורטות במצגת שצרפתי בסוף הפוסט. אדגיש כאן כמה ממצאים מעניינים. בהינתן גודלה הקטן של אוכלוסית מנהלי הא"ת בישראל, איני מתיימרת להציג מסקנות סטטיסטיות, אלא להציג מגמות. השפעה על הארגון רוב משתתפי הסקר, ובפרט אלה העוסקים בתפקיד במשרה מלאה, סבורים כי בעבודתם המקצועית הם מממשים את יכולותיהם המקצועיות, ואף תורמים במידה לא מבוטלת להשגת תועלות מהותיות לארגון. למרות זאת, רובם טוענים כי הארגון לא ממצה את הפוטנציאל הטמון באחריות תאגידית. כלומר, ככל הנראה החברות בישראל יכולות להפיק תועלת רבה יותר מהמשאבים המקצועיים העומדים לרשותן, אך לא עושות זאת. גם אם מנהלים בדרגי-ביניים ומנהלים זוטרים נעזרים בידע וביכולות המקצועיות של מנהלי הא"ת, כפי שמצביע הסקר, הרי שההנהלות ממעטות לעשות זאת וממילא גם הדירקטוריונים. ניתן לומר שהאחריות התאגידית באה לידי ביטוי בפעילויות טקטיות בארגון, ולא ברמה האסטרטגית. האם אחריות תאגידית שאינה באה לידי ביטוי בתפיסה אסטרטגית – היא אחריות תאגידית מהותית? אשאיר זאת לדיון נפרד (ניתן לקרוא על כך יותר בפוסט מדוע באמת מנהלים מחליטים לפתח תכניות אחריות תאגידית). אופק מקצועי רוב משתתפי הסקר סבורים שמצבם של מנהלי א"ת בישראל מתקדם לאיטו, וחלקם (בעיקר בעלי ותק רב בתפקיד) סבורים שהוא תקוע. לא מפליא, אם כך, לגלות שמעטים מהם רואים בוודאות את עתיד הקריירה המקצועית שלהם באותו תחום ובאותו ארגון בו הם עובדים כיום. בעידן של תחרות על המשאב האנושי וניהול כשרונות, נראה שמדובר בהחמצת משאבים מצד הארגונים. פרופסיה מפוספסת מנהלי הא"ת שהשתתפו בסקר הציעו מספר הסברים לתמונת המצב העגומה. ההסברים מתייחסים לשלושה גורמים, הקשורים זה בזה: המצב הבעייתי הכללי של תחום הא"ת בישראל ובעולם, חוסר בשלות או חוסר נכונות בתוך החברות, ויכולותיהם של מנהלי הא"ת עצמם. בסוף המצגת מובאים ציטוטים של משתתפי הסקר. בחרתי להביא כאן אחד מהם: "לדעתי חסרים מקומות הכשרה ראויים וברמה גבוהה לאנשי התחום, אין מספיק כנסים מקצועיים, אין מספיק ימי עיון, אין מספיק רתימה של מנכ"לים לנושא, מלבד כנס מעלה שגם הוא כבר לא ממלא את ייעודו בתחום זה. כפועל יוצא, כל מנהל אחריות תאגידית מתקדם או לא מתקדם בהתאם לקצב שלו, בהתאם ללמידה אישית שלו או שלא, בהתאם לביקור בכנסים בינלאומיים או שלא, אין סטנדרטיזציה. נכון שגם החברות מאוד שונות במה שהן מאפשרות למנהל הא"ת לבצע בתוכן, אבל מבחינת למידה, יש הרגשה שזו פרופסיה מפוספסת. צריך להקנות הרבה יותר ידע עסקי-שיווקי למנהלי א"ת..." בחלק השלישי והאחרון של סידרת הפוסטים אציג הסברים נוספים למצב, וכן הצעות לשינויו. חלק שלישי מצבם של מנהלי האחריות התאגידית בישראל רחוק מלהשביע את רצונם. מהן הסיבות לכך, וכיצד ניתן לשנות את המצב? אבחנותיו של עופר ברייר, מומחה לאסטרטגית ניהול ופיתוח כשרון, וגם מסקנות שלי | חלק שלישי ואחרון: איך ממשיכים מכאן? בשני החלקים הקודמים של הסידרה עסקתי בבחינת מצבם של מנהלי אחריות תאגידית כיום בישראל, הן באמצעות התרשמות שלי והן באמצעות סקר שביצעתי בהשתתפות 20 מנהלות ומנהלי אחריות תאגידית. פוסט זה יעסוק בבחינת הפתרונות האפשריים למצב. חלק ראשון: מה קרה? קישור חלק שני: מה חושבים מנהלי האחריות התאגידית? קישור הפאסימיסט: מנהל השיווק הרים ידיים "זה נורא מתסכל, אבל נראה לי שאין מה לעשות בכל מה שקשור לקידום התפיסה של אחריות תאגידית בתוך החברה שלנו... המנכ"לים בישראל לא מסתכלים רחוק יותר מהרבעון הקרוב, כי הדירקטוריונים ובעלי המניות בוחנים אותם רק על הרבעון הקרוב. פיספסנו את ההזדמנות שהיתה במחאה החברתית, כדי לנסות לשנות את צורת ההסתכלות של המנכ"לים". את הדברים האלה אמר לי סמנכ"ל של חברת מוצרי צריכה גדולה, כשנפגשנו לפני שבועיים. הסמנכ"ל הזה מאמין מאוד בחשיבות ניהולה של א"ת, וכבר שנים שהוא מנסה לקדם את הנושא בתוך החברה בה הוא עובד. אבל למרות ההצהרות שמשמיעים בעלי החברה והמנכ"לים המתחלפים שלה בשבחי הא"ת, ולמרות מהלכים אפיזודיים ומתוקשרים שעושה חברה זו, הסוגיות המהותיות לא מטופלות בה, והא"ת אינה חלק מהאסטרטגיה העסקית. באותה חברה עובדת גם מנהלת אחריות תאגידית במשרה חלקית (בנוסף לתפקידה האחר במחלקת משאבי אנוש), והיא כבר מזמן הבינה שתאלץ להסתפק בניהול קשרי קהילה עם נגיעות קלות פה ושם בהיבטים נקודתיים של א"ת. שאלתי את סמנכ"ל השיווק מה כן יכול להביא את השינוי בהתנהלות החברות בישראל. תשובתו: "רגולציה או משברים. וגם אז לא בטוח שזה יקרה". אני חושבת שהלך-המחשבה הזה מבטא את מה שרבים חושבים, וחוששים לומר. אבל הקהילה המקצועית של א"ת לא יכולה להרשות לעצמה לאמץ את הלך-הרוח הזה.
עופר ברייר: אחריות תאגידית היא תחום שקוף הצגתי לעופר ברייר*, מומחה בעל שם עולמי בתחום אסטרטגיות ניהול ופיתוח כשרון, את תמונת המצב שהתקבלה מסקר מנהלי האחריות התאגידית, ובקשתי לשמוע את דעתו. לברייר נסיון עשיר עם חברות רבות ועם מנכ"לים רבים, וכן היכרות עם תחום האחריות התאגידית. הוא הצביע על שני גורמים לבעיה. הגורם הראשון קשור לתחום הא"ת: מנכ"לים לא רואים את התועלת העסקית של ניהול האחריות התאגידית. לטענתו, עד שהמנכ"לים לא יראו הוכחות באמצעות דוגמאות מפורטות וכמותיות, שניהול נכון של התחום מביא ערך עסקי ושאי-ניהולו גורר נזקים, התחום יישאר "שקוף" עבורם, והם לא יראו את הצורך בניהולו באופן אסטרטגי. הגורם השני קשור למיתוג התפקיד "מנהל/ת אחריות תאגידית". התפקיד לא נחשב למותג, ולא ממוצב בתודעתם של מנהלים כתפקיד עסקי. בין היתר בגלל הסיבה הראשונה. ברייר סבור שצריך להתקדם בשני המישורים במקביל: למקצע ולהדק את ההסברה והשיכנוע מול המנכ"לים, ובמקביל – לבנות את המיתוג של מנהלי הא"ת. זוהי אינה משימה שניתנת לביצוע על-ידי מנהל/ת יחיד/ה בארגון, אלא משימה משותפת של הפרופסיה. הנחת-היסוד, כמובן, היא שהעוסקים בניהול אחריות תאגידית יהיו גם בקיאים בתחומי הליבה של החברה, ויהיו בעלי הבנה עסקית. ניהול משאבי האנוש הוא דוגמא לתחום שמיתג את עצמו בהצלחה. בעבר התפקיד לא היה קיים ברוב הארגונים, וכיום מנהלי משאבי אנוש משמשים כסמנכ"לים. אולם עדיין, בחברות רבות יכולת ההשפעה שלהם בתוך חדרי ההנהלה פחותה מזו של סמנכ"לים אחרים, כגון סמנכ"לי כספים או שיווק. מלאכת הוכחת החשיבות העסקית של תחום משאבי האנוש, ומשימת המיתוג העצמי של המנהלים בתחום זה, לא תמה. אזור הדמדומים: איך ממשיכים מכאן? כל מי שעוסק בהובלת שינוי – בין אם מדובר בשינוי חברתי או שינוי ארגוני, יודע שמדובר בתהליך ממושך ורצוף במכשולים. גם מנהלי אחריות תאגידית יודעים שהתהליך שהם מנסים להוביל לא אמור להיות קל או פשוט. אולם, לדעתי, הקושי המיוחד לתפקיד זה נעוץ בפער בין ההצהרות התומכות של הנהלות הארגונים, לבין הגיבוי שהן נותנות להטמעה בפועל. פעמים רבות מנכ"לים מדברים על אחריות תאגידית – אך מתכוונים למעשה לקשרי קהילה. וגרוע מכך: הם לא מקשרים את התכנים שמציעים מנהלי האחריות התאגידית – לליבה העסקית. ככל שהשנים חולפות, אנו רואים לנגד עינינו כיצד התחזיות החברתיות-סביבתיות, לקראתן מנסים מנהלי הא"ת להכין את החברות, הולכות ומתממשות: משאבי טבע וחומרי גלם ממשיכים להתייקר, ההתחממות הגלובלית לא פסקה והשלכותיה מחריפות, מגמות דמוגרפיות ותהליכי הגירה משפיעים כבר עכשיו על שוק העבודה ועל דפוסי הצריכה, המשקיעים המוסדיים נהיים יותר פעילים, הצרכנים, הארגונים החברתיים והתקשורת דורשים יותר שקיפות, ופעילויות שבעבר חברות יכלו ליזום כרגולציה עצמית וולונטרית – נכפות עליהן כרגולציה חיצונית (הדוגמא הטריה – תיקון 20 לחוק החברות, העוסק במדיניות תגמול בכירים). ועדיין – ההנהלות לא מקשרות את התהליכים הללו לניהול האחריות התאגידית. סדרת הפוסטים הזו עוסקת במצבם של מנהלי הא"ת בישראל, אך נראה לי כי היא משקפת את מצבו של התחום כולו. 30% ממנהלי הא"ת שהשתתפו בסקר סבורים שמצבם של מנהלי א"ת תקוע; 70% סבורים שהוא מתקדם לאיטו. התנופה שאפיינה אותו לפני מספר שנים - נעצרה. אני חוששת שאם נאפשר לתחום להמשיך ולהיות שקוף בעיני מקבלי ההחלטות בחברות ובמשק – הוא יוסיף להידחק לשוליים העסקיים, ומנהלי א"ת מוכשרים ומנוסים עלולים לנטוש אותו בצער. התשובה מצויה, כך נראה לי, באיגום מוחות של כולנו, ובעבודה מאומצת עם אנשי מקצוע מתחומים שונים, שיעזרו לנו לבנות את התחום כפי שראוי שיהיה. מה אתם חושבים על הגורמים למצב ועל הפתרונות האפשריים? ---------------------------------------------- *עופר ברייר מנכ"ל קבוצת ברייר opher@brayergroup.com |
