<< בעוד כחודש יקבל המפקח על הבנקים, רוני חזקיהו, את הצעתם של הבנקים בישראל למתן אשראי לחברות או פרויקטים, לפי קריטריונים המחייבים את החברות לשמור על איכות הסביבה. כל בנק יגבש את המדיניות שלפיה יעניק אשראי, בין היתר, לפי עלויות ההשקעה במתקנים המנטרלים זיהומים, השפעתן על תזרים המזומנים של החברה וייבחנו הסיכונים הנובעים מתביעה ייצוגית עתידית או מתביעות קיימות בגין זיהום. חברות שיבקשו אשראי מן הבנקים יידרשו לפרט את מדיניות הסביבה שלהם וכן את הסיכונים וההשקעות העתידיות הנדרשות לשם כך.

במטרה לקבוע את האשראי שהבנקים יהיו מוכנים לתת, יהיה עליהם לתמחר מראש את הסיכונים ולכמת אותם לנתון, כמו שיעור תוספת במחיר האשראי לחברה או לפרויקט. ואולם כמה מהבנקים יתנו רק הנחיות כלליות לוועדות האשראי, שיבדקו שורה של פרמטרים כמו רישיונות הקשורים לאיכות סביבה, מדיניות החברה בנושא איכות הסביבה בעבר, וכן סיכונים ותוכניות השקעה של החברה בנושאים סביבתיים. בבנקים מקווים כי יוכלו לאכוף את הכללים החדשים על מתן האשראי ללקוחות חדשים באופן מיידי, ויאפשרו ללקוחות ותיקים מרווח היערכות של כשנתיים. בנוסף, לפי מדיניות הבנקים החדשה, נראה כי חברות המזהמות את הסביבה במכוון ותוך התעלמות מהתראות הרשויות יעמדו בפני קשיי מימון, שינועו ממחירי אשראי גבוהים במיוחד ועד חוסר נכונות להעניק להן אשראי חדש או לגלגל אשראי קיים. בכמה מהבנקים הגדולים מתכוונים לחלק את מקבלי האשראי - חברות ופרויקטים - לשלוש קטגוריות, על בסיס פוטנציאל הזיהום שלהם: גבוה, בינוני ונמוך, וכן ללא פוטנציאל זיהום. לכל קטגוריה תותאם מדיניות אשראי שונה, שתשקלל גם את מדיניות החברה לגבי איכות הסביבה בעבר ועמידתה ברגולציה בעניין. בנוסף, יוקם מנגנון מעקב שיבדוק אם מקבלי האשראי עומדים בהתחייבויותיהם לבנקים. הסכמי האשראי החדשים יצטרכו לכלול תנאים נוספים למקרה שהחברה או הפרויקט לא יעמדו בהתחייבויות אלה.

לא רק ליפי נפש

מערכת הבנקאות הפנימה כי איכות הסביבה היא לא רק עניין ליפי נפש, אלא יש לה מחיר. עלות טיהור קרקע של חברה מזהמת יכולה להגיע למאות מיליוני שקלים. על הבנקים להביא בחשבון נתון זה בבואם להעניק אשראי לפעילות שוטפת או להשקעות מיוחדות של אותה חברה. גם פרויקטי נדל"ן שניבנו על קרקע מזוהמת יקבלו ליווי פיננסי שבעלותו יובא בחשבון הצורך בטיהור הקרקע.

לנגד עיני הבנקים עומד הניסיון המר של הבנקים לאומי, הפועלים ודיסקונט עם מפעל תעשיות אלקטרוכימיות, שנסגר ב-2003 בגין זיהום. הבנקים, שחשבו שהם מוגנים פיננסית לאחר ששעבדו את נכסי המפעל, מצאו עצמם בעליו עם קריסתו, וחויבו במימון טיהור הקרקע שעליה עמד. ההפסדים שרשמו הבנקים בגין האשראי למפעל הסתכמו בכ-245 מיליון שקל, על פי חישובי העמותה לאיכות הסביבה, אדם טבע ודין.

"זה לא אומר שבנקים לא ילוו לחברות עם פוטנציאל גבוה לסיכונים סביבתיים, כי תפקידם הוא לממן חברות", אמרה עורכת הדין עידית רייטר, שותפה וראש מחלקת איכות סביבה במשרד עורכי הדין יובל לוי, המתמחה בתביעות בנושא איכות סביבה ומלווה כמה מהבנקים בגיבוש תוכניותיהם בסוגיה. "הבנקים ימשיכו לממן חברות מזהמות, אבל יתמחרו את הסיכון שבכך - הריביות יהיו גבוהות יותר או שהם ישתמשו בכלים אחרים כדי לתמחר זאת. הבנקים יבדקו בעיקר אם החברות מצטיידות ברישיונות הנדרשים מבחינת רגולציה סביבתית", הוסיפה.

בנוסף, משרדה של רייטר עסוק בייעוץ פלילי, אזרחי וארגוני לחברות בנושא איכות סביבה. הפעילות כוללת הגנה מול תביעות ייצוגיות שמוגשות נגדן ונוכח איומי סגירה וקנס שמגיעים מהמשרד לאיכות הסביבה. מנגד, המשרד מייעץ לחברות במשא ומתן שהן מנהלות מול הרשויות, בראשן המשרד להגנת הסביבה, בעניין עמידת החברות ברגולציה הסביבתית. דיונים אלה מתמקדים בהבנות על משך הזמן שבו תוכל חברה להיערך ליישום הרגולציה, מבלי שתיחשב מפרת חוק, או תנאי רישיון. בדרך כלל מנסות החברות להאריך את משך הזמן ולפרוס את ההשקעות הנאמדות לא פעם בעשרות מיליוני שקלים ויותר, על טווח של שנים רבות.

קביעת קריטריונים סביבתיים במתן אשראי היא רק חלק מעליית הרף הסביבתי מול חברות תעשייה בשנים האחרונות. פעם חברות אלה יכלו לסגור עניין בהבטחות אחר כך הן שילמו קנסות סמליים של עשרות אלפי שקלים, שלא עזרו בהרתעה. בתי המשפט במישור הפלילי מול המנהלים ובהכנסת יד עמוק מאוד לכיס החברות והמנהלים.

"נושאי איכות סביבה נהפכו לעניין רציני יותר מבחינת החברות בשנה האחרונה, אם כי התהליך החל כבר לפני כארבע שנים", אמר עורך הדין יחיאל כשר, שותף וראש מחלקת ליטיגציה במשרד עורכי הדין יובל לוי. "אם לפני כמה שנים הגישה היתה שאם מישהו מקבל מכתב שנראה כמו פתק של פקח עירייה, המציין כי הוא לא בסדר בנושא איכות סביבה, הוא היה הולך ומסדיר זאת בהבטחות או בתשלום קנס. היום זה ממש לא כך. ההתייחסות של כל הצדדים המעורבים השתנתה. אחד הדברים הבולטים הוא מגמת החמרה בפסיקה. הקנסות חצו יותר מפעם אחת את הרף של המיליון שקל", הוסיף.

בינואר 2006 נקנסה בז"ן ב-1.6 מיליון שקל בגין זיהום אוויר. בפברואר 2009 נקנסה פרוטרום ב-1.5 מיליון שקל בגין ריח רע שעלה ממפעלה באזור מפרץ חיפה. בנובמבר 2009 נקנסה חברת פי גלילות במיליון שקל בגין השלכת פסולת ברבים וזיהום מים.

"בנוסף לקנסות הגדולים על חברות מושתים כיום קנסות אישיים מעשרות למאות אלפי שקלים על המנהלים", אמר כשר. "על פי החוק, מנהל זה מי שהדבר היה באחריותו. התובעים שואפים להגיע למעלה וברבים מכתבי האישום אלה המנכ"לים. ישנם מקרים, אם כי נדירים, של עונשי מאסר שמנהלים מרצים בעבודות שירות. ההתעקשות על כתבי אישום נגד המנהלים גדלה. עד לפני שנים אחדות היה כמעט נוהג שכתבי אישום נגד חברה ומנהליה נסגרו בהודאת החברה ומחיקת המנהלים מכתב האישום. היום זה הרבה יותר קשה ואם זה קורה, זה כבר החריג. הליך המשפט שהזכיר עד לפני שנים ספורות משפט של עבירת תנועה נהפך מורכב ומעמיק יותר, עם מומחים וחקירות", הוסיף.

ההגנה המשפטית הטובה ביותר למנהל כיום היא ההוכחה, שנקט את כל הצעדים כדי למנוע זיהום סביבתי. אלה כוללים תוכנית הדרכה בחברה, פיקוח עליה והשקעות במתקנים למניעת זיהום.

"מילת הקסם היא BAT - בסט אביילבל טכנולוג'י. אם השקעת בטכנולוגיות הכי טובות שמוכרות בתחום במועד הרלוונטי, נקטת צעדים שניתן לצפות ומעקב. מנהל שעושה כל אלה לפני שמתרחשת תקלה עשוי לצאת זכאי במשפט. טיעוני מנהל בנוסח 'מאוד השתדלתי' לא מביאות לזיכויו, ויכולות לעזור רק בשלב הטיעון לעונש", אמר כשר.

כיס עמוק

התהליך שעוברות חברות תעשייה מתחיל בדרך כלל כאשר הן מקבלות טיוטת תנאים נוספים לרישיון עסק מהמשרד להגנת הסביבה. כלומר לתנאי רישיון העסק שהעסק פועל לפיהם כבר שנים מתווספות דרישות חדשות. אלה מתורגמות במפעל למתקנים וטכנולוגיות שדורשים השקעות. בשלב זה נפתח בדרך כלל משא ומתן בין המפעל למשרד הממשלתי על משך הטמעת הטכנולוגיות עד לעמידה בתנאי הרישיון. התנאים החדשים כוללים בדרך כלל הגבלות על היקף פליטות חומרים מזהמים לאוויר, לים ולקרקע.

תגובות תעשיינים לעניין מתחלקות לשלוש: בלתי אפשרי לבצע את מה שאתם דורשים; כדי לעמוד בדרישות אני צריך יותר זמן; זה יעלה לי יותר מדי כסף, לכן אני סוגר את המפעל. "היו מפעלים בצפון ובדרום שנסגרו, והחברות העבירו את עובדיהם למפעלים אחרים שלהן, כשעובדים מבוגרים הוצאו לפנסיה", סיפר כשר.

ואולם מתברר שלא כולם מודעים למשמעות המחמירה של נושאי הסביבה על עסקיהם, ולא מתייחסים ברצינות לתכתובת שמגיעה מהמשרד להגנת הסביבה. "מפעלים צריכים לדעת שטיוטה של תנאי עסק שמגיעה מהמשרד להגנת הסביבה זה משהו שלא שמים בצד", אמר כשר. לדבריו, רוב המפעלים מודעים לכך, אך עדיין ישנם חריגים.

במשרד עורכי הדין מספרים על אחד המפעלים של חברה מוכרת, שמנהלו קיבל טיוטת תנאי רישיון עסק, שם אותה בערימת מסמכים ולא טרח להעביר אותה לדרגים מעליו. גם לאחר שלא הגיב וקיבל את המכתב עם התנאים הסופיים, הותיר אותו אצלו ולא עדכן את הממונים. המשרד להגנת הסביבה הגיש כתב אישום לאחר שהתברר, שהמפעל לא עמד בתנאי העסק החדשים. החברה טענה במשפט כי לא ידעה על רישיון העסק מכיוון שלא הובא לידיעת המנכ"ל. ואולם טענתה התבררה כבעייתית. בית המשפט הבהיר כי חברה היא אישיות משפטית המיוצגת על ידי כלל עובדיה הבכירים, לא רק על ידי המנכ"ל.

"ההגנה על חברה תעשייתית היא טיפוס על קיר הרבה יותר תלול כשמדובר בתביעות ייצוגיות", סבור עורך דין ניר קהת, שותף במשרד יובל לוי המרכז במחלקת הליטיגציה את התחום האזרחי. "ישנן הרבה תביעות על חשיפה לחומרים מסרטנים, ומה שמאפיין תיקים אלה הוא הרוח החזקה שנושבת נגדנו", אמר. "נקודת המוצא של התביעות האלה היא שמצד אחד יש מישהו שחלה או אפילו נפטר, ומצד שני נמצא כיס עמוק. הסימפטיה הטבעית מאוד ברורה, על אף שפעמים רבות אין בסיס מדעי מאחורי הרושם הראשוני הזה", הוסיף.

על האווירה ניתן ללמוד מהדוגמה הבאה: "היה לי מקרה שהייתי באולם בית משפט, ושופט קם ואמר לנו, עורכי הדין של הנתבעים, 'אם תתנדבו לשתות את מי השפכים של הלקוחות שלכם, אקבל את עמדתכם במשפט'. התעלמנו מזה, והמשכנו הלאה", אמר קהת.

מכיוון שבאורח החיים המערבי בני אדם נחשפים להרבה מחוללי מחלות דוגמת סרטן, כדי שתובע יזכה במשפט עליו להוכיח קשר נסיבתי ברור בינו למחלה. הדיון המשפטי מתבסס לא פעם על מחקרים רפואיים מעמיקים. "לא תמיד החברה מפסידה, וכבר היה משפט שבו ההגנה טענה כי המפעלים עשו כל שנדרש מהם והשקיעו בטכנולוגיה הטובה ביותר למנוע את הזיהום. הטענה אושרה בבית המשפט והתביעה נדחתה", סיפר קהת.