המהפך הסביבתי של הצבא האמריקאי

נשלח 15 בינו׳ 2011, 5:54 על ידי Sustainability Org   [ עודכן 15 בינו׳ 2011, 6:09 ]

מערכות אנרגיה סולארית בבסיסים, כלי שייט היברידיים, התאמת דלק ממקורות צמחיים למטוסי חיל האוויר ותקן בנייה ירוקה למבנים חדשים. צבא ארה"ב הפנים כי לא צריך לחבק עצים כדי להיות ירוק. עסק ירוק

רז גודלניק | 13/1/2011 16:05
תגיות: חיים בירוק,ארצות הברית (סביבה)

הכלכלה הירוקה מצליחה היטב היכן שהיא מייצרת פתרונות פשוטים עם ערך מוסף ברור, כמו לדוגמה חיסכון בכסף. לפעמים צריך לעבוד קשה כדי ליצור את הערך המוסף הזה, אבל לפעמים הוא נמצא לך ממש מול העיניים, כמו שקורה באפגניסטן.

הצבא האמריקאי משלם הרבה מאד כסף כדי להעביר דלק בשיירות שמגיעות מפקיסטן לבסיסים שלו באפגניסטן - עד 400 דולר לגלון אחד של דלק. המחיר הגבוה נובע כמובן מהאופרציה המסובכת והצורך לאבטח את השיירות הללו שמותקפות על בסיס קבוע וגובות גם חיי אדם -  בממוצע, נהרג חייל או אזרח על כל 24 שיירות שכאלו. מעבר לכך, הן גם מעמסה על החיילים האמריקאים. ריי נאבוס, מזכיר הצי האמריקאי, הסביר כי "שמירה על הדלק מונעת מהחיילים שלנו לעשות את מה שהם נשלחו לעשות, להילחם ולעבוד עם האוכלוסיה המקומית".

הצבא לא עוצר בירוק

הפתרון? להחליף את הדיזל והקרוסין באנרגיה סולארית. גדוד החי"ר של המארינס הוא הראשון שמתנסה בכך ובבסיס שלו במחוז הלמאנד מותקנים פאנלים סולרים ניידים, אוהלים עם סוככים סולארים, מטענים סולארים לציוד תקשורת ומחשבים ואפילו נורות חסכוניות באנרגיה בכדי להקטין את צריכת החשמל הכוללת. במחיר של מאות דולרים לגלון דלק, זמן ההחזר על ההשקעה הוא אפסי, חיי אדם ייחסכו והמארינס יוכלו להתפנות לעבודה שלשמה באו לאפגניסטן.

הפרקטיות הזו איננה ייחודית רק לאפגניסטן והיא הסיבה שנאבוס רוצה לראות 50% ממקורות האנרגיה של הצי והמארינס מגיעים מאנרגיה חלופית עד שנת 2020. והוא לא לבד – כל זרועות הצבא האמריקאים פועלות היום באופן אינטנסיבי לייעל את צריכת האנרגיה שלהם ולהגדיל את השימוש באנרגיה נקייה על חשבון מקורות אחרים כמו נפט לדוגמה. בכלל, אם אתם מחפשים היום מיהו הגוף הכי חזק ומשפיע בכלכלה הירוקה בארה"ב, שמהווה אולי את התקווה האמריקאית היחידה להיות כח ירוק מוביל בכלכלה הגלובלית ולא להשאר רחוק רחוק מאחורי הסינים והאירופאים, התשובה היא רק אחת: הצבא האמריקאי.

ביטחון אקלים

מי שמחפש דוגמה עד כמה הצבא האמריקאי דומיננטי היום בכלכלה הירוקה, יכל למצוא אחת כזו השבוע כשהועלו חששות שחתימה של הנשיא אובמה על חוק שמחייב את הצבא האמריקאי לקנות פאנלים סולאריים רק ממקורות מקומיים יעיבו על ביקורו של הנשיא הסיני בשבוע הבא בוושינגטון. בפועל, לשון החוק מאפשרת רכש גם של פאנלים של מדינות שחתמו על הסכמי ארגון הסחר העולמי לרכש ממשלתי, אבל הסינים לא חתמו על ההסכם הזה, מה שמשאיר אותם מחוץ לתמונה.

אין נתונים לגבי החלק של הצבא האמריקאי בשוק האנרגיה הסולארית בארה"ב, שמוערך ב-1.6 מיליארד דולר, אבל העובדה היא שהוא מספיק משמעותי בכדי שהחקיקה החדשה תעצבן מאד את הסינים. ההקשר הסיני חשוב גם כדי להבין את התפקיד שיש לצבא האמריקאי בשימור הדומיננטיות האמריקאית בשוק האנרגיה הנקייה הגלובלי. השליטה בשוק הזה עברה בשנים האחרונות לסינים ונתונים שפורסמו בחודש אוקטובר האחרון במחקר שמשווה את ההוצאות על ביטחון מול מה שהדוח קורא לו 'ביטחון אקלים' (climate security), שהוא למעשה בעיקר השקעות בתחום האנרגיה הנקייה. על פי הדוח, ב-2011 על כל דולר שארה"ב תשקיע בתחום שינוי האקלים היא משקיעה 41 דולר בביטחון וזה עוד טוב – ב-2008 היחס היה 1:94 דולר.

לעומת זאת אצל הסינים, על כל דולר שיושקע השנה בשינוי אקלים, יושקעו רק 2-3 דולר בביטחון. גם בהשוואה של מספרים אבסולוטיים ארה"ב מפסידה בתחום שינוי האקלים – כ-36 מיליארד דולר תקציב סיני מול 18 מיליארד דולר תקציב אמריקאי השנה. על פי החוקרת מריים פמברטון, שמביאה את הנתונים הללו, מה שישנה את התמונה לטובת האמריקאים זו העברה של 100 מיליארד דולר מתקציב הביטחון האמריקאי להשקעות באנרגיה נקייה. הסיכוי שזה יקרה, כשהרפובליקנים שולטים בבית הנבחרים, דומה לסיכוי שמשרד הביטחון בישראל יסכים להעביר שישית מהתקציב שלו לפיתוח אנרגיה נקייה, או במילים אחרות – שואף לאפס.

במציאות שכזו, הסיכוי כמעט היחידי שנותר לאמריקאים להדביק את הסינים הוא שהצבא ישתמש בתקציב שלו לפיתוח והגדלת השימוש באנרגיה נקייה. למזלם של האמריקאים זה אכן קורה. רשימת הדברים שהצבא האמריקאי עושה ארוכה מאד, אבל הנה כמה דוגמאות בולטות: התקנה של מערכות אנרגיה סולארית בבסיסי חיל אוויר, כלי שייט היברידיים של הצי, התאמה של כל מטוסי חיל האוויר כך שיוכלו לטוס על דלקים ממקורות צמחיים (biofuel) עד סוף השנה, חיוב כל בניין צבאי חדש שנבנה לעמוד בתקן הבנייה הירוקה (LEED) ומאמצים להבטיח שכל תכנית רכש בצבא תכניס למערך השקלולים שלה גם את מחיר האנרגיה של האופציות השונות שעומדות בפניה.
צילום: איי-פי
הצבא האמריקאי הוא הארגון בעל טביעת הרגל הפחמנית הגדול ביותר בעולם צילום: איי-פי

קצין קיימות ראשי

למה הצבא אמריקאי עושה את כל זה? האם הוא נהפך לצבא של מחבקי עצים ידידותיים לסביבה? לא ממש. כדי להבין את האינטרס של הצבא כדאי לעיין בדברים שאמר גנרל ג'וזף וספטאל, תת מזכיר הצבא במשרד ההגנה האמריקאי, המשמש גם כקצין קיימות ראשי (להלן: הקק"ר) בצבא, עם פרסום דוח הקיימות השני של הצבא באוגוסט האחרון: "המנהיגות הצבאית הגיעה להבנה של הפוטנציאל שנמצא בקיימות לחיזוק הביטחון הלאומי. מה שבעבר הביא תועלת דרך היוזמות הסביבתיות שלנו מתגלה ככלי חשוב כנגד השפעות של חוסר יציבות שנובעות מאתגרים שנוצרים מהתחרות על כמות מוגבלת והולכת פוחתת של משאבים, כמו גם תנועות של אוכלוסין, מגפות ואירועים אחרים שקשורים לשינוי אקלים".

מבחינת הצבא האמריקאי האינטרסים של קיימות וביטחון אנרגטי חופפים. על פי דוח מחקר שפורסם בספטמבר 2010, 77% מצרכי האנרגיה של משרד ההגנה האמריקאי מסופקים כיום על ידי נפט ורק אחוז אחד בלבד ממקורות של אנרגיה נקייה. על פי מחברי הדוח, לתלות הזו באספקת נפט יש מחיר לא קטן, החל בהגדלת הפגיעות האופרטיבית של הצבא (עיין ערך אפגניסטן) וכלה בגידול משמעותי בהוצאות – כל עלייה של דולר במחיר הנפט עולה למשרד ההגנה האמריקאי 130 מיליון דולר.

בנוסף, טוען הדוח, הביקוש הגדל לנפט מגדיל את החשיבות שלו באופן שעלול להיות מזיק לאינטרסים האמריקאים (למשל בתועלת שהוא מייצר למדינות כמו איראן וונצאולה) ואחרון אחרון חביב, הוא תורם להתחממות הגלובלית, שכבר מוגדרת בארה"ב כסיכון של ממש לביטחון הלאומי האמריקאי.

פוליסת הביטוח הטובה ביותר מול כל ההשפעות הללו היא פשוט להבטיח חוסר תלות מוחלט בנפט ועל פי מחברי הדוח זו המטרה שמשרד ההגנה האמריקאי צריך להציב מולו לשנת 2040.

מדובר כמובן במעבר לא פשוט בהינתן סדרי הגודל של הצבא וצריכת האנרגיה שלו, אבל על פי הדוח זו לא משימה בלתי אפשרית בהסתמך על ההיסטוריה של שינויים בצבא שכללה בין השאר הקטנה משמעותית של צריכת הפחם כמקור אנרגיה. גם המחויבות לשינוי, שהיא תנאי הכרחי, קיימת במשרד ההגנה כפי שהסבירה תת שר ההגנה לשעבר שרי גודמן בראיון לגרדיאן: "אני מסכימה עם שר האנרגיה (סטיבן צ'ו) שזהו רגע ספוטניק. אין לי ספק שהצבה יהיה חלק מהובלת המהפכה שתאפשר לנו לעמוד באתגר הזה". 

חולשת המגזרים האחרים
צריך לזכור גם שהצבא האמריקאי הוא הארגון בעל טביעת הרגל הפחמנית הגדול ביותר בעולם. בהתחשב בכך שהוא מודאג מהסיכונים הבטחוניים שעלולים לנבוע מההתחממות הגלובלית, זה בהחלט הגיוני שהוא ירצה להקטין את כמות גזי החממה שהוא פולט לאטמוספרה. יש גם כאלו שיטענו שהאבסורד כאן הוא עוד יותר גדול בהתחשב בזה שחלק ניכר מהפליטות הללו נובעות מפעילות שלו שמטרתה לשמור על אספקת נפט סדירה. הקשר הזה של יחסי סיבה ומסובב יכול כמובן גם להיות גם הפוך - הצבא יקטין את צריכת האנרגיה שלו והחשיבות האסטרטגית של אבטחת אספקת נפט סדיר תקטן בהתאם, מה שיקטין עוד יותר את צרכי הפעילות הצבאית ויביא להפחתה נוספת בצריכת האנרגיה שלו וכו'.

ההשפעות של התהליכים שקורים בצבא האמריקאי לא יישארו רק בתחומי הבסיס, אלא יחלחלו למגזר האזרחי. גודלו של הצבא והיכולת שלו להפנות תקציבים לרכש ירוק יכולים להגדיל באופן משמעותי את הביקושים למוצרי ומערכות אנרגיה נקייה והתייעלות אנרגטית ולהוזיל את העלויות שלהם גם לרכש אזרחי בארה"ב, זה שכיום צריך להסתמך על תמריצים ממשלתיים ליצירת אטרקטיביות כלכלית. בנוסף, קיים פוטנציאל לתיעול פיתוחים צבאיים ירוקים לשימושים אזרחיים, כמו שימושי אנרגיה נקייה בתחבורה ימית ואווירית לדוגמה.

העובדה שהצבא האמריקאי היא התקווה הירוקה האמריקאית היא לא בדיוק סיבה לגאווה גדולה לאמריקאים כי לא פחות משהיא מעידה על עוצמתו של הצבא, היא מעידה על חולשתם היחסית של מגזרים אחרים ועל חוסר יכולת לתרגם סדרי עדיפויות לאומיים במסלולים אחרים. אבל מי יודע, אולי עם קק"ר, ספינות קרב היברידיות, מטוסים שמתודלקים בביו-דלק וחיילי מארינס שישנים באוהלים סולאריים מעז יצא בסופו של דבר מתוק והצבא האמריקאי באמת יצליח להשיב את הסומק הירוק ללחיי האומה האמריקאית.

לכתבה באתר nrg

כתבות קשורות:
כנס סביבה ובטחון: מיליוני צמאים הם איום אסטרטגי לא פחות מטילים
Comments