מדד מעלה הוא ללא ספק בדיחת השבוע: פלטינה לכיל?!

נשלח 14 ביוני 2014, 12:25 על ידי Sustainability Org   [ עודכן 14 ביוני 2014, 12:26 ]

תאגידי העל שאחראים לרוב העוולות שקורות לכם קיבלו ציונים לשבח בדירוג מדד מעלה המגוחך ■ דעה / אורית-קלייר ארזי

אורית-קלייר ארזי, 12/6/14

ונפתח בחידה: מה זה פלטינה מבחוץ ורֶקֶב מוסרי מבפנים? לא יודעים? אה, זה רק כי אתם לא חלק מן המשחק השנתי הנקרא דירוג מַעֳלׇה ל"אחריות תאגידית". פתרון החידה: פלטינה (ויש גם פלטינה+, זהב וכסף), היא דירוג עילי הניתן על-ידי איגוד תאגידי-העל מַעֳלׇה לחבריו, המתיימר למדוד את מחוייבותם החברתית, לא פחות. לכאורה ראוי, רצוי וכמעט אוטופי. בפועל, לעג לרש.

לא רק שאין כל קשר בין חלק מתאגידי-העל המדורגים לבין אחריות תאגידית אמיתית, אלא שיש ביניהם כמה וכמה מהנציגים הבולטים והקיצוניים ביותר של חוסר הצדק החברתי כנגדו כולנו מתקוממים: מבנקים, חברות ביטוח, מזון וסלולאר, מובילי הקפיטליזם החזירי החמור ביותר, ועד מונופולים ממשלתיים מושחתים, מובילי הסוציאליזם החזירי החמור לא פחות.

הייתי צריכה לקרוא לזה בדיחה במקום חידה.

כולם צחקו נא איתי:

■ כיל, טבע ואינטל

דירוג מַעֳלׇה ל"אחריות תאגידית": כיל פלטינה, טבע פלטינה+ ואינטל פלטינה! נכון ענק? נזכיר רק שכי"ל עטורת הפלטינה, קיבלה בנזיד עדשים את משאבי הטבע של כולנו (אשמת המדינה, לא אשמתה) והיא חלק מקונגלומרט החברה לישראל של ידידנו הטייקון-כוכב עידן עופר על הצלחותיו הידועות בצים, בבתי הזיקוק וכמובן בבטר פלייס וכעת גם במיזם המכוניות קורוס בסין.

אז כיל דורגה יחד עם טבע ואינטל - 3 מתוך 4 תאגידי-העל הזכורים משערוריית הרווחים הכלואים שהתפוצה לפני חודשים אחדים לאחר שזכו לרוב המכריע של הטבות המס מהמדינה (עשרות מיליארדים!) במסגרת החוק לעידוד השקעות הון. זאת, מבלי שברור כלל אם יש בכך ערך מוסף כלשהו למשק, ואם כן - מהו. ואת זה לא אני אומרת אלא מבקר המדינה.

■ חברת החשמל ומקורות

תרשו לי לא להוסיף (ואל תחשבו שמקורות שונה רק כי אנחנו שומעים עליה פחות). מי שלא מבין למה אין צורך להוסיף, לא חי בפלנטה הזו בעשורים האחרונים. ומהו דירוג ה"אחריות תאגידית" שמַעֳלׇה מעניקה להן? חכו לזה... פלטינה פלוס, הדירוג הגבוה ביותר, איך לא. טוב, נו, הבטחתי לכם צחוקים. המשיכו לקרוא ותגלגלו ממש.

■ בנק הפועלים

זה הבנק שהוא חלק מדואופול (עם בנק לאומי) שהצליח לעקוף את רפורמת העמלות ולהמשיך לגבות מאיתנו עמלות (לעתים הזויות) במיליארדים. זה הבנק שיושב ראשו בעבר, דני דנקנר, בדרך לכלא בפרשת הולילנד ומסובך עד צוואר בעוד כמה פרשות פליליות המתבררות בימים אלה. זה הבנק בו בעלת השליטה, שרי אריסון, נתנה לאותו יו"ר גיבוי מלא אל מול מורת רוח גלויה מצד נגיד בנק ישראל לשעבר, סטנלי פישר, ועשתה זאת לאורך זמן, במה שברור בדיעבד ככשל אתי (עזבו ניהולי) חמור.

ורק כדי שלא נשכח: מה בודקת "אחריות תאגידית" בראש ובראשונה? היבטים של אתיקה! ומהו דירוג ה"אחריות תאגידית" ש-מַעֳלׇה מעניקה לו? ניחשתם נכון: פלטינה פלוס. בכך הבנק מצטרף לקבוצת מדליקי המשואות העסקיים האחרים בדירוג.

אבל למה אני סתם מלעיזה. הנה, אכן הבנק מחויב: הוא אוהב לתת חסות לכל מיני מהלכים של "מעורבות חברתית" כמו סדנאות כלכלת-בית נכונה ללקוחותיו, משקי הבית אותם עשק, או תחרויות נושאות-פרסים (קווי אשראי שהיו אמורים לקבל במצב תקין ממילא) לעסקים קטנים, קרי ללקוחותיו העצמאים.

■ בנק לאומי

זה הבנק שבנוסף לכל עוולות הבנקים הרגילות בענייני עמלות ואשראי כנ"ל, גם מייצג את חוד החנית של מועדון ההון-שלטון-עיתון, על חלקו המכריע, יחד עם המוסדיים, ברימום טייקונים-כוכבים דרך מתן אשראים אדירים (נוחי דנקנר, למשל) תוך משחק קבוע של "אין לך כסף להחזיר? אין בעיה. לך תעשה תספורת לחסכונות הציבור ובינתיים אנחנו נמחוק לך את החוב הישן וניתן לך חדש". ומהו דירוג ה"אחריות תאגידית" ש-מַעֳלׇה מעניקה לו? הו, ניחשתם נכונה: פלטינה פלוס. עוד מודל חיקוי.

■ בנק דיסקונט

זה הבנק, שפרט לכל עוולות הבנקים הרגילות בענייני עמלות ואשראי כנ"ל, גם מסוכסך מאוד עם עובדיו ולכן לקוחותיו סבלו בחודשים האחרונים מעיצומים והשבתות. ולא משנה שדווקא בעניין ועד העובדים הלוחמני שלו והצורך בשינוי, ההנהלה צודקת. העניין הוא שאיך שלא תסתכלו על זה, גם מצד הקפיטליזם החזירי (של ההנהלה כלפינו, הלקוחות) וגם מצד הסוציאליזם חזירי (של הוועד כלפי ההנהלה, כלפי חבריו שאינם דור א' וכלפי הלקוחות), זו לבטח אינה הדוגמא הראויה לתג איכות אתי או חברתי. ומהו דירוג ה"אחריות תאגידית" שמַעֳלׇה מעניקה לו? אין עליכם, אתם מתוחכמים: נכון: פלטינה פלוס. עוד אחד לפנתיאון האתיקה של המשק הישראלי.

■ הפניקס

זו חברת הביטוח שהדירקטוריון שלה אישר לא מזמן את שכרו ה... ה... אין אפילו לו שם תואר מתאים בשפה העברית או בכל שפה אחרת, כי "הזוי" כבר מזמן לא מייצג את המשמעות הנדרשת - של המנכ"ל אייל לפידות בשווי של כ- 10 מיליון שקל בשנה. זאת, תוך צפצוף ארוך על שר האוצר, על הממונה על הביטוח, על העובדים בחברה ועל הציבור כולו. ומהו דירוג ה"אחריות תאגידית" שמַעֳלׇה מעניקה לו? כסף. אמנם זהו הנמוך בסקאלה, אבל הוא לא ניתן בגלל התנהלות לא-אתית זו של הפניקס שכלל לא היוותה שיקול.

■ דלק

יחד עם הפניקס, היא חלק מקונגלומרט בבעלות יצחק תשובה, אותו אחד שאך לפני שנתיים ביצע "תספורת" של 1.4 מיליארד (!) שקל מכספי הציבור בדלק נדל"ן, ושזכה מהשופטת אלשיך לביקורת אישית חריפה ביותר משום ש"התנהלותו בפרשה נועדה רק כדי להציל את עורו". מה שכמובן לא הפריע למוסדיים ולבנקים להשקיע בו שוב כדי שיחזור לעסקים כרגיל ולרווחי עתק על הנייר במינֵי קידוחיו בים התיכון. ומהו דירוג ה"אחריות תאגידית" שמַעֳלׇה מעניקה לו? זהב!

הבאים מן הפוזיציה כמובן יטענו שדלק נדל"ן, דלק והפניקס הן חברות שונות, ושאין קשר ושאני לא מבינה את עיקרון העירבון המוגבל, אבל זהו שאני כן. החוק שבמקורו רצה להיטיב עם המשק על-ידי עידוד יזמים לקחת סיכונים מדודים בזכות חיסיון כספי זה, הפך זה מכבר לחוכא ואיטלולה בידי אותם טייקונים-כוכבים, המרוקנים חברות ציבוריות מרוויחות בפורטפוליו שלהם לצורך שאיבת מזומנים לחברות האישיות שלהם, לצורך נטילת אשראי ביוזמות חדשות ולצורך שירות חוב (עד ש... אופס, נגמר) בחברות מפסידות שלהם, והכל על חשבון הציבור המושקע בהן דרך המוסדיים, הלוקחים חלק אקטיבי בחגיגה. זה ראוי להיקרא "אחריות תאגידית"?

■ פרטנר וסלקום

אלה הם התאגידים שעד למהפיכת הסלולר עשקו אותנו בתשלומים שהם מאות אחוזים מעל מה שכולנו משלמים היום, מהפיכה לה התנגדו בעוז ותוך הפעלת לחצים ישירים ועקיפים, גם דרך לוביסטים בכנסת. ומהו דירוג ה"אחריות תאגידית" שמַעֳלׇה מעניקה להן? פרטנר פלטינה+, סלקום תסתפק בזהב.

הפרינציפ ברור, כן? אז נציין שיש גם את אלון רבוע כחול (פלטינה), הלא היא רשת המזון מגה, הנחשבת ליקרה מבין הרשתות הקמעונאיות הגדולות, ושבעליה הוא אחד, דודי ויסמן, שהוא גם הלקוח העיקרי של החברה של רותי שטרית, זוגתו של המועמד לשעבר לנשיאות העשיר מכולם, מאיר שטרית לא שזה אסור חלילה, הכל חוקי. רק מזכירה לכם את ה"מועדון" שהוא אנטי תיזה לאחריות תאגידית אמיתית.

וישנה נשר (פלטינה), שהיא מונופול בתחום המלט וניתן לייחס לה לפחות חלק מיוקר הדיור (עקב יוקר הבנייה); אסם ושטראוס שהיו במוקד מספר מחאות צרכניות בנוגע ליוקר המחיה מכיוון המזון; החברה המרכזית למשקאות (קוקה-קולה) שמוצריה בארץ יקרים עד 233% (!) ביחס לארה"ב... ועוד ועוד.

בעיה נוספת: חלק ניכר מן התאגידים המדורגים על-ידי מַעֳלׇה מבססים את שכבת העבודה הרחבה שלהם על עובדים בשכר מינימום או קרוב לו (אבטחה, רשתות קמעונאיות, יצרניות מזון המחזיקות מפעלים ובעבר גם סדרניות ועוד). לטעמי, לא ניתן לתת לתאגיד צל"ש על "אחריות תאגידית" כשחלק ניכר, אם לא רוב עובדיו הם עניים-עובדים.

אינני נגד שכר מינימום כעיקרון. יש מקומות בהם הוא הכרחי להישרדות עסקית, אלא שכאן מדובר בתאגידי-על סופר-רווחיים! במקרים אלה, אין ולא תהיה הצדקה לביסוס שכר הון עתק להנהלה הבכירה ולבעלים, תוך מתן שכר מינימום לאותם עובדים.

והנה מה שאף אחד לא מעז לומר כי זה לא פוליטיקלי קורקט: בארץ, לצערי, עוד לא שמעתי על משקיע (אתם כן?), שמכניס למערכת שיקולי הפורטפוליו שלו שיקולי אחריות תאגידית. קל וחומר לא אצל המוסדיים ששיקוליהם פעמים רבות אפילו נעדרי אתיקה כלפי לקוחותיהם (למשל בהשקעות ללא בטחונות במינֵי פירמידות)... אז שהם ידאגו לאתיקה אצל אחרים?

אחריות תאגידית אמיתית

תאגיד לא צריך לממן את הקהילה, כי אם לייצר רווחים לבעליו, מחזיקי המניות. כל הרעיון של "תרומה לקהילה" (סעיף ה' בשאלון מַעֳלׇה) היא הנצחה פסולה של מצב פסול ויש לעצרה מיידית!

ככל שתאגידי-על טורפניים (אלה הדופקים את הציבור, את עובדיהם, את ספקיהם ואת משקיעיהם לטובת רווחי עתק לגרעין השליטה בהם ולהנהלה הבכירה) ממרקים את מצפונם ואת תדמיתם הציבורית על-ידי "תרומה לקהילה" (הנעשית מכסף לא-שלהם ממילא), כך המדינה ומוסדותיה נסוגים מחובותיהם הבסיסיים ביותר כלפי אותה קהילה.

הדבר גורר סחרור מסוכן של הזרמת כסף ציבורי לקהילה, אבל במקום דרך מוסדות השלטון שכבר גבו מאיתנו מיסים בדיוק לשם כך, דרך כספי הפנסיה שלנו העוברים דרך המוסדיים לתאגידי-העל הפסאודו-פילנטרופיים. במילים אחרות, שילמנו על אותם שירותים קהילתיים פעמיים! ממשכורת ממוצעת ופחות.

זה לא פחות מפשע אתי! ולכן סוגיית ה"תרומה לקהילה", לפחות באופן שהיא נעשית נמדדת כיום גם היא אנטי תיזה מוחלטת לאחריות תאגידית אמיתית.

יש רק כמה דברים בסיסיים שתאגיד צריך לעשות ולא-לעשות כדי להיות אתי, גם בלי שאלונים, דירוגים והתלבטויות:

1. מיסוי

א. אל תנצלו לרעה את מבנה שוק ההון וחוקי המס

ב. שלמו מסים ללא להטוטנות של תכנוני מס הזויים ויצירתיות חשבונאית קיצונית.

2. לקוחות

א. נהגו בהם כבוד דרך מדיניות החזרים, החלפות ושירות שוטף.

ב. אל תחפשו לדפוק אותם כמה שיותר כדי להרוויח, אלא ודאו שאתם נותנים להם ערך מוסף במהות ובעלות.

3. עובדים

א. שלמו את המשכורות הגבוהות ביותר שאתם יכולים לשלם כפונקציה של תנאי השוק, אופי התפקיד והרווחיות של התאגיד.

ב. אל תשלמו משכורות מינימום רק כי אתם יכולים, אם התאגיד רווחי ובעליו ומנהליו מרוויחים מיליונים.

ג. שמרו על פערי שכר הגיוניים בין דרגים.

4. ספקים

א. כמו עם העובדים: שלמו את הסכום הגבוה ביותר שאתם יכולים לשלם כפונקציה של איכות הספק, אופי פעילותו וריווחיות התאגיד.

ב. שלמו בזמן ולא ב"שוטף-שנה-הבאה". הקפידו על-כך במיוחד עם ספקים קטנים! אל תחתימו ספקים על חוזים דרקוניים ומקפחים רק כי אתם יכולים, כי אתם גדולים והם קטנים.

5. סביבה

א. היו ירוקים בתהליכי העבודה הפנימיים והחיצוניים.

ב. אם פעילותכם מערבת חומרים מסוכנים, היו קתוליים יותר מן האפיפיור לגבי פינויים החוקי.

זהו. עכשיו בואו נראה תאגיד שמוכן ליסודות האתיים האמיתיים הללו, במקום לעלה תאנה מזויף בדירוג מַעֳלׇה. יש קופצים? לא שומעת...

* הכותבת היא מנכ"ל BossProblem, קורסים להצלחה בעבודה יועצת ארגונית בכירה ופסיכולוגית חברתית

לכתבה בגלובס


Comments