אורנה אנג'ל חושבת על הדורות הבאים

נשלח 30 בספט׳ 2011, 10:16 על ידי Sustainability Org   [ עודכן 30 בספט׳ 2011, 10:36 ]

אנג'ל, סמנכ"ל תכנון וקיימות בשיכון ובינוי, שואפת לראות יותר אג'נדה נשית במשרות הבכירות. היא גאה בהישגים שלה בחברת "אוצר מפעלי ים" ובמקום עבודתה הנוכחי ומסבירה שזו תוצאה של חשיבה לטווח ארוך. והיא לא מסתירה את רצונה לחזור לפעילות ציבורית

גילי דינשטיין | 30/9/2011 11:05
תגיות: אורנה אנג'ל, קיימות

ביום שהתקיים הראיון עם אורנה אנג'ל, סמנכ"ל תכנון וקיימות בשיכון ובינוי, בדיוק התפרסם כי חברת אוצר מפעלי ים, החברה ששיקמה ומתפעלת את נמל תל-אביב ההיסטורי, עומדת לחלק דיווידנד בסך 24 מיליון שקל לבעלי החברה: הממשלה (82%), עיריית ת"א (0.8%)  והציבור (17%). לא שמישהו מאיתנו זוכר מתי חברה ממשלתית חילקה רווחים ציבורים כדיווידנדים. לרוב מצבן טוב כשל אגרקסקו, או שהן מופרטות על-מנת לנתק אותן מעטיני השלטון, או שהן מגייסות אג"ח מהציבור בעודן מדשדשות כל הדרך אל התקציב הממשלתי. והנה חברה שיש לה בקופה מיליוני שקלים לחלוקה והיא אפילו לא שומרת אותם כתקציב פיתוח עתידי שכן היא יודעת שיהיה לה מספיק לשם כך מהכנסותיה השוטפות. אכן ימות המשיח.

צילום: ראובן קסטרו
אנג'ל. ''הילדים זו ההצלחה הכי גדולה בחיים שלי'' צילום: ראובן קסטרו

לחשוב ולהתחשב

אנג'ל, מי שהיתה מנכ"ל אוצר מפעלי ים בשנים 2001-2006, זורחת מהודעת הדירקטוריון הזאת כמו אמא הגאה בהישגי ילדה האהוב. "זה בדיוק קיימות", היא אומרת. "לא חייבים להבין מה זה קיימות כדי לעשות קיימות. מספיק שחושבים לטווח ארוך ועושים דברים בלב נקי והם יוצאים קיימות. פשוט לא להיות חזירים כלפי הסביבה ולא כלפי האנשים החיים ועובדים בסביבה הזאת. וכיוון שכך נהגנו, ידענו שפרויקט הנמל יהיה סיפור הצלחה ושיבוא יום ונגזור את הקופון מההצלחה הזאת. צריך פשוט סבלנות".

האמת , מרוב מילים נרדפות כמו "אחריות חברתית", "אחריות תאגידית" ו"קיימות" אני לא בטוחה שברור לי מה זה בכלל קיימות.
"זה כנראה באמת לא ברור, כי יותר מדי אנשים בארץ חושבים שאם הם עושים לוגו יפה עם עלה או ממתגים משהו כירוק במירכאות זה מספיק. קיימות זה בדיוק ההפך מתרבות הסמוך. קיימות דורשת אחריות ארוכת טווח ורצינות וכדי לעמוד בסטנדרטים שהקיימות מחייבת צריך שהכל יהיה שקוף ומדיד. מדובר בתפיסה ניהולית שלוקחת בחשבון לא רק סיכונים פיננסיים אלא גם חברתיים, סביבתיים וסיכונים כלכליים רחבים יותר.

"התנהלות לפי עקרונות הקיימות אומרת שכל החלטה שארגון מקבל מתבססת על שיקולים חברתיים, כלכליים וסביבתיים ולא מתבצעת רק מתוך שיקולים פיננסיים. למשל, לוקחים בחשבון זיהום אוויר והתחממות גלובלית, לצד שיקולים שנובעים מהמימד החברתי כמו זכויות אדם ויחסי עבודה. שיקולי קיימות במימד הכלכלי נוגעים לכל התחומים של אתיקה, שקיפות, ממשל תאגידי וכו'. חשוב לזכור שהדאגה לסביבה היא חלק מאוד חשוב מקיימות אבל היא לא המהות. המהות של הקיימות היא התנהלות עיסקית שנבחנת לאורך זמן ולא בטווח הקצר".


יש היום בארץ פרויקטים שנבנים תוך מחשבה על העתיד ולא רק תוך מחשבה על הרווח המיידי של היזם והקבלן?
"עוד אי אפשר לדבר על פרויקטים בני קיימא מאלף עד תו בארץ, אבל יש צעדים ראשונים מעודדים. בישראל יש נטייה לחפף כשמדובר בקיימות כמו שמחפפים בתחומים אחרים. בינתיים יש נטיה של קבלנים ויזמים לבצע פרויקטים שיקבלו ציונים גבוהים יחסית על קיימות, אבל מתוך שיקולים של רווח ולא מתוך הפנמה של חשיבות הקיימות על החיים שלנו ועל העולם שנשאיר אחרינו לילדים שלנו.

"לשמחתי יש ניצני שינוי. שיכון ובינוי היתה החברה הראשונה שמינתה סמנכ"ל קיימות ועוד בהחלטת דירקטוריון, והם עשו את זה בשלב שבו עוד לא בדיוק ידעו מה זה קיימות ומה ההשלכות של זה על הפעילות, וזה ייאמר לזכותם. בנוסף לכך, בארבע השנים האלה הקבוצה כולה למדה. אין עובד בחברה שלא העברתי אותו סדנת קיימות. השיח של העובדים היום שונה משהיה. הדרך עוד רחוקה, אבל הזרעים נזרעו".

נושא הדיור מככב בראש סדר היום הציבורי. האם אפשר גם לשמור על קיימות וגם לספק דיור בר השגה?
"בעצם השאלה יש ביטוי לתפיסה השגויה לפיה קיימות היא משהו שעולה הרבה כסף ולכן היא לעשירים בלבד, וזה לא נכון. בטווח ארוך, אם בונים בצורה בת קיימא, העלות של החיים במבנה היא משמעותית נמוכה יותר, יש ניצול נכון יותר של משאבים ולכן יש פחות הוצאות על מים וחשמל.

"זה נכון שבטווח הקצר בנייה בת קיימא דורשת השקעה גדולה יותר על תכנון, על חומרים, על שיתוף מחזיקי עניין והידברות עם המון גורמים שבעבר היו מתעלמים מהם. אבל בסופו של דבר, זו השקעה שמחזירה את עצמה די מהר. מה שאין בו היגיון כלכלי, לא יכול להיות קיימותי. יש המון דרכים לתמרץ גם את היזמים והקבלנים וגם את רוכשי הדירות כך שבנייה בת קיימא תהיה גם בת השגה.

"בעולם יש הרבה דוגמאות לזה שבסופו של דבר זה משתלם לכולם: למי שבונים, למי שחיים בבתים ולמדינה. אבל צריך להבין שהאופן שבו בונים משפיע גם על אינטרסים הרבה יותר גדולים של המדינה ואפילו של האנושות. למשל: לחיסכון באנרגיה יש השלכות כלכליות ופוליטיות הרבה יותר רחבות מחשבון החשמל הפרטי שלנו. זה קשור במשבר האנרגיה שהעולם כולו מתמודד איתו, מחירי הדלק שעולים, המשאבים שמידלדלים, התלות של העולם המערבי במדינות שיש בהן מצבורי נפט וכו'.

"כל זה במקרו. כשזה במיקרו הקבלן צריך לתכנן נכון את הבניין שהוא בונה. כי השמש היא בינתיים בחינם והיא זורחת ושוקעת באותו כיוון, המהלך שלה לאורך היום הוא קבוע, ובנוסף גם באופן קבוע הזווית שלה בקיץ גבוהה ובחורף נמוכה. כלומר אם הקבלן תכנן מראש והקדיש לזה מחשבה, ולחשוב זה גם לא עולה בינתיים כסף, מיקם את הבניין נכון על המגרש, ותכנן את החלונות ואת ההצללות באופן שלוקח בחשבון את כל הנתונים הללו - הרי שהוא ודיירי הבניין הרוויחו שהשמש תיכנס בחורף לבית דרך החלון ותחמם אותו באופן שנצטרך פחות להפעיל חימום, ואילו בקיץ היא תיכנס פחות ונזדקק פחות למזגן. מדובר על הפרשים של 6-8 מעלות וזה לא עניין של מה בכך".

האם אפשר להוריד את מחירי הדירות בארץ?
"ברור שכן! יש בארץ המון קרקעות לא מנוצלות שנמצאות בבעלות המדינה ויש המון מבנים שלא משרתים אף אחד. אין שום סיבה שלא יהיו פתרונות דיור שיתאימו לכל המצוקות שעלו באחרונה על סדר היום, מדיור לסטודנטים וצעירים, דרך דיור לזוגות צעירים ומשפחות קטנות ועד פתרונות למשפחות עם ילדים. יש כמה גורמים שתוקעים את המצב: שחיתות, אינטרסים זרים ומבנים פוליטיים לא יעילים. למשל, כדי לאשר בנייה צריך להתעסק מול כמה וכמה משרדי ממשלה ואין אף משרד שאחראי על הנושא מהתחלה עד הסוף. זה פתח לסחבת ולחוסר יעילות. כשיש יותר מדי גורמים שאחראים למשהו זה תמיד אומר שאף אחד לא לוקח אחריות".

חמש מערכות יחסים

אורנה אנג'ל (49) היא מה שנקרא "טיפוס". יש לה תואר ראשון בעיצוב סביבתי מבצלאל ותואר שני באדריכלות מהטכניון. למען הגילוי הנאות אומר מיד שזה לא הראיון הראשון שאני מקיימת איתה ושאני אוהבת אותה. זה לא שאנחנו חברות במובן המקובל של המילה. אני לא מבאי ביתה והיא לא מבאי ביתי. לא אזהה ברחוב את בעלה או ילדיה ואנחנו מתראות בערך פעם בשנה. ובכל זאת לאחר כ-20 שנות עריכה כלכלית יצא לי לעקוב אחרי תפקידים שונים של לא מעט מהפעילים במשק ולפתח כלפי אנג'ל הערכה אמיתית.

ואיך לא? הבחורה היא אמא ל-5 ילדים (כבר על זה מקבלים אצלי צל"ש) ובכל זאת היא סיפור הצלחה במשרות תובעניות במיוחד. רוב השנים היא עוד עשתה את זה תוך שהיא עובדת בתל אביב ומתגוררת בירושלים וגם פעילה פוליטית. בין לבין היה לה האומץ להתאהב ולהתחתן בשנית ולצד כל אלה היא הספיקה גם להיאבק בסרטן השד. בקיצור, מבחינתי, היא יכלה להתמודד מול שרה ג'סיקה פרקר על התפקיד הראשי בסרט: "אין לי מושג איך היא עושה את זה".

ומה שעוד יותר מפליא זה שעל הכל היא תמיד אמרה את מה שהיא חושבת. יש משהו כובש בפשטות, בפתיחות ובישירות שלה. מן ניקיון כזה שלא נפוץ יותר מדי במחוזותינו, בטח לא בקרב המנהלים הבכירים והפאסון הנודף מהם. לא מאמינים? תעיפו מבט לדוגמה בשלוש הפיסקאות הבאות.

"הסרטן זו התמודדות שהסתיימה מבחינתי. גם כשהייתי חולה לא התייחסתי לעצמי כחולה. היה לי ברור שאני אעשה מה שצריך כדי להבריא ושאני אבריא בסופו של דבר-ולכן היום אני לא מרגישה שיש לי טראומות מתקופת המחלה. מה שאני כן לוקחת מהתקופה הזו זה את החשיבות שבגילוי מוקדם ואת הצורך של נשים - בעיקר כאלה שמנהלות חיים מלחיצים ומלאים כמו שניהלתי אז ועכשיו - להשקיע את הזמן ואת תשומת הלב שהגוף שלהן דורש. בדיקת שד תקופתית זה משהו שקל לנו מאוד לדחות אותו. אם לא היתה לי אז מזכירה שקצת התייחסה אליי כמו אמא, ולא הסכימה יותר לדחות לי את זה - הייתי עלולה לגלות את המחלה מאוחר יותר, ולהפחית את הסיכויים להחלים ממנה".

לגדל 5 ילדים זה גם לא פשוט.
"הילדים זו ההצלחה הכי גדולה בחיים שלי. יש לי זכות גדולה להיות אמא גם לאישה צעירה בת 23, גם לעלם בן 18, לנערה בת כמעט 12 וגם לילדים צעירים בני 5 וכמעט 4. אני זוכה לקיים 5 מערכות יחסים שונות לגמרי עם כל אחד מהילדים שלי, ובסופו של דבר, הקשר הזה והזוגיות שיש לי היום עם שרון (שרון בר, בעלה השני) זה מקור הכוח הכי גדול שלי".

צילום: אריק סולטן
פרס הביאנלה האירופית לאדריכלות נוף. נמל תל אביב צילום: אריק סולטן

בתור מי שהיתה כל-כך פעילה במפלגת העבודה, מה את חושבת על הפריימריז שהתקיימו בה באחרונה?
"אני מקווה שההתעוררות של מפלגת העבודה מסמלת מגמה יותר רחבה של חזרה לגושי המפלגות המסורתיים ושל פחות מפלגות סקטוריאליות קטנות וזמניות. התקווה שלי היא שמפלגת העבודה תחזור להיות גוף שבתוכו יש מגוון גדול של דעות ומחשבות שיכולים להציע בית אידיאולוגי להרבה מאוד אנשים. בכלל, בעיני האירועים של הקיץ האחרון החזירו לישראלים את התחושה שיש להם יכולת להשפיע על הגורל שלהם. התקווה שלי היא שבעקבות זה תהיה עדנה למערכת הפוליטית בכך שאנשים חדשים שעוד לא התקלקלו מציניות ומאופורטוניזם לא ייבהלו מהאפשרות להצטרף לפוליטיקה וייכנסו למפלגות שכבר הפסקנו להאמין בהן.

"המערכת הפוליטית בישראל חייבת בעיניי להתכנס לגושים שיאפשרו למנהיגות לתפקד ולמשול. ההתפרקות של המערכת לרסיסי מפלגות ולקבוצות אינטרסים צרות לא מאפשרת לממשלות ישראל בעשורים האחרונים לתפקד ביעילות, ובטח לא מאפשרת עשייה לטווח ארוך. הכל נשקל לפי שיקולים מידיים וצרים וזה גם מה שהוביל למציאות שהוציאה לרחובות כל כך הרבה אנשים".

אבל גם מיודעך אהוד ברק פיצל את המפלגה לרסיסים.
"אני רוצה פעם אחת בחיים ראיון בלי ברק" (אנג'ל עמדה בראש עמותת "ברק לראשות הממשלה" ב-1998 ומונתה יועצת בכירה לראש הממשלה כשנבחר).

טוב, אז אם לא את התקופה במשרד ראש הממשלה, מה את מחשיבה כשיא בקריירה שלך, את המהפך בנמל תל אביב?
"לא הייתי רוצה להגדיר את נמל תל אביב כשיא הקריירה שלי. אבל אין ספק שאחד הפרויקטים שאני הכי גאה בהם הוא החידוש והשיקום של נמל תל אביב ההיסטורי. היום אני יודעת להגיד שהפרויקט הזה בוצע בהתאם לעקרונות הקיימות, אבל תוך כדי התהליך אפילו לא הכרנו את המונח קיימות. מה שהנחה אותי היה הרצון לעשות את הדברים נכון. לקחת שטח ציבורי ולדאוג שהוא אכן ישרת את הציבור, לפעול בהרמוניה עם המשאבים הטבעיים של המקום, להרוויח כסף, כי חברה ציבורית לא אמורה להיות לא רווחית אלא לעשות רווחים למען הציבור. חשוב להתעכב על הנקודה הזאת כי בארץ לפעמים נדמה שמה ששייך לציבור בעצם לא שייך לאף אחד. כסף ציבורי או שטח ציבורי זה הפקר.

"יש בקיימות אלמנט חשוב מאוד שנקרא שיתוף מחזיקי עניין", מוסיפה אנג'ל. "לאורך התהליך שותפו בו המון גורמים שלא תמיד מקפידים לשתף בפרויקטים כאלה, כגון הממשלה, הפקח האזורי של המשרד להגנת הסביבה, העירייה, נציגי המתחמים השכנים, בעלי העסקים בנמל, אנשים שגרים בשכנות למתחם, דייגים, נציגי ציבור, אמנים תל אביבים ועוד. השיתוף הזה אפשר לנו להיות מודעים מראש לקשיים אפשריים ולנתונים שאחרת היינו נתקלים בהם רק תוך כדי העבודה. השיתוף של כל הגורמים והתקדמות תוך כדי תיאום ושקיפות איפשרו לנו לקדם את התליכים בקצב שלא מוכר במגזר הציבורי".

לא רק מילים

אם נדמה לכם שמדובר באוסף מילים יפות - אתם טועים. איריס ברץ, המנכ"לית הנוכחית בפועל, מדווחת כי עד היום הושקעו בתשתיות הנמל 290 מיליוני שקלים, מהם 170 השקיעה החברה ועוד 120 הושקעו בידי יזמים פרטיים אשר שכרו שטחים במקום. התוצאה: מתחם שוקק המשלב פעילות מסחר, תיירות, בילוי ופנאי ואשר מגיעים אליו מדי שבוע 100,000 מבקרים . כמיליון תיירים מבלים במקום בשנה.

כל אלה מכניסים לנמל מיליוני שקלים רק בדמי חניה וזה עוד לפני הכנסות הנמל מהשכרת ההאנגרים במקום ליזמים. לדבריה, "הכנסות הנמל עולות בהתמדה. מאתר שהכנסותיו ב-2002 הגיעו ל-14.5 מיליון ש"ח, צמחו הכנסותיו ל-37.3 מיליון ש"ח ב-2010 והרווח הנקי עלה בתקופה זו מ-4.6 מיליון שקל ל-9.5 מיליון . בנוסף, ב-6 שנות פיתוח הנמל הופחת מספר מקומות החניה במתחם מ-800 ל-480. למרות זאת, ההכנסות מחניה עלו בשיעור של 46%".

ואם לא די בנתונים הכספיים כדי להוכיח שהקיימות משתלמת, הרי שאנג'ל שולפת גם הוכחה עיצובית: "באוקטובר אשתקד קיבלנו פרס שנקרא 'פרס רוזה ברבה' של הביאנלה האירופית לאדריכלות נוף. הוא נחשב לפרס הכי יוקרתי באירופה בתחום ונבחרנו מבין כ-400 פרויקטים שהוגשו, ביניהם פרויקטים מאוד מושקעים וידועים. גנית מייזליץ כסיף, אדריכלית המרחב הציבורי בנמל, סיפרה כי "זו פעם ראשונה שפרויקט זוכה גם בפרס חבר השופטים וגם בפרס בחירת הקהל. הכי כיף היה להסתובב בברצלונה בזמן הביאנלה ולקבל מכל מיני אנשים ברחוב פרגונים בסגנון 'בראבו תל אביב'".

את מייצגת קבוצה שיש בה הרבה נשים בתפקידי מפתח, החל בשרי אריסון, הבעלים של קבוצת אריסון, דרך אפרת פלד יו"ר ומנכ"לית אריסון השקעות, אירית איזקסון, יו"ר ישראכרט, וכלה ברוית ברניב, יו"ר שיכון ובינוי ושיאנית השכר במשק, לפי דירוג גלובס האחרון של המנהלות הכי מתוגמלות.
"חשוב לזכור שזה שכמשלבים נשים לא מבטיח שהקול הנשי נשמע. אנחנו עדיין מתפקדות בעולם שערכיו נקבעו על ידי הגברים - יש הרבה כוחניות, אגו ותחרותיות. לפעמים נשים משתלבות בעולם הזה ולא עושות מספיק או לא מצליחות לשנות את הערכים האלה. לצערי, ברוב המקומות זה שיש יותר נשים בהנהלת החברהלא אומר שמצפים ממנהלות בכירות לבלות פחות שעות בעבודה או שיש יותר התחשבות בצורכי הבית והמשפחה".

אז מה בעצם את אומרת לי, שמעמד האשה עוד רחוק מלהיות משביע רצון?
"אני אומרת שיש לנו עוד דרך לעשות בנושא הזה. פורמלית אנחנו די מתקדמים. יש בישראל חקיקה מתקדמת, חובת ייצוג נשים בדירקטוריונים, בפוליטיקה, בחברות ציבוריות וכו', אבל בפועל ברור שאנחנו עוד רחוקים משוויון אמיתי ומהותי. חשוב להדגיש שזה לא מספיק שיהיו נשים בצמרת הפוליטית והכלכלית אלא שאלה יהיו נשים שמשנות משהו במערכות שהן נכנסות אליהן. אם הנשים שמגיעות לצמרת יפנימו את ההתנהגות והשיח הגבריים שמאפיינים את המערכות האלה - בעצם לא השגנו כלום. הרעיון הוא שנעשיר את המערכות האלה, שהשיח יהיה פחות כוחני ואלים. שנשים יביאו איתן לשיח הציבורי אג'נדה אחרת. שנבחן דברים לטווח ארוך יותר. שנדע להעריך הישגים שלאו דווקא מתבטאים בשורה התחתונה הכספית, שנעלה לסדר היום נושאים שלא היו שם קודם".

הלב במגזר הציבורי

"קרה משהו מאוד מרגש בקיץ האחרון", אומרת אנג'ל כשהיא נשאלת על המחאה החברתית, "וזה שיצאנו מתחושת חוסר האונים שהיינו בה והתחלנו להבין שיש לנו כוח לשנות את המציאות. שיש לנו כציבור דרך להשפיע.

"עכשיו, אחרי שלב האופוריה, שבו הכל נראה יפה וכולם מאוחדים סביב רעיונות מאוד כלליים שקל להסכים עליהם, מגיע האתגר האמיתי של המחאה וזה להפוך את הכוח הזה לשינוי של ממש. זה שלב הרבה יותר אפור ומייגע וההישגים בו יהיו הרבה פחות מרשימים וסקסיים מהפגנות של מאות אלפים בכיכרות. אבל כאן תיבחן באמת העוצמה שלנו כחברה אזרחית.

"זה מדהים שהדור שבמשך שנים נחשב כאן לשטחי ומנותק היה זה שהצליח לעשות את מה שהדור שלי לא הצליח - להביא את השיח החברתי והאזרחי לחזית ולהכריח את מקבלי ההחלטות לשנות משהו בחשיבה שלהם. זה גם מדהים שהכלים הטכנולוגיים שנדמה היה לנו שהפכו את השיח הכללי למנוכר ורדוד הצליחו לחבר אותנו ולהניע אותנו לפעולה. עכשיו צריך לדאוג שקריאת התגר על הסדר הישן לא תיצור סתם כאוס, אלא תוביל לסדר חדש.

"וזה מתקשר למה שדיברתי עליו קודם. חשוב שאנשים טובים שהבינו שיש להם כוח לשנות, שהבינו שיש להם יכולת להנהיג, לא יסתפקו בתמונות היפות של יולי-אוגוסט אלא ישנסו מותניים וייכנסו לעשייה ציבורית".

ומה עם הפערים החברתיים?
"אף אחד לא משלה את עצמו שאפשר לקיים כאן חברה שוויונית לגמרי. ברור שתחרותיות ותנאי שוק הם עניין שחשוב להתקדמות הכלכלית שלנו. העניין הוא שבמשך כמה עשורים לא באמת מתקיימים כאן תנאי שוק הוגנים. מי שחזק כלכלית וחברתית דואג כל הזמן לסדר לעצמו תנאים יותר ויותר נוחים וחוסם את המוביליות של החלשים יותר וזה לא באמת שוק חופשי. כשיש חברה שבה מצד אחד יש שכבה קטנה מאוד שנהנית מעושר פנטסטי, ומצד שני לרוב גדול של הציבור קשה להתקיים - גם אם הוא משכיל ועובד - אין לחברה הזו יכולת להתקיים לאורך זמן. "זה לא עניין של קנאה במי שיש להם יותר. בסופו של דבר, אם שכבות הביניים קורסות ולא יכולות להרשות לעצמן קיום בסיסי - האלפיון העליון ישקע גם. אסור להפוך את העניין למתקפה אישית על בעלי ההון, אבל בעלי ההון חייבים להבין שהציבור הרחב הוא חלק מההצלחה שלהם.

צילום: ראובן קסטרו
''בלי שאלות על אהוד ברק''. אנג'ל וברק צילום: ראובן קסטרו

"מי שרוצה להפיק רווחים מעסקים שחובקים את כלל החברה הישראלית חייב דין וחשבון לכלל החברה הישראלית. הסתיים העידן שבו מספיק לחלק צדקה ולהגיד:'הנה אנחנו נותנים בחזרה'. הטייקונים צריכים להתייחס לציבור כאל שותף עסקי שלהם. יש ערך בקיימות שנקרא Accountability ולא סתם אין לו תרגום טוב לעברית. האקדמיה תרגמה את זה ל' אחריותיות' ואני מתרגמת את זה לחשבון של הדין וחשבון שאדם צריך לתת".

לשיטתך , גם הריכוזיות במשק קשורה לקיימות?
"בדיוק. אנחנו חיים בעולם שהופך יותר ויותר שקוף. אי אפשר להתנהל הרחק מעין הציבור. אם פעם ידענו שיש כמה משפחות שכמעט כל הנכסים במדינה נמצאים בבעלותן, היום אנחנו יודעים הרבה יותר ואנחנו דורשים יותר דין וחשבון. בנוסף לכך, אנחנו רגישים יותר להתנהלות סביב נכסים שאנחנו כציבור שותפים להם או מושפעים מהם".

ומה דעתך לגבי משכורות הבכירים?
"רוב עצום בחברה הישראלית הפנים שיש כאן הגזמה וחזירות שחייבים לשים להן סוף. לשינוי בשיח הציבורי שלנו יש חשיבות מאוד גדולה: זה משדר גם לבכירים מסר ברור שלהרוויח טוב זה בסדר גמור, אבל יש דבר כזה להרוויח יותר מדי. מה זה יותר מדי? למשל, יותר מפי 50 מהשכר של העובד הכי זוטר באותה חברה.

"השאיפה צריכה להיות שאנשים יתביישו להרוויח מה שהגדרנו כיותר מדי. זה צריך להיות סטנדרט התנהגותי, שהסנקציה למי שמפר אותו היא לא חוקית, אלא פגיעה במותג וברווחים של החברה. בעולם יש הרבה מאוד מקרים שבהם חברות שינו את ההתנהלות שלהן בגלל שהציבור לא רצה לרכוש מהן מוצרים שהושגו בדרך לא מוסרית, גם אם החוק היה לצדן. למשל: נייקי, שמבחינה חוקית היתה יכולה להמשיך להעסיק ילדים פקיסטנים בדולר לחודש, אבל נכנעה לקמפיין שהציג לעולם תמונה של ילד פקיסטני תופר כדורגל בתנאי עבדות".

לאחרונה פורסמו ידיעות לפיהן אנג'ל אמורה לסיים את תפקידה בחברה. היא מסרבת לאשר או להכחיש.

"אני מאמינה שבעתיד ארצה לחזור לפעול במגזר הציבורי. מאז ומתמיד עניין אותי לפעול לטובת הציבור, גם כפעילה פוליטית וגם כאשת מקצוע, ואני מאמינה שיש לי עוד הרבה מה לתרום בתחום הזה. חשוב לי להטביע חותם ולעשות דברים שמשנים לטובה את המציאות שאנחנו חיים בה. אפשר לעשות את זה בכל מגזר ובכל תחום, אבל הלב שלי תמיד נמשך לעשייה היותר ציבורית".

לכתבה באתר nrg
Comments