תגובה למאמר "מי קורא את דוחות האחריות הסביבתית?"

נשלח 28 באוג׳ 2009, 6:13 על ידי Sustainability Org   [ עודכן 18 בפבר׳ 2011, 2:56 ]
מועד פרסום: 27/8/2009
 
ליעד אורתר, במאמר תגובה למאמרו של רז גודלניק ("מי קורא את דוחות האחריות הסביבתית?"):
 
תחום דוחות האחריות החברתית-סביבתית בישראל הוא תחום צעיר מאוד יחסית. מעט מאוד חברות ישראליות השלימו את התהליך ופרסמו בשנים האחרונות דוחות אחריות מקיפים וכאלו העומדים בהנחיות הדיווח של ארגון ה- GRI, אינדקס היוזמה לדיווח גלובלי. בין הבולטים שבהם ניתן לציין את שני הבנקים הגדולים במדינה בנק לאומי ובנק פועלים וחברות נוספות כגון קבוצת שטראוס, חברת קום איל פו, פרטנר, אינטל ועוד. גם ביחס לסטטיסטיקה העולמית אנחנו משתרכים הרחק מאחור עם היקפי דיווח נמוכים באופן מרשים.
 
זווית המבט ממנה כותב רז גודלניק את מאמרו היא בהחלט זווית חשובה ומטרתה לבחון האם בסופו של דבר יש מי שמקדיש את תשומת הלב המינימאלית בקריאה של הדוחות. ייתכן שיש כמה צדיקים שכאלו בישראל (ואני ביניהם ) ועוד כמה אלפים בעולם כולו אך תהיה זו טעות לבחון את הנושא המרכזי הזה רק מהזווית של הקורא הסופי. דוח אחריות חברתית-סביבתית מהווה שלב סופי בתהליך ארגוני מורכב ולא פשוט כלל.

הנחיות ה- GRI מהוות למעשה את מורה הנבוכים לחברה המבקשת לאמץ את גישת האחריות החברתית-סביבתית. הרי ברור הוא שאם ארגון אינו עומד בסעיפי הדיווח המפורטים אין לו למעשה מה לכתוב בדוח וכל המלאכה היא לבטלה. נגזר מכך שארגון המבקש לפרסם דוח אחריות מסוגל לגזור מתוך הנחיות הדיווח את הקווים המנחים להתנהלותו. קווים מנחים אלו הם הלב הפועם של האחריות החברתית-סביבתית.

ניתוח מהותיות
תחילת הדרך היא ביצירת שיח של העסק על מחזיקי העניין שלו. מיהם אותם מחזיקי עניין? יכולים אלו להיות הלקוחות, הספקים, העובדים, נציגי הקהילה המקומית, ארגוני איכות הסביבה וארגונים חברתיים אחרים ועוד. כל השחקנים האלו מוגדרים ככאלו המסוגלים להשפיע על הצלחתו של העסק והשעסק משפיע בפעילותו עליהם. יצירת מנגנונים של שיח והקשבה הדדית היא נדירה בארצנו המתלהמת אך מהווה נדבך חשוב מאין כמותו בתהליך הדיווח והעשייה.
 
רק מתוך שיח כנה ואמיתי מסוגל העסק לזהות את היקף ועומק ההשפעות שלו ולהיות מסוגל לתת להם מענה מתאים במסגרת העשייה החברתית-סביבתי שלו. לדוגמה, אין זה ברור שתאגיד עסקי יזמין אליו ארגונים חברתיים ויבחן יחד איתם את רמת האתיות של שרשרת ההספקה שלו אבל זהו בדיוק התהליך שתאגידים בכל העולם מיישמים למטרה זו בדיוק.
 
מתוך השיח המורכב הזה מסוגל הארגון לבצע מהלך אסטרטגי הנקרא "ניתוח מהותיות". ניתוח מהותיות הוא היכולת לשים על גרף אחד את כל המגוון העצום של הנושאים הכלולים בתחום האחריות החברתית-סביבתית וליצר העדפה מסוג כלשהו. העדפה זו מהווה את מפת הדרכים ואת התיעדוף בביצוע וביישום. מתוך ניתוח זה מסוגל העסק לזהות את הסוגיות החשובות ביותר למחזיקי העניין שלו ואותם סביר להניח שהוא יחפש וירצה לקרוא בדוח האחריות החברתית-סביבתית. דוח המתפרסם ללא שיח מוקדם נופל על אזניים ערלות וזאת פשוט מהסיבה שהנושאים המוצגים שם אינם מעניינים אף אחד.

הנייר ממוחזר
רק לאחר תהליך שיח מסודר, זיהוי הסוגיות המהותיות ומתן מענה להם במדיניות של אחריות חברתית-סביבתית ויישומה, יכול העסק לקחת עוד צעד אחד קדימה ולהיכנס לתהליך של איסוף המידע וקיבוצם לכלל דוח. זוהי המתודולגיה העולמית המקובלת והנכונה לעשייה וכל נסיון לקיצור דרך פשוט יפגע בתוצר הסופי של התהליך ויהיה זה הפעילות החברתית או הסביבתית עצמה ו/או הדוח  הסופי.
ישנם ארגונים אשר נמצאים בתהליכי שינוי לכיוון האימוץ של גישת האחריות החברתית-סביבתית ועושים שימוש בפלטפורמת הדיווח לטובת תקשור השינוי ברמות הפנימיות. זוהי דרך מעולה לעשות שימוש בהנחיות ה- GRI כקרש מקפצה ארגוני והתכווננות כוללת לאימוץ התנהלות אחראית.  צעד זה גם מבצע את יישור הקו העולמי אל מול התנהלות ארגונים הדומים להם בעולם.
למרות כל הכתוב לעיל לא נסתרת מעיני ולו לרגע אחד המטרה שהדוח יהיה קריא ונגיש לציבור הרחב. העובדה שיש מעט שקוראים דוחות אחריות חברתית-סביבתית היא עובדה המדירה שינה מעיני העוסקים בתחום וכל העת יש מחשבה והתלבטות באשר למהי הפלטפורמה הטובה להצגת הדוח.
 
דווקא משום כך יש הגורסים כי אין תחליף לדוח המודפס המחולק בכנסים ואירועים וזאת בתנאי שהנייר הוא ממוחזר וכמות ההדפסות היא סבירה. יש כאלו המפרסמים בדפוס רק את תקציר הדוח והדוח המלא מצוי באתר האינטרנט ויש חברות אשר מפרסמות את הדוח באתר האינטרנט בלבד. חברות שונות בוחרות אסטרטגיה שונה בהתאם לאופי הפעילות שלהם ולדרכי ההגעה למחזיקי העניין ואין כאן דרך נכונה מול דרך מוטעית.
 
לסיכום, אני חולק עם רז גודלניק המציין כי לדעתו מהות הקיום של דוח חברתי-סביבתי הוא בקוראים שלו. זו אינה מהות הדוח, המהות מצויה בתהליך הדיווח שאף פעם אינו מתחיל בפרסום דוח ולעולם אינו מסתיים בפרסום. כפי תארתי במאמר, תהליך הדיווח הוא תהליך ארגוני מורכב ומאתגר ביותר וזוהי מהותו האמיתית, בתהליכיות השינוי שבאימוץ אחריות חברתית-סביבתית.
 
הכותב, ליעד אורתר, הוא יועץ לדיווחי אחריות חברתית-סביבתי לעסקים ומנכ"ל משותף בחברת ביונדביזנס.
לכתבה ב-nrg

כתבות קשורות:

החברות הגדולות מציגות תמונת מצב ירוקה מידי

מי קורא את דוחות האחריות הסביבתית?

תגובה למאמר "מי קורא את דוחות האחריות הסביבתית?"

עולם המזון מתחיל למכור לנו אוויר

בנק הפועלים: הקטנו את צריכת הנייר והצלנו 20 אלף עצים

תפוזים ירוקים: גם המחיר האקולוגי מובא בחשבון

דו"ח אחריות תאגידית: חברות בישראל מסתירות מידע, פוגעות בסביבה ומפלות נשים

אחריות סביבתית - הטמעה תרבותית ולא רק סיסמא פופולארית של אחריות תאגידית

חוסר אחריות: למה חברות חושבות ירוק?

הבעיה: מנהלים תורמים כסף - וחושבים שבכך הם תרמו לאחריות תאגידית

מנכ"ל, האם באמת יש לך אחריות חברתית?

כוחה של האכיפה האזרחית והאחריות התאגידית

עפרה שטראוס, יו"ר קבוצת שטראוס, התמנתה ליו"ר מעלה

Accountability: פורסם תקן חדש לניהול דיאלוג מחזיקי עניין

ג'ו קונפינו: "רק עיתונות ערכית ומעמיקה תציל את העולם מאסון חברתי"

Comments