תהיה ירוק או שלא תהיה: החברות הישראליות שמנסות לרכב על הגל הירוק

פורסם: 24 בדצמ׳ 2009, 4:44 על ידי: Sustainability Org
תאריך פרסום: 20/12/2009
 
בעוד שבשבוע שעבר בקופנהאגן ישבו מנהלי העולם ודיברו על תקנים בינלאומיים להפחתת גזי החממה, בשוק הישראלי פועלות לא מעט חברות קטנות ובינוניות שמנסות לעשות בעצמן מהפכה יומיומית.

ארז שטיינברג למשל, הוא יועץ אקולוגי עצמאי. שטיינברג, שמוכר בין היתר בזכות כרטיס הביקור הייחודי שלו - כרטיס רכבת משומש שעליו מוחתמים פרטיו בחותמת ירוקה ופשוטה - בטוח שעל אף הקושי והבלבול, זה בדיוק המקום להיות בו. "בקופנהאגן דיברו על פתרונות ל-2020 אבל לדעתי הדברים יקרו הרבה יותר מהר", הוא אומר. "הנושא הירוק הוא נושא חם, יש עלייה במודעות בכל הרמות, המדיה עוסקת בזה ואנשים מבינים שקורה משהו. בשוק כזה דרישות העבודה יתרבו וילכו. עסקים ירצו להיות ירוקים יותר ויזדקקו לבעלי עסקים אחרים שיסייעו להם לעשות זאת".

שטיינברג, שהגיע לישראל אחרי שנים ארוכות בהן עסק בתחום בארה"ב, מתפרנס כרגע יפה מעבודתו אך מודה ביושר כי רק לעשרה כמוהו אולי היתה באמת עבודה בישראל. "בניגוד ליועצים ספציפיים בתחומים כמו מים או אנרגיה חלופית, המאכלסים מוסדות כמו הטכניון או מוסדות מחקר אחרים, הרי שיועץ אקולוגי שמסוגל לראות את התמונה הגדולה כמעט ואין בישראל", הוא אומר. "חברות רבות עדיין לא מבינות את הצורך בשירות החדש. עם זאת אני אופטימי. כלכלית ואתית, הפריצה היא רק עניין של זמן".

גם בסטודיו נקודה DM, שעוסק בעיצוב תעשייתי של מוצרים חדשים מתחומים שונים, בטוחים כי העובדה שבשנים האחרונות עסוק הסטודיו בהתמחות בתחום הירוק, רק תרחיב את פעילותו בעתיד. עומר קוצר, שחזר לישראל באחרונה אחרי 14 שנות עיצוב מוצרים ירוקים בארה"ב ואחראי על מחלקת הקריאייטיב בחברה, חושב שבעל עסק, גדול כקטן, שעוד לא הבין שהוא חייב לחשוב ירוק לא ישרוד את העתיד. "ברור לנו שלא מדובר בגחמה", הוא אומר, "זה לא טרנד שחולף אלא משהו שהגיע כדי להישאר. השוק הישראלי אמנם מפגר אחרי השוק האמריקאי, אבל הוא ייאלץ לסגור את הפער ולמי שיוכל לסייע לעסקים לעשות זאת, צפויה הרבה עבודה".

"מחנכים שוק שלא מודע לצרכים שלו"

רגע לפני שאתם רצים להתיירק, או אולי להתמחות בתחום ולתת בו שירותים חשובים, כדאי לשים לב לשינויים שעברה התפישה בשנים האחרונות. אם בתחילת הדרך התייחס המושג "ליירק את הארגון" לשאלה כיצד ניתן להפוך כל אספקט בפעילות החברה לידידותית יותר לסביבה, הרי שכיום הדרישות מעט יותר ממוקדות. "המושג החזק כיום בין חברות מתחום הצרכנות הוא אקו-ליין - קו מוצרים ירוק אחד", אומר שטיינברג. "את הדרישה הזו אני שומע יותר ויותר מהרבה מאוד תחומים - החל בחברות שמייצרות מכשירים אלקטרוניים לשימוש יומיומי ועד יצרני מנשאים לתינוקות".

בנקודה זו חשוב להבדיל בין ירוק לירוק. "ניקח לדוגמה מוצר מוכר כמו חסכם. לכאורה זהו מוצר ירוק כיוון שהוא מסייע לחיסכון במים, אבל אם הוא מיוצר ממתכות מצופות בניקל מזהם ותהליך הייצור עצמו נעשה בסין בתנאים של ניצול עובדים וללא פיקוח - יש כאן איזושהי סתירה. אני פוגש הרבה פעמים בלבול בין מושגים שמבהיר כמה התחום הזה עדיין לא ברור לכולם. חברות רבות מייצרות מוצרים שמיועדים לסייע לשמירה על איכות הסביבה, רק שהמוצר עצמו אינו ירוק. לעומת זאת כבר יש מוצרים של חברות מודעות יותר שמקפידות שכל התהליך - מחומרי הגלם שימוחזרו בהמשך ועד לתהליך הייצור והיחס לעובדים - יהיה ירוק באמת", אומר שטיינברג. "המטרה שלי, כיועץ אקולוגי, היא להיכנס לחברות המבולבלות ולעזור להן ליישר קו. כאן יש עוד הרבה מאוד עבודה".

גם בנקודה DM מכירים את הבלבול. רוב הלקוחות, כפי שקוצר מעיד, אינם מגיעים עם בקשות ירוקות מפורשות. "אנחנו עוסקים הרבה בחינוך שוק שלא תמיד מודע אפילו לצרכים שלו", הוא אומר. "מגיע לקוח ומבקש שנעצב מוצר או ליין חדש. אנחנו, כמי שמכירים היטב את התחום - הן בתחום הרגולציה והן בתחום החומרים וצורכי הלקוחות - מציעים לו אלטרנטיבות. הרבה פעמים הוא מגלה שקיימות פירושה לא רק עמידה בתקנים ועזרה לסביבה, אלא גם הוזלה בייצור".

שתי חברות שכבר נכנסו לתלם הירוק הן תמי 4 ובטר פלייס, אלא שדווקא כאן ניתן לראות את ההבדל בין מוצר ירוק לחלוטין למוצר שהולך ומתיירק. תמי 4 הוא מוצר ירוק מכיוון שהוא מקדם דרך חיים המאפשרת שימוש מופחת בבקבוקי פלסטיק וגם בגלל מחשבה רבה על חומרי גלם ידידותיים לסביבה. עמודי הטעינה של בטר פלייס, שעוצבו גם הם בנקודה DM, כבר הלכו כמה צעדים קדימה - המוצר ידידותי לסביבה לא רק באופן השימוש בו אלא לאורך כל חייו - מרמת ייצור החלקים והרכבתם ועד פירוק המוצר לרכיביו ומיחזורם בסוף חיי המוצר.

ירוק זה רק צבע

האם מדובר רק בחברות בעלות תקציב ענקי כמו תמי 4 או בטר פלייס? יאיר אנגל, מעצב תעשייתי ויועץ סביבתי בעשר השנים האחרונות, מספר כי חלה התעוררות מסוימת גם בשוק העסקים הקטנים.

אנגל, שהביא לישראל את שיטת קריידל טו קריידל (עריסה לעריסה) העוסקת בלוגיסטיקה מעגלית על פס הייצור, בכלל לא משתמש במושג ירוק, מכיוון שלטענתו "ירוק זה רק צבע". "הנושא האמיתי שעל הפרק הוא תפעול נכון ויעיל יותר של תהליכי ייצור בחברה", הוא אומר. "בשורה התחתונה חברות רוצות להרוויח כסף וזו בדיוק הסיבה לבדוק את מערך הייצור ולייעל אותו כך שיהיה טוב לסביבה, וטוב לרמת ההוצאות".

בקרוב יוחלו דרישות התקינה העולמית בהן ייצטרך לעמוד כל מוצר באשר הוא, כדי שניתן יהיה לשווקו במדינות שונות בעולם. "לעתים חברות מגיעות אלינו פשוט כי אין להן ברירה", אומר קוצר. "אם הן רוצות למכור בחו"ל, המוצר צריך לעמוד בתקן ירוק בר-קיימא. במקביל גם צרכנים בעולם מתחילים לדרוש מוצרים שניתן למחזר או שלא מזיקים לסביבה, ומחפשים דווקא את המוצרים שעומדים בתקנים האלה. בישראל קיימת עדיין תרדמה מסוימת של מערך הייצור, אבל אנחנו רגע לפני פריצת הדרך.

"בארה"ב חברות כבר מסננות את כמות המותגים ומייצרות Lean&Mean - שם גם מבינים שחשוב שמאחורי המוצר הירוק יהיה גם סיפור, לא מספיק שיהיה חם ונוח, אלא עשוי מבקבוקים ממוחזרים למשל. גם אנחנו נגיע לשם".

"כרגע אנחנו 20 שנה אחרי אירופה אבל היופי בישראל הוא שברגע שמשהו נקלט הוא מופנם במהירות שיא", מסכם אנגל. "גם בתחום העיצוב התעשייתי היינו 30 שנה אחרי כל העולם והיום אנחנו מובילים. כבעל מקצוע, זה מקום נכון מאוד להיות בו, הן כלכלית והן מקצועית. לא צריך להיות גאון כדי לראות לאן הדברים הולכים. רק להסתכל סביב, לראות את העולם ולהבין שתיכף זה מגיע גם אלינו".
 
Comments