על אש קטנה: משהו טוב עבר על המדורות התל-אביביות

נשלח 9 במאי 2010, 12:27 על ידי Sustainability Org   [ עודכן 9 במאי 2010, 12:28 ]

בר כוכבא לא ישמח לשמוע, אבל השנה התברר שגם מסורת בת 900 שנה של הדלקת מדורות ל"ג בעומר יכולה לקבל תפנית של אחריות אקולוגית ובריאותית

אביב לביא | 9/5/2010 12:21    
בבוקר שאחרי ל"ג בעומר ציפיתי לגרוע מכול. האובססיה שלנו לחלונות פתוחים, גם בלילה, גם כשבחוץ תל אביב עולה בלהבות, גרמה לדירה שלנו להריח באופן מסורתי בבוקר שאחרי חג המדורות כאילו מישהו עשה לנו קומזיץ בסלון.

כשהתעוררתי ולא הרחתי דבר חשדתי בנחיריים הסתומים שלי. אחרי עוד כמה ניסיונות ושיפור תעבורת האוויר במערות האף איתרתי ארומה קלה של פיח, ניחוח קלוש שאלמלא הייתי מודע לתאריך, לעולם לא הייתי מבחין בו.

כן, משהו קורה. לפסימיסט כמוני קשה להאמין בזה, אבל ל"ג בעומר קיבל השנה תפנית של ממש, והתחיל להתכנס לממדים של שפיות. אולי בזכות השיח התקשורתי הגובר והולך, עד כדי נדנוד, על הנזקים האקולוגיים ועל הנזקים לבריאות של חינגות ה"שרוף כפי יכולתך", אולי בגלל הגבולות ההולכים ומתקשחים שהעירייה מציבה משנה לשנה, וכנראה בגלל הכול ביחד, אבל מה שברור - התל-אביבים, ולא רק הם, הבעירו השנה להבה צנועה מתמיד.
איור: מושיק לין
אדם טבע ועיר איור: מושיק לין

הקביעה הזו נשענת לא רק על חוש הריח שלי. זמן קצר אחרי שהתאוששתי מההפתעה הגיעו הנתונים הרשמיים ממדידות זיהום האוויר של המשרד להגנת הסביבה. כן, כמובן, האוויר היה מזוהם יותר מאשר בימים רגילים, וכמובן אתרי האינטרנט מיהרו לבשר על כך בכותרות מזרות אימה, אבל האמת מסתתרת בהשוואה בין השנה הזו לקודמותיה. וההשוואה מבשרת שירדנו, ובגדול.

דוח זיהום האוויר של ל"ג בעומר דאשתקד למשל העלה שתחנות הניטור בדרום תל אביב ובמרכז העיר כיכבו בראש מצעד ריכוז החלקיקים הנשימים. השנה נעדרה תל אביב מצמרת הטבלה. היא הוזכרה בהערה בשולי הדוח: "השנה נרשמו ריכוזים נמוכים של חלקיקים בתחנות הניטור באזור גוש דן, ירושלים ועוד. זאת לאור צמצום השטחים הפתוחים בתוך הערים".

הסיפה של המשפט הזה טומנת את החלק העצוב בסיפור: פעם, בקצה כל שכונה היה מגרש פתוח, שטח של אף אחד ולכן של כולם, שבל"ג בעומר היה הופך באופן טבעי לאתר המדורה. איפה יש היום שטחים כאלה? הכול בעיר ממושטר, מסודר, מפוקח, ובעיקר בנוי. וגם במקום שלא בנוי (בינתיים), הקשיחות של פקחי העירייה בשנים האחרונות הבהירה שאין טעם להתחכם. חבורות של ילדים טובים תל אביב בדקו בימים שבטרם החג אתר אחרי אתר, והגיעו למסקנה שבשום מקום אין להם סיכוי להצית את אש המרד בלי שיופיע במהירות פקח וישפוך עליה דלי מים.

השינוי בא גם מלמטה. מישהו שיגר

לי תכתובת מיילים שעברה ברשת הפנימית של אחד מבתי הספר, סתם בית ספר, לא אקולוגי ולא טבע ולא מיוחד. כמעט בכל כיתה קפץ בשלב מסוים אחד ההורים ודיבר על ההיבטים האקולוגיים של המדורה. הרדיקלים הציעו לבטל אותה לגמרי, הרוב דיברו על מדורה קטנה, סמלית, רק בשביל האווירה והתחושה של הילדים, תוך כדי הקפדה על סוג העצים שיודלקו. ההמלצות נקלטו, כולם כבר יודעים שלא שורפים סיבית ופורמייקה. "זו האחריות שלנו כלפי הילדים וכלפי הדורות הבאים", התפייט בדרמטיות אחד ההורים, שהצעתו למדורונת צנועה - תתפלאו - התקבלה ברוב קולות.

למען הסר ספק, ל"ג בעומר הוא עדיין לא לילה שמומלץ בו לחולי אסתמה לצאת לחילוץ עצמות ברחבי העיר. צריך גם לטפל בעניין הזה שהמדורות קיבלו נטייה להתפרס על פני סוף שבוע ארוך - כל שנתון חוגג ביום משלו.

אבל אם להתעלם לרגע ממחזות הזוועה שנגלו לעיניי - ילדים שדוחפים ארבעה שיפודי מרשמלו חרוכים ברצף - אפשר לומר שהל"ג התחיל לעלות השנה על הנתיב הנכון. בר כוכבא אולי לא ישמח לשמוע, אבל מתברר שגם מסורת בת 900 שנה יכולה לקבל תפנית לכיוון של אחריות אקולוגית ובריאותית, ולהיחגג במינונים הגיוניים הרבה יותר, בעקבות מסה קריטית של שיח תקשורתי, חינוכי וציבורי; ואם את ל"ג בעומר הצלחנו לשנות קצת, מי יודע - אולי נצליח להשתנות גם בדברים שלא מסתכמים בלילה אחד בשנה?
Comments