פרחים, דבורים ואדמה בכוס התה שלי

נשלח 26 בנוב׳ 2011, 10:30 על ידי Sustainability Org   [ עודכן 26 בנוב׳ 2011, 10:31 ]

לא צריך להיות טרחן כדי לדבר על היחס לסביבה. לספר הילדים של דרור בורשטיין פשוט יש את זה, הוא מפרק נהדר את התה לגורמים

סופ
אביב לביא | 26/11/2011 12:41
תגיות: חינוך סביבתי, ספרות (סביבה)
 
יש רגעים שבהם נעים להיות עיתונאי. למשל, כשחוזרים הביתה ומגלים שבתיבת הדואר ממתינה מעטפה חומה קטנה מהוצאת "עם עובד", ובה ספר ילדים מאת דרור בורשטיין. עד היום שמעתי רק דברים טובים על יכולת הכתיבה של בורשטיין, עכשיו אני משוכנע שאני צריך לקרוא את הספרים שלו.

יותר מסתם תה
יותר מסתם תה צילום: SXC
לספר החדש של בורשטיין קוראים "כוס התה שלי". הוא מספר, בלי ההצטעצעות המאפיינת לעתים קרובות ספרים המיועדים לילדים, על יום חורפי אחד בילדותו, שבו היה חולה ואבא הכין לו כוס תה עם דבש ולימון. "לגמתי מעט מהתה", הוא כותב, "התה היה גם מתוק, גם חמוץ וגם חם". אחר כך אבא הלך, והילד נשאר עם התה והמחשבות.
הוא חשב על התה, ועל החומרים שמהם הוא עשוי. בהדרגה הוא התחיל לפרק את התה לרכיבים, לשלבי הכנה, לתהליכים. הוא ניסה לשחזר מנין הגיעו המים, הדבש, הלימון ושקיק התה. הוא הופתע לגלות כמה בעלי חיים, בני אדם, משאבי טבע וחומרים מושקעים בכוס תה חמימה אחת שהתמזגה עם גופו וגרמה לו להרגיש טוב יותר.

כשהתה כמעט נגמר, הוא התבונן בטיפות האחרונות וכבר ראה בהן הרבה יותר מסתם תה. "עכשיו יכולתי לראות שם", הוא מונה, "פרחים, דבורים, מים, תהום, עננים, רוח, אדמה, שמש, לימון, תה, אבא. וגם אני, חשבתי, גם אני קשור לכוס. אני שותה ממנה עכשיו. רק אני".

כדי לדבר על יחסינו עם הסביבה, במובנם העמוק, לא מוכרחים להשתמש בטרחנות, הטפה או איומים. לפעמים כל מה שצריך זה לדעת לספר סיפור.
Comments