קיימים בזכות: לימודי סביבה בעדיפות עליונה

פורסם: 5 בפבר׳ 2012, 9:11 על ידי: Sustainability Org   [ עודכן 5 בפבר׳ 2012, 9:12 ]

אין כל סיכוי שבעל מפעל כזה או אחר, ישפיע על דרך המחשבה, תכנית הלימודים או המחקר שלנו. פרופ' אורי מרינוב מהמרכז הבינתחומי עונה למבקרים

אורי מרינוב | 23/1/2012 12:22
תגיות: אקדמיה (סביבה), חינוך סביבתי,המרכז הבינתחומי
 
המרכז הבינתחומי הרצליה "חטא" בגדול. חטאו הראשון הוא בהחלטתו העקרונית שלא להיות סמוך על שולחן הממשלה, מבחינת תקציבים ומענקים, כמו שאר האוניברסיטאות, אלא להסתמך אך ורק על שכר הלימוד ועל תרומות. כך פועל המוסד במשך כל שנות קיומו, בהן הקים מרכז לתפארת המחנך מדי שנה כ-6,000 סטודנטים מהארץ ומרחבי העולם וזוכה להוקרה מקצועית ומדעית. "חטאו" השני הוא בהחלטתו להקים "בית ספר לקיימות" ולהיות המוסד האקדמי הראשון בארץ שעושה זאת.

המרכז הבינתחומי החליט לפתוח את האפשרות לרכוש לא רק השכלה בממשל או בכלכלה, אלא גם להבין טוב יותר כיצד העולם שלנו מתנהל, מה קורה בו מבחינת השימוש במשאבי הטבע ומה צריך לעשות כדי לשנות בצורה יסודית את תהליך קבלת ההחלטות של המינהל העולמי, האזורי והמקומי.

המרכז הבינתחומי הרצליה הבין היטב, כי אם לא תתקבלנה החלטות מיידיות בכל הנוגע לשימוש באנרגיה ולשמירה על משאביו הטבעיים של העולם, קיימת סכנה אמיתית להמשך קיומנו על פני הכדור. חלק ממקבלי ההחלטות מודעים לכך, אך לצערנו הרב, כוחם לא עומד להם להכריע פוליטית בדבר הצורך להתנתק מהשימוש בפחם ובנפט.

לשם קבלת המשאבים להקמת בית הספר, פנה המרכז לגוף כלכלי חזק, היכול להרים את התרומה הנדרשת, כדי שלא יצטרך לבקש מפקידי הממשלה תקציב לפעילותו, כסף ציבורי המגיע מהכיס של כולנו. המרכז פנה למספר אנשי מקצוע בכירים וביניהם מי שכיהן כרקטור אוניברסיטת חיפה, פרופ' מרדכי שכטר, להכין תכנית לימודים מתאימה לתואר ראשון בקיימות. התכנית אושרה לאחרונה על ידי המועצה להשכלה גבוהה, שגם אישרה את רשימת החוקרים בבית הספר.
רואים בחרדה את האיומים
במשך יותר משני עשורים עבדתי בממשלה בנושאי איכות הסביבה, בתפקידים שונים בהם מנכ"ל המשרד לאיכות הסביבה. בשנות ה- 70 וה-80 רק מעטים הבינו בכלל על מה אנו מדברים ואין ספק שכמה מהפעולות בהן נקטנו, לא מצאו חן בעיני שרים ומנכ"לים של משרדי ממשלה ומפעלים. אף אחד מהם לא הצליח לכפות עלינו לשנות ממנהגינו, או למנוע בעדנו מלבצע את המוטל עלינו.

כשפנו אלי בבקשה להשתתף בהקמת בית הספר לקיימות, מייסודן של החברה לישראל, כיל ובזן, לא היססתי לרגע. מעבודתי במשך יותר מ- 40 שנה בנושאי איכות הסביבה, אני מכיר מצוין את החברות הללו. במשך שנים היה לי מאבק איתם בקשר להתנהלות הסביבתית שלהם אולם בשנים האחרונות חלה אצלם התקדמות גדולה בשיפור תהליכי קבלת ההחלטות בתחום.

איש אינו סבור שבגלל הבעלות על כימיקלים לישראל יש למנוע מעידן עופר להשקיע בפיתוח של מכוניות חשמליות שימנעו זיהום סביבה או בהתפלת מי ים. היש הגיון לצאת כנגד תמיכה במחקר והוראה בתחום חשוב לעתיד כולנו? מדוע פעולה חיובית חייבת לזכות אצלנו בביקורת במקום הערכה?
אנו אנשי הסביבה, רואים בחרדה רבה את האיומים המשפיעים על כדור הארץ. כל מקבל החלטות וכל בוגר מוסד אקדמי, שיהיה מוכן יותר טוב לתפקידו על ידי כך שיבין מה המשמעות של החלטותיו להמשך קיומנו, כך ייטב.

אני מציע לכל טהרני הסביבה, שנזעקו להתנגד להקמת בית הספר לקיימות, להירגע. אין כל סיכוי בעולם שמאן דהוא, בעל מפעל כזה או אחר, ישפיע כהוא זה על דרך המחשבה שלנו, או ינסה להתערב בתכנית הלימודים או במחקר שייערך בבית הספר. אני ממליץ לכל המלעיזים למיניהם, להתרכז בשאלה מה הם עצמם יכולים לעשות למען המשך קיומנו ולא להתערב בעבודתם של אחרים.

פרופ' אורי מרינוב היה המנכ"ל הראשון של המשרד לאיכות הסביבה ומשמש כיום מרצה וחוקר בבית הספר לקיימות מייסודן של החברה לישראל, כיל ובזן במרכז הבינתחומי הרצליה.

כתבות קשורות:
 
Comments