נפילה במחירי היתרי הפליטות הפכה את השימוש בפחם ליותר כדאי מאשר אנרגיות מתחדשות

מאת סוכנויות הידיעות, 17/2/2012

 

מנגנון המסחר בפליטות גזי חממה של האיחוד האירופי, שנועד להביא לצמצום פליטות הגזים, אינו פועל כפי שציפו, ומחירי היתרי הפליטות צנחו והפכו בכך את השימוש בפחם ליותר כדאי מאשר התבססות על אנרגיות מתחדשות, דיווח העיתון הגרמני "דר שפיגל".

מנגנון המסחר האירופי בפליטות גזי חממה גרף שבחים מצד כלכלנים שטענו כי מדובר במנגנון כמעט מושלם לצמצום הפליטות של פחמן דו-חמצני. במסגרת המנגנון, עסקים רוכשים היתרי פליטות שמחיריהם נקבעים על פי כללי ביקוש והיצע. חברות שמשקיעות בטכנולוגיות ידידותיות לסביבה זקוקות לפחות היתרים, ולפעמים אף נותרים בידיהן היתרים שאותם הן יכולות למכור.

אולם במחצית השנה האחרונה, מחירי ההיתרים צללו בכמעט מחצית, לכ-8 יורו (10.6 דולרים) לטונה. הירידה במחירים נרשמה למרות עלייה בביקוש לפחם שנגרמה בעקבות סגירת שמונה כורים גרעיניים בגרמניה בשנת 2011.

"מערכת המסחר אינה עובדת", כתבו באחרונה אנליסטים של הבנק השווייצי UBS בדו"ח למשקיעים. גם באיחוד האירופי מודאגים, וועדת התעשייה של הפרלמנט האירופי מתכוונת להצביע החודש על תוכנית לצמצום מספר היתרי הפליטות שמוכר האיחוד האירופי במכרזים. במידה שהתוכנית תאושר, מספר ההיתרים שיימכרו במכרזי האיחוד החל משנת 2013 יהיו נמוך ב-1.4 מיליארד ממספרם עד כה, או קיצוץ של 8%. המהלך, כך מקווים המחוקקים, יגרום למחירי הפליטות לשוב ולעלות.

עם זאת, "דר שפיגל" מציין כי התערבות מסוג זה בשווקים רק מדגישה את הפגם הבסיסי במערכת המסחר: פוליטיקאים הם אלו שקובעים את כמות הפליטות הכוללת שמותר למגזר התעשייתי באיחוד האירופי לייצר. יתר על כן, כל החלטה להגביל או להגדיל של כמות החוזים העתידיים על הפליטות אינה יכולה לקחת בחשבון את המצב הכלכלי בשנים הבאות - ומכאן שלא ניתן לצפות גם את רמת הביקוש בעתיד.

כך למשל, לפני חמש שנים, כשאירופה נהנתה מגאות כלכלית, האיחוד האירופי חילק בנדיבות היתרי פליטה ללא תשלום לעסקים עבור התקופה שבין השנים 2008 ל-2012. הודות לכך, חברות נדרשו לרכוש רק נתח קטן מכלל היתרי הפליטות להם היו זקוקים. אולם בעקבות המשבר הפיננסי העולמי, ובהמשך גם משבר החוב באירופה, נאלצו עסקים רבים לצמצם את היקף הייצור שלהם. צריכת האנרגיה בגרמניה, למשל, ירדה ב-2011 ב-4.8% לעומת השנה הקודמת - וכתוצאה מכך, מגזר הייצור כולו היה זקוק לכמות היתרי פליטות נמוכה מהצפוי.

חברות רבות נותרו עם היתרים שלא היו זקוקות להן, והחלו למכור אותן, ובכך תרמו לירידה נוספת במחירים. גרוע מכך, ההיצע המוגבר של ההיתרים לא רק גרם לנפילה במחיריהם, אלא גם צמצום את התמריץ להשקיע בטכנולוגיות אנרגיה מתקדמות.

מחירי ההיתרים הזולים גרמו לכך שייצור אנרגיה ממקורות שהרסניים לסביבה הפכו ליותר כדאיים מבחינה כלכלית - דבר שעשוי להסביר את גידול של כמעט 4% בביקוש לפחם חום ב-2011, שנה שבה נרשמה ירידה בביקוש למקורות אנרגיה אחרים.

לכתבה בדהמרקר

 

עד 2014 שיעור החשמל שמיוצר מאנרגיות מתחדשות היה אמור להגיע ל-5% מסך החשמל במשק ■ מרכז המחקר והמידע של הכנסת: עיכוב בהפקת חשמל ובהקמת טורבינות רוח ימנע השגת היעד

מאת איתי טרילניק, 22/2/2012

 

מחקר של מרכז המחקר והמידע בכנסת (מ.מ.מ) קובע כי "ספק רב יושג יעד הביניים של ייצור 5% מצריכת החשמל של ישראל באמצעות אנרגיות מתחדשות עד סוף 2014". זאת, משום שייצור החשמל בחלק הארי מן המתקנים האמורים להפיק את החשמל - שדות סולאריים גדולים, מתקני ביוגז וחוות טורבינות רוח - עדיין לא החל.

על פי המחקר, ב-2011 היה שיעור החשמל מאנרגיות מתחדשות רק 0.41% מכלל צריכת החשמל. על פי החלטת הממשלה, שיעור זה צריך לגדול ל-5% ב-2014, ו-10% ב-2020.

המחקר הוצג בישיבת ועדת הפנים והגנת הסביבה בכנסת, שדנה בחסמים העומדים בפני היזמים בתחום האנרגיות המתחדשות, ובמיוחד בפני היזמים הסולאריים. בעיקר מדובר במכסות נמוכות יחסית לייצור חשמל סולארי, עיכובים בהשגת האישורים להקמת המתקנים, והיטלי השבחה שהחלו רשויות מקומיות להטיל על בעלי גגות סולאריים. בנוסף, מתכנן מינהל מקרקעי ישראל להתחיל לגבות דמי חכירה ל-20 שנה בסך 75 אלף שקל לדונם, עבור פרויקטים סולאריים על האדמות שבניהולו.

בדיון מחו נציגי החברות הסולאריות על היטלי ההשבחה וקביעת המחיר לדונם קרקע סולארית, המוגזם לטענתם. יו"ר הוועדה, ח"כ אמנון כהן (ש"ס), טען כי "המינהל פועל בראייה כלכלית של הקרקע. הוא לא מתחשב בשיקול של אנרגיה סולארית". איתן פרנס, יו"ר איגוד חברות אנרגיה מתחדשת, טען כי "מינהל מקרקעי ישראל מחסל את האנרגיה המתחדשת, בהחלטות חסרות אחריות. אם נתחיל בערכי קרקע גבוהים מ-100 אלף שקל לדונם, לא נצליח לייצר חשמל ירוק".

בתגובה ענה מנכ"ל משרד האנרגיה והמים, שאול צמח, כי "הממשלה הקימה ועדת שרים לאנרגיות מתחדשות, שמסנכרנת את המאמצים בתחום", אמר, "מכיוון שעלו נושאים חדשים כמו היטל ההשבחה ודמי החכירה, הנושא יעלה על שולחן הוועדה".

ביקורת נוספת נשמעה בנושא מכסות הייצור המצומצמות לייצור חשמל סולארי. הביקוש למכסות במתקנים הסולאריים הקטנים והבינוניים כיום גדול בהרבה מההיצע. "הטעות שלנו היתה שלא הצלחנו לחוקק בחוק את עניין המכסות", אמר השר לשעבר אופיר פינס-פז, העוסק כיום בתחום הסולארי. פינס-פז הוסיף כי "הממשלה לא עומדת בהחלטות שלה, לא מתכוונת לעמוד בהחלטות שלה, ועושה צחוק מהעולם". פינס הוסיף כי המכסות לייצור חשמל סולארי מעטות מדי וכי המכסות לרוח וביוגז לא תמומשנה בשנים הקרובות.

על כך ענה צמח כי "נעשה הערכה מחודשת לפוטנציאל הייצור ברוח. אם נגיע למסקנה שצריך להוריד את המכסות בשל ההתפתחויות - נוריד אותן, אך אני חושב שאין סיבה לחשוב כך כרגע".

לכתבה בדהמרקר

כתבות קשורות:

פורסמה ההסדרה החוקית להתקנת טורבינות רוח

המדינה בודקת: איפה כדאי להקים טורבינות רוח?

על שולחן הממשלה: הקמת 62 טורבינות רוח בגולן

מי חוסם את אנרגיית הרוח בישראל?

6 חברות ישראליות חדשניות שמציעות פיתוחים חדשים ליצירת חשמל

הגגות נשארו עירומים: 56% מהרישיונות למערכות חשמל סולאריות לא מומשו

החשמל הירוק יעלה לצרכנים 4 מיליארד שקל בשנה

בשורה ליצרני החשמל הסולארי: התקבולים יעברו ישירות לגורמים המממנים

איגוד חברות אנרגיה מתחדשת: "האוצר יכול לייבש גם את השמש"

"הענף הפוטו-וולטאי פשוט עצר מלכת"

בדיקת "כלכליסט": הצד האפל של השמש

יוזמת ממשלה לאנרגיה סולארית - יש; תקנות - אין

 

חוק הוד"לים שאושר כדי לפתור את מצוקת הדיור באמצעות האצת תוכניות בינוי מתברר כלא יעיל - ופרויקטי הנדל"ן מדשדשים ■ אך כשהממשלה רוצה לקדם תוכניות במהירות, מסתבר שהיא דווקא יודעת לעשות זאת. למשל, בחוק חדש שמקודם עבור יזמי הגז והנפט

מאת איתי טרילניק, 20/2/2012

 

במדינת ישראל יש הליכי תכנון ובנייה מסודרים. אדם שרוצה להקים מבנה, פונה להליכים הקבועים בחוק ובתקנות על מנת לקבל את ההיתרים הדרושים לכך. עם זאת, בישראל מדובר לרוב בהליך ארוך ומייגע. לכן, כאשר ממשלה רוצה להאיץ תוכניות מסוימות, היא מעבירה חוק שמאפשר לה הקלות או פטור מהליכי התכנון הרגילים.

כזה הוא חוק הוד"לים (ועדות דיור לאומי), שנועד לרצות את פעילי המחאה הציבורית בקיץ האחרון ולאפשר הליכי בנייה מזורזים, בלי מנגנוני הביקורת הכרוכים בביורוקרטיית התכנון והבנייה.

אלא שבזמן שחוק זה עדיין מדשדש ותוכניות הבינוי הגדולות אינן צפויות למימוש בקרוב - מקדמת הממשלה במקביל חוק וד"לים יעיל באמת - כזה שנועד לרסן את התחום הפרוץ של רישוי קידוחי הנפט והגז הטבעי ביבשה, אך בפועל, מאפשר לזרז אותם הרבה יותר מאשר כל פרויקט נדל"ן.

"אישור סיטוני של קידוחים"

הקידוחים אינם מפוקחים כלל בידי מינהל התכנון שבמשרד הפנים, המאשר כיום רק את תסריט אתר הקידוח. הם כפופים רק לחוק הנפט מ-1952, שקובע כי "בעל זכות נפט כפוף בפעולותיו להוראות פקודת בניין ערים 1936 (שהוחלפה בחוק התכנון והבנייה - א"ט), אלא שהשר (שר האנרגיה והמים - א"ט), בהתייעצות עם שר הפנים, רשאי להרשות סטיות מאותה פקודה". באיזו מידה רשאי השר להתיר סטיות? שאלה זו נדונה כיום במשרד המשפטים, בעקבות עתירה שהגיש לבג"ץ ארגון אדם טבע ודין (אט"ד).

על רקע הביקורת שהוטחה באי הבהירות, מיהר משרד האנרגיה והמים לפרסם בינואר השנה תקנות חדשות לאישור קידוחים. לטענת המשרד, התקנות משפרות את המצב כיום, ומשלבות בו הליך שימוע ציבורי והתייחסות להיבטי סביבה. אך ארגוני הסביבה רואים במהלך סכנה, משום שלטענתם התקנות רק "מתחזות" לתקנות התכנון והבנייה, ולמעשה אינן אלא מסווה לאישור סיטוני של קידוחים.

כך למשל, יזם נדל"ן שמבקש לקדם פרויקט בינוי פונה לוועדת התכנון המקומית, שמחליטה אם להמליץ על הפקדת התוכנית לדיון בוועדה המחוזית. בתקנות קידוחי הנפט החדשות, היזם מורשה לפנות ישירות לוועדה המחוזית - בלי צורך לקבל קודם אישור מהוועדה המקומית. זאת, כאשר לדיון בוועדה המחוזית יצורף נציג מיוחד מטען משרד האנרגיה והמים.

לפי המצב כיום, פועלת הוועדה המחוזית מתוקף חוק התכנון והבנייה. עם זאת, סעיף 2 בתקנות הנפט המוצעות קובע כי "בעל זכות נפט רשאי לסטות מחוק התכנון והבנייה, לעניין פעולות לשם קידוח נפט". אם ניתן לסטות מחוק התכנון והבנייה, אילו כללים חלים על הוועדה? לשאלה זו לא ניתנה תשובה ברורה. משכך, יכולה למעשה החלטה על קידוח נפט לגבור על תוכניות מוקדמות לבנייה למשל, או לחמוק מדיוני הוועדה לשמירה על קרקע חקלאית ושטחים פתוחים (ולקחש"פ).

גם בחוק הוד"לים, אגב, אישרה הכנסת כי תוכנית שהכינה וד"ל חזקה יותר מכל תוכנית מתאר מחוזית אחרת. ואולם, נקבע כי במקרה של סתירה עם תוכניות ארציות, תכריע וד"ל ארצית בהתנגשות. ערכאה כזו לא נמצאת בתקנות הנפט החדשות.

אין ערעורים - אין מתנגדים

התחמקות רישוי קידוחי הנפט מתוכניות קיימות הופכת מדאיגה יותר בכל הנוגע לשקלול היבטי הסביבה. תקנות התכנון והבנייה קובעות כיום כי יש לערוך תסקיר השפעה על הסביבה לפני אישור כל תוכנית תשתיות בידי ועדה מחוזית - או במקרים רגישים, שבהם נודעת לתוכנית בינוי סטנדרטית השפעה מהותית על הסביבה.

תסקיר ההשפעה מבוצע על ידי היזם, בהתאם להנחיות שמסרו היועץ הסביבתי לוועדה ונציג המשרד להגנת הסביבה, לאחר שאלה אושרו בוועדה המחוזית. לכן, נדיר כי המלצות הנציג הסביבתי הסופיות לא יתקבלו בוועדה.

בתקנות החדשות לקידוחי נפט, עם זאת, לא מצוינת בכלל חובת הגשת תסקיר סביבה, אלא נכתב כי הוועדה "רשאית" לדרוש מיזם הקידוח "מסמך סביבתי" וכן להנחות אותו בביצועו. המונח המקצועי "תסקיר השפעה על הסביבה" אינו מופיע בתקנות החדשות.

לפיכך, לא ברור מה יהיה טיבו של אותו "מסמך סביבתי", וכן לא ברור אם יש להתחשב בכלל בדעתם של היועץ הסביבתי ונציג המשרד להגנת הסביבה, אם יש לקבל מהם חוות דעת - והאם הוועדה בכלל מחוייבת לדרוש מסמך סביבתי שכזה.

ממשרד האנרגיה נמסר בתגובה כי "המסמך הסביבתי" מגובש בימים אלה במשרד, על מנת להתאימו לדרישות הסביבתיות הנדרשות בחיפושי גז טבעי ונפט, וכי "בכל מקרה, הוועדה המחוזית יכולה לבקש חומרים נוספים במידת הצורך".

כך או כך, על מנת לרסן את רשויות התכנון, קבע המחוקק הליך ריסונים ובלמים גם בדמות שלב התנגדויות ציבור והסתייגויות חברי ועדות להחלטות. כך, מי שהתנגד לתוכנית בינוי מסויימת יכול לבקש רשות ערעור לוועדת המשנה לעררים של המועצה הארצית לתכנון ולבנייה. בנוסף, יכולים שני חברי ועדה מחוזית לבקש דיון נוסף בתוכנית, במידה והתנגדותם לה לא התקבלה.

ואולם בתקנות הנפט החדשות נכתב כי החלטות הוועדה המחוזית הינן סופיות, וכי לא ניתן יהיה לערער על החלטותיה. לטענת עו"ד עמית ברכה, מנכ"ל אט"ד, "שר האנרגיה נותן יד לרמיסת ערכי דמוקרטיה בסיסיים, כמו זכות הציבור להישמע, זכות הערר והחובה להישען על תשתית עובדתית וסביבתית מלאה לפני קידום פעולות בעלות השפעות קשות על הציבור והסביבה".

משרד האנרגיה טען כי "הסעיף המבטל את זכות ההתנגדות הוא חלק מחוק התכנון והבנייה הקיים כיום לגבי כל הליך התנגדות". ואמנם, גם לפי חוק הוד"לים לא ניתן לערער על תוכנית שהוכנה בידי וד"ל מחוזית.

"אין דבר כזה, פיילוט"

למען הדיוק, יש לומר כי הליך התכנון המקל יחסית של הקידוחים נכון לקידוחי ניסיון - עוד בטרם הוכחה באתר הקידוח תגלית מסחרית כלשהי. אם התגלתה במקום כמות נפט מסחרית, התקנות קובעות כי על היזם להגיש תוכנית מפורטת לגורם התכנון המוסמך, וזו תקודם הפעם לפי חוק התכנון והבנייה.

ההיגיון מאחורי הפיצול התכנוני הוא שאין טעם לשנות את ייעוד הקרקע רק בעבור קידוחי ניסיון, וחבל "לבזבז" זמן יקר על סטטוטוריקה, כאשר רישיונות הקידוח ממילא קצובים לשלוש שנים לכל היותר.

למעשה, כך נטען, רוב הקידוחים בישראל כשלו, ואם על כל קידוח שכזה נאלץ היה היזם להמתין שנים לקבלת אישור סטטוטורי - ספק אם היה מי שיסכים לעסוק בענף.

ארגוני הסביבה טוענים, מאידך, כי גם לקידוח ניסיוני עלולות להיות השלכות סביבתיות קשות, וכי את הסחבת המוכרת יש לפתור בדרכים אחרות. ואולם, הם מצביעים על "תרגיל" חוקתי מחוכם ששולב בתקנות, שהופך למעשה את הויכוח כאן מיותר - ומחזיר לתקנות קידוחי הנפט את יתרונן על הווד"לים.

לפי התקנות החדשות, במידה שיזם הקידוח גילה נפט והגיש תוכנית קידוח מפורטת בהליך הסטנדרטי - האישור הזמני שקיבל קודם לכן בהליך המזורז יוארך שוב ושוב עד לאישור הבקשה המפורטת שהגיש או עד לדחייתה. כלומר, מי שגילה נפט בכמות מסחרית, יוכל למעשה להתחיל ולהפיקו גם ללא תוכנית מאושרת לפי חוק התכנון והבנייה.

"אין דבר כזה, פיילוט, או 'רק מכניסים מקדח'", אומר ברכה. "ברגע שהתחלת לקדוח ומצאת נפט, כל האזור יהפוך לאזור תעשייה כימית. הזמני נהפך לקבוע, והיכולת לחזור אחורה היא הרבה יותר קשה. הלחצים שמפעיל היזם הם אדירים, וברגע שכבר בשלב הפיילוט לא דואגים לעשות הכל כמו שצריך - הדרך לשלב המסחרי למעשה סלולה, והיזמים תמיד יוכלו לטעון שכבר הכינו תסקירי סביבה - אפילו שהם גרועים, ולא יאושרו".

חברת פצלי השמן מציגה: וד"ל כבקשתך

עיון מדוקדק בפעולות שאותן רשאית ועדה מחוזית לאשר במסגרת קידוחי ניסיון מגלה סעיף לא מוכר בשם "חימום תת הקרקע". אין מדובר, כמובן, בקידוח סטנדרטי של נפט או גז טבעי, אלא בהפקת פצלי שמן, וליתר דיוק - הניסוי להפקת פצלי השמן שמבקשת לבצע חברת IEI בחבל עדולם שבשפלה.

במסגרת הניסוי מוחדרים גופי חימום לעומק קרקע של מאות מטרים. אלה מחממים את פצלי השמן (שכבות סלע המכילות חומר אורגני). החלקים האורגניים מומסים ונשאבים החוצה, שם הם מזוקקים לנפט.

לטענת IEI, באזור השפלה מצוי מרבץ עשיר של נפט, שממנו ניתן יהיה להפיק עד 50 אלף חביות ביום. אלא שהניסוי שאותו מבקשת החברה לערוך באזור צומת האלה נתקל בהתנגדות עזה מצד ארגוני הסביבה ותושבי עמק האלה. אלה טוענים כי הקידוחים ומתקני ההפקה יחריבו את האזור הרגיש והתיירותי ויזהמו את מי התהום בו. ארגון אדם טבע ודין אף עתר לבג"ץ נגד הניסוי - והופתע לגלות כי בדלת האחורית, מבקש משרד האנרגיה להכשיר את הקידוח בזכות סעיף ש"נתפר" לכאורה בתקנות הקידוחים החדשות למידותיה של IEI.

"חודשיים לפני הדיון בבג"ץ מכשיר שר האנרגיה את קידום הפרויקט ההרסני, כך שיוכל להתעלם מההתנגדות הציבורית הרחבה להפוך את הטוסקנה של ישראל לאזור תעשייה כימית", קבל עו"ד עמית ברכה. מנגד, טען מנכ"ל IEI, ישראל (רליק) שפיר, כי ההפקה מתוכננת במקום אחר: "אין אף הידרולוג שחקר את העניין וחושב שיש סיכון לאקוויפר, ולכן נתנו לנו ברשות המים אישור לניסוי".

לכתבה בדהמרקר

---

כתבות קשורות:

הממשלה מתמרצת אנרגיות מתחדשות שאין להן סיכוי להתממש, הזגזוג של האוצר גורם לציבור לאבד אמון בתחום - אבל מנכ"ל איגוד חברות אנרגיה מתחדשת בישראל לא מתייאש: "אפשר להמשיך לשרוף דברים כמו קניבלים, או לעשות דברים חכמים"

מאת איתי טרילניק, 21/2/2012

 

בחודשים האחרונים קשה לעקוב אחר רצף הסכסוכים שמייצר ענף האנרגיות המתחדשות בישראל, ולעתים נדמה כי יותר משהמתקנים הסולאריים מפיקים חשמל, בעליהם והרגולטורים מייצרים כותרות לוחמניות בעיתונים. "המאבקים בתחום הם תולדה של התנהלות המדינה", מאשים מנכ"ל איגוד חברות אנרגיה מתחדשת בישראל, עו"ד איתן פרנס, וממשיך ברוח ההתקוטטיות. בראיון ל-TheMarker ערב פתיחת פורום אילת-אילות למדיניות אנרגיה מתחדשת, הוא אומר: "כשמשרד האוצר מחליט לקדם תחום בישראל, התחום מתקדם. כשהוא מחליט לייבש תחום - גם השמש תתייבש".

"הרגולטור הכי חזק היה ונשאר משרד האוצר. ב-2009 היה האוצר מודע לעלויות הכרוכות בהתקנות סולאריות, ועדיין אישר את ההסדרות המתמרצות ייצור חשמל כזה. רק לאחר מכן התחיל לצמצם את הענף וללחוץ להרעת התנאים ליזמים. הזגזוג הזה פוגע באמון הציבור בתחום. אם הציבור לא יאמין בגיבוי הממשלתי לאנרגיה המתחדשת, השינוי ייקח עוד הרבה זמן".

ואיפה משרד האנרגיה והמים?

"שר האנרגיה והמים נלחם בקיץ האחרון כדי שיאושרו מכסות נוספות לענף. אבל החטא הקדמון הוא הגבלת ההתקנה של מערכות סולאריות קטנות על גגות למכסה של 200 מגה-ואט בלבד. זו כמות קטנה מאוד של מערכות ביחס לביקושים בענף, בשעה שבמקביל פיזר המשרד מכסות גדולות ולא ישימות בטכנולוגיות אחרות".

לפרנס, כמו למיוצגיו בחברות הסולאריות, יש בטן מלאה על מדיניות המכסות של הממשלה: "התחילו עם מכסה של 4,000 מגה-ואט לאנרגיות מתחדשות, וקיצצו אותה ל-2,700 - אחרי שהחליטו לשקלל על חשבונה את יעד ההתייעלות האנרגטית ל-2020 (צמצום צריכת החשמל במשק ב-10% - א"ט). לאחר מכן, קבעו תמהיל טכנולוגיות שכלל לא ברור אם הוא אפשרי.

"כך, הקצו 830 מגה-ואט לטורבינות רוח מבלי שמדדו בכלל מהו פוטנציאל הרוח בישראל. הקצו 160 מגה-ואט להפקת חשמל מביוגז, כשלאף יזם אין דרך להשיג חוזה אשפה ליותר מחמש שנים, וכן הקצו 50 מגה-ואט לשריפת גזם שגם רשות החשמל עצמה קבעה שאינו כלכלי. כלומר חילקו ביד נדיבה מכסות בשעה שלכולם ברור כי אלה פרויקטים לא ישימים. צריך לפחות 500-800 מגה-ואט ממתקני .P.V בלבד כדי לעמוד ביעד הממשלה ל-2014 (5% מכלל ייצור החשמל באנרגיה מתחדשת)".

 

מחירי הפאנלים הסולאריים צוללים מדי חודש. למה שהממשלה לא תמתין שנתיים כדי לשלם לכם מחיר נמוך יותר?

"בעיקרון אפשר לעשות זאת, אבל ההפסד יהיה גדול מהתועלת. חשמל סולארי דורש תשתית שלוקח שנים לפתח אותה. יש תשתית פיזית שצריך להניח, ויש עקומת למידה בשוק. צברנו ידע בשנתיים האחרונות והוא ילך לאיבוד אם נסגור את הענף לשנה-שנתיים. אנשים שלמדו את התחום והתמקצעו יפנו לתחומים אחרים. חשמל סולארי זה לא סתם להתקין פאנלים וללכת לישון. "גרמניה הכריזה על כוונה לייצר 100% חשמל מתחדש ב-2050. זה חזון שיוצר מציאות. ברגע שמכריזים על כך, מתחילים לפתח טכנולוגיות אגירת חשמל ולקדם את התחום. המדינות עושות קריאת כיוון, שכוללת גם השקעה בתשתיות. המהלכים האלה מעוררים חדשנות, מייצרים צורך, ומתוכם באים הפתרונות הטכנולוגיים. אפשר להמשיך לשרוף דברים כמו קניבלים, או לעשות דברים חכמים".

"הסבסוד הוא של חברת החשמל"

פרנס מודה שעתיד ענף האנרגיות המתחדשות מותנה בעידן של גריד פאריטי (Grid Parity), שבו עלות החשמל המתחדש תהיה זהה לחשמל שמיוצר מדלקים מתכלים. עם זאת, הוא שולל את הטענה שלפיה הציבור מסבסד כיום את התעשייה הסולארית, שכן התעריף המובטח ליזמים בידי המדינה עבור החשמל שייצרו, כפול מזה של חברת החשמל.

"תוקפים אותנו על הסובסידיות, כשבעצם מי שמסובסד הוא החשמל שמייצרת חברת החשמל", אומר פרנס. "מחירי החשמל בישראל נמוכים באופן קיצוני ביחס למדינות מפותחות. הממשלה מאפשרת לחברת החשמל לפעול עם גירעון של 64 מיליארד שקל, וזה משקף סובסידיה, כי מחיר החשמל של חברת החשמל לא משקף את העלות הריאלית של ייצורו".

כמו רבים בתחום, פרנס נושא את עיניו למועצה הלאומית לכלכלה, שצפויה לקבוע מהי עלות החשמל האמיתית במשק ולהחליט על תמהיל האנרגיות המתחדשות להמשך העשור. "הוועדה של יוג'ין קנדל (יו"ר המועצה - א"ט) אמורה לבחון את משק האנרגיה המתחדשת ולאפשר תנאים שבהם יהיה לאנרגיה לאן לצמוח. המספר שייקבע כעת יסמן את תחילת עידן הצטלבות העלויות, וזה יכול להיות בסיס לשוק שיצמח בשנתיים הקרובות.

"אם המדינה תגיד שעלות ייצור החשמל הריאלית היא 70-80 אגורות לקווט"ש ותיצור מסלול רישיונות ופיתוח אתרים בתעריף של 70 אגורות, זה ייצור ודאות בתחום, ובעוד שנתיים נוכל לראות פריחה מיידית של מאות מערכות שיחוברו לרשת החשמל במחיר כלכלי".

הפיתרונות הטכנולוגיים לא יגיעו בשנים הקרובות.

"עד שיהיו פתרונות אגירה ונצליח לתת פייט, האתגר הוא בניהול המערכת שבחברת החשמל. צריך להקים את חברת ניהול המערכת כחברה ממשלתית עצמאית, למנות לה מנכ"ל, לקחת לה יועצים מקצועיים שיסעו לחו"ל לעשות סטאז' ולהביא לכך שהיא שתכיל את כל הידע והעובדים של מחלקת התכנון בחברת החשמל, שבה מועסקים כיום כ-250 עובדים.

"המדינה רגילה למספר מצומצם של תחנות כוח וכמה גנרטורים לשעת חירום. בקרוב יהיו יצרני חשמל פרטיים, פרויקטי אגירה שאובה ומאות אתרים סולאריים. ניהול המערכת תקוע בעידן הישן בגלל העיכוב בשינוי המבני בחברת החשמל. ההמתנה לרפורמה בחברה פוגעת במשק החשמל אנושות".

לכתבה בדהמרקר

 

מאת איתי טרילניק, 21/2/2012

בשלוש השנים האחרונות עובר נוף הגגות בישראל מהפך. מאז שיצאה לדרך מהפכת האנרגיה הסולארית בקיץ 2008, כוסו אלפי גגות בפאנלים פוטו-וולטאיים (P.V), המייצרים חשמל מאנרגיית השמש תמורת תמריץ שמבטיחה המדינה ליצרנים פרטיים ועסקיים.

בשעה שרשות החשמל ממשיכה לאשר עוד ועוד מכסות לייצור חשמל סולארי והמהפכה הירוקה נהפכת לעסק כלכלי לכל דבר, נשאלת השאלה כיצד ניתן למקסם את ההכנסות שמניבים המתקנים הסולאריים לבעליהם. זאת, לאור העובדה שההשקעה בהתקנת מערכות .P.V על גגות נעה בין עשרות למאות אלפי שקלים למערכת, וכרוכה לעתים בליווי גוף מממן.

הפסד של עד 5.5 מיליון שקל בשנה

ואכן, הניסיון שנצבר עד כה בענף הסולארי מעלה כמה לקחים חשובים לבעלי הגגות, ובתוך כך מנפץ מוסכמות רווחות. למשל, הקורא סבור אולי שכדאי להציב מערכות סולאריות במקום שיש בו יותר שמש - בנגב ובערבה למשל - ולהימנע מאזורים קרירים וגשומים יותר כמו רמת הגולן והגליל. אם כך, מדוע מוקמות מערכות סולאריות רבות דווקא על גגות בצפון?

למעשה, תפוקת הפאנלים הסולאריים - ומכאן גם ההכנסה שהם מניבים לבעליהם - תלויה במשתנים נוספים לבד מעוצמת קרינת השמש. ניתוח נתוני התפוקה של כ-300 מערכות סולאריות שביצעה חברת סולארפאוור, מצביע על יתרון דווקא להתקנות בצפון. "אוורור וטמפרטורה משפיעים באופן דרמטי על התפוקה", מסביר אלון תמרי, מנכ"ל משותף בסולארפאוור. "המערכות בדרום אמנם נהנות מקרינה גבוהה יותר, אבל גם סובלות מטמפרטורות סביבתיות גבוהות, אשר פוגעות ביעילות המוליכים-למחצה שבפאנלים. מכיוון שההשפעה של הטמפרטורה על התפוקה גבוהה, יוצא שבצפון מייצרים לא פחות חשמל מבדרום".

לפי הנתונים של יצרני הפאנלים, עלייה של מעלת צלסיוס אחת בטמפרטורת הסביבה מורידה כ-0.5% מתפוקת הפאנל. כלומר, אם באותה שעה הטמפרטורה בצפון היא 30 מעלות ובדרום 40 מעלות, החום יוריד את תפוקת הפאנל הדרומי בכ-5%. כמו כן, הפאנל הדרומי צפוי לסבול מהאבק המדברי, שמשליך במידה רבה על כושר המרת החשמל של הפאנל.

מערכת ממוצעת בגליל העליון מפיקה בשנה 1,812 קווט"ש לקילו-ואט מותקן - כ-5% יותר ממה שרשמה המערכת בשדרות - 1,723 קווט"ש. 89 קוט"ש בשנה אולי לא נשמעים הרבה, אבל יש לזכור שמדובר בקוט"ש לכל קילו-ואט מותקן. כלומר, במערכת של 50 קילו-ואט, שנמצאת על התפר שבין מערכת קטנה לבינונית, מדובר בכ-2,650 קוט"ש בשנה. בתעריף העדכני שלו זוכים היזמים תמורת מכירת החשמל, 90 אגורות לקוט"ש, המובטח להם ל-20 שנה, מדובר בפער של 4,450 שקל בשנה, או ב-51 אלף שקל למשך חיי המתקן (בשיעור היוון שנתי של 6%).

הפערים הקטנים הופכים למשמעותיים מאוד ככל שהמתקן גדל. לו היה מדובר במתקנים סולאריים של 5 מגה-ואט מותקן, בתעריף עדכני של 1.07 שקל לקוט"ש, היינו מקבלים פער שנתי של 476 אלף שקל בין דרגות החום, או 5.5 מיליון שקל בסך הכל.

מכרז אחד - פער של 32% במחיר

על הטמפרטורה משפיע משתנה נוסף, שהוא גובה אזור ההתקנה. מערכת ממוצעת בגליל העליון מפיקה כ-6% יותר מזו המותקנת בעמק יזרעאל. דוגמה לדומיננטיות של גובה האזור ניתן לקבל במכרז שניהל באחרונה מינהל מקרקעי ישראל, לשיווק קרקעות בנגב להקמת תחנות כוח סולאריות.

חברת סופר סולאר מקבוצת גרנית הכרמל זכתה בשני מכרזים דומים להחכרת מגרש בעברונה (ליד אילת), ובמכרז נוסף במצפה רמון. הסכום שהציעה בעברונה שיקף מחיר לדונם של 178 אלף שקל, ואילו במצפה רמון, הגבוהה בכ-800 מטר מעברונה, 235 אלף שקל - 32% יותר מהמחיר בעברונה. לא ניתן לייחס כמובן את כל הפער לסוגיית הגובה, ואולם פער מהותי זה מעיד על השפעת התנאים הפיזיים על ההכנסה הצפויה מן הפרויקט.

הגובה הגיאוגרפי של המתקן אינו המשתנה המשפיע היחיד שאותו זיהתה סולארפוואר. מסתבר שמערכת סולארית המותקנת על גג איסכורית (פח) תפיק כ-3.2% יותר אנרגיה ממערכת המותקנת על גג בטון. מדוע? מסתבר שברוב המקרים, גגות הבטון תחומים בקירות נמוכים, המהווים מעין "אמבטיה" המפחיתה את תנועת האוויר מסביב לפאנלים.

גם אופן התקנת הפאנלים משפיע. פאנלים משופעים לגג מפיקים כ-6% יותר מפאנלים אופקיים. זאת, ככל הנראה, מכיוון שהפאנלים המשופעים נהנים מאוורור רב יותר. כמו כן, חברות ההתקנה נוהגות להפנות מערכות P.V דווקא לכיוון דרום - כדי למקסם את שעות החשיפה לשמש.

תמרי, כמובן, אינו מרפה את ידיהם של היזמים באזורים הפחות מוצלחים. "הצפי הוא להפקת ממוצעת של 1,600-1,700 קווט"ש לקילו-ואט מותקן בשנה. עד היום ראינו שכל המערכות המותקנות מפיקות יותר מכך. באזורים מסוימים מפיקים פחות מאחרים, אך צריך לזכור שבגרמניה, שלא זכתה ליהנות מיתרונות השמש הישראלית, מתקינים בכל שבוע מערכות סולאריות בהיקף שמתקינים בישראל במשך שנה שלמה".

 

לכתבה בדהמרקר

השר להגנת הסביבה מבקש כי מתוך התמלוגים המשולמים למדינה, יוקצו הסכומים הנדרשים להיערכות לאירועי דליפה וזיהום הים

nrg מעריב, 19/2/2012

 

תגיות: קידוחי גז, סביבה ימית, גלעד ארדן

"תמלוגי הגז והנפט צריכים לשמש גם לפיקוח על תהליכי הקידוח כדי שישראל תהיה ערוכה להתמודד עם אסון זיהום ים הטמון בפעולת הקידוח, כפי שקרה במפרץ מקסיקו", כך דורש השר להגנת הסביבה, גלעד ארדן.

ארדן פנה לראש הממשלה לקראת הצגת ההמלצות לניהול הכנסות המדינה ממשאבי הגז והנפט בישיבת הממשלה הבוקר (א'). ארדן ביקש כי מתוך התמלוגים המשולמים למדינה, יוקצו הסכומים הנדרשים להיערכות ישראל לאירועי דליפה וזיהום ים הנגרמים מפעולות הקידוח וההפקה.

 

---

כתבות קשורות:

 

 

 

רז גודלניק | 16/2/2012 14:15

בראיון ללוס אנג'לס טיימס לפני שנה הוא הסביר: "אני איש של הסכמה רחבה..המטרה שלי היא להיות צודק לטווח הארוך. אני לא יכול להשיג כלום אם אנשים יחשבו: האיש הזה אינו מתווך הגון. הוא מסיירה קלאב". היתה רק בעיה אחת – פופ לא היה מתווך הגון והסתיר מהציבור תרומות של מיליוני דולרים לסיירה קלאב מאחת מחברות הגז הגדולות.

לפני כמה שבועות התפוצצה הפרשה הזו ברעש גדול והכתימה לא רק את סיירה קלאב, הארגון הסביבתי הוותיק ביותר בארה"ב עם מוניטין שהיה ללא רבב, אלא גם את כל העולם הירוק. אם יש משהו שירוקים התגאו בו זה בהיותם מייצגים חסרי פניות של האינטרס הציבורי. הצד שמנגד, תמיד נחשד באינטרסים זרים ובהקרבת האינטרס הציבורי על מזבח הרווחים של התאגידים הגדולים. היום מתברר שהשחור אולי נשאר שחור, אבל הלבן כבר לא כל כך לבן. לפחות לא כפי שקיווינו שיהיה. על הפרשה שמסעירה את העולם הירוק בכתבה הבאה. עסק ירוק.

הפרשה הזו איננה הראשונה אגב שבה קארל פופ וארגון סיירה קלאב הסתירו פרטים לגבי שיתוף פעולה עם עולם העסקים. ב-2008 הסכים הארגון לתמוך בקו המוצרים החדש והירוק Green Works של חברת Clorox. זה היה נחשב לצעד מפתיע למדי בהתחשב שסיירה קלאב מעולם לא שיתפו פעולה עם חברה, שלא לדבר על השימוש בלוגו שלהם על מוצרים מסחריים.

פרט קטן שסיירה קלאב לא הזכירו בהתחלה היה שבתמורה לתמיכה שלהם הם יקבלו אחוז קטן מהמכירות של קו המוצרים החדש. רק לאחר שהפרט הזה נחשף על ידי גורמים אחרים, טרחו גם בסיירה קלאב להזכיר זאת בפרסומים שלהם.

משתי הפרשות הללו עולה, לצערי, הרושם שארגון סיירה קלאב תחת הנהגת קארל פופ התנהל באופן לא תקין בכל המדובר בקשרים עם העולם העסקי. רוב הארגונים הסביבתיים אינם מקבלים תמיכות מחברות, כולל כאלו שעובדים עם המגזר העסקי באופן צמוד כמו ארגון EDF שהמדיניות שלו היא לא לקבל כל סוג של תרומה או תמיכה מחברות עסקיות כדי למנוע השפעה כזו או אחרת על פעילותו. איך שלא תסתכלו על כך, יש בקבלת תרומות לארגונים מחברות אלמנט בעייתי, או כמו שג'ון פסקנטנדו, המנהל לשעבר של גרינפיס הסביר זאת – אצנים לא צריכים לעשן, כמרים לא צריכים לגעת בילדים וירוקים לא צריכים לעולם לקבל כסף ממזהמים.

מי שכן מחליט לעשות זאת צריך לדאוג לשקיפות מלאה וכאן סיירה קלאב נכשל כישלון חרוץ. הניסיון של הארגון להסתיר את הפרשה, גם לאחר שהוחלט שלא להמשיך לקבל תרומות, מראה שהארגון עדיין רחוק מאד מהתנהלות תקינה. בראש ובראשונה נדרש מהארגון לתת דין וחשבון מקיף על מה שקרה בו ולדאוג לכך שכל האחראים למהלך של קבלת התרומות בסתר יתנו על כך את הדין. אחרי כן, נדרש ממנו לשנות את המדיניות שלו בכדי שדברים כאלו לא יקרו בעתיד. רק אז ואחרי עבודה מאומצת אולי יוכל הסיירה קלאב להסיר מעצמו את התווית הלא נעימה של 'ארגון ירוק מושחת' ויהיה ראוי לזכות מחדש באמון הציבור.

 

---

האחים קוץ' וחבריהם תרמו 100 מיליון דולר להבסת אובמה ב-2012

 

 

במסיבת עיתונאים מיוחדת התריע שר האנרגיה והמים, עוזי לנדאו, מהפסקות חשמל הצפויות בקיץ הקרוב, והפנה שוב אצבע מאשימה כלפי הגורמים הסביבתיים האחראים לדבריו למצב; צוות בינמשרדי יבחן את הצעדים הדרושים להתמודדות עם בצורת החשמל

מאת יעל דראל, 15/2/2012

 

לנדאו ניצל את מסיבת העיתונאים כדי למתוח גם ביקורת על הגורמים הסביבתיים, ביקורת שכבר הושמעה על ידו מספר פעמים בתקופה האחרונה, והטיל עליהם את האחריות למצב משק האנרגיה. "לצערי, שיקולים חסרי אחריות של גורמים מחוץ למשק האנרגיה הביאה לכך שתחנת הכוח D  (התחנה החדשה שאמורה להיבנות באשקלון) עוכבה במשך שנים".

לנדאו הוסיף, כי "שיקולים חסרי אחריות הם אלה שמנעו את חיבורה של 'תמר' לצנרת בנקודת קליטה בצפון הארץ. אותם גורמים הביאו להסבת חיבור 'תמר' לדרום הארץ בעלויות גבוהות וזמן ארוך יותר. העלות הכוללת של זה 10 מיליארד שקלים", אמר לנדאו.

מנכ"ל המשרד, שאול צמח, התייחס גם הוא למאבקים הסביבתיים כנגד הקמת תשתיות במשק האנרגיה ואמר: "אנחנו עדים להתנגדות ההולכת והגוברת של הציבור להקמת מתקני תשתית. הפער הזה בין הצורך  במתקנים לבין ההתנגדות - יוביל למצב שבו הציבור יצטרך לשלם מחיר. ישנה חשיבות גדולה בהתגייסות הציבור ובהבנה שיש צורך במתקני תשתית במשק".
  
עוד הבהיר השר, כי הצוות שיוקם תחת משרדו יבחן את דרכי ההתמודדות של משק החשמל, בין השאר באמצעות הגברת כושר הייצור על ידי גנרטורים, שיעניקו לדבריו גיבוי למשק באמצעות תוספת של בין 200 ל-250 מגה-וואט, לצד צעדים נוספים, ביניהם: בחינת תעריף עידוד חיסכון (כך שמי שיחסוך 20% ייהנה מהנחה בגובה של 10%), לצד קמפיין לגיוס הציבור לחיסכון בחשמל.

השר לנדאו ציין עוד כי פרויקט הנחת הכבל התת ימי בין ישראל לקפריסין צפוי להתקדם עוד השבוע, במהלך ביקורו של ראש הממשלה באי השכן. "מחר אני טס לקפריסין ומצטרף לראש הממשלה, כדי לקדם את הפרויקט הזה ולהגיע למצב שישראל לא תהיה אי אנרגטי".

יו"ר חוג הפרופסורים לחוסן מדיני וכלכלי, ד"ר גבי אביטל, אמר בתגובה לדברים כי: "סוף סוף מפנה השר את האצבע המאשימה אל הכתובת הנכונה: הארגונים הירוקים. אלה מסרבים לסור מהשקר הגדול הנקרא 'משבר סביבתי' הנקשר אל התרמית המדעית הגדולה ביותר והמכונה 'התחממות כדור הארץ'. ארגוני הירוקים מונעים בכל כוחם, כבר עשר שנים, בניית תחנת כוח פחמית כאשר ברור לכל היה שאין חלופות אנרגיה נאותות, זולות וזמינות".

"התרעתי בעבר, פעם אחר פעם, שהולכת השולל של הירוקים תביא את חברת החשמל למצב של הפסקות יזומות, בדיוק כפי שקיים במדינות עולם רביעי וחמישי. כבר 12 שנים אין עלייה בטמפרטורה הגלובלית למרות העלייה הרגילה בפליטת גזי חממה, ומכאן שגם תאוריית אפקט החממה - קורסת. את הירוקים זה ממש לא מעניין. אני מצפה מהאקדמיה בישראל לאזור אומץ ולדחות את ההתעללות במה שנקרא מדע האקלים, ולהשיב את השפיות למערכות החיים המתועשות בארץ ובעולם". 

לכתבה באתר nrg 

---

כתבות קשורות:

 

 

עדי חשמונאי | 4/2/2012 12:02

האזור, אשר לארגון אונסק"ו הוצע להכיר בו כאתר מורשת עולמי, עשוי להיפגע קשות מהקידוחים הצפויים להגיע לעומק 300 מטר מתחת לפני הקרקע, וגם אקוויפר "ירקון תנינים", אחד ממקורות השתייה הגדולים של המדינה שמספק מים לכ־40% מתושבי ישראל, יהיה נתון בסכנה.

רגע לפני שהשטח יחזור לבעור קיבלו גופים וגורמים סביבתיים טיוטה של קוד הסביבה והבטיחות לחיפוש ולהפקה של נפט וגז, שחיבר משרד האנרגיה והמים. הפריחה הגדולה של חברות חיפושי הגז והנפט הביאה להולדת המסמך, אשר נועד להשתית בסופו תקנות חדשות ולנער את האבק מחוק הנפט המיושן שנחקק לפני 60 שנה.

"החקיקה שמטפלת היום בנושא הינה מיושנת מאוד - משנת 1952 ולא מתייחסת להיבט הסביבתי כלל", מסבירה עו"ד ציפי איסר-איציק, מנכ"לית אדם טבע ודין לשעבר וראש המרכז להגנת הסביבה במכללה האקדמית נתניה, שקיבלה את המסמך להתייחסות.

"בשנות ה-50 לא היתה מודעות לכל ההיבטים הסביבתיים שאנו נשענים עליהם היום. המאבק נגד פרויקט פצלי השמן בעדולם למשל התחיל בתושבים שהתעוררו בוקר בהיר וגילו קידוחים מול בתיהם. החקיקה לא כללה הטלת חובות לערוך סקרים סביבתיים, לפרסם נתונים סביבתיים וכמובן לשתף את הציבור. החקיקה בעולם מפורטת, מקצועית וכוללת שקיפות כלפי הציבור וחובת התייחסות לעמדה הציבורית. פה יכולים לעשות הכל בלי שאף אחד יודע", היא מוסיפה.

---

כתבות קשורות: