מוצרים ידידותיים

אנרגיה

זיהום וחומרים מסוכנים

ידיעות / עדכונים אנרגיה

Will solar power kill utility companies? They think so.

נשלח 7 ביונ 2013, 04:54 על ידי Sustainability Org   [ עודכן 7 ביונ 2013, 04:54 ]

Improvements in solar technology, along with rate hikes that make energy more expensive and tax incentives that encourage consumers to make their homes more energy efficient, will soon upset the delicate monopoly that utility companies have maintained for a century.

By Richard ReadGuest blogger / June 2, 2013


Some of the twenty 3 by 5 foot solar panels recently installed by Rich Herr at his home in Valparaiso, Ind. Solar power could disrupt the business model of traditional utility companies.

Andy Lavalley/The Post-Trubune/AP/FIle


Now, a new threat looms in the dark pit we call progress: solar power. According to Grist, utilities are worried that wiring up photovoltaic cells to human ingenuity will soon upset the delicate monopoly that those companies have maintained for the past 100 years. 

The article details a report from the Edison Electric Institute (PDF), which paints a bleak picture of the utility sector's future. In addition to rate hikes that make energy more expensive and tax incentives that encourage consumers to make their homes more energy efficient, the industry is also witnessing a rapid drop in the cost of solar energy hardware. Between 2008 and 2012, the price of photovoltaic panels fell from $3.80/watt to $0.86/watt -- and hold onto your hats, because it could go lower. 

Adding to these dark burdens are improvements in energy storage technology. Every week, it seems like someone or other develops a new battery that can hold more power and do so longer than those on the market today. Pair those batteries with a solar setup, and you give customers something terrifying: access to 24-hour power.

Analysts at EEI worry that all these factors may encourage more customers to switch to solar. As they do, they'll begin using the grid as mere backup, in much the same way that cellphone owners hold onto their rarely used landlines -- putatively as a backup, but really, just for nostalgia's sake. 

That, in turn, will lead to a drop in profit at utility companies, which will force upper management to scale back on their consumption of gold-plated golf tees and also reduce the dollars they spend maintaining the grid. That will cause the grid to become even less reliable than it is today, forcing even more customers into the bright, shiny embrace of solar energy. 

In common parlance, that's called a vicious circle, but the technical term is "Oh, we've reached the tipping point."

At the moment, solar makes up less than 1% of the U.S. energy mix, but the article cites Bloomberg Energy Finance, which predicts 22% annual growth in photovoltaic sales for the coming years. By 2020, such expansion could begin drying out some utility companies' swimming pools full of cash and Franklin Mint collectibles.

So what are the utilities to do? Judging by the wrap-up on page 19 of the EEI report, it appears as if they're going to do what they've always done: charge customers more while begging states and municipalities for breaks so they can remain profitable. Oh, and maybe identify a few as-yet-unknown business models to keep themselves afloat.

This is terrible. These people aren't used to innovation -- certainly not on the scale of folks in other industries like telecommunications and automobiles. They're in deep trouble, and all because of that stupid ball of hydrogen sitting at the center of our solar system, giving away its energy for free. 

Really, something must be done. 

The Christian Science Monitor has assembled a diverse group of the best auto bloggers out there. Our guest bloggers are not employed or directed by the Monitor and the views expressed are the bloggers' own, as is responsibility for the content of their blogs. To contact us about a blogger, click here. To add or view a comment on a guest blog, please go to the blogger's own site by clicking on the link in the blog description box above.


Source: csmonitor.com

שמש לך מצפים: האנרגיה הסולארית לא מתרוממת

נשלח 30 במאי 2013, 11:00 על ידי Sustainability Org   [ עודכן 30 במאי 2013, 11:01 ]

הטכנולוגיה קיימת, הממשלה בעד, הקמפיין יצא לדרך וגם השמש בהחלט משתפת פעולה. אז למה ישראל עדיין מהמדינות האחרונות בעולם בתחום הפקת אנרגיה ממקורות מתחדשים? עם התקנת דוד שמש, כולנו יכולים לקחת חלק במאמץ
שי פרנס, 22/5/2013 
בשנת 2009 התחייבה המדינה, במהלך ועידת קופנהגן לשינוי האקלים, להקטין את פליטת הפחמן הדו חמצני ב-20% עד שנת 2020. מדינות אחרות התחייבו להקטנת פליטת גזי חממה, מ-2% (ברזיל) ועד 40% (נורבגיה). מסמכי הוועדה אמנם אינם מחייבים מבחינה משפטית אולם ממשלת ישראל אימצה לבסוף התחייבות זאת כעמדה רשמית.  

מדינת ישראל מייצרת את רוב החשמל שלה באמצעות פחם וסולר, בתהליך שמשחרר גזי חממה ומזהם את הסביבה. אנרגיה מתחדשת המופקת מאור השמש, סכרי מים ומקורות נוספים, נקייה יותר ולא מייצרת גזי חממה. ממשלת ישראל החליטה כאמור בשנת 2009 כי עד 2020 כ-10% מצורכי האנרגיה יופקו באנרגיה מתחדשת עם יעד ביניים של 5% בשנת 2014, אולם ההחלטות לא בוצעו ונכון למחצית 2012 עמד הנתון על חצי אחוז בלבד. הצעת התקציב האחרונה, אגב, קובעת בכלל כי יישום התכנית להפחתת פליטות גזי חממה תידחה בשלוש שנים.

יעל כהן פארן, לשעבר מנכ"ל מגמה ירוקה והיום מנכ"ל הפורום הישראלי לאנרגיה, מסבירה: "ברמת המקרו יש סיבות שישראל נמצאת במקום כזה. אין לנו אנרגיה המופקת מסכרי מים וגם לא מקור רציני להפקת אנרגיה מהאדמה. לנו יש שמש ורוח מהם אפשר להפיק חשמל, אבל צריך לזכור שמבין כל המקורות לאנרגיה מתחדשת הפקה משמש היא היקרה ביותר"."במשך השנים", מוסיפה פארן, "הטכנולוגיה הזו הוזלה אבל עדיין יקרה בהשוואה להפקת חשמל מפחם או סולר. למשרד האוצר אין אינטרס אמיתי לקדם את המעבר לשימוש באנרגיה סולארית והדחיפה העיקרית לנושא מגיעה ממשרד האנרגיה".אז המצב צפוי להישאר דומה או שיחול שיפור? "אני מניחה שבכנסת הנוכחית תתחיל מערכה חדשה על כל הנושא, ועדיין הסחבת בין המשרדים, והעלות היקרה של הפקת האנרגיה, גורמת לתהליך להיות מאוד איטי. מתקדמים טיפין טיפין ואז הורסים פרויקטים בתחום. הולכים צעד קדימה ושניים אחורה".

דוד שמש חובה בבניין עד 9 קומות בלבד 

אז אמנם אין בישראל סכרים להפקת חשמל בתהליך הידרו אלקטרי (הפקת חשמל ממאגרי מים) אבל שמש קופחת לא חסר פה. תקנות התכנון והבנייה משנת 1965 מתייחסות להתקנת דודי שמש וקובעות כי חובה להתקינם בבניינים שגובהם עד תשע קומות.

בעת קביעה זו היו בישראלים מעט מאוד בניינים רבי קומות, אולם עם השנים התפתחה הבניה לגובה, התקנות לא עודכנו, ובניינים הגבוהים מתשע קומות עדיין לא מחויבים בהתקנת דודי שמש. לפי מרכז המחקר והמידע של הכנסת, "מערכות אלו (דודי שמש) מביאות לחיסכון של כארבעה מיליארד קוט"ש בשנה שהם 8% מצריכת החשמל השנתית".

בסוף 2011 יזמו חברי הכנסת זאב בילסקי ודב חנין הצעת חוק שתחייב התקנת מערכת סולארית לחימום מים בכל בניין ללא הגבלת מספר הקומות. מנהל התכנון במשרד הפנים גרס כי אכן יש לעודד התקנת דודי שמש בכל בניין חדש אולם אין לחייב זאת. עמדת משרד הבינוי והשיכון הייתה דומה. הסיבות שניתנו על ידי המשרדים הם מקום לא מספיק על הגגות והמרחק הרב בין הגג לקומות התחתונות שיגרמו לזרימת מים לא מספקת בקומות אלו. מנגד, במשרד האנרגיה והמים תמכו בהצעת החוק ואף חישבו כי כל בניין עד גובה 25 קומות יכול לספק שטח על הגג לקולטנים סולאריים ולנתב מים לכל הבניין בהצלחה. לבסוף עברה הצעת החוק קריאה טרומית במרס 2012 ואף זכתה בברכת הדרך מצד ועדת השרים לעניינים חקיקה, אולם מאז לא קודמה ונשכחה. כהן פארן מפרטת: "כבר היום יש הרבה דודי שמש והחסכון השנתי המוערך מכך מגיע ל-4% מסך משק האנרגיה בארץ. היום רוב הבניינים שנבנים גבוהים מתשע קומות והם פטורים. יש המון ויכוחים עם הקבלנים למשל, כי הם רוצים פנטהאוזים שזה דירות יוקרה ושם הכסף. הטכנולוגיות מאפשרות היום ל-200-100 דירות בבניין לעבוד עם דודי שמש, זו לא הבעיה".

שמש לך מצפים 

אמנם דוד השמש הראשון נולד בשנת 1977 בשוויץ, אבל דוד השמש הנפוץ ביותר היום הוא פרי פיתוח ישראלי של ד"ר צבי תבור, מחלוצי השימוש באנרגיה סולארית בישראל. הפטנט הישראלי שפעם היה מותקן על גגות 85% ממשקי הבית בישראל נעלם אט אט מהנוף עקב הבנייה הגבוהה. לאחרונה הוחלט במשרד האנרגיה והמים להחליף את דודי החשמל בדודי שמש. המשרד מקדיש לפרויקט 13 מיליון שקל להחלפת 14.5 אלף דודים ברחבי הארץ. המשרד יסבסד 900 שקל לכל משק בית שיצטרף לפרויקט. שר האנרגיה והמים, סילבן שלום, אומר: "הראייה הצרכנית באה לידי ביטוי במשרד בשנים האחרונות בכמה מבצעים, לדוגמה החלפת כ-15 אלף דודי חשמל אשר מבזבזים אנרגיה וגורמים לצריכת חשמל גבוהה. אנחנו נעשה את הכל תוך הסתכלות ציבורית אמיתית מה טוב למשק האנרגיה, למדינת ישראל ולצרכן. השיקול חייב להיות רחב". במרכז המחקר והמידע של הכנסת מצאו בתחילת 2012 כי החיסכון בצריכת החשמל לכל משק בית שהחליף את דוד החשמל בדוד שמש, יכול להגיע ל-845 שקל בשנה. עם העליות האחרונות במחירי החשמל ניתן להעריך כי התקנת דוד שמש אף כדאית היום יותר.  

אז מה צריך לדעת בשביל להתחיל לחסוך ולהתקין דוד שמש? 

אפרת גילה דנן, סמנכ"ל השירות באתר המקצוענים, מסבירה: "כאשר מקבלים החלטה על רכישת דוד יש לקחת בחשבון את מספר הנפשות אשר מתגוררות בבית. עד שתי נפשות ניתן להסתפק בדוד של 120-80 ליטר. משפחה ממוצעת של עד 4.5 נפשות תתבקש לדוד של 150 ליטר, ומשפחה גדולה יותר תתבקש לדוד של 200 ליטר".

ואיך בוחרים איש מקצוע להתקנת הדוד?

"כשבוחרים מתקין דודים, חשוב לוודא שמדובר בבעל מקצוע העובד עם דודים בעלי תו תקן ישראלי", אומרת דנן ומוסיפה: "חשוב לוודא עם הטכנאי מראש כי בכוונתו לצייד אתכם באחריות על הדוד החדש. אחריות של חמש שנים על דוד השמש היא מן המקובלות, אך יש גם בעלי מקצוע שיתנו לכם אחריות לפרק זמן ארוך יותר (שמונה שנים). שימו לב שתעודת האחריות שקיבלתם חתומה, על מנת שאם תיווצר בעיה יהיה לכם לאן לפנות".

לפי מחירון דודי השמש של המקצוענים, דוד שמש וקולטים יעלו לכם 3,200-2,500 שקל. ביקור טכנאי יעלה עד 200 שקל, וניקוי קולטים תקופתי יעלה 350-250 שקל.

לכתבה באתר ynet

קו רקיע חדש לדטרויט: הר של זפת שחורה - בגלל נפט בקנדה

נשלח 25 במאי 2013, 12:06 על ידי Sustainability Org   [ עודכן 25 במאי 2013, 12:07 ]

הפקת נפט מחולות ביטומינים באלברטה גרם לפסולת להגיע לארה"ב; התושבים חוששים אבל האחים קוך מצליחים להתייחס לדטרויט "כמו מזבלה"

מאת ניו יורק טיימס, 19/5/2013

פארק אסמפשן מעניק לתושבי העיר וינזדור בקנדה נופים מרהיבים על גשר אמבסדור וקו הרקיע של דטרויט. לאחרונה הם נהנים ממראה נוסף - הר של חומר שחור בגובה שלוש קומות.

ההר השחור של דטרויט מורכב מהחומר קוקס (coke), תוצר הלוואי הלא אהוב והלא רצוי של הפקת נפט מחולות ביטומנים בקנדה. לא כולם יודעים מה לעשות עם זה, אולי מלבד קוך קרבון, הבעלים.

החברה הנשלטת על ידי צ'רלס ודיוויד קוך הידועים בכינוי האחים קוך, שני תעשיינים עשירים שמימנו תנועות בצד הימני של המפה הפוליטית בארה"ב, מוכרת את הפסולת העתירה בגופרית והעתירה בפחמן בדרך כלל בחו"ל, שם שורפים אותה ומשתמשים בה כדלק.

הקוקס מגיע מבתי זיקוק לאורך הנהר שנמצאים בבעלות חברת מרתון פטרוליום, שנמצאת באזור מאז 1930. אבל רק בנובמבר האחרון החל זיקוק התוצרת מחולות הביטומנים שמניב את הפסולת שנמכרת לאחים קוך.

"הדבר שבאמת, באמת מפריע כאן הוא איך חברות מתייחסות לעיר דטרויט כמו מזבלה", אמרה רשידה טלאייב, חברה בבית הנבחרים של מדינת מישיגן. "אף אחד לא ידע שזה יקרה". כמעט 56% מהפקת הנפט בקנדה מגיע מחולות הספוגים בנפט בצפון אלברטה - יותר מ-3,000 ק"מ צפונה.

תהליך הזיקוק הידוע בשם קוקינג, משחרר את הנפט מהביטומינים בחולות אבל משאיר את תוצר הלוואי המדובר. קנדה מחזיקה במצבורים של 79.8 מיליון טונות של הקוקס. חלק מהפסולת מושלכת בשדות חולות נפט פתוחים באלברטה. וחלק באזור דטרויט.

אבל דטרויט היא לא היחידה. מאמציה של קנדה למכור יותר מוצרים מהשדות לארה"ב הביאו יותר קוקינג לבתי הזיקוק בארה"ב ויצרו יותר פסולת במדינה. בדטרויט בינתיים, חוששים התושבים משני גדות הנהר כי הר הקוקס הוא איום סביבתי.


כתבות קשורות:
תחקיר || מיזם פצלי השמן שמאיים להפוך את עמק האלה לבאר נפט ענקית
"פרויקט פצלי השמן בחבל עדולם טומן בחובו סכנות רבות"
הקידוח שמאיים על שפלת יהודה
קודחים ובוכים: לא רוצים מדבר סעודי בחבל עדולם
פיתוח חולות הנפט בקנדה מגדיל את הזיהומים המסרטנים באזור
Tar sands: The wrong kind of “unconventional”
מחקר בארה"ב: קשר בין שאיבת גז מפצלי שמן לרעידות אדמה
היזמים של קידוח פצלי השמן מודים שיגרום לעלייה בפליטות גזי החממה אבל לא לזיהום מי התהום
האדמה בוערת בחבל עדולם
סביבה או אנרגיה: המאבק על חבל עדולם

מהפכת האנרגיה האמריקאית עלולה (עשויה) להעצר בגלל מחסור במים

נשלח 13 במאי 2013, 12:37 על ידי Sustainability Org   [ עודכן 13 במאי 2013, 12:38 ]

לפי מחקר של ארגון סרס, אזורים רבים בהם נערכים פרויקטים של הפקת גז מפצלים סובלים ממחסור במים

מאת סיון פינגולד, 2/5/2013

מהפכת האנרגיה הבאה עשויה להעצר בגלל מחסור במים. לפי מחקר חדש של ארגון סרס (Ceres) האמריקאי 47% מבארות הקידוח לגז ולנפט מפצלים נמצאות באזורים בהם קיים מחסור במים.

השיטה להפקת גז מפצלים מכונה שבירה הידראולית או פרקינג, והיא כוללת הזרמת מים עם כימיקלים בלחץ גבוה מתחת לפני השטח.

ארגון סרס הוא ארגון ללא מטרות רווח שמקדם קיימות בתאגידים. המחקר שערך הארגון בודק את ההיתכנות של קיום פרויקט ענקי כמו פרויקט הפצלים בכל רחבי ארה"ב וההשלכות שלו. ארה"ב מתכננת להגביר את הפקת הגז מפצלים שאפשרה להוריד בצורה דרסטית את מחיר הגז הטבעי במדינה וכן להתחיל לייצא גז.

המחקר כלל 25 אלף בארות קידוח נפט וגז מפצלים שפעלו בין 2011 ל-2012 ובמהלך התקופה מערך הקידוחים השתמש בכמות מים שווה לכמות בה משתמשים 2.5 מיליון אמריקאים בשנה (250 מיליארד ליטר). בקולורדו, 92% מאזורי הקידוח היו במקומות בהם נרשמה אספקת מים נמוכה, ובטקסס, שם נמצאו כחצי מאזורי הקידוח שנבדקו, 51% נמצאו באזורים עם אספקת מים נמוכה. אזור עם אספקת מים נמוכה הוא אזור בו 80% מהמים כבר נמצאים בשימוש הקהילה, התעשייה או החקלאות.

מ-2012 סובלת ארה"ב מבצורת שטרם הסתיימה. מרבית שטחי המדינה מוגדרים בתקופת בצורת וזו גרמה לעלייה של עשרות אחוזים במחירי התירס, החיטה והסויה, וכן לעלייה במחירי הסחורות.

לפי סרס, ארה"ב חייבת לפקח על נושא המים ולהבין את צרכי התעשייה בצורה טובה יותר אחרת לא תצליח להמשיך לפתח את הפקת הגז הטבעי מפצלים.



Powering Ohio Schools With Wind Energy

נשלח 11 במאי 2013, 12:11 על ידי Sustainability Org   [ עודכן 11 במאי 2013, 12:12 ]

Powering Ohio Schools With Wind Energy
Pettisville School District

It took nearly seven years, but the blades are finally turning on a pair of wind turbines at the Archbold and Pettisville schools in northwestern Ohio, demonstrating how school districts can take control of their energy future and create educational opportunities for their kids at the same time.

“We have controlled the price of the electricity we will use going forward,” says Stephen Switzer, superintendent of the Pettisville schools. The turbine has a projected lifespan of 20 years.

Administrators at both of the small-town school districts had been looking into how to become more self-sufficient and reduce their energy bills since the mid-2000s. Switzer says he had watched as other districts grappled with financial problems brought on by energy costs, and he didn't want his schools to end up in the same situation when they built a new buidling, as they were planning to do in 2011. But it wasn’t until federal stimulus funds became available through the American Reinvestment and Recovery Act in 2009 that the construction of the twin turbines became a reality.

Building wind turbines isn’t cheap. But it will mean about $100,000 in energy savings each year.

Since the turbine's activation in late February, says Switzer, the 85-foot blades of the 300-foot-tall 750-kilowatt structure in Pettisville have been whirring away productively, generating about 325,000 kilowatt hours to date. On some calm days, the school has to buy electricity from the utility, but on others, when the wind is strong, it sells juice back to the grid.

In Archbold, school officials hope that the turbine will eventually meet 74 percent of the electricity needs of the district’s high school and elementary school.

Building wind turbines isn’t cheap. Pettisville’s cost more than $2.1 million, and Archbold’s came in at $1.8 million, with each school getting more than half the cost of the American-made turbines covered by stimulus funds. The rest was paid by funding from the state and interest-free loans. According to the Archbold Buckeye, proximity of the turbine sites to rail lines reduced costs. Contractors also offered better prices because the two jobs were so close together.

Switzer says that for Pettisville, the turbine will mean about $100,000 in energy savings each year.

The turbines have become part of the math and science curricula in the schools, an effort that’s being encouraged by consultants from the Renaissance Group, an Ohio firm that worked on the project and runs a program called Kilowatts for Education.

The only downside so far came on the first couple of days after the turbines were turned on. The light conditions were just right to create a flickering shadow that fell directly on the school, something that will occur at certain predictable times of year according to the position of the sun in the sky.

“We learned pretty quickly that the flicker is not something you ignore,” says Switzer. “It’s like a strobe light.” The solution is to turn off the unit when the flicker starts.

The superintendent says that support from the community has been strong throughout the process, and that he’s very happy with the way the project has come out. He likes seeing the turbine when he drives to work each day. “It’s a good feeling to have it there,” he says.

Switzer says he and the Archbold superintendent had hoped that their turbines would be a model for other schools around the country, and a few similar projects do exist. But without the stimulus money, he acknowledges, the Pettisville and Archbold turbines would never have been built. And it’s not clear when, or if, that kind of funding will come around again.



"אפשר לייצא את כל הגז לסין - אבל זו גניבה של 250 מיליארד דולר מהציבור"

נשלח 5 באפר 2013, 13:45 על ידי Sustainability Org   [ עודכן 5 באפר 2013, 13:50 ]

בכנס הרצליה אמר יו"ר המכון הישראלי לתכנון כלכלי, יוסי הולנדר, כי איסור על יצוא הגז יפחית במחצית את מחירו ■ גיל דנקנר: הוזלת הגז היתה מאפשרת כיסוי חובות חברת החשמל ■ מנכ"ל Ten קרא לבעלי ציי רכב להצטרף לניסוי תדלוק במתנול

מאת איתי טרילניק, 12/3/2013

"מסקנות ועדת צמח הן ניסיון להגדיל את תקבולי המס לממשלה בטווח הקצר לשימושים לא יעילים" אמר יוסי הולנדר, יו"ר המכון הישראלי לתכנון כלכלי, במושב בנושא הגז הטבעי, שנערך היום (ג') בכנס הרצליה. "אפשר לייצא את כל הגז לסין, אבל אפשר גם להשתמש בגז בתעשייה, להוריד את יוקר המחיה בכ-10 מיליארד דולר בשנה, ולפתח מקומות עבודה חדשים".

על פי חישובי המכון, עדיף למשק להשתמש בגז הטבעי כחומר גלם בתעשייה, וכן להגדיל את השימושים הצפויים בו בתחבורה. "ישראל יכולה לחסוך עד 295 מיליארד דולר עד 2040 בשימוש בגז. ואין סיבה לעצור ב-2040. על פי החישובים שלנו, כל עתודות הגז הצפויות בישראל יסתיימו תוך 35 שנה. לכן אסור לייצא אפילו גרם אחד של גז טבעי. היצוא של הגז הוא גניבה של כ-250 מיליארד דולר מהציבור"

הדוברים במושב הציגו תוכניות שונות לשימוש בגז בתעשייה ובתחבורה, ושללו יצוא של עתודות הגז שיתגלו בישראל, שעליו המליצה ועדת צמח כאמצעי למימון פיתוח מאגרי גז. הוועדה המליצה לשריין גז לשימוש מקומי עד 2040.

הולנדר הוסיף כי איסור על יצוא גז טבעי יוזיל את מחירו, וכי מדיניות יצוא גז שנקטה אוסטרליה הביאה למחסור בגז ולייקורו. "באוסטרליה עשו יותר מדי LNG, ולכן אין מספיק גז לתעשייה המקומית. אי אפשר להשיג גז, או שמשיגים אותו במחירים לא ריאלים. המצב דומה גם בישראל. מחיר הטעות באוסטרליה הוא יותר מ- 9 מיליארד דולר ל-BCM", אמר הולנדר בהתייחס לעובדה כי עד כה חתמו לקוחות תעשייתיים מעטים מאוד על הסכמי גז.

הוא הוסיף כי "במכון מחקר גרמני אמדו את הערך המוסף לשימושים השונים בגז, והערך הגדול ביותר הוא לא ביצוא אלא בפיתוח לתעשייה. היצוא אולי נותן את הערך המוסף הכי גדול לדלק ולנובל, אבל לא למדינת ישראל".

"מחיר הגז בישראל נקבע על ידי חברת החשמל. החברה חתמה על מחיר עם השותפות במאגר תמר, וזה קבע בנצ'מרק לכל המשק. המחיר שהתקבל הוא פי שניים ממחיר הגז מול שותפות תמר, וזה יגרום לכולנו לשלם מחיר חשמל גבוה מדי" אמר גיל דנקנר, יו"ר דור כימיקלים. "היה אפשר להוריד את מחיר החשמל, או להפנות את הפער להפחתת החוב של חברת החשמל. במקום זה רוצים לייצא את הגז, וזה יהיה מנוף להעלאה נוספת במחיר המקומי".

דנקנר, שחברתו מבקשת להקים מפעל לייצור אמוניה ומתנול מגז טבעי, הוסיף כי "הסעודים מקימים כעת עיר במדבר, שתאכלס 100 אלף בתי אב, סביב פרויקטים תעשייתיים מבוססי גז טבעי. יש מעט מאוד מדינות בעולם שמפיקות גז טבעי, ואין בהן תעשיות המשך לגז. ישראל היא לא אנגולה וניגריה שרק מייצאות. תעשיות גז טבעי קיימות במצרים, בנורווגיה, ובארה"ב". הוא הוסיף כי מחיר הגז שנקבע בישראל, כ-6 דולרים למיליון BTU, גבוה מדי, וצריך להיות כמחצית מכך. "לא נייצר ב-6 דולרים".

שגיא דגן, סגן מנהל התוכנית הלאומית להפחתת התלות בנפט לתחבורה, אמר בתגובה כי "הגז בישראל יקר יותר מבחו"ל. הוא מגיע ממאגרים רחוקים מהחוף ועמוקים". הוא הוסיף כי "יש מקום לשינוי תפישה בממשלה", כדי לאפשר הקמת פרויקטי חלוץ בתחום תחליפי הנפט. הוא הוסיף כי "יש גם בעיה של משילות, המשרדים לא תמיד מדברים אלה עם אלה. מבחינתנו, אני לא חושב שיש בעיה עם היצוא". בקשר לשימוש בגז בתחבורה, אמר כי "הנסועה לא גדלה בעולם המערבי, היעילות של המכוניות גדלה, ואנחנו מצפים שצריכת הדלק תרד. יש פתרונות אחרים, גם רכב חשמלי ייכנס בשנים הקרובות".

חלק עליו ד"ר שלמה ולד, המדען הראשי במשרד האנרגיה והמים. "אני לא מסכים את הערכתו של שגיא. לרכב החשמלי צריך לספק חשמל, והוא מיוצר בעיקר בגז בתחנות הכוח. צריך לבחון שוב, מחדש וביסודיות, את הערכות הביקושים בישראל. אין דו"ח שמסקנותיו מקובלות כרגע על כל הגורמים. בשביל לספק ודאות ליזמים, המבקשים להקים מתקנים ניסיוניים לייצור דלקים מגז. אין פגיעה בשוק הפרטי, אם המדינה תיתן ערבות מדינה למתקני חלוץ. כמו שנתנו ערבויות לכביש 6, אני לא רואה סיבה שלא ייתנו ערבויות למתקני חלוץ בתחום".

ולד טען כי אינו מאמין בחזון להפסקת התלות בדלקים מבוססי פחמן. "אנחנו מאמינים, בטוחים וסמוכים שהפחמימנים ילוו את האנושות עוד מאות שנים. הם הבסיס לתעשיית הפלסטיקה, אבני הלגו שמהן אפשר לבנות כל חומר שרוצים. אי אפשר לומר שדלקים פוסיליים זה דבר רע, כי זה הכרחי. טכנולוגיות גז טבעי הן שער לדברים אחרים, כמו הפקת גז מפסולת אורגנית". בנוסף, אמר ולד כי יש לבחון לעומק את האפשרות להקים מתקן GTL, שהופך גז לדלק נוזלי. "ההשקעה במתקן היא של כ-3 מיליארד דולר, אך התועלות ממנו יהיו עצומות".

דני בן-נר, מנכ"ל חברת הדלק Ten, סיפר על הנסוי המתנהל לתדלוק מכוניות בתערובת בנזין המהול ב-15% מתנול. הניסוי, בשיתוף דור כימיקלים ומשרד האנרגיה, בוחן את השפעת התערובת על המכוניות, ובעתיד מתוכננת התערובת להשתלב בשוק הדלקים. עם זאת, אמר בן-נר כי "כוחות השוק אינם מספיקים להחדרת תחליף דלק לשוק. חייבים לתת תמיכה ממשלתית. נדרש גם יצרן רציני לתחליפי דלקים. אנחנו רוצים להתחיל עם תוצאות, עם מכירה בשטח. אפשר לעשות פיילוט ראשוני, עם צי רכב קיים.

"אנחנו קרובים להרחבת הפיילוט לעשרות או מאות רכבים. כאן רואים את המחסום הראשוני, אין אחריות יצרן לתדלוק במתנול. קבוצת פישמן (המחזיקה ב-Ten), כחלק מאחריות תאגידית, כבר הסכימה להכניס חלק מהמכוניות שלה לניסוי. אבל אנחנו מחפשים עוד חברות שיסכימו להכניס את צי הרכב שלהן לתוכנית."

ד"ר גלעד פורטונה, עמית מחקר בכיר במוסד שמואל נאמן בטכניון, אמר כי " מאחר שעד כה קיבלנו את הגז ממצרים, ישראל נרדמה בייצור גז משל עצמה, ונהפכה תלותית. על ישראל ליצור תחליפי גז טבעי עבור הייצור המקומי ואחר כך להמשיך את הייצור לשם יצוא. מדובר בנכס ארוך טווח שיאפשר לתעשייה לצמוח".

הוא הוסיף כי "הקצאת הגז עד כה לא הביאה לתחרות, הממשלה צריכה להתערב. המדינה צריכה אולי להתקין את תשתית החלוקה בעצמה. לעולם אין מספיק נפט, אבל גז יש בעולם למאות שנים, לכן צריך להשקיע בתשתית הזאת למען העתיד".

לכתבה בדהמרקר

כתבות קשורות:
עלויות והכנסות - גז טבעי בישראל - חישוב שנערך בידי דרור רשף (גליון Google Docs)


תושבי יקנעם דורשים לבטל הקמת מתקן גז בסמוך לבתיהם

נשלח 28 במרץ 2013, 15:30 על ידי Sustainability Org   [ עודכן 28 במרץ 2013, 15:31 ]

בעתירה שהגישו התושבים והעירייה לבג"ץ נטען כי המתקן - שמיועד לטפל בגז טבעי - יחשוף אותם לסיכונים סביבתיים ובטיחותיים

מאת צפריר רינת, 28/3/2013

עיריית יקנעם ותושבים באזור רמת מנשה הגישו ערב החג עתירה לבג”ץ נגד החלטת המועצה הארצית לתכנון ובנייה להקים באזור מתקן לטיפול בגז טבעי.

העותרים טוענים שההחלטה התקבלה בניגוד לחוות דעת תכנונית שעסקה באתרים לטיפול בגז, וכי הקמת המתקן במקום תחשוף את התושבים לסיכונים סביבתיים ובטיחותיים. הם מבקשים מבית המשפט להוציא צו ביניים המורה על הפסקת הליכי התכנון של האתר החדש עד למתן פסק דין סופי בעתירה.

לפני חמישה חודשים החליטה המועצה הארצית לתכנון ובנייה לבחור באתר חגית הנמצא בסמוך ליקנעם ובו כבר קיימת תחנת כוח לייצור חשמל, כאתר שבו יוקם מתקן גדול לקליטה וטיפול בגז טבעי. המועצה הארצית העדיפה אתר זה על פני חלופות אחרות ובראשן אתר עין איילה הנמצא קרוב לחוף, מצפון לזכרון יעקב והיישוב פרדיס. על פי העתירה שהוגשה באמצעות עו”ד יוסי חביליו, ההחלטה לבחור באתר חגית התקבלה על אף שצוות מתכננים מטעם משרד הפנים שבחן את האתרים השונים קבע שיש עדיפות לאתר עין איילה, וחרף העובדה שיהיה צורך להקים צנרת גז ארוכה הרבה יותר על מנת להתחבר לחגית.

לצד הביקורת כלפי מוסדות התכנון והמדינה, מפנה העתירה ביקורת רבה כלפי ראשי מועצות ורשויות באזור חוף הכרמל. על פי העתירה, ראשי הרשויות באזור הסכימו בתיאום עם משרד ראש הממשלה ועל פי הנחייתו, שהמתקן לטיפול בגז יוקם באתר חגית הנמצא בתחום השיפוט של המועצה האזורית חוף הכרמל. בכך הם הרחיקו את האתר מהאזור שבו נמצאים מרבית תושבי המועצה אבל חשפו תושבים באזור יקנעם לבעיות הקשורות במתקן הגז. עמדת העותרים היא שיש להמשיך ולבחון את האפשרות של טיפול מלא בגז במתקן ימי, בדיקה שלא הושלמה לטענתם.

תושבי יקנעם ורמת מנשה טוענים שהמתקן המתוכנן יהיה במרחק קילומטרים ספורים מיישובים באזור. לטענתם הדבר יוצר סיכונים בטיחותיים רבים עקב מעבר של צינורות להובלת הגז שבהם עשויות להתחולל דליפות.  פגיעה או תקלה במתקן הטיפול עצמו עלולה גם היא לגרום לדליפה מסוכנת של גז וחומרים רעילים נוספים לאוויר. בעתירה נטען שקרבת המתקן לבסיס צבאי הופכת אותו למטרה מבוקשת לירי רקטות במקרה של עימות צבאי.

הפגנה בצומת יקנעם נגד הקמת מתקן הגז, בחודש שעבר. צילום: רמי שלוש

ממטה המאבק נגד הקמת מתקני גז בחוף הכרמל המשותף לרשויות באזור ולתושבים נמסר בתגובה: “במשך שלוש שנים ניהלנו מאבק למען טיפול בגז על גבי אסדה בלב ים. לאחר שהמועצה הארצית דחתה דרישה זו ונבחרו שלושה אתרים יבשתיים באזור חוף הכרמל, העדיפו ראשי המועצות כי המתקן יוקם במקום הרחוק ביותר מבתי התושבים. חלופת עין איילה היתה מביאה את המתקן למרחק של מאות מטרים מקרית החינוך של פרדיס ובתי המושב עין איילה. חלופת חגית מציבה את המתקן במרחק של קילומטרים רבים מכל יישוב באזור ובצמוד למתקן תשתית קיים (תחנת כוח). מטה המאבק ימשיך להיאבק לכך שמרבית הטיפול בגז יהיה בים ובצמוד לתחנת הכוח בחגית יוקם מתקן קטן, לא מזהם ובטוח לאדם ולסביבה”.

לכתבה בהארץ


עמיר פרץ נגד יצחק תשובה: "לשמור על עתודות הגז הטבעי"

נשלח 28 במרץ 2013, 13:58 על ידי Sustainability Org   [ עודכן 28 במרץ 2013, 13:59 ]

השר החדש להגנת הסביבה הודיע כי הוא מתכוון להביא לאישור הממשלה הצעה שלפיה הגז הטבעי יוכרז כנכס לאומי, כך "שלא ייווצר מצב אבסורדי, שבו ישראל תייצא גז - ותוך זמן קצר יחסר גז למשק"

מאת איתי טרילניק, 27/3/2013

השר להגנת הסביבה, עמיר פרץ, מאמץ את עמדת משרדו החדש, וקורא לנקוט משנה זהירות לפני מתן אישור ליצוא הגז הטבעי. בהתבטאות ראשונה מאז נכנס לתפקידו, אמר פרץ ל-TheMarker כי "יש לשמור על עתודות הגז הטבעי כנכס לאומי וכחלק מפעילות המשק לטווח הארוך".

עמיר פרץ
צילום: מוטי מילרוד

"יש לעשות הכל כדי לשמור על הגז הטבעי כחלק מפעילות לאומית ארוכת טווח, שבה המשק יעבור בהדרגה לשימוש בגז טבעי", אמר השר פרץ. "מעבר זה יביא להורדת עלויות בפעילות הכלכלית של התעשייה הישראלית, וכן להורדת מחירי המוצרים ולהפחתת יוקר המחיה המשפחתי, בשל השימוש שיגבר ויילך הן בצריכה המשפחתית והן בצריכה בתחומים נוספים, לרבות תחבורה ציבורית ופרטית. כל אלה ביחד יביאו להגדלת התחרותיות במשק ולצמיחה כלכלית".

לנוכח כוונות שותפות תמר לחתום בקרוב על חוזים ליצוא הגז, הודיע פרץ כי יפעל להכריז על הגז הטבעי כנכס לאומי, עקב היותו רכיב חשוב בהתפתחות המשק הישראלי.

"אני מתכוון להניח בפני הממשלה הצעה שלפיה יוכרז הגז הטבעי כנכס לאומי, וייקבעו התנאים המבטיחים שלא ייווצר מצב אבסורדי, שבו מחד ישראל תייצא גז ומאידך, בתוך זמן קצר יחסר גז למשק", אמר פרץ.

יש לציין כי בכנס הצגת המצע החברתי־כלכלי של התנועה, מפלגתו של פרץ, הביע פרופ' אלון טל ‏(מספר 13 ברשימה‏) עמדה זהה בנוגע למדיניות הממשלה בנושא הגז, ואמר כי "אנחנו בישראל לא יודעים מהן עתודות הגז האמיתיות. לפני שמתחילים לעשות עסקים עם טייקונים, צריך לזכור מה היה בבריטניה. הבריטים גילו גז בים הצפוני ורצו לייצא אותו - ובסוף גילו שהם צריכים דווקא לייבא גז".

תחת השר הקודם, גלעד ארדן (שהוא כיום שר התקשורת והשר להגנת העורף), הוביל המשרד להגנת הסביבה בתוך הממשלה את ההתנגדות ליצוא הגז. מנכ"לית המשרד להגנת הסביבה, אלונה שפר־קארו, אף הגישה חוות דעת מיעוט לדו"ח ועדת צמח לבחינת השימושים בגז, שבה היתה חברה.

הוועדה קיבלה את טענות חברות הגז, שלפיהן ההערכות לצריכה עתידית בישראל אינן מצדיקות השקעה בפיתוח מאגר גז נוסף לתמר בשנים הקרובות, ולפיכך יש לאפשר יצוא של הגז הנותר. לפיכך המליצה הוועדה לשמור על כ-45% מהגז שהתגלה לצורכי המשק, ולאפשר יצוא של היתר, תחת מגבלות.

המשרד להגנת הסביבה התנגד להמלצה, וטען כי יש להמתין עם האישור עד לבירור מעמיק יותר של משאבי הגז בים, ועד לכניסה משמעותית שלו למשק. זאת, כדי לאפשר איסוף מידע נוסף לגבי הביקושים העתידיים לגז. ארדן התנגד נחרצות לניסיונות משרדי האוצר והאנרגיה להעלות את המלצות ועדת צמח לאישור הממשלה.

לכתבה בדהמרקר

כתבות קשורות:
נגד יצוא גז: "אם יפרוץ משבר אנרגיה, ישראל תהיה בסוף התור של ספקיות הנפט"
"באיזו זכות מגיע לישראל מנכ"ל נובל אנרג'י ומחליט שהגז בלוויתן ייוצא לחו"ל?"
חמישה ספינים של חברות הגז
תמלוגים לעתיד: כך תגליות הגז יועילו לסביבה
עמותה חדשה נאבקת על הכנסות המדינה מתגליות הגז
"יצוא הגז מישראל הוא מחטף וגניבת האופק לאזרחים - נגמור כמו ניגריה"
ועדת ששינסקי - כל השאלות והתשובות
"תגליות הגז יגררו 'קללת משאבים' - פחות השקעות במניות היי-טק, פחות מקומות עבודה ויותר שחיתויות"
צריך להישמר מעגל הגז; היעד הבא - נפט
ללמוד מבעלי ניסיון: מה כדאי לעשות בכספי הגז
קודחים ומסתכנים: מתי נלמד מאסונות של אחרים

Can Wind, Water and Sunlight Power New York by 2050?

נשלח 14 במרץ 2013, 02:23 על ידי Sustainability Org   [ עודכן 14 במרץ 2013, 02:27 ]

By ANDREW C. REVKIN, March 12, 2013

A graph from a study concluding that New York State can shift from fossil fuels to wind, solar and water power by 2050.Karl BurkartA graph from a study concluding that New York State can shift from fossil fuels to wind, solar and water power by 2050.

A group of scientists and energy analysts has laid out a path under which New York State could, in theory, eliminate its use of fossil fuels and nuclear power — including for transportation — by 2050. The graph above charts the contributions played by improved efficiency and adoption of renewable electricity sources as well as hydrogen fuel cells (with the hydrogen generated with renewable energy).

The plan, “Examining the Feasibility of Converting New York State’s All-Purpose Energy Infrastructure to One Using Wind, Water and Sunlight,” is slated for publication in the journal Energy Policy.

The analysis, predicated on the need to swiftly address global warming, essentially does for New York what two of the authors, Mark Z. Jacobson of Stanford University and Mark A. Delucchi of the University of California, Davis, did for the world in an energy roadmap published in Scientific American in 2009.

The paper argues against any role for natural gas, using arguments developed by two of its authors, Anthony Ingraffea and Robert Howarth of Cornell University. Here’s one taste of what they’re calling for (from a news release):

According to the researchers’ calculations, New York’s 2030 power demand for all sectors (electricity, transportation, heating/cooling, industry) could be met by:

4,020 onshore 5-megawatt wind turbines
12,770 offshore 5-megawatt wind turbines
387 100-megawatt concentrated solar plants
828 50-megawatt photovoltaic power plants
5 million 5-kilowatt residential rooftop photovoltaic systems
500,000 100-kilowatt commercial/government rooftop photovoltaic systems
36 100-megawatt geothermal plants
1,910 0.75-megawatt wave devices
2,600 1-megawatt tidal turbines
7 1,300-megawatt hydroelectric power plants, of which most exist

To me, the analysis works best as a thought experiment, given the monumental hurdles — economic, political, regulatory and technical — that would hinder such a shift.

In gauging the costs and benefits of various energy options, the authors include the costs from illness and death linked to pollution from fossil fuels. I’d love it if such indirect costs were integrated better into how decisions on energy policy were made. Therein lies some of the value of this kind of analysis.

But, like any good thought experiment, the paper raises a host of questions, including about its basic assumptions.

- Does New York State need — for its own sake or the environment’s — to be an energy island? A lot of economists, and environmental analysts, would say no.

- Does this team’s justification for such an abrupt shift in a state’s energy system and norms match the level of risk posed by human-driven climate change?

That’s a question that will always — with or without industry lobbying — get varied answers depending on competing priorities and differing perceptions of risk across society.

If you presume the answer is yes, that leads to specific questions about how to achieve such a transformation on the time scale they propose. (This is very reminiscent of discussions here of California’s ambitious 2050 targets for greenhouse gases.)

I’m engaged in a fruitful e-mail exchange with the authors. Read on for one of my questions, with the answer from Mark Delucchi of Davis (There’s more, but I have to teach and didn’t want to delay in getting the discussion started here). 

My question:

On the energy end, how does your plan propose to get around the realities of built infrastructure today? Who puts up the money to retrofit buildings when, as New York City wrote in its energy plan, “Energy use in buildings accounts for 75 percent of New York City’s greenhouse gas emissions, and 80 percent of the buildings that will exist in 2050 are already here today.”

Delucchi’s reply:

I think there is nothing to “get around”. There are several general strategies for dealing with existing infrastructure, broadly defined.

1) Instead of upgrading, maintaining, and replacing deteriorating existing infrastructure, invest in new infrastructure. If we don’t appreciably accelerate retirement, there is no “extra” (early-retirement) cost to consider.

2) Retrofit and rebuild for maximum efficiency and minimum environmental impact. The correct basis for evaluating this economically is a full social lifetime cost-benefit analysis with a near-zero discount rate. On this basis, I believe that most improvements will be economical.

3) Electrify all sectors as rapidly as possible. In particular, create policies and physical plans that accommodate the electrification of transport. These policies and plans generally will not involve large-scale, rapid replacement of major infrastructure, but rather extensive but decentralized modifications and additions: charging stations; incentives for EV ownership, driving, and parking; mode shifting from heavy trucks to rail; port electrification; transportation and urban planning in support of electric transport, including transit and rail; etc.

4) Rapid expansion of micro WWS [wind, water, sunlight] generation and associated decentralized infrastructure: rooftop solar, micro-wind, V2G, smart grids. These are mainly upgrades and additions to infrastructure, rather than replacement. And again, the correct evaluation basis is full social cost-benefit analysis over the entire physical lifetime, at near-zero discount rate.

As you probably have seen, the Urban Green Council just came out with a report showing how NYC can reduce its carbon footprint 90 percent by 2050. I haven’t read the report carefully, but from what I’ve seen it is reasonable. I have excerpted from the abstract:

“This study focuses primarily on the building sector, the source of 75 percent of New York City’s greenhouse gas emissions. Building simulation modeling using eight basic building types shows that heating and cooling loads can be dramatically reduced through air sealing, heat recovery ventilation, and additional insulation, to a point where all heating, cooling, and hot water can be provided by heat pumps. Analysis of the city’s building stock shows that the total electric load in 2050, which must be supplied by carbon-free sources, will be slightly more than today’s electric load. Contributions from rooftop photovoltaic panels will be significant. An initial analysis shows that over the period examined, and on the basis of today’s prices for both fuel and improvements, the savings from energy use reductions will be comparable to the costs of the building improvements. The total amount is affordable and will pay for itself over time if the cost of improvements falls as expected and fuel prices increase.

“In the transportation sector, electrification and expansion of both passenger and freight rail and conversion of on-road vehicles to electric drive, hybrids, and turbo diesels, coupled with the recently enacted CAFÉ standards, will allow total residual carbon emissions to drop well below 10 percent of today’s levels. Adding electricity generation from biogas derived from waste and sewage treatment provides an additional input of carbon-free power while consuming a potent greenhouse gas.

“Several unused alternatives, such as maintaining the district steam system on waste combustion, are discussed but were not incorporated in the analysis.

“Although not a blueprint or detailed plan for the next 37 years, ’90 by 50’ demonstrates that the extreme emission reductions required to minimize climate change are in fact possible using technologies that are known and in almost all cases currently available, and that the cost is within reasonable bounds.”


Related articles:

הקשר שבין אצות, בוצה, ביוב וצמח הקיקיון

נשלח 18 בפבר 2013, 05:33 על ידי Sustainability Org   [ עודכן 18 בפבר 2013, 05:34 ]

תעשיות תחליפי הדלק בישראל פורחות "מתחת לרדאר" ההיי-טקי הישראלי, בניסיון לצמצם את התלות בנפט. מהם הקשיים העומדים בפני ראשי תעשייה, וכיצד מתמודדים אתם?
רם הדר, 18/2/2013

מ-בוצה, ביוב ופסולת, דרך שמנים ומתנול ועד מעבדה של מאות דונמי צמח הקיקיון, הן מייצרות טכנולוגיות ומתודולגיות, אנזימים עמידים במיוחד וצמחים עתירי שומן והפכו ליעד תיירותי ומקור של כבוד ותקווה. אפילו הנשיא האמריקני, ברק אובמה, התייחס אליהן בנאומו האחרון מול הקונגרס ע"י הקצאת משאבים מתמלוגי הגז והנפט. אלו הן תעשיות הדלק התחליפי.

 

ואכן, תעשיות תחליפי הדלק בישראל פורחות "מתחת לרדאר" ההיי-טקי הישראלי. משנת 2007 ואילך החלו לפעול בישראל לא מעט חברות אשר מטרתן העיקרית היתה, ייבוא, ייצוא או יצירת ומציאת פתרון תחליפי לבעיית התלות במוצרי הנפט של ישראל ושל העולם בכלל. רצף הפיגועים על צינורות הגז המצריים לא הותירו ספק בעיני המומחים והממשלה: חייבים למצוא דרך להיות עצמאיים אנרגטית.

 

בינואר 2011 בהחלטת ממשלה (2790) התקבלה החלטה לפיה הממשלה תפעל "לקדם את המעבר של התחבורה הציבורית בישראל בשנים 2013 עד 2025 למקורות אנרגייה חלופיים לנפט ולאפשר את היתכנות ההפחתה של משקל הנפט כמקור אנרגיה בתחבורה בישראל בשיעור של כ-30% בשנת 2020, ושל כ-60% בשנת 2025."

 

למה רק תחבורה?

המטרה היתה ועודנה, לא רק למצוא תחליף לדלק ולנפט, אלא למצוא תחליף ירוק, נקי וזול יותר וכך להשפיע כלפי מטה על כל חלקי החיים, כמו עלות ואיכות המחייה המושפעות מעלויות שינוע וכן הלאה.

 

היות וחלק מהפתרונות עוד לא ישים לשימוש מיידי (תאי דלק הפועלים על ריאקציה כימית לדוגמא), או יקרים מדי (כמו דלק מאצות) והיות ואמצעי התחבורה צורכים כבר עתה יותר מ-96% מעוגת צריכת הדלק העולמית, הוחלט להתמקד רק בתחבורה ולתת מענה רב שלבי לבעיית התלות העולמית.

 

כיום כבר קיימים פתרונות אשר ישימים באופן חלקי, כמו המכונית החשמלית, פתרון שנכון להיום יושם בארץ באופן חלקי, בעיקר בסקטור הפרטי (אם כי קיימת היתכנות כלכלית רבה למימושו, כבר היום, דווקא בסקטור התחבורה הציבורית). מעבר לפתרון זה, קיימים פתרונות נוספים, דוגמת גז על שלל תצורותיו, דלקים ביולוגיים, תאי דלק וכדומה.

 

לדברי רובי זומר, יזם ומנכ"ל חברת גרין-סיטי, "רוב השמן המשומש, החביות שאתם רואים מאחורי מסעדות וכדומה הולך למכון תערובת, לאוכל לבעלי חיים... אנחנו חיפשנו חומרי גלם יותר נחותים מהשמן המשומש, וכך הגענו אל מתקני טיפול שפכים וגם מהם ניסינו להפיק ביודיזל (דיזל המופק בתהליך ביולוגי).. לא רצינו להתחרות בתעשיות קיימות אחרות, אלא למצוא חומר שהאלטרנטיבה שלו היתה פסולת והטמנה" אומר רובי זומר, יזם ומנכ"ל חברת גרין-סיטי.

 

גרין-סיטי החלה את דרכה בעולם ה-ביו דלקים (דלקים ביולוגיים) כשתחילה פנתה לשוק ייבוא הביודיזל לישראל (לפי הערכות, הביודיזל נקי ב-70% מהדיזל הרגיל מבחינת פליטות) ובמטרה לבדוק את הרגולציה ואת השוק. רשות המסים, אשר צפתה בנעשה בשוק הביודיזל, החליטה בסוף 2009 למסות את התחום באופן גורף דבר אשר יצר חסם כניסה גבוה מאוד לשוק.

 

למרות המכשול העצום, המשיכו בגרין-סיטי לחקור ולבדוק את האלטרנטיבות, ופנו לסיוע דרך קשרים במדען הראשי אשר הפנה אותם לצוות ניוטק אשר בדיוק החל את פעילותו בתחום המדובר.

 

"באותם ימים (2010-2009), שיא פריחת תעשיית המים, היה נוח לתייג אותנו כחברה המטפלת בפסולת שפכים מאשר חברת ביודיזל", מוסיף זומר, "מתוך ידיעה, בחרנו להיכנס לתחום של טיפול במים, טיפול בשפכים וכחברה המתמחה בניהול מים, תוצר הלוואי שלנו היה דווקא מציאת הדרך הנכונה לטפל באותה פסולת שומנית במתקני קדם טיפול שפכים (כמו שפדן), אשר תוצריה וייעודה והצגת האלטרנטיבה האפשרית שהיא ייצור דלק חילופי מאותה פסולת, כשכל זה נעשה בעזרה ושיתוף מלא של צוות ניוטק ממשרד התמ"ת".

 

אופיר גור, מנהל תחום אנרגיות מתחדשות ותחליפי דלקים במטה לקידום השקעות במשרד התמ"ת מפרט: "המטרה שלנו, של ניוטק היא לקדם את תעשיית המים והאנרגיה בארץ ובחו"ל, כשאנחנו גוף מתאם בין 10 גופים ממשלתיים שונים, אנחנו עובדים בצמוד למינהל לסחר חוץ עם 40 נספחים כלכליים.

 

"בשנת 2011 עברה בממשלת ישראל החלטה להשקיע 1.5 מיליארד שקלים לפיתוח אלטרנטיבה לדלקים. רוב התקציב הוקצה למו"פ ועידוד שיתופי פעולה במטרה להראות שניתן להיגמל מהתלות בנפט.התפקיד שלנו הוא לקחת חברות עם טכנולוגיה ישימה ובשלה שניתן לעזור להם ולייצא אותם".

 

מה עושים בשנים שחונות?

למרות כל ה-"הייפ" סביב התחום, והבנת הצורך בפיתוח הענף, כמות ההשקעות העולמיות ב"גרין טק" (טכנולוגיות ירוקות) ירדה בכ-30% בשנה.

 

"נכון שיש פחות השקעות היום בתחום הקלינטק, יש השקעות של המדען הראשי ואחרות.. אך הכוונה שלנו היא למנף את ההשקעות הממשלתיות ולעזור בהחלט בשנים שחונות, כמו בשנה שעברה, בנושא ההשקעות", מסביר גור, "יש כסף ממשלתי שזמין להשקעה במו"פ וקידום... יש תנודתיות בשוק שהוא תלוי מחירי נפט, כשמחיר הנפט יורד, ההשקעות יורדות והפוך.

 

"הממשלה מבינה זאת, והיות ומדובר בתהליך אסטרטגי, מטרתה לייצר ליזמים מנגנון מסייע בשנים תנודתיות כך לדוגמא יצאה ממש עכשיו קרן חדשה של 400 מיליון שקלים, שמטרתה למנף השקעות פרטיות באמצעות כסף ממשלתי".

 

אז מה מצבנו?

תחום האנרגיה, אשר תוכנית ניוטק התחילה לקדמו, יחסית מאוחר לעומת תחום המים, נמצא מעט מאחור. יחד עם זאת, כיום קיימות כ-300 חברות אנרגיה חליפית בישראל, רובן כבר פעילות, עובדות ויצרניות.

 

אם מתבוננים על תחום המים, הייצוא הישראלי עמד ב-2007 (אז החלה לפעול תוכנית ניו טק) על כ-700 מליון דולר. בשנת 2011 לעומת זאת הוא הסתכם בלמעלה מ-2 מיליארד דולר. (כמעט פי 3 ב-4 שנים). המטרה הינה ליישם את ההצלחה של תוכנית ניו טק בתחום המים גם בתחום האנרגיה.

 

גרין-סיטי קילה לאחרונה חשיפה והתעניינות רבה מחברות בחו"ל ובארץ. הצעות אלה לא היו מגיעים ללא סיוע מטעם ניוטק ומערך הנספחים המסחריים, שהיו למורי נבוכים בחיבורים בין היזמות לגופים הממשלתיים השונים, ויצרו חיבור עם הלקוחות והפרויקטים בחו"ל.

 

"קיבלנו תמיכה מלאה ועזרה באופן ישיר מול רשויות כמו רשות המסים והמשרד להגנת הסביבה בכדי להסדיר את תחום תחיליפי הנפט מול הרגולציה הישראלית", אומר זומר, "יחד עם ניוטק, מערך הנספחים המסחריים ומכון הייצוא יצאנו למשלחות כחלק ממשלחת מים לברזיל, איטליה ויפן ושם בנו לנו פגישות התפורות לצרכים שלנו כחברת מים ותחליפי נפט.

 

"ביפן לדוגמא העמידו לרשותנו כמות פגישות מאוד גדולה, ובעיקר איכותית, עם מאמץ אדיר בתמיכה בעלויות, תקציב, מיקוד והכנה. היום כשאני יוצא למדינה זרה, אני יודע שהמערך יסייע ויקבע לי פגישות איכות בלבד כשהם מלווים, מדריכים וכבר יודעים ומכירים אותי, את החברה והצרכים שלי ועושים עבורנו את החיבור הנכון. אני מקווה שעוד לפני האולימפיאדה הקרובה תשמעו על פרויקט שלנו בברזיל".


1-10 of 486