העם רוצה חשמל חברתי

פורסם: 1 ביוני 2012, 13:24 על ידי: Sustainability Org   [ עודכן 1 ביוני 2012, 13:25 ]
מאת אוהד קרני, 19/5/2012
 

מה הם היתרונות החברתיים של אנרגיות מתחדשות? ומה אנחנו יכולים ללמוד מהניסיון הגרמני בתחום?

על היתרונות הסביבתיים והכלכליים של אנרגיות מתחדשות אין צורך להכביר מילים. אפילו יצואניות הנפט הגדולות בעולם פועלות זה מספר שנים להגדיל את נתח האנרגיות המתחדשות בפורטפוליו האנרגטי שלהן, שהרי גם שם מבינים שלא לעולם חוסן ועתודות הנפט הזול והמתוק כבר מאחורינו. אבל יתרון גדול נוסף של אנרגיות מתחדשות נשכח לעיתים קרובות ואף מתפספס כתוצאה ממדיניות שגויה – מכפיל הכוח החברתי שלהן.

מטבען אנרגיות מתחדשות הן מבוזרות ומפוזרות ובניגוד לדלקים מחצביים קשה יותר לרכזן ולהפיק מהן חשמל בתחנת כוח גדולה אחת. צריך אלפי דונמים של גגות המכוסים בפאנלים סולאריים כדי להפיק את אותה כמות אנרגיה שניתן להפיק בתחנת כוח רגילה אחת, המאכלסת שטח של מאות דונמים. לכאורה מדובר בחסרון, אבל בתכנון נכון מאפיין זה עשוי להפוך לכלי עצמתי לביזור של משק האנרגיה, להיות מנוע ליצירת מקומות עבודה ולהעביר חלק מן ההכנסות ממכירת חשמל אל הקהילה.

ללמוד מהניסיון הגרמני

דוגמה יפה לפוטנציאל זה אפשר למצוא במודל הגרמני להטמעת אנרגיות מתחדשות. גרמניה מפיקה יותר מ-20% מכלל צריכת החשמל שלה ממקורות מתחדשים. זהו נתון מרשים בהתחשב בכך שמדובר בכלכלה הגדולה ביותר באירופה, המונה למעלה משמונים מיליון תושבים, הנהנים מרמת חיים מהגבוהות בעולם. במילים אחרות, יותר מ-16 מיליון מתושבי גרמניה יכולים עקרונית להשתמש אך ורק בחשמל ממקורות אנרגיה מתחדשים, ואכן רבים מתושבי גרמניה מנויים לספקי חשמל המתחייבים לייצר 100% חשמל נקי וירוק. בניגוד גמור לגרמניה, כיום פחות מאחוז בודד מן החשמל בישראל מופק ממקורות מתחדשים וספק רב עם ממשלת ישראל תגשים אפילו את היעד הצנוע של 5% חשמל מתחדש עד 2014, אותו היא הציבה לעצמה.

הסוד להצלחה הגרמנית טמון בתובנה שמלבד התועלות הסביבתיות שאנרגיות מתחדשות מציעות, קיים בהן גם פוטנציאל לתועלת חברתית משמעותית. הגרמנים השכילו להבין שכדי להשיג תמיכה ציבורית רחבה להתקנה של טורבינות רוח ופאנלים סולאריים באזורים מיושבים, התושבים המקומיים הם אלו שצריכים ליהנות מהשקעה זו ולא (רק) תאגידים פרטיים. כך למעשה גוזרים קופון משולש בקידום אנרגיות מתחדשות – גם משיגים תועלת סביבתית, גם תועלת כלכלית בביזור והגברת התחרות במשק החשמל וגם תועלת חברתית על ידי חלוקה רחבה של הרווחים הנוצרים בקרב קהילות הזקוקות להם, במקום העברתם לכיסו של טייקון זה או אחר. ההצלחה של גרמניה בהטמעת האנרגיה המתחדשת, בקצב כפול מהיעד שהוצב על ידי הבונדסטאג לפני עשור, נזקפת במידה רבה לזכות התמיכה בה זכו יצרנים קטנים ועסקים חברתיים אשר היו מעוניינים להיכנס לשוק זה.

145 תושבי הכפר פלדהיים שבמזרח גרמניה התאגדו יחדיו כדי להקים חוות טורבינות רוח בחצר האחורית.

שותפות עם האנשים

בגרמניה למעלה ממחצית מהאנרגיה המתחדשת מיוצרת על ידי אנשים פרטיים, קואופרטיבים או התאגדויות קטנות ולמעלה מ-300 אלף איש מועסקים בתעשייה זו. מודלים מסוג זה, המערבים שותפות מצד התארגנויות קטנות מתוך קהילות מקומיות זכו לכינוי Public Private People Partnership (או בקיצור P4). מי שמכיר קצת את השיח של פיתוח תשתיות בישראל יודע שכאן מדברים כמעט רק על שותפויות עם המגזר הפרטי (Public Private Partnership) וגם זה בדרך כלל רק בדמות חברות תשתית גדולות. כאשר יש כבר התייחסות ליוזמה זו או אחרת אשר עולה מרמת הקהילה היא בדרך כלל חשדנית ואף עוינת.

אז איך הגרמנים עשו את זה? בשנת 2000 חוקק בגרמניה חוק האנרגיות המתחדשות (Erneuerbare Energien Gesetz או EEG) אשר קבע שלושה עקרונות בסיס: מפעילי רשת החשמל חייבים לחבר את מתקני ייצור האנרגיה המתחדשת לרשת ולהעניק לה עדיפות על פני חשמל ממקורות אחרים, יצרני האנרגיות המתחדשות זכאים לתעריפי הזנה משופרים המובטחים להם לעשרים שנה משנת הקמת המתקן, כאשר מידי שנה מעודכנים התעריפים בהתאם לירידה בהשקעות הדרושות, ומשק החשמל הוא משק סגור – כלומר הסבסוד לאנרגיות המתחדשות מגיע מהעלאת המחיר של החשמל לצרכנים. החוק שם דגש על תמיכה ביצרנים קטנים, תוך הסרת חסמים בירוקרטים העומדים בפניהם ומתן סבסוד גבוה יותר למתקני ייצור קטנים.

לעומת זאת, בישראל נוצרה מוטציה של עקרונות אלו עם תוספת אשר למעשה מסרסת אותם – קביעת מכסות מקסימום לייצור חשמל ממקורות מתחדשים, אשר מעבר להן לא ניתן סבסוד ליצרן ולא מאושרת בניית מתקני ייצור נוספים. כמובן שהמכסה הקטנה ביותר שהוגדרה לייצור אנרגיות מתחדשות בישראל היא זו המיועדת ליצרנים הקטנים, בעוד המכסות הגדולות ניתנו ליצרנים הגדולים. אם זה לא מספיק, הרי שעל קהילות מקומיות המעוניינות לייצר אנרגיות מתחדשות לטובת מימון פרויקטים לתועלת הציבור הרחב מוערמים קשיים ביורוקרטיים ומשפטיים קפקאיים. כך למשל, גילו תושבי טירת כרמל כאשר ניסו להקים פאנלים סולאריים על גגות של מבני ציבור באמצעות קרן קהילתית, במקום להעביר את הגגות לידי יזם פרטי שיגרוף לעצמו את הרווחים. להפתעתם הרבה של התושבים החליט משרד הפנים לאסור עליהם להפעיל מודל חברתי זה וחייב את העירייה להעביר את הגגות לגורמים פרטיים וזאת בשל לאקונה משפטית שנויה במחלוקת. למרות מאבק ממושך שהגיע עד בג"ץ דבר לא הועיל והפרויקט החברתי נגנז בסופו של דבר.

אז מה צופן לנו העתיד? בגרמניה צפויים בקרוב עדכונים בחוק האנרגיות המתחדשות והיעד הממשלתי המסתמן להטמעת אנרגיות מתחדשות עד 2020 עומד על 40%. בישראל היעד ל-2020 עומד על 10% בלבד, אך גם זה מוטל בסימן שאלה. המחלוקת היא כמובן על כסף – האוצר טוען שהסרת מגבלת המכסות, אשר תאפשר עמידה ביעדי הממשלה, תגרום לעלייה של 15% במחירי החשמל. הניסיון הגרמני אגב מלמד אותנו שזה לא בהכרח נכון – רכיב הסבסוד של האנרגיות המתחדשות בגרמניה מהווה רק 10% ממחירי החשמל וזאת עבור שיעור כפול של אנרגיות מתחדשות ובסבסוד גדול יותר, שהיה נחוץ במחירים של לפני עשור. בינתיים ענף האנרגיות המתחדשות הישראלי חי ממכסה למכסה ומחכה לבשורה מצד ועדה ממשלתית בראשות יוג'ין קנדל שאולי סוף כל סוף תראה לנו שדווקא יש חדש תחת השמש. 

לפוסט של אוהד קרני בבלוג ירוק ונוצץ 

 

Comments